ציור איטלקי ברנסאנס

הציור האיטלקי ברנסאנס הוא הציור בתקופה שמתחילת המאה ה-15 ועד לאמצע המאה ה-16 באזור איטליה של היום, שהיה מחולק אז לחלקים עצמאיים רבים. הציירים של הרנסאנס האיטלקי, למרות שהיו קשורים בדרך כלל לחצרות אצולה מסויימות ולערים מסויימות, נדדו לאורך ולרוחב המגף האיטלקי והפיצו את הרעיונות האמנותיים והפילוסופיים שלהם. העיר שנחשבת למקום הולדת הרנסאנס ובמיוחד לציור הרנסאנס היא פירנצה.

ציו הרנסאנס יכול להיות מחולק לארבע תקופות:

• פרוטו-רנסאנס: 1290-1400
• רנסאנס מוקדם: 1400-1475
• שיא הרנסאנס: [1475]-1525
• מנייריזם 1525-1600

תקופת הפרוטו-רנסאנס התחילה עם תחילת עבודתו של הצייר ג'וטו, וכוללת אמנים כמו אורקניה ואלטיקיירו. תקופת הרנסאנס המוקדם כוללת את עבודותיהם של פרה אנג'ליקו, ורוקיו ועוד. שיא הרנסאנס היה בתקופתם של לאונרדו דה וינצ'י, מיכאלנג'לו ורפאל. התקופה המנייריסטית כללה את טינטורטו ופונטורמו.

השפעות

ערכים מורחבים – הרנסאנס, אדריכלות הרנסאנס

ההשפעות על התפתחות ציור הרנסאנס באיטליה היו אותן השפעות שהשפיעו על הפילוסופיה, הספרות, האדריכלות, התאולוגיה, המדע, הממשל ושאר ההיבטים של החברה באותה התקופה. ההשפעות החשובות ביותר בתקופת הרנסאנס כללו:

• גילוי מחדש של טקסטים קלאסיים, שהיו אבודים לאירופה המערבית במשך מאות שנים. גילוי הטקסטים התאפשר כתוצאה מנפילת קונסטנטינופול בידי העות'מנים בשנת 1453.
• התעניינות מחודשת בעת העתיקה שהביאה למחקר הראשון של הריסות רומאיות על ידי האדריכל ברונלסקי והפסל דונטלו. האדריכלות החדשה שלקחה השראה מהאדריכלות העתיקה נתנה השראה להתפתחות דומה גם בתחום הציור.
• המצאת הדפוס במאה ה-15, שאפשרה הפצה מהירה ונרחבת יותר של רעיונות חדשים.
• ייסוד הבנק של משפחת מדיצ'י, שהביא ממון רב לפירנצה ומימן יצירות אמנות רבות. הפטרונות של משפחת מדיצ'י הייתה חדשנית, משום שלא הייתה קשורה לכנסייה.
• התפתחות הפילוסופיה ההומניסטית, שטענה כי יחסיו של האדם עם היקום ועם האל אינם שייכים לכנסייה.
• התפתחות טכניקת השימוש בצבעי שמן.

מוטיבים מרכזיים

רוב יצירות האמנות בתקופת הרנסאנס הוזמן על ידי הכנסייה. יצירות אלו היו בדרך כלל בקנה מידה גדול וכללו סצנות מחיי הקדושים הנוצריים. היו גם ציורים אלגוריים רבים שהתייחסו לנושא הגאולה ולתפקיד הכנסייה בהשגתה. חוף מיצירות גדולות עבור כנסיות נוצרו גם תמונות דתיות קטנות, לכנסיות וכן לאנשים פרטיים, שהשכיחות מבינהן תיארו את המדונה עם הילד. באותה התקופה גם הזמנות פרטיות היו חשובות. בנייני ממשלה מקומיים עוטרו בציורי קיר דתיים וכן חילוניים.

באמצע המאה ה-15 ציור הפורטרטים החל להיות פופולרי משהיה לפני. בתחילה היו מציירים בעיקר פרופילים רשמיים, אך במהרה הציורים גדלו וכללו גם את חצי הגוף העליון. פטרוני האמנות שהזמינו ציורי קיר גדולים תוארו לעתים קרובות כאחת הדמויות בציור. ציור הפורטרטים הפך לנושא חשוב לציירי תקופת שיא הרנסאנס, כמו טיציאן ורפאל.