מלכות המשנה של הקווקז

הקווקז בתשופת שלטון האימפריה הרוסית, 1882

מלכות המשנה של הקווקז הוא מונח המציין את הרשות המנהלתית והפוליטית של הקווקז בתקופת האימפריה הרוסית. בראש הרשות עמד נציב עליון, שהיה במעמד של גנרל-מושל. שם ראש הרשות השתנה במהלך השנים:

• 1801-1844 - גלאבנואופראווליאיאושצ'יה (главноуправляющий), שהוא במשמעות של מנהל כללי או מנהל עיקרי או נציב עליון
• 1844-1882 - נמסטניק (наместник), שהוא המשמעות של ממלא מקום או משנה למלך
• 1882-1902 - (главноуправляющий)
• 1904-1917 - (наместник)

הרשות נוסדה לאחר שהאימפריה הרוסית סיפחה את כארתלי-קאחתי לממלכה בעקבות חוזה גאורגייבסק, בשנת 1801. הגנרל, קארל קנורינג, היה הנציב הראשון של הרשות, לאחר שהיה בעל התואר הרישמי של ראש המטה הכללי בגאורגיה והמושל-גנרל של טביליסי. יחד עם סיפוח גאורגיה, הרחיבה רוסיה, בשנת 1805 את שליטתה בארמניה, אזור נוצרי שהיה חלק מהאימפריה הפרסית. גם מלך ממלכת אימרתי, סולומון השני ביקש את חסותה של רוסיה כמו שליטים אחרים באזור, שחששו מהאימפריה הפרסית והאימפריה העות'מאנית, ובהמשך גם כפתה רוסיה את חסותה על נסיכויות נוספות באזור. כיבושים אלה כמו גם ניצחונות רוסיים במלחמות כנגד האימפריה העות'מאנית והאימפריה הפרסית ביססו את את מעמדה של רוסיה בקווקז במשך כמאה השנים שלאחר מכן, עד לשנת 1917.

המפקדה של הרשות הייתה בטביליסי גאורגיה, והרשות שימשה בפועל כשגרירה של ארצה מול המדינות השכנות. ראש המטה הכללי, הכוחות המזוינים והסמכות האזרחית העליונה היו כפופים ישירות לצאר.

מ-3 בפברואר 1845 ועד ל-23 בינואר 1882, הייתה הרשות כפופה לוועדה הקווקזית, שכללה נציג מועצת האימפריה ושרי האוצר, המחוזות, המשפטים ושר הפנים וכן חברים של ועדה מיוחדת.

לאחר מהפכת פברואר של שנת 1917, שנישלה את הצאר ניקולאי השני מכס המלכות, בוטלה הרשות, ב18 במרץ של אותה שנה, על ידי הממשלה הזמנית של רוסיה, והאזור כולכו, להוציא את האזורים שהיו תחת שליטה של הצבא הסדיר, הפך לגוף מינהלי אזרחי שנקרא Озаком, הועדה המיוחדת של עבר-הקווקז (Особый Закавказский Комитет).

הנציבים העליונים של מלכות המשנה

• קארל קנורינג (1801-1802)
• פאבל ציציאנוב (1802-1806)
• איוואן גודוביץ' (1806-1806
• אלכסנדר טורמסוב (1806-1811)
• פיליפ פאולוצי (1811-1812)
• ניקולאי רטישצ'ייב (1812-1816)
• אלכסיי ירמולוב (1816-1827)
• איוואן פסקביץ' (1827-1831)
• גריגורי רוזן (1831-1838)
• ייבגני גולובין (1838-1842)
• אלכסנדר ניידגרט (1842-1844)
• מיכאיל וורונצוב (1844-1854)
• ניקולאי מורבאיוב (1854-1856)
• אלכסנדר באריאטינסקי (1856-1862)
• גריגול אורבליאני (1862)
• הדוכס הגדול מיכאיל ניקולאייביץ' (1862-1882)
• אלכסנדר דונדוקוב-קורסאקוב (1882-1890)
• סרגיי שרמטייב (1890-1896)
• גריגורי גוליצין (1896-1904)
• יעקב מאלאמה (1904)
• אילריון וורונצוב-דשקוב (1904-1916)
• הדוכס הגדול ניקולאי ניקולאייביץ' (1916-1917)