המוציא מחברו עליו הראיה – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
מ עוד קט, עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''המוציא מחברו - עליו הראיה''', הינו כלל [[דיני ראיות|ראייתי]] הקובע את |
'''המוציא מחברו - עליו הראיה''', הינו כלל [[דיני ראיות|ראייתי]] הקובע את המידה בה צריך צד ל[[משפט אזרחי]] להוכיח את טענותיו. על כל צד במשפט מוטלים שני נטלים. האחד הוא "נטל הבאת הראיות", העוסק בשאלה איזה הוא הצד הפותח בהבאת ראיותיו, והשני הוא "נטל השכנוע", העוסק בשאלה "מהי המידה בה צריך בעל דין לשכנע את בית המשפט ביסודות העובדתיים העומדים בבסיס טענותיו על מנת שיזכה בדינו". |
||
כלל "המוציא מחברו" הלקוח מן [[המשפט העברי]] קובע כי צד למשפט אזרחי צריך להוכיח את עיקרי העובדות המהוות את עילת תביעתו מן הבחינה המשפטית. רמת ההוכחה אינה כב[[משפט פלילי|משפט הפלילי]] "מעבר ל[[ספק סביר]]" כי אם די בהוכחה כי גירסתו של הצד שעליו נטל ההוכחה סבירה יותר מאשר הגירסה השוללת אותה. נהוג לומר שנטל ההוכחה במשפט הפלילי הוא של 99% והוא מוטל על המאשימה, ואילו במשפט האזרחי נושא התובע בנטל להוכיח תביעתו ברמת |
כלל "המוציא מחברו", הלקוח מן [[המשפט העברי]], קובע כי צד למשפט אזרחי צריך להוכיח את עיקרי העובדות המהוות את עילת תביעתו מן הבחינה המשפטית. רמת ההוכחה אינה כב[[משפט פלילי|משפט הפלילי]] "מעבר ל[[ספק סביר]]", כי אם די בהוכחה כי גירסתו של הצד שעליו נטל ההוכחה סבירה יותר מאשר הגירסה השוללת אותה. נהוג לומר שנטל ההוכחה במשפט הפלילי הוא של 99% והוא מוטל על המאשימה, ואילו במשפט האזרחי נושא התובע בנטל להוכיח תביעתו ברמת ודאות של 51%. לעיתים מטיל החוק על צד הרוצה להוכיח טענה מסויימת נטל הוכחה גבוה יותר. כך, למשל, ישנה פסיקה הקובעת כי הטוען לתרמית, חייב להוכיחה ברמת וודאות גבוהה מזו המקובלת במשפט האזרחי. |
||
ישנן טענות הגנה המעבירות את נטל ההוכחה מן התובע אל הנתבע. כך, למשל, טענת "פרעתי", מעבירה את נטל ההוכחה מן התובע חוב כספי, אל הטוען כי פרע את החוב. |
ישנן טענות הגנה המעבירות את נטל ההוכחה מן התובע אל הנתבע. כך, למשל, טענת "פרעתי", מעבירה את נטל ההוכחה מן התובע חוב כספי, אל הטוען כי פרע את החוב. |
||
| שורה 8: | שורה 8: | ||
[[קטגוריה: חוק ומשפט]] |
[[קטגוריה: חוק ומשפט]] |
||
[[קטגוריה:משפט עברי]] |
|||
גרסה מ־18:53, 21 באוקטובר 2007
המוציא מחברו - עליו הראיה, הינו כלל ראייתי הקובע את המידה בה צריך צד למשפט אזרחי להוכיח את טענותיו. על כל צד במשפט מוטלים שני נטלים. האחד הוא "נטל הבאת הראיות", העוסק בשאלה איזה הוא הצד הפותח בהבאת ראיותיו, והשני הוא "נטל השכנוע", העוסק בשאלה "מהי המידה בה צריך בעל דין לשכנע את בית המשפט ביסודות העובדתיים העומדים בבסיס טענותיו על מנת שיזכה בדינו".
כלל "המוציא מחברו", הלקוח מן המשפט העברי, קובע כי צד למשפט אזרחי צריך להוכיח את עיקרי העובדות המהוות את עילת תביעתו מן הבחינה המשפטית. רמת ההוכחה אינה כבמשפט הפלילי "מעבר לספק סביר", כי אם די בהוכחה כי גירסתו של הצד שעליו נטל ההוכחה סבירה יותר מאשר הגירסה השוללת אותה. נהוג לומר שנטל ההוכחה במשפט הפלילי הוא של 99% והוא מוטל על המאשימה, ואילו במשפט האזרחי נושא התובע בנטל להוכיח תביעתו ברמת ודאות של 51%. לעיתים מטיל החוק על צד הרוצה להוכיח טענה מסויימת נטל הוכחה גבוה יותר. כך, למשל, ישנה פסיקה הקובעת כי הטוען לתרמית, חייב להוכיחה ברמת וודאות גבוהה מזו המקובלת במשפט האזרחי.
ישנן טענות הגנה המעבירות את נטל ההוכחה מן התובע אל הנתבע. כך, למשל, טענת "פרעתי", מעבירה את נטל ההוכחה מן התובע חוב כספי, אל הטוען כי פרע את החוב.
באשר לנטל הבאת הראיות, נטל זה הולך אחר הדין המהותי, וכך הצד שעליו מוטל נטל ההוכחה מבחינה מהותית, יהיה גם הצד שעליו לפתוח בהבאת הראיות בפני בית המשפט.