מאה שערים

מפת מאה שערים משלהי המאה ה-19

השוק במאה שערים בראשית שנות ה-50

כרזת הנחיות בעברית ובאנגלית למבקרים בשכונה

מודעת רחוב, פסח תשס"ז 2007

מאה שערים - שכונה חרדית בירושלים, הממוקמת בקרבת מרכז העיר והעיר העתיקה.

ייסוד השכונה

מאה שערים הייתה השכונה החמישית, הגדולה ביותר, והמרוחקת ביותר שנבנתה מחוץ לחומות העיר העתיקה בתקופת היציאה מן החומות. קדמו לה משכנות שאננים, מחנה ישראל, נחלת שבעה ובית דוד.

השכונה הוקמה בשנת 1874 על-ידי "חברת בוני ירושלים". בין מייסדיה יוסף ריבלין (סבו של ראובן ריבלין), יואל משה סלומון, ששנים מספר קודם לכן התנסו בהקמת שכונת נחלת שבעה והרב שמואל הומינר שבנה בה את הבית הראשון והיה הראשון שהיעז לעבור לגור שם גם בלילה. הייתה זו "שכונת אגודה", אחת מכמה שכונות שנבנו באותה תקופה על ידי התאגדות תושבים שביקשו לצאת מבין חומות העיר העתיקה ולהקים לעצמם בתי מגורים בתנאים נוחים. 150 חברי האגודה היו רחוקים מלהיות בעלי אמצעים – ברובם התפרנסו מכספי החלוקה, ולכן, ככל הנראה, רכשו לעצמם מגרש יחסית מרוחק מדרך המלך של אותה תקופה – רחוב יפו, שבסביבתו הקרובה היו מחירי הקרקעות גבוהים יותר. הקרקע לשכונה נרכשה בשלושה שלבים מערביי הכפר ליפתא, סה"כ כ-32 דונם.

מקורו של שם השכונה בפסוק מפרשת "תולדות", שהייתה פרשת השבוע בזמן הקמת החברה המייסדת: "ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה'" השם נבחר כיוון שמאה שערים שווה בגימטריא ל666 מספר שעל פי הגר"א (שמקימי השכונה היו צאצאי תלמידיו) מסמל את משיח בן יוסף וקיבוץ גלויות. מתכנן השכונה היה האדריכל והארכאולוג הגרמני תושב ירושלים קונרד שיק, שעסק בחקר ירושלים וארץ ישראל וששמו חתום על מבנים רבים בעיר מאותה תקופה.

מבנה השכונה והתפתחותה

בתי השכונה נבנו, מטעמי ביטחון, כך שקירותיהם החיצוניים יוצרים מעין חומה רציפה המקיפה חצר פנימית גדולה, אליה ניתן להיכנס דרך מספר שערים שנקבעו באותה חומת בתים. את השערים נהגו לסגור עם רדת הלילה ולפתוח שוב עם בוקר. בחצר מוקמו בורות המים המרכזיים של השכונה. ברבות השנים, עם גדול אוכלוסיית השכונה, נבנו בתים נוספים בתוך אותה חצר, כך שאיבדה במידה רבה את אופייה המקורי. בשנת 1890 כללה השכונה 200 בתים ו-800 תושבים, ושלוש שנים מאוחר יותר כבר עלה מניין הבתים ל-300 ומספר התושבים ל-1,500, כתוצאה משיעור הילודה הגבוה וגלי העלייה ממזרח אירופה.

ניהול השכונה הופקד בידי ועד אשר מנה 7 חברים, ואכף את התקנון הנוקשה של השכונה. בצד הקפדתו היתרה על ניקיון השכונה וקביעת תקנות באשר לניקוז מים באמצעות מרזבים אל בורות המים, דאג הוועד גם לשמר את אופיה האדוק בתקנות מסוג "אסור להשכיר דירה למי שאינו מוחזק לישראל כשר". כדי למנוע חשש שברבות הימים ישתנה אופי אוכלוסייתה של השכונה, נקבע מראש כי התקנות הן לדורות ואין לשנותן.

הגידול המהיר באוכלוסיית השכונה פגע בסטנדרטים התברואתיים הגבוהים ואיכות החיים שעליהם הייתה גאוות השכונה, והיא הפכה למקום מגורים צפוף ומוזנח. לכך גם תרמה העובדה שלאחר מלחמת העצמאות וחלוקת ירושלים הייתה סמוכה מאוד לגבול הירדני והייתה שכונת ספר, דבר שפגע בחזותה ובמעמדה.

מאה שערים כיום

אוכלוסיית השכונה בחרה בדרך חיים של הסתגרות והתבדלות, כמעין "גטו" מרצון, המדמה את צורת ישיבת היהודים בערי מזרח אירופה. השכונה כיום היא מעוז של נטורי קרתא בישראל, ובמידה רבה מהווה את אחד מסמליה של היהדות החרדית הקיצונית. ככזו, היא מהווה אטרקציה תיירותית בעיר, דבר שמחד גיסא תורם לכלכלתה וחיי המסחר בה, אך מאידך גיסא מהווה מקור לחיכוכים בין תושביה לבין מבקרים חיצוניים שאינם תמיד רגישים לדרישות התושבים ממבקרים - כגון לבוש צנוע, הימנעות מצילום וכדומה.

השכונה עודנה סובלת מהזנחה וצפיפות, המעיבות על איכות החיים בה. עם זאת, בשנים האחרונות התעוררה תנופת התחדשות, שיפוץ והרחבה של בתים תחת פיקוח עיריית ירושלים והמועצה לשימור אתרים.