גינאה הצרפתית – הבדלי גרסאות
מאין תקציר עריכה |
מאין תקציר עריכה |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
'''גינאה הצרפתית''' היתה פרוטקטורט [[צרפת|צרפתי]] ב[[מערב אפריקה]] שהיה תחום בים [[האוקיינוס האטלנטי]] במערב, [[גינאה הפורטוגזית]] (כיום [[גינאה ביסאו]]) ו[[סנגל]] מצפון, [[סנגל העליונה והניז'ר]] וכן [[חוף השנהב]] ממזרח, ו[[ליבריה]] ו[[סיירה לאון]] מדרום. |
'''גינאה הצרפתית''' היתה פרוטקטורט [[צרפת|צרפתי]] ב[[מערב אפריקה]] שהיה תחום בים [[האוקיינוס האטלנטי]] במערב, [[גינאה הפורטוגזית]] (כיום [[גינאה ביסאו]]) ו[[סנגל]] מצפון, [[סנגל העליונה והניז'ר]] וכן [[חוף השנהב]] ממזרח, ו[[ליבריה]] ו[[סיירה לאון]] מדרום. |
||
יורדי הים ה[[פורטוגל|פורטוגזים]] היו ל[[אירופה|אירופאים]] הראשונים שהפליגו לאורכו של חלק חוף זה של מערב אפריקה במהלך [[עידן התגליות]] ב[[המאה ה-15|מאה ה-15]]. מכיוון שכך, כמו גם בגלל קשיי |
יורדי הים ה[[פורטוגל|פורטוגזים]] היו ל[[אירופה|אירופאים]] הראשונים שהפליגו לאורכו של חלק חוף זה של מערב אפריקה במהלך [[עידן התגליות]] ב[[המאה ה-15|מאה ה-15]]. מכיוון שכך, כמו גם בגלל קשיי ה[[ניווט], לא פקדו סוחרים אירופאיים רבים את האיזור במרוצת [[המאה ה-16|המאות ה-16]] - [[המאה ה-18|18]] באותה התכיפות שפקדו מקומות אחרים מצפון ומזרח לאזור. יחד עם זאת, בשפך נהר הפאטאלה (Fatalla), המכונה ריו פונגו (Pongo), במאטאקונג (Matakong), אי זעיר בקרבת שפך נהר פורקאריה (Forekaria) ובמקומות נוספים התבססו [[עבדות|סוחרי עבדים]]. כאשר נדחקו סוחרי העבדים מחופים אחרים באזור, הם הפכו חוף בלתי מוכר זה למעוזם האחרון, ומתקני כליאה לאפריקנים משועבדים ששימשו כשלב מעבר לפני המסע הטרנס-אטלנטי נבנו באזור בשלהי [[המאה ה-18]]. |
||
רק לקראת סיומן של [[המלחמות הנפולאוניות]], לאחר שהשיבה לחיקה את האי גורי (Goree), החלה [[צרפת]] לגלות עניין בחבל ארץ זה. בו בזמן גילו ה[[בריטניה|בריטים]], ממקום מושבם ב[[גמביה]] ו[[סיירה לאון]], לגלות עניין ב"נהרות הדרומיים" (Rivieres du Sud), כלומר שמדרום לסנגל, כפי שנקרא האזור באותו הזמן, וכן לאזור רכס הרי פוטה ג'אלון (Futa Jallon) שבפנים הארץ. מסעו של מגלה הארצות הצרפתי [[רנה קאילי]] (René Caillé), האירופאי הראשון ששב בחיים מ[[טימבקטו]] אפופת המסתורין, החל מהעיר בוקה (Boke) שבאזור בשנת [[1827]] והחיש את ההתעניינות הצרפתית בחבל הארץ. החל משנת [[1838]] החלו הקברניט הצרפתי בו-וילומה (Bout-Willaumez) וממשיכי דרכו |
רק לקראת סיומן של [[המלחמות הנפולאוניות]], לאחר שהשיבה לחיקה את האי גורי (Goree), החלה [[צרפת]] לגלות עניין בחבל ארץ זה. בו בזמן גילו ה[[בריטניה|בריטים]], ממקום מושבם ב[[גמביה]] ו[[סיירה לאון]], לגלות עניין ב"נהרות הדרומיים" (Rivieres du Sud), כלומר שמדרום לסנגל, כפי שנקרא האזור באותו הזמן, וכן לאזור רכס הרי פוטה ג'אלון (Futa Jallon) שבפנים הארץ. מסעו של מגלה הארצות הצרפתי [[רנה קאילי]] (René Caillé), האירופאי הראשון ששב בחיים מ[[טימבקטו]] אפופת המסתורין, החל מהעיר בוקה (Boke) שבאזור בשנת [[1827]] והחיש את ההתעניינות הצרפתית בחבל הארץ. החל משנת [[1838]] החלו הקברניט הצרפתי בו-וילומה (Bout-Willaumez) וממשיכי דרכו ללמוד את אזור החוף ביסודיות. |
||
גנרל פיידרבה (Faidherbe), שמונה בשנת [[1854]] למושל סנגל, פעל לביסוס השליטה הצרפתית באזור כנגד שאיפות בריטיות דומות. ביסוס השליטה נעשה באמצעות מספר הסכמים בין השנים [[1848]] ו-[[1865]] עם שבטים מקומיים |
גנרל פיידרבה (Faidherbe), שמונה בשנת [[1854]] למושל סנגל, פעל לביסוס השליטה הצרפתית באזור כנגד שאיפות בריטיות דומות. ביסוס השליטה נעשה באמצעות מספר הסכמים בין השנים [[1848]] ו-[[1865]] עם שבטים מקומיים שהצדיקו את הנוכחות הצרפתית לשם הגנה על הילידים, והסכמים נוספים נחתמו בין השנים [[1876]] - [[1880]]. בשנת [[1881]] הציב עצמו האמיר של פוטה ג'אלון תחת הגנת הצרפתים ובכך עלה בידי הצרפתים למנוע את יצירתו של רצף בריטי בין גמביה וסיירה לאון. שנה לאחר מכן, ב-[[1882]], הכירה בריטניה בזכותה של צרפת על רצועת החוף, ובשנת [[1886]] זנחו ה[[גרמניה|גרמנים]] את תביעותיהם באזור. בשנת [[1886]] הוסדר הגבול הצפוני של הפרוטקטורט עם פורטוגל. במהלך השנים הבאות חלו מספר שינויים בגבולותיה של המושבה בהתאם לשינויים מנהליים פנימיים בתוך גבולות [[מערב אפריקה הצרפתית]] ובשנת [[1891]] הופרדה גינאה הצרפתית מסנגל והפכה למושבה עצמאית. יחד עם זאת הוכפפה גינאה הצרפתית לסמכותו של המושל הכללי שניהל את כלל מערב אפריקה הצרפתית החל משנת [[1895]] מ[[דקאר]], על אף ששמרה על מידה מרובה של אוטונומיה ואף ניהלה תקציב נפרד. |
||
במהלך [[המאה ה-19]] נעשו ניסיונות שונים לפתח במקום כלכלת [[מטע]]ים, בעיקר של [[קוקה]], [[קפה]] ו[[עץ גומי]]. בעוד שהקוקה והגומי כשלו בעיקר הודות לאקלים ול[[בצורת|בצורות]] התכופות, הקפה התאקלם, אולם לא עמד בתחרות עם הקפה ה[[ברזיל]]אי. |
במהלך [[המאה ה-19]] נעשו ניסיונות שונים לפתח במקום כלכלת [[מטע]]ים, בעיקר של [[קוקה]], [[קפה]] ו[[עץ גומי]]. בעוד שהקוקה והגומי כשלו בעיקר הודות לאקלים ול[[בצורת|בצורות]] התכופות, הקפה התאקלם, אולם לא עמד בתחרות עם הקפה ה[[ברזיל]]אי. |
||
גרסה מ־09:04, 27 בנובמבר 2007
גינאה הצרפתית היתה פרוטקטורט צרפתי במערב אפריקה שהיה תחום בים האוקיינוס האטלנטי במערב, גינאה הפורטוגזית (כיום גינאה ביסאו) וסנגל מצפון, סנגל העליונה והניז'ר וכן חוף השנהב ממזרח, וליבריה וסיירה לאון מדרום.
יורדי הים הפורטוגזים היו לאירופאים הראשונים שהפליגו לאורכו של חלק חוף זה של מערב אפריקה במהלך עידן התגליות במאה ה-15. מכיוון שכך, כמו גם בגלל קשיי ה[[ניווט], לא פקדו סוחרים אירופאיים רבים את האיזור במרוצת המאות ה-16 - 18 באותה התכיפות שפקדו מקומות אחרים מצפון ומזרח לאזור. יחד עם זאת, בשפך נהר הפאטאלה (Fatalla), המכונה ריו פונגו (Pongo), במאטאקונג (Matakong), אי זעיר בקרבת שפך נהר פורקאריה (Forekaria) ובמקומות נוספים התבססו סוחרי עבדים. כאשר נדחקו סוחרי העבדים מחופים אחרים באזור, הם הפכו חוף בלתי מוכר זה למעוזם האחרון, ומתקני כליאה לאפריקנים משועבדים ששימשו כשלב מעבר לפני המסע הטרנס-אטלנטי נבנו באזור בשלהי המאה ה-18.
רק לקראת סיומן של המלחמות הנפולאוניות, לאחר שהשיבה לחיקה את האי גורי (Goree), החלה צרפת לגלות עניין בחבל ארץ זה. בו בזמן גילו הבריטים, ממקום מושבם בגמביה וסיירה לאון, לגלות עניין ב"נהרות הדרומיים" (Rivieres du Sud), כלומר שמדרום לסנגל, כפי שנקרא האזור באותו הזמן, וכן לאזור רכס הרי פוטה ג'אלון (Futa Jallon) שבפנים הארץ. מסעו של מגלה הארצות הצרפתי רנה קאילי (René Caillé), האירופאי הראשון ששב בחיים מטימבקטו אפופת המסתורין, החל מהעיר בוקה (Boke) שבאזור בשנת 1827 והחיש את ההתעניינות הצרפתית בחבל הארץ. החל משנת 1838 החלו הקברניט הצרפתי בו-וילומה (Bout-Willaumez) וממשיכי דרכו ללמוד את אזור החוף ביסודיות.
גנרל פיידרבה (Faidherbe), שמונה בשנת 1854 למושל סנגל, פעל לביסוס השליטה הצרפתית באזור כנגד שאיפות בריטיות דומות. ביסוס השליטה נעשה באמצעות מספר הסכמים בין השנים 1848 ו-1865 עם שבטים מקומיים שהצדיקו את הנוכחות הצרפתית לשם הגנה על הילידים, והסכמים נוספים נחתמו בין השנים 1876 - 1880. בשנת 1881 הציב עצמו האמיר של פוטה ג'אלון תחת הגנת הצרפתים ובכך עלה בידי הצרפתים למנוע את יצירתו של רצף בריטי בין גמביה וסיירה לאון. שנה לאחר מכן, ב-1882, הכירה בריטניה בזכותה של צרפת על רצועת החוף, ובשנת 1886 זנחו הגרמנים את תביעותיהם באזור. בשנת 1886 הוסדר הגבול הצפוני של הפרוטקטורט עם פורטוגל. במהלך השנים הבאות חלו מספר שינויים בגבולותיה של המושבה בהתאם לשינויים מנהליים פנימיים בתוך גבולות מערב אפריקה הצרפתית ובשנת 1891 הופרדה גינאה הצרפתית מסנגל והפכה למושבה עצמאית. יחד עם זאת הוכפפה גינאה הצרפתית לסמכותו של המושל הכללי שניהל את כלל מערב אפריקה הצרפתית החל משנת 1895 מדקאר, על אף ששמרה על מידה מרובה של אוטונומיה ואף ניהלה תקציב נפרד.
במהלך המאה ה-19 נעשו ניסיונות שונים לפתח במקום כלכלת מטעים, בעיקר של קוקה, קפה ועץ גומי. בעוד שהקוקה והגומי כשלו בעיקר הודות לאקלים ולבצורות התכופות, הקפה התאקלם, אולם לא עמד בתחרות עם הקפה הברזילאי.
הפרוטקטוראט קיבל עצמאות מצרפת בשנת 1958 לאחר דחיית חוקת 1958 של שארל דה גול, והיה למושבה היחידה שסרבה לקבל את החוקה החדשה. גינאה הצרפתית הפכה למדינת גינאה, ושמרה על הצרפתית כשפתה הרשמית, אך במדינה גם מדברים ערבית.
קישורים חיצוניים
- גינאה הצרפתית - באתר אנציקלופדיית בריטניקה 1911
