נתיב הכף

נתיב הכף (פורטוגזית: Rota do Cabo) הוא הכינוי לדרך הימית בין ההמיספרה המערבית להמיספרה המזרחית, בה מקיפים כלי שייט את כף התקווה הטובה, בקצה הדרומי של יבשת אפריקה.

חנוכתו של נתיב הכף נזקפת לזכותם של יורדי ים פורטוגזים, הודות לניסיון שצברו בהפלגה באוקיינוס האטלנטי, תוך העזרות בתורות הניווט והשייט שפותחו בפורטוגל. היה זה וסקו דה גמה הראשון שהפליג בנתיב זה, וכך גילה את הנתיב הימי להודו, כאשר עגן מול חופי קליקוט ב-1498. היה זה חלום פורטוגזי נושן שהתגשם. המגעים בין מערב למזרח חדלו להיות תלוים במעבר שיירות בדרך המשי. כעת, ניצלה פורטוגל את ההזדמנות להפוך למעצמה ימית-מסחרית אטלנטית. היא אכן הפכה לכזו במאה ה-16, והסחר בים התיכון ספג מכה אנושה.

הדרך הימית להודו, מקור התבלינים, ולשאר חלקי העולם הלא-נודעים שבאוקיינוס ההודי, נשלטה בתחילה על ידי הפורטוגזים. בשנים 1498-1635, הפליגו מליסבון למזרח 917 ארמדות. נסיונות מצד צרפתים, ביניהם גם זה של פרמנטיאר (Parmentier), שהפליג לסומטרה ב-1529, לא היוו כלל ועיקר כל איום על המונופול הפורטוגזי. במאה ה-17 החלו ההולנדים והאנגלים גם הם להפליג למזרח בנתיב הכף, ולהקים שם תחנות סחר, ובכך תמה תקופת ההגמוניה של פורטוגל בשיט באוקיינוס ההודי.

עם זאת, במשך יותר מ-80 שנה, יכלו הארמדות הפורטוגזיות, העמוסות בתבלינים ובעוד מגוון סחורות, להקיף את הכף ללא שנשקפה להן כל סכנה מצד שודדי ים או ספינות סוחר של אומות אחרות; בעת שחזרו לאירופה, כאשר הפליגו לתוך המרחב הימי שסביב האיים האזורים (תחנת ביניים בסוף המסע), ספגו הספינות הפורטוגזיות (Naus) התקפות של שודדי ים לעיתים תדירות. לא פעם הם פעלו מטעם הכתר הצרפתי או האנגלי.

בעבר, נודעה חשיבותו המסחרית והפוליטית הרבה של נתיב הכף. בזכותו התפתחה מאוד הכלכלה של פורטוגל. זאת, כל עוד לא נאלצו קברניטי האימפריה למקד את תשומת ליבם בזירות אחרות, בעיקר ברזיל.

בעבר יוחסה לנתיב הכף חשיבות עליונה בכלכלה העולמית, עד שב-1869 נפתחה תעלת סואץ לשיט. לאחרונה שב נתיב הכף למוקד תשומת הלב העולמית, כמסלול חלופי לאספקת נפט למערב , כאשר סגרה מצרים את תעלת סואץ לשיט בין השנים 1967-1975.

ערך זה הוא קצרמר בנושא גאוגרפיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.