מרפסת בית הקפה בלילה

פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לערוך אותו.

מרפסת בית הקפה בלילה

מרפסת בית הקפה בלילה הוא ציור נודע של וינסנט ואן גוך. הציור החל כעבודת רישום על בד קנווס בעפרון פחם בשלהי שנת 1888.

התחלת הציור ושיוך תקופתי

רישומו של הציור נולד בתקופת שהותו של ואן גוך בעיירה ארל שבחבל פרובנס - תקופה שהתבטאה במחסור ובחולי, רעב ודכדוך בקרב האוכלוסייה. ואן גוך היטיב לצייר את רוח התקופה בקווים פשוטים ובגווני מדרג אפור. התמקדות נושאית, על אף שהיתה דלה בגוונים, החליפה מבט רחב יותר. כך למשל, בציור "אוכלי הבולבוסים" (שנוצר שלוש שנים קודם לכן), ישנה התפרסות של גוני אפור הנתחמים בנושא העקרי: האכילה סביב השולחן, אולם העין הצופה משדרת למוח על היום שחלף - הציור הוא כאספקלריה ליום שחלף.

ואן גוך, שניזון מהמחסור הצורם, הרבה ליצור תיאורים בעיפרון. הוא עבד על שלושה רישומים עיקריים: "ליל כוכבים", "המרפסת" ו"צוקים". כבר בתחילת עבודתו ניכר היה שהציור "מרפסת" מושפע מקווים מקוטעים, וזוהי אסכולת ציור שלא הייתה נהוגה בסוף המאה ה-18.

מבנה הציור

הציור, שכאמור נקרא בתחילה "המרפסת", נטה ברישומו לאסכולת ציירי הפוינטיליזם, אף שהיה ידוע שימושה כמעט עשור לאחר מכן. זהו אחד מהציורים הבודדים שבו נתן ואן גוך ביטוי עז למקטעים וגוונים. הצייר לא פסח על מוטיב "המבט הרחוק" שאפיין כל-כך את הזרם האימפרסיוניסטי ויצר מעין תאימות לאחור על אף שהציור מורכב מקווים מרובים. כמו בציוריו בעלי ההטבעה האימפרסיוניסטית, גם כאן, ככל שמביטים בציור ממרחק מה, העין תופסת את מידת הריאליסטיות.

הרישומים הראשונים שבוצעו בעיפרון פחם הופרדו לשני חלקים: החלק העליון והחלק התחתון. בחלקו העליון של הציור שולט הזרם הפואנטילי ולכן המבנים חדים יותר ומודגשים. המשקוף העליון הכחול מאד מודגש ומרוכז. לעומת זאת חלקו התחתון של הציור משופע בקוים אימפרסיוניסטים, דהויים יותר, מטושטשים ועושים שימוש נרחב של "הולכת העין בתנועה" - כך למשל הדמויות יוצרות נופך לא מובן ועם זאת ברור להחריד.

שימוש בצבעים

ואן גוך חורג ממנהגו לאותה תקופה ובוחר לשלוט במגוון רחב של צבעים. את מידרגי האפור ששלטו בציוריו מהתקופה הקודמת, מחליפים כעת הגוונים הנועזים. יתרה מכך, מעולם לא נעשה בציוריו של ואן גוך שימוש עז ונועז כל-כך בגוון הצהוב, והרי גוון זה עם כל מה שהוא מסמל לא התאים לרוח התקופה, או השמים שאותם בחר לצבוע בגוון כחול מרוכז ואחיד. אין ספק שוואן גוך עושה כאן שימוש נוירוטי בגווני הקשת. הדבר המדהים מאחורי שלל הגוונים הוא חוסר השימוש בשחור. הציור זועק לתחושה של לילה בעוד שהצייר "בורח" מהסימבול השחור שמתבקש כל-כך. את ההשלמה לשחור עושה העין לבדה או המוח המתבונן בציור. ואן גוך יצר תופעה של השלמת גוון עלילתי, כלומר שמירת המוטיב הציורי על חשבון המוטיב העלילתי, ואם נוצר חסך בעלילה, אזי השימוש הנכון בצבעים ומיקומם בציור יביאו את המוח המתבונן להשלמת החסך. זוהי תעוזה רבת מימד של ואן גוך, שלא נוסתה אצל עמיתיו הציירים.

ואן גוך משתמש גם באפקט ההסמכה, ויוצר גוונים בהירים סמוך לגוונים כהים - ישנה מעין "קפיצה" מגוון בהיר לגוון כהה ולהיפך. לכן במבט ראשוני מתקבל הרושם שהשמים בהירים, אולם דווקא אפקט ההסמכה שנותן את הגוון הכהה לבניינים מגלה שמים ליליים וקודרים, זה רק בית הקפה שבעצם בהיר ומואר.

הציור בא לתאר את בית הקפה שבעיירה ארל, סביר להניח שזהו בית קפה מציאותי ולא פרי דמיונו של הצייר, אולם השימוש בצבעים לא מלמד על דרך התבוננותו של ואן גוך. אין לדעת אם הציור הוא רגע ריאליסטי נתפס,או חזיון פנימי שלו. יכולות להיות שתי סברות: ואן גוך צייר את מה שרואות עיניו ברגע ריאליסטי והשמים זרועי הכוכבים הם תוספת שבאה לאחר מכן, או שמא הציור הוא רישום לחזיון פנימי ומתוך כך בוחר ואן גוך לפשט את השמים בצורה שכזו. בכל מקרה,כך או אחרת,במציאות הפיסיקלית אין אפשרות שהעין תבחין בתאורה כה חזקה שמופצת סביב בית הקפה ובו בזמן תהא מסוגלת לראות שמים זרועי כוכבים שמנצנצים כך.

   ציור מציאותי או מציאות ציורית

הציור הינו ביטוי עוצמתי לטכניקה ששימשה את מרבית הציירים בתקופתו של ואן גוך,טכניקת התנועה-צבע-מרחב.הטכניקה הזו יוצרת תחושה שהצייר תופס מימד מציאותי והמתבונן מביט על מציאות ציורית.הצייר הבלגי קלוד מונה הוא אולי המפורסם מבין כל הציירים שהיטיב להשתמש בטכניקה הזו. ואן גוך מבצע רישום תנועתי שמסגיר פעולות של "לפני ואחרי".שימו לב לאדון שמדבר עם העלמה בצד הימני של הציור.אפשר בנקל לחוש שלפני כן הוא עמד עמידה רגילה,ואז הושיט פסיעה קדימה ותנועת הפסיעה תעלם עוד מעט...זהו אפקט של ציור מציאותי.ואן גוך לוקח פיסה מציאותית בת חלקיק שניה ומפשט אותה מבעד מיכחולו.אז מגיע תורו של הצבע.התנועתיות בציור מלווה בצבעים חיוורים,בעוד שהדומם מובע בצבע עז.המגש של המלצרית צבוע לבן,דהוי ומתחבר לסינורה,יוצר אפקט מהיר של "לפני ואחרי",ואילו החנויות הדוממות,למשל,מופיעות בגוון סגול מושחר.השילוב של צבע ותנועה גורם למוח לתחום מציאות שמובלת על-ידי הציור. משב של רוח.לא ניתן לצייר פעולה כזו,ובכל זאת המתבונן חש ומרגיש את הרוח המלטפת את ענפיו ועליו של העץ,כי שילוב הצבעים והרישום התנועתי מגרים את המוח לחוש במציאות שלא קיימת.יתרה מכך,אם מתבוננים בציור זמן ממושך ובמרחק ממוקד,נוצר מן רושם שהמציאות היתה קיימת שם (בציור) מאז ומתמיד והיא מתבוננת עלינו כאילו אנחנו הן הדמויות המצוירות.זהו היבט של מציאות ציורית. לבסוף מגיע המרחב.הצייר משתמש ברישום פואנטליזי כדי ליצור עמדה ומיקום בלתי מוגדרים של המתבונן כלפי המרחב.חלקם התחתון של המבנים,המתחברים למדרכת ומהמורותיה,שמובילה לבמת העץ (אף אחד לא אמר שזה עץ,ואפשר להישבע שזה עשוי מעץ) של בית הקפה-כל אלה יוצרים מרחב שהמתבונן לא מוגדר מולו,כאילו שואן גוך רצה להמשיך את מרחב הציור והמתבונן סתם תקוע באמצע ומפריע לו.