Interior Gateway Routing Protocol – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 12: שורה 12:


===poison-reverse===
===poison-reverse===
במערכת הרשת, poison reverse משמש לנתב כלשהו להודיע לנתבי שכניו שאחד מהנתבים באיזור לא מחובר יותר לרשת.
במערכת הרשת, poison reverse משמש נתב ברשת להודיע לשכניו כי אחת הרשתות שאליהן הוא מקושר אינה זמינה יותר.


השיטה עובדת כך שהנתב שמזהה כשל בתקשורת עם רשת מסויימת שולח הודעה לכל שכניו כי המרחק בינו לבין הרשת הוא אין סופי
השיטה שבה poison reverse עובדת, היא שהנתב המודיע, מקפיץ את מספר ה-"hops" (גודל איפשרי מקסימאלי של קפיצות בין נתב לנתב לפאקטה), בנתיב הנתב הלא מחובר, למספר מקסימאלי שבו הפאקטה לא יכולה יותר לקפוץ לנתב.
כך למעשה הנתב "מרעיל" את נתיב התקשורת אל הרשת האבודה.


(גודל מקסימאלי זה נקרא "infinite" והוא 256 בפרוטוקול IGRP ו16 בפרוטוקול RIP)
(גודל מקסימאלי זה נקרא "infinite" והוא 256 בפרוטוקול IGRP ו16 בפרוטוקול RIP)

השיטה מונעת יצירת לופים ניתוביים.


==EIGRP==
==EIGRP==

גרסה מ־18:20, 30 בינואר 2008

Interior Gateway Routing Protocolראשי תיבות: IGRP) הוא פרוטוקול ניתוב מבוסס וקטור מרחק (distance-vector) לרשתות אוטונומיות (autonomous system) שהומצא על ידי חברת סיסקו בסוף שנות השמונים.

IGRP הומצא על מנת להתגבר על החסרונות של RIP (מספר קפיצות (hop) מקסימלי, וניתוב על בסיס קריטריון אחד) שבאו לידי ביטוי בעיקר ברשתות גדולות ומסועפות. IGRP יכול להשתמש במספר קריטריונים לבחירת הנתיב המועדף, ביניהם - רוחב פס, אמינות, עומס וזמן השהייה. מנהל הרשת יכול לבחור במי מהקריטריונים להשתמש, ואיזה משקל לתת לכל אחד מהם בהחלטה על בחירת הנתיב וכך לוודא שכל חבילת נתונים תעבור בנתיב המועדף בכל זמן נתון. מספר הקפיצות המקסימלי (hop count) של חבילה המנותבת באמצעות IGRP הוא 255 (לעומת 30 בRIP).

מנגנוני יציבות

IGRP כולל מספר מנגנונים שמטרתם להבטיח את יציבות מערכת הניתוב ויכולת ההסתגלות שלה לשינויים בטופולוגית הרשת -

Hold-down

Hold down timers (זמני המתנה) הוא מנגנון שנועד למנוע מצב בו עדכון על שינוי במצב הרשת נעלם בין שטף העדכונים הרגילים. כאשר נתב מקבל עדכון על שינוי במצב הרשת (חיבור שכשל, שינוי בטופולוגיה, נתיב חדש) הוא מתחיל לספור "זמן המתנה" בו הוא יידחה כל עדכון אחר שיתקבל, זמן ההמתנה ארוך יותר מן הזמן שלוקח להפיץ את העדכון החדש בכל רחבי הרשת (convergence time), כך הוא מונע מצב בו העדכון החדש יידרס על ידי עדכון מנתב אחר ברשת שעדיין לא קיבל את העדכון החדש.

Split Horizon

מנגנון ה"אופק המפוצל" (Split horizon) נועד למנוע מעגלי ניתוב (routing loops) קטנים ולהקטין את נפח העדכונים ברשת. ההנחה שעומדת בבסיס המנגנון גורסת כי אין תועלת לכלול בעדכון שנשלח לנתב מסוים נתונים שהגיעו מאותו הנתב. כך שאם נתב א' קיבל מידע על נתיב מסוים דרך נתב ב' המידע על אותו הנתיב לא יישלח לנתב ב' - כי ההנחה היא שהנתיב כבר מוכר.

poison-reverse

במערכת הרשת, poison reverse משמש נתב ברשת להודיע לשכניו כי אחת הרשתות שאליהן הוא מקושר אינה זמינה יותר.

השיטה עובדת כך שהנתב שמזהה כשל בתקשורת עם רשת מסויימת שולח הודעה לכל שכניו כי המרחק בינו לבין הרשת הוא אין סופי כך למעשה הנתב "מרעיל" את נתיב התקשורת אל הרשת האבודה.

(גודל מקסימאלי זה נקרא "infinite" והוא 256 בפרוטוקול IGRP ו16 בפרוטוקול RIP)

השיטה מונעת יצירת לופים ניתוביים.

EIGRP

פרוטוקל ניתוב IP המבוסס על פרוטוקל ה-IGRP של סיסקו. הפרוטוקול בא לתת מענה יותר אופטימלי מקודמו לשינויים בטופולוגיית הרשת. בנוסף פרוטוקול זה, בניגוד לקודמו, תומך ב-Subnet mask משתנה.

מספר הקפיצות המקסימלי שיעד יכול לקבל בטבלת הניתוב הוא 224, זהו ערך נמוך יותר מה-255 של IGRP וזאת מכיוון שראש מסגרת הניתוב שלו גדול יותר.

EIGRP משתמש במספר פרמטרים על מנת לחשב את המסלול האופטימלי לשליחת המידע: רוחב פס, השהיה, עומס ואמינות.

ראו גם