יזידים

שגיאות פרמטריות בתבנית:קבוצה אתנית
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

יזידים

אוכלוסייה
בין 800,000 ל-1,000,000 (הערכה)
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים
עיראק 400,000-700,000 (הערכה) ארמניה 180,000 גרמניה 60,000 רוסיה 31,273 סוריה 25,000
שפות
כורדית ערבית
דת
יאזידי
קבוצות אתניות קשורות
עמים איראנים אחרים

קובץ:Melek taus.jpg

סנג'אק המייצג את מלאכּ טאוס

היזידים (בכורדית-קורמאנג'י: Êzidî; סוראני: ئيزيدي) הם מאמיני דת מזרח תיכונית בעלת שורשים עתיקים. כל בני הדת היזידית הם כורדים ורובם מתגוררים בסביבות מוצול שבעיראק, אך ישנן גם קבוצות בסוריה, טורקיה, איראן, גאורגיה וארמניה (בה הם מהווים את המיעוט הדתי הגדול ביותר). מספרם הכולל נאמד בכחצי מיליון.

מקורות הדת

רוב החוקרים כיום סבורים כי שמם של היזידים נובע משמו של הח'ליף מבית אומיה, יזיד הראשון. ח'ליף זה נחשב בעיניהם כהתגשמותו של הדמות האלוהית "סולטן עזי". היזידים עצמם סוברים כי מקור שמם הוא במילה Yezdan או Êzid שמשמעותה "אל". תרבות היזידים היא תרבות כורדית מובהקת, ורובם דוברים קורמאנג'י (כורדית צפונית) עם מיעוט דובר ערבית. קורמאנג'י היא גם שפת הקודש היזידית.

סברה אחרת קושרת את מקורות הדת לזרם הח'וארג'. על פי גישה זו, בעת הפילוגים שחלו בכת, נוצר זרם שדחה את שליחותו של מוחמד וציפה לנביא נוסף ולקוראן חדש ולכן חיפש חיזוקים רעיוניים בדתות אחרות.

הדת היזידית עצמה ממזגת מספר השפעות: המונחים הדתיים מושפעים מהסופיות, במיוחד בטרמינולוגיה של הספרות הדתית האזוטרית והמיסטית, אך רוב המיתולוגיה היזידית איננה מוסלמית ותפיסת היקום מזכירה במידה רבה דתות פרסיות קדומות.

חוקרים מוקדמים ניסו לתאר את היזידים כזרם באיסלאם, בדתות פרסיות או אף כעובדי אלילים, אך החל משנות התשעים נחשבות גישות אלו לפשטניות יתר על המידה. כיום הדת היזידית נתפסת כתוצאתו של תהליך סינקרטיסטי ארוך שבו אמונות ומנהגים מקומיים הושפעו ממסדר אדוויה הסופי השוכן בהרי כורדיסטן, הסיטו אותו מהאיסלאם המסורתי ומוזגו בו זמן קצר יחסית לאחר מות מייסדו, שייח' עדי אבן מֻסַאפר, שהיה במוצאו מבית אומייה.

שייח עדי מת ב־1162, וקברו בעמק לאלש הוא מוקד עלייה לרגל ליזידים. לאחר מותו, ובמהלך המאה ה-14 בעיקר, התפשטו שבטים כורדיים והפיצו את אמונת היזידים אל מה שכיום הוא שטחה של טורקיה.

אמונות הדת

בתמונת העולם היזידית, האל יצר את העולם וכעת הוא בהשגחתם של שבעה מלאכים הקרויים "הפט סיר" (שבעת המסתוריים). הבכיר מביניהם הוא "מלאכּ טאוס", מלאך הטווס, המקביל לשטן בדתות אחרות. היזידים מאמינים כי מלאכּ טאוס איננו מקור של רוע או של רשע, אלא מקור הרשע הוא בלבו של האדם.

ה"כיתבה קליווה" ("כִּתאב אל-ג'לוה", "ספר ההארה") מספר כי מלאכ טאוס חילק את ההשגחה בעולם כראות עיניו בין המלאכים, וילוד אישה אינו יכול לערער עליו. השייח עדי האמין כי הוא גלגולו של מלאכ טאוס בעולם הזה. מסופר עליו כי הוא אמר שנכח בעת שאדם הראשון חי בגן עדן ובשעה שנמרוד השליך את אברהם אל האש.

האמונה היזידית בנוגע לבריאת האדם שונה מזו של האיסלאם והנצרות. הם מאמינים כי האל יצר את מלאכ טאוס בראשונה מההארה שלו עצמו, ולאחר מכן את יתר המלאכים שצוו להביא אבק ואדמה מהארץ ולבנות את גופו של אדם. אז אלוהים נפח באדם נשמת רוח חיים והורה לכל המלאכים לקוד לפני האדם. כל המלאכים צייתו פרט למלאכ טאוס שסירב להשתחוות בפני מי שנוצר מאבק, כאשר הוא עצמו נוצר מאורו של האל.

על זאת שיבח אותו האל והפך אתו לסגנו ולראש המלאכים. היזידים מאמינים כי מלאכ טאוס הוא נציגו של האל בעולם ויורד אליו ביום רביעי הראשון של חודש ניסן, הנחגג כראש השנה היזידי.

היזידים מאמינים כי הטוב והרע שוכנים שניהם בנפש האדם, ועליו לבחור ביניהם. בתהליך הבחירה חשובה עבודתם למלאכ טאוס, שכן זה עמד בפני מבחן דומה אל מול האל והוא יוכל לכוונם.

לגבי בריאת העולם, הם מאמינים כי זה היה בראשיתו פנינה. הוא נשאר במצב זה זמן רב, שבמהלכו נוצרו שבעת המלאכים שהופקדו על העולם. המלאכים הם: מלאכ טאוס, שייח' עדי אבן מֻסַאפר, שייח' חסן, וקבוצה של ארבעה מלאכים נסתרים: שמס א-דין, פאח'ר א-דין, סאג' א-דין ונאסר א-דין.

שני מוטיבים מרכזיים בדת היזידית הם חשיבות הטוהרה הדתית והאמונה בגלגול נשמות. השמירה על הטוהרה מתבטאת בהקפדה על מבנה חברתי נוקשה של קאסטות, חוקי מזון, הסתגרות קהילתית וטאבואים רבים. האמונה בגלגול נשמות חשובה גם בשל האפשרות שבה מאמינים היזידים להתגשמות נשמתו של אחד המלאכים בצורת אדם.

מנהגי הדת

תפילה

היזידים מתפללים חמש תפילות ביום. הם מתפללים כשפניהם אל השמש, ובתפילת הצהריים מתכוונים אל לאלש. התפילה מלווה בתנועות טקסיות הכוללות נישוק הצווארון המעוגל של המלבוש העליון הדתי ("קיראס"). אין להתפלל לעיני זרים. יום רביעי נחשב ליום הקדוש, אך יום המנוחה הוא יום שבת.

עלייה לרגל

קברו של השייח' עדי בן מֻסָאפר בלאלש, כורדסתאן העראקית

מנהג חשוב בקרב היזידים הוא עלייה לרגל הנמשכת 6 ימים לקבר שייח' עדי בלאלש, צפונית למוסול בעיראק.

האזור מכיל מקדשים רבים ואתרים מקודשים, גם לדתות אחרות, וביניהם גשר סראט, הר ערפאת ושני מעיינות קדושים הקרויים זם-זם והמעיין הלבן.

אם אפשר, כל יזידי עולה לרגל ללאלש לפחות פעם אחת בחייו. אלו החיים קרוב יותר משתדלים להגיע פעם בשנה לסעודת ההתכנסות הסתווית הנערכת מכ"ג באלול ועד א' בתשרי.

בהתכנסות זו רוחצים היזידים בנהר, טובלים בו דמויות של מלאכ טאוס ומדליקים מאות מנורות בקבריהם של שייח' עדי ונכבדי דת אחרים. הם גם מקריבים פר, ועל כן נחשבו מושפעים מהמיתראיזם, גם בשל הימצאות כלב ונחש באיקונוגרפיה הדתית היזידית.

הקרבת הפר מסמלת את בוא הסתיו, ומיועדת לבקש רחמים בעת החורף כדי שיחלוף בקלות והחיים יחזרו לאדמה באביב.

חגים

ראש השנה היזידי נחגג בחודש ניסן, ובו רוקדים וחוגגים בסעודות, ומקשטים ביצים. בחג הטאוסגראן מבקרים נכבדי הדת בכפרים ומציגים את הסנג'אק, ציור דתי של הטווס המייצג את מלאכ טאוס. בחג זה מביאים מנחות וצדקה לאנשי הדת, אלו משמיעים דרשות ומחלקים מים קדושים.

החג החשוב ביותר הוא הסג'נה סמייה (סעודת ההתכנסות) בלאלש, אירוע בן שבעה ימים. חג זה הוא מוקד של עלייה לרגל, התוודעות חברתית וחיזוק השייכות לקהילה. מרכזו הדתי של החג הוא האמונה בהתכנסות שבעת המלאכים הקדושים, ה"הפטאד" באותה עת, להם נהוג להקריב שור.

טהרה ואיסורים

החשיבות שהיזידים מייחסים לטהרה דתית משתקפת לא רק במערכת המעמדות החברתיים שלהם, אלא במגוון איסורים בחיי היום יום. חלק מהם, כאיסור נישואי תערובת או העלבת אנשי דת מכובדים כמעט תמיד. מאחרים, כאיסור על אכילת חסה או לבישת בגדים בצבע כחול מתעלמים בדרך כלל אלא אם אנשי דת נוכחים במקום.

ארבעת היסודות: אש, אוויר, מים ואדמה צריכים להשמר טהורים לתפיסת היזידים, ומספר איסורים מגנים על כך, למשל איסור על יריקה על האדמה או על אש. מגע ממושך עם מי שאינם יזידים נחשב למטמא גם הוא, ולכן נהגו היזידים להתחמק מגיוס ולא לחלוק כלים ככוסות או תערים עם זרים.

משערים שהאיסור על אכילת חסה נוסע מדמיון השם הכורדי לחסה "Koas" למילה "Koasasa" המתארת את התגשמות שבעת המלאכים בגוף אדם.

מאפיינים נוספים

היזידים מונוגמיים ברובם, אם כי הנכבדים עשויים לשאת יותר מאישה אחת. הילדים נטבלים עם לידתם ומילה היא נפוצה, אם כי אינה הכרח. המתים נקברים בקברים חרוטיים מיד לאחר מותם בתנוחת ידיים מוצלבות על החזה.

היזידים אינם נישאים עם כורדים שאינם יזידים ואינם מקבלים מומרים אל דתם. העונש החמור ביותר בקהילתם הוא חרם, אשר משמעותו גם גירוש מהדת והתרת דמו של המוחרם.

היסטוריה מודרנית

יש הטוענים כי סדאם חוסיין ניסה להשפיע על היזידים ולהחשיבם כערבים, על מנת להטות לטובתו את המאזן האתני בצפון עיראק. אין עדויות חד-משמעיות התומכות בסברה זו.

עם זאת, היות היזידים קבוצה ייחודית בעם הכורדי נוצלה בידי משטר הבעת' על מנת לנסות ולבודד אותם אלו מאלו בדרך כלל נסיונות אלו לא עלו יפה והיזידים אף לחמו יחד עם הכורדים ביחידות ה"פשמרגה" כנגד תומכי הבעת'. מאז הפלישה האמריקאית לעיראק ב־2003, מנסים הכורדים להביא לכך שהיזידים ייחשבו כחלק מהעם הכורדי על מנת להגדיל את מספרם וחשיבותם.

יש לציין גם כי בקרב היזידים פועלת קבוצה עצמאית של משכילים, בשם "התאחדות המשכילים היזידים" (رابطة المثقفين الأيزيديين) בראשות עלי סידו רשו, הקוראת להיבדלות היזידים הן מן הערבים והן מן הכורדים. הקבוצה טוענת כי גם הערבים וגם הכורדים השתמשו ביזידים ככלי משחק לניגוח פוליטי בעוד שאף ראייה היסטורית אינה מוכיחה כי היזידים הם במוצאם אכן ערבים או כורדים. פעילותה של הקבוצה עדיין מצויה בשוליים, אך קולות דומים לשלה כבר נפוצים מאוד בשיח היזידי, בעיקר בפורומים באינטרנט.

בראייה היסטורית, היזידים היו מיעוט דתי בעם הכורדי מאז שנת 2000 לפנה"ס (לפי מקורותיהם). מספרם נאמד ב־100,000 עד 800,000 (כפי שנטען באתרם [1]. האתר גם טוען שבגרמניה מתגוררים 30,000 פליטים יזידים.

ב-14 באוגוסט 2007 נערך פיגוע טרור בשתי עיירות יזידיות בצפון עיראק, פיגוע שנחשב לקטלני ביותר מאז פלישת ארצות הברית לעיראק ומיוחס לארגון אל-קאעידה. מתאבדים נהגו בשעות הערב ארבע מכליות עמוסות חומר נפץ אל תוך ריכוזי אוכלוסייה צפופים ופוצצו אותן בתחומם. בהתפוצצות נהרגו למעלה מ-400 בני אדם, ושטח בנוי בן ק"מ רבוע בערך נהרס. הפיגוע בוצע ככל הנראה על רקע הקושי של ארגוני הטרור לבצעו בתוך ערים מרכזיות בעיראק (וכן אי החשבתם של היזידים כבני דת האיסלאם, לפי השקפתם של זרמים אחרים), תוך ניצול אירוע שבו יזידים סקלו נערה בת העדה שהתאסלמה, כדי לגרום ליזידים לעזוב את עיראק.

דמותם בספרות וסטראוטיפים נפוצים

משום שהדת היזידית איננה מוכרת לזרים, ובשל זיהויו של מלאכ טאוס עם השטן, רבים כתבו אודותיהם עובדות וסיפורים בלתי מדויקים. סופר האימה ה.פ. לאבקרפט כתב בסיפורו הקצר "The Horror at Red Hook" על "שבט היזידים עובדי השטן".

ספרו של קרל מאי, "דרך כורדיסטאן הפראית" מציג (בין היתר) תמונה מדויקת למדי של סבלם הרב של היזידים תחת שלטון האימפריה העות'מאנית, אז נרדפו כעובדי שטן.

בספרו האוטוביוגרפי "פגישות עם אנשים מיוחדים" מספר ג"א גורדייף על מפגשיו עם היזידים בילדותו ומזכיר כיצד התייחסו אליהם כ"עובדי השטן".

קישורים חיצוניים

• אתר בחזאני (פורום יזידי בשפה הערבית)
• נוסח מלא בערבית: אל-איזידיה: חקאיק וח'פאיא ואסאטיר, מאת החוקר הכורדי זֻהיר כאט'ם עבוד
• אתר מרכז קנדיל(פורום יזידי בשפה הערבית)