ועדת בכור

ועדת בכור הינה ועדת חקירה ממלכתית בנושא חקירת רצח ארלוזורוב. הוועדה הוקמה בשנת 1982 ומטרתה הייתה לחקור את מעורבותם של אנשי התנועה הרוויזיוניסטית, אברהם סטבסקי וצבי רוזנבלט, ברצח ארלוזורוב. מסקנות הוועדה התפרסמו בשנת 1985, 52 שנה לאחר הרצח.

רקע

חיים ארלוזורוב נרצח בדקירת סכין ב16 ביוני 1933 בחוף הים בתל אביב במהלך טיול עם אשתו, סימה ארלוזורוב. החשד העיקרי ברצח נפל על אנשי התנועה הרוויזיוניסטית, כיוון שהתנגדו לפעילותו ולניסיונותיו לפתח משא ומתן עם הממשלה הגרמנית בעניין יהודי גרמניה ורכושם. נעצרו שני חשודים במעשה, אנשי התנועה הרוויזיוניסטית, אברהם סטבסקי וצבי רוזנבלט. כשנה לאחר הרצח צבי רוזנבלט זוכה מאשמה ואילו אברהם סטבסקי נמצא אשם על פי עדות ראייה של סימה ארלוזורוב. בעקבות ערעור על פסק דינו זוכה גם אברהם סבסקי מאשמה לפי דיני הראיות בישראל המנדטורית לפיהם אין להרשיע אדם ברצח על סמך עד ראייה בלבד, ללא עדות מסייעת. בנוסף, נאשם אב"א אחימאיר, רוויזיוניסט שייסד את תנועת ברית הביריונים כמעורב בשידול והסתה לרצח. אחימאיר זוכה גם הוא מאשמה אך הועמד לדין כמארגן של "ברית הבריונים", ונדון לשנה וחצי של מאסר בפועל.

במפא"י לא קיבלו את פסק הדין כזיכוי של הנאשמים. למרות שבמהלך החקירה והמשפט לא היה רמז המצדיק את החשדות במפלגה הרוויזיוניסטית בקשירת קשר, המשיכה מפא"י במשך שנים רבות להאשים את הרוויזיוניסטים ברצח ארלוזורוב. הם טענו כי פסק הדין מזכה את הנאשמים מטעמים טכניים וקיוו שאשמה זו תידבק ברוויזיוניסטים. מפא"י הפעילה באמצעות ההסתדרות לחץ כלכלי גדול על כל מי שערער על אשמת הרוויזיוניסטים ברצח, הוא נדון לסילוק מן העבודה ומן ההסתדרות. יהודה ארזי היה קצין בבולשת המנדטורית ומונה להיות קצין חוקר בפרשת הרצח. בחקירתו הגיע למסקנה כי לא הנאשמים הרוויזיוניסטים ביצעו את הרצח אלא שני ערבים תושבי יפו הם שרצחו את ארלוזורוב וכי הזיהוי שנעשה לנאשמים על ידי אלמנתו של ארלוזורוב, סימה ארלוזורוב, היה מבוים. עקב זאת הוא סולק מן החקירה ולאחר מכן גם מהמשטרה ומארגון ההגנה. בשנת 1973, לאחר מותו של יהודה ארזי , פרסם אחיו, טוביה ארזי, את המסמך שחיבר יהודה ארזי והוגש למפקד הבולשת בזמן חקירת הרצח.

ועדת החקירה

ב 14 במרץ 1982, קרוב לחמישים שנה לאחר שהמשפט בעניין הרצח הוכרע בזיכויים של אברהם סטבסקי וצבי רוזנבלט, הוקמה ועדת חקירה ממלכתית לרצח חיים ארלוזורוב. הוועדה קמה בעקבות פרסומו של הספר "רצח ארלוזורוב" מאת שבתי טבת בשנת 1981, ועקב המחלוקת המתמשכת לגבי הרצח וההליכים המשפטיים שהחריפה את הקיטוב והאיבה בישוב בין אנשי השמאל לבין אנשי הימין. במשך עשרות שנים האמינו אנשי תנועת העבודה שמדובר ברצח פוליטי ושסטבסקי ורוזנבלט האשמים ברצח זוכו מסיבות טכניות בלבד. הרביזיוניסטים, לעומתם, סברו שמדובר בעלילת דם ושהרצח בוצע בידי ערבים. במהלך ישיבת הממשלה בנושא, התקבלה ברוב קולות של 11 שרים, ללא מתנגדים ושני נמנעים, הצעת ראש הממשלה דאז מנחם בגין להקים "ועדת חקירה, שתחקור את האשמות והטענות המחודשות, לפיהן אברהם סטבסקי וצבי רוזנבלט, או אחד מהם, היו שותפים לרצח ד"ר חיים ארלוזורוב הי"ד" .

חברי הוועדה

יו"ר הוועדה, דוד בכור- שופט בית המשפט העליון

מקס קנת- שופט בבית המשפט המחוזי, תל אביב

פרופסור אליעזר ברקוביץ

פעילות הוועדה

הקמת הוועדה הובילה לתביעה בבג"ץ בטענה שחקירתה הינה התערבות בלתי נאותה במעשה של הרשות השופטת, בית-המשפט דחה את העתירה וקבע כי אין בהקמת הוועדה התערבות שכזו.ועדת החקירה החלה בחקירתה אך במהלכה עמדה בפני מגבלות שונות שמנעו ממנה להתנהל ולחקור לעומק את אירועי הרצח. מגבלות אלה נוצרו כיוון שעבר פרק זמן ארוך מאז הרצח וחסרו ראיות פיזיות, חלק מהעדים נפטרו והעדויות שנמסרו היו סותרות ולא עקביות בגלל גילם של העדים.

מסקנות הוועדה

בתום שלוש שנים מהקמתה, בשנת 1985, פרסמה הוועדה דין וחשבון ובו נכתב "אנו קובעים פה אחד שאברהם סטבסקי וצבי רוזנבלט לא היו רוצחיו של חיים ארלוזורוב ז"ל ולא היה להם יד ברצח. הראיות והחומר שלפנינו לא מאפשרים לקבוע: אץ מי היו הרוצחים. ב. אם היה זה רצח פוליטי מטעם מפלגה כל-שהיא או לא." . עוד קבעה הוועדה כי עדות הראייה של סימה ארלוזורוב, אשתו של חיים ארלוזורוב, אינה קבילה וכי לא עלה בידה לקבוע מי ביצע את הרצח ואם הרצח היה בעל אופי פוליטי.

חברי ועדת החקירה זיכו את הנאשמים זיכוי מלא, לא הצליחו למצוא את האשמים ברצח ונמנעו מלקבוע האם אכן היה רצח פוליטי. לטענה כי הרוצחים היו שני ערבים שנחשדו במעשה קודם לכן לכך התייחס יו"ר הוועדה, השופט בדימוס, דוד בכור בקביעתו כי "הראיות שהיו במשטרה ובמשפט, והראיות שבאו לאחר מכן מוכיחות, שזאת אחת האפשרויות המהותיות, אבל אין באפשרותי לקבוע במידה מספקת של ודאות, שהם היו הרוצחים".

מפאת הזמן שעבר וממחסור בראיות, רצח ארלוזורוב נותר לא פתור עד היום.

לקריאה נוספת

• אביגדור קלגסבלד, ועדות חקירה ממלכתיות. הוצאת שריגים-ליאון,2001.
• מנחם שריד, לשלטון בחרתנו. הוצאת אורן, הרצליה, 2005.
• יוסף אחימאיר, הרהורים בעקבות דו"ח ועדת החקירה של רצח ארלוזורוב. בתוך: האומה, במה למחשבה לאומית, גיליון 80, עמ' 155-160, 1985.
• שבתי טבת, רצח ארלוזורוב. הוצאת שוקן, תל אביב, 1982.
• אב"א אחימאיר, המשפט. הוועד להוצאת כתבי אחימאיר, תל אביב, 1968.