וודי אלן

וודי אלן, 2006

פסל של וודי אלן באוביידו שבספרד

וודי אלן (Woody Allen, שמו הרשמי: הייווד אלן; שמו המקורי: אלן סטיוארט קוניגסברג; יהודי. נולד ב-1 בדצמבר 1935), מחשובי הבמאים והקומיקאים בארצות הברית במחצית השנייה של המאה ה-20.

כמו צ'רלי צ'פלין לפניו, אלן בדרך-כלל כותב, מביים, ומככב במרבית סרטיו. כמו צ'פלין, סרטיו הטובים ביותר של אלן משלבים הומור עם רוך ופתוס. אך שלא כמו צ'פלין, דמותו הקולנועית של אלן היא גמלונית משהו, מילולית מאוד, שקועה בעצמה, ומלאה בנברוזות, בלהג פסיכולוגי, ובחוסר ביטחון עצמי. זו דמות של אינטלקטואל יהודי עירוני המקיים מערכות יחסים מסובכות עם סביבתו ומנסה להבין את משמעות החיים. כמעט כל סרטיו מתרחשים במנהטן, ומספקים דימוי מורכב ורומנטי-משהו של העיר כרקע לקו העלילה.

חייו ויצירתו

וודי אלן נולד בברוקלין שבניו יורק. הוריו, מרטין ונטי, חיו בפלאטבוש, שם למד בבית-ספר עברי במשך שמונה שנים. לאחר מכן למד בבית-ספר ציבורי (Public School 99) ואז בתיכון מידווד, שם הרשים את חבריו (שכינוהו "רד", Red, בשל שערו הג'ינג'י) בכשרונו המדהים במשחק קלפים (כישרון הוצג בסרטו "סקופ"). כדי לגייס כספים, החל לכתוב בדיחות עבור סוכנות דייוויד או. אלבר, שמכרה אותן לבעלי-טור בעיתונים. בגיל 16 החל לכתוב לכוכבים כמו סיד סיזר והחל לכנות את עצמו "וודי אלן".

לאחר התיכון פנה לאוניברסיטת ניו יורק ולמד שם קורס באמנויות התקשורת, אולם עד מהרה נשר מהלימודים. הוא ציין כי את מיטב השכלתו רכש מחוץ לתחום הלימודים הפורמליים. מעולם לא סיים את התואר שהתחיל באוניברסיטה, אך הקדיש זמן רב לקריאת ספרות וספרי פילוסופיה.

בגיל 19 נישא להרלין רוזן והחל לכתוב תסריטים לתוכניות הטלוויזיה "המופע של אד סאליוון", "The Tonight Show", ואחרים. ב-1957 זכה בפרס האמי הראשון שלו; באותה תקופה התגרש מהרלין.

הוא החל לכתוב ספרים ומחזות, וב-1960 החל בקריירה חדשה כקומיקאי סטנד-אפ. אז גם החל לכתוב לתוכנית הטלוויזיה הפופולרית "Candid Camera" ("מצלמה נסתרת"), ואף הופיע בכמה פרקים. יחד עם מנהליו הפך את חסרונותיו ליתרונות ופיתח את הדמות הנברוטית, עצבנית וביישנית שהפכה מוכרת מאוחר יותר בסרטיו.

הסרט הראשון שהפיק היה "מה חדש, חתלתולה?" (1965). ניסיונו הראשון בבימוי היה הסרט "מה נשמע, טייגר לילי?" (1966) ובו סרט יפני קיים שזכה לפסקול חדש באנגלית ובו דיאלוג חדש לחלוטין, וקומי. ב-1967 הופיע בסרט ג'יימס בונד הלא-רשמי "קזינו רויאל". עבודת הבימוי הרגילה הראשונה שלו הייתה בסרט "קח את הכסף וברח" (1969); בין סרטיו המוקדמים ניתן למצוא את "בננות", "כל מה שתמיד רצית לדעת על סקס", "ישנוני", ו"אהבה ומוות". סרטים אלה נבנו על סלפסטיק, בדיחות ויזואליות, ושנינות מילולית.

בשנת 1972 שיחק בסרט "שחק אותה סם" שביים הרברט רוס. הסרט מבוסס על מחזה שכתב אלן, שהועלה בהצלחה רבה בברודוויי. היה זה שיתוף הפעולה הקולנועי הראשון שלו עם דיאן קיטון.

בשנת 1976 כיכב בסרט "שם בהשאלה" (The Front), שבוים בידי מרטין ריט; סרט זה בחן ברצינות את תופעת הרשימות השחורות בהוליווד בשנות החמישים. הוא שב לביים ב-1977 בסרט "הרומן שלי עם אנני", סרט שסימן מפנה חשוב להומור מתוחכם יותר (הסרט זכה בארבעה פרסי אוסקר). הוא ביים גם כמה סרטי דרמה רציניים. סרטיו המצליחים ביותר הופקו בעשר השנים שהחלו עם הפקת "הרומן שלי עם אנני"; הצלחות ביקורתיות וקופתיות אחרות היו "מנהטן" ו"חנה ואחיותיה".

על אף הצלחותיו הרבות ובשבחים רבים מהאקדמיה, נהג אלן להיעדר באופן קבוע מטקסי האקדמיה, גם כשזכה בפרס אוסקר על הסרטים "הרומן שלי עם אנני" ו"חנה ואחיותיה". למעשה, בערב הטקס הוא נוהג ללכת אל מועדון ג'אז קבוע בו הוא גם מנגן. בשנים האחרונות סרטיו זכו להצלחה רבה יותר באירופה מאשר באמריקה.

סרטיו משנות השמונים מושווים לעתים קרובות לסרטים מהקולנוע הרוסי והפולני; לרבים מהם יש סוף עצוב, כמו למשל ב"שושנת קהיר הסגולה". על סרטי הדרמה שלו, כמו "ספטמבר", נאמר לעתים קרובות שהם מחקים את הבמאים האירופאים, ובעיקר את אינגמר ברגמן.

בשנות התשעים חזר לסרטים קלילים יותר עם סוף טוב: "קליעים מעל ברודוויי", "כולם אומרים אני אוהב אותך" ואחרים.

וודי אלן ממשיך לכתוב ולביים סרט אחד בשנה בממוצע. אלו מסרטיו שמרוויחים יותר מ-10 מיליון דולר נחשבים להצלחה יחסית. רק אחד מסרטיו האחרונים הגיע ליעד זה: "נוכלים קטנים" (2000), סרטו הראשון שנעשה בשיתוף אולפני דרימוורקס. למרות חוסר הצלחתם בקופות, סרטיו במאה ה-21 ממשיכים למשוך שחקנים רבים ומגוונים. הוא ממשיך לכתוב סרטים לדמות הנברוטית שיצר בשנות השישים והשבעים, אולם בשל גילו המתקדם, הדמות מגולמת בידי שחקנים אחרים, ובהם קנת' בראנה וג'ייסון ביגס.

ב-2002 הופיע וודי אלן במפתיע בטקס חלוקת פרס האוסקר. היה זה חלק ממחווה לניו-יורק לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר.

וודי אלן הוא גם נגן קלרנית מוכשר, והופיע בציבור מאז שנות השישים. הוא מופיע באופן קבוע בניו-יורק עם להקה המתמחה בג'אז בסגנון ניו אורלינס של תחילת המאה ה-20.

נושאים מרכזיים העולים שוב ושוב בסרטיו הם שאלת מהות האהבה, האופן בו מתעצב הדימוי העצמי, היחס בין האמנות לבין החיים והשפעת תודעת הזמן על האופן בו אנו מבינים את העולם.

פעמים רבות התייחס אלן בסרטיו לחייו הפרטיים, ותרם בכך לטשטוש ההבחנה בין דמותו על המסך לבין דמותו בחיים. לא פעם הנשים בחייו, כמו דיאן קיטון ומיה פארו, נבחרו על ידו לשחק בתפקידים הראשיים בסרטיו.

נישואיו לסון-יי

ב-1992 הפכו חייו הפרטיים לציבוריים מאוד, לאחר שעזב את שותפתו מזה זמן רב מיה פארו לאחר שגילתה שניהל רומן סודי עם ביתה המאומצת סון-יי פרווין. פארו האשימה אותו בפדופיליה (פרווין צעירה מוודי אלן ב-35 שנים), ואף בניצול מיני של דילן, בתם בת השבע. אירועים אלה הזכירו באופן מוזר את עלילת סרטו שיצא לאקרנים באותם ימים, "בעלים ונשים". בסרט זה מגלמים אלן ומיה זוג שיחסיהם הארוכים מתפרקים, והדמות שאלן מגלם נמשכת לסטודנטית בת 20 שלומדת אצלו. מיה דנה באירועים אלה בספר "What Falls Away: A Memoir".

וודי אלן וסון-יי נשאו ב-1997, ומאוחר יותר אמצו שתי בנות. שתי הבנות נקראו על שם נגני ג'אז: בקט אלן על-שם סידני בקט, ומנזי טיו אלן על-שם מנזי ג'ונסון.

פילמוגרפיה (כבמאי)

בין הסרטים שביים אלן:

• "החלום של קסנדרה" (2007) Cassandra's dream
• "סקופ" (2006) ‎Scoop
• "נקודת מפגש" (2005) ‎Match Point
• "מלינדה ומלינדה" (2004) ‎Melinda and Melinda
• "כל דבר אחר" (2003) ‎Anything Else
• "סוף הוליוודי" (2002) ‎Hollywood Ending
• "קללת אבן העקרב הירוקה" (2001) ‎The Curse of the Jade Scorpion
• "נוכלים קטנים" (2000) ‎Small Time Crooks
• "מתוק ומרושע" (1999) ‎Sweet and Lowdown
• "סלבריטי" (1998) ‎Celebrity
• "לפרק את הארי" (1997) ‎Deconstructing Harry
• "כולם אומרים אני אוהב אותך" (1996) ‎Everyone Says I Love You
• "אפרודיטה הגדולה" (1995) ‎Mighty Aphrodite
• "קליעים מעל ברודוויי" (1994) ‎Bullets Over Broadway
• "אל תשתו מהמים" (1994) ‎Don't Drink the Water
• "תעלומת רצח במנהטן" (1993) ‎Manhattan Murder Mystery
• "בעלים ונשים" (1992) ‎Husbands and Wives
• "צללים וערפל" (1992) ‎Shadows and Fog
• "אליס" (1990) ‎Alice
• "פשעים ועבירות קלות" (1989) ‎Crimes and Misdemeanors
• "סיפורי ניו-יורק" (רסיסי אדיפוס - אחד הקטעים) (1989) ("‎New York Stories (segment "Oedipus Wrecks
• "ספטמבר" (1987) ‎September
• "ימי הרדיו" (1987) ‎Radio Days
• "חנה ואחיותיה" (1986) ‎Hannah and Her Sisters
• "שושנת קהיר הסגולה" (1985) ‎The Purple Rose of Cairo
• "דני רוז האיש מברודוויי" (1984) ‎Broadway Danny Rose
• "זליג" (1983) ‎Zelig
• "קומדיה סקסית של ליל קיץ" (1982) ‎A Midsummer Night's Sex Comedy
• "מנהטן" (1979) ‎Manhattan
• "חדרים" (1978) ‎Interiors
• "הרומן שלי עם אנני" (1977) ‎Annie Hall
• "אהבה ומוות" (1975) ‎Love and Death
• "ישנוני" (1973) ‎Sleeper
• "שחק אותה סם" (1972)
• "כל מה שתמיד רצית לדעת על סקס" (1972) ‎Everything You Always Wanted to Know About Sex * But Were Afraid to Ask
• "בננות" (1971) ‎Bananas
• "קח את הכסף וברח" (1969) ‎Take the Money and Run
• "מה נשמע, טייגר לילי?" (1966) ?‎What's Up, Tiger Lily?

קישורים חיצוניים

• מציטוטי וודי אלן בעברית, באוברנט.
• וודי אלן: קולנוע, היסטוריה וזיכרון קולקטיבי, מאמר מאת אריה קיזל.
• ישי קיצ 'לס מראיין את וודי אלן, nrg
• פורנו בקטלנית לעידוד השפה, מתוך גארדיאן, התפרסם בהארץ
• תבנית:Imdb name
• מאחורי הקלעים של סרטו החדש של וודי אלן "סקופ"

שגיאות פרמטריות בתבנית:סדרה
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

הקודם: 1976 - ג'ון אוידסון ("רוקי")

זוכה פרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר לשנת 1977 - וודי אלן ("הרומן שלי עם אנני")

הבא: 1978 - מייקל צ'ימנו ("צייד הצבאים")