חוקי שלוש השנים – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 26: שורה 26:
==קישורים חיצוניים==
==קישורים חיצוניים==
* [http://www.constitution.org/eng/conpur027.htm נוסח חוק שלוש השנים 1640]
* [http://www.constitution.org/eng/conpur027.htm נוסח חוק שלוש השנים 1640]
* [http://www.british-history.ac.uk/report.aspx?compid=47354 נוסח חוק שלוש השנים 1664]


[[קטגוריה:בריטניה: חוקים]]
[[קטגוריה:בריטניה: חוקים]]

גרסה מ־11:29, 18 ביוני 2008

חוקי שלוש השנים הם סידרה של חוקים שנחקקה באנגליה שנשאו את השם חוק שלוש השנים. חוקים, מהווים חלק מהמשפט החוקתי של הממלכה המאוחדת וממלכות חבר העמים אלה מהווים את הבסיס החוקי למערכות הבחירות הנערכות במדינות הדמוקרטיות כיום (ובהם גם במדינת ישראל ובארצות הברית).

רקע

בהתאם למגנה כרטה לא יכול המלך האנגלי להטיל מיסים מבלי הסכמת הפרלמנט. הפרלמנט לא יכל להתכנס מרצונו הוא, ולמעשה זומן על ידי המלך רק כאשר המלך רצה להטיל מיסים.

המלך צ'ארלס הראשון, כאביו לפניו, דגל באבסולוטיזם פוליטי, וסירב לקבל את מרות הפרלמנט בנושאים שונים. מתוקף דעות אלה נקלע צ'ארלס למחלוקות עם הפרלמנט בנוגע להטלת מיסים. מעורבותה של אנגליה במלחמת שלושים השנה חייבה מקורות מימון, וצ'ארלס פנה אל הפרלמנט, אך לא זכה לאישורו להטלת מיסים נוספים. הפרלמנט פרסם ב1628 את הצהרת הזכויות כדי להגביל את כוחו של צ'ארלס. צ'ארלס קיבל באופן רשמי את ההצהרה, אך התעלם ממנה בפועל, ובשל כך מנע הפרלמנט מצ'ארלס הטלת מיסים וביקר את המדיניות הדתית שלו, שהייתה קרובה באופן יחסי לקתוליות. בתגובה, צ'ארלס פיזר את הפרלמנט בשנת 1629, והחל בשלטון יחיד בן אחת-עשרה שנים, המכונה רודנות אחת-עשרה השנים.

בשנת 1640 בשל הצורך בכספים, נאלץ צ'ארלס לכנס את הפרלמנט כדי שיאשר לו הטלת מיסים. הפרלמנט הקצר שהתכנס בתחילה סרב להטיל את המיסים, ולאחריו כינס צ'ארלס את הפרלמנט הארוך

נסיונו של צ'ארלס בשנת 1641 לאסור את ראשי המתנגדים לו בפרלמנט, ולזכות בשליטה בכוחות הצבא הביא להתפרצות אלימה. ב-1642 פרצה מלחמת האזרחים האנגלית שבסופה ההוצא צ'ארלס להורג ב-30 בינואר 1649.

חוק שלוש השנים 1641

החוק הראשון שנשא שם זה היה חוק שלוש השנים משנת 1641 (Triennial Act 1641)‏‏[1]. חוק זה הועבר ב-15 בפברואר 1641 על ידי הפרלמנט הארוך האנגלי בתקופת שלטונו של המלך צ'ארלס הראשון. החוק קבע כי הפרלמנט צריך להתכנס למושב שאורכו לפחות 15 ימים, לפחות פעם בשלוש שנים. מטרת החוק היתה למנוע מצב בו המלך שולט מבלי לכנס את הפרלמנט. בהתאם לחוק, אם המלך לא כינס את הפרלמנט בתקופה העולה על שלוש שנים, יוכל הלורד צ'נסלור להוציא צווים לכינוס הפרלמנט, ואם הלורד צ'נסלור לא יעשה זאת, יכול בית הלורדים להתכנס ולהוציא צו לכינוסו של הבית התחתון.

חוק זה היה יוצא דופן בקובעו בסעיף 11 שהחוק יקבל את הסכמת המונרך (הסכמה הנדרשת לכניסת החוק לתוקפו) בטרם יפוזר הפרלמנט. הנוהג היה שההסכמה ניתנת לאחר פיזור הפרלמנט, אולם סעיף זה נועד להבטיח שהסכמת המלך תינתן (ובלעדיה לא הסכים הפרלמנט להתפזר).

חוק שלוש השנים 1664

בשנת 1664 נחקק חוק שלוש השנים של 1664 (באנגלית: Triennial Parliaments Act 1664) ‏‏[2], אשר ביטל חלקים מהחוק הקודם וקבע כי הפרלמנט צריך להתכנס פעם בשלוש שנים לפחות, אולם לא קבע מנגנון למקרה בו לא יכנס המלך את הפרלמנט. בפועל, לאחר חקיקת החוק לא כינס צ'ארלס הראשון את הפרלמנט במשך ארבע שנים.

חוק שלוש השנים 1694

הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.

קישורים חיצוניים

  1. ^ 16 Cha. I c. 1
  2. ^ ‏16 Cha. II c. 1‏