צלי קדירה – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Rotemliss-bot (שיחה | תרומות)
מ בוט: מסדר אינטרוויקי [r5528]
BOTarate (שיחה | תרומות)
מ בוט מוסיף: es:Estofado, tl:Estopado
שורה 17: שורה 17:


[[en:Pot roast]]
[[en:Pot roast]]
[[es:Estofado]]
[[pt:Estufado]]
[[pt:Estufado]]
[[tl:Estopado]]

גרסה מ־15:11, 28 ביוני 2008

צלי קדירה הוא בישול של נתחי בשר שלמים בסיר למשך זמן ארוך, כשמיצי הבשר מתערבבים עם המרכיבים האחרים. בהכנת צלי קדירה משתמשים בנתחים היקרים פחות של הבקר, כמו חזה (ברוסט), כתף, ירכה ועוד. נתחים אלה הם שריריים יותר, אינם מצטיינים ברכות, ולא יתאימו לצלייה מהירה על גריל או בתנור.

שמות נתחי הבקר

הנתחים המתאימים ביותר לצלי-קדירה הם:

  • חזה (ברוסט) זהו נתח שמן שנדרש לו בישול ארוך כדי להתרכך. מתאים גם למרק ולחמין.
  • כתף נתח ללא שומן. במרכזו יש סחוס.
  • פילה מדומה (פאלש פילה, Blade). דומה בצורתו לפילה, שונה מאוד במרקם.
  • אגוז (נוס, top rump). חלק אחורי, מחובר לירך.
  • ירכה (צ'אך, שפיץ צ'אך, אנגלית:Silverside). חלק אחורי.
  • כף (topside) - החלק הפנימי של הירך האחורית. מתאים גם לשניצל ואסקלופ.
  • ראש ירכה (וויסבראטן). חלק אחורי, צמוד לירכה. חסר שומן.

הבישול הוא איטי, בחום נמוך, ונתחי הבקר מתבשלים לאיטם יחד עם התוספות, כמו ירקות שורש ופקעת. ההבחנה בין צלי קדירה לבין נזיד (צלי ברוטב) היא בכמות הנוזלים המעורבת בתהליך הבישול. הרוטב המשמש לבישול יכול להיות מורכב ממים מתובלים, משמן או מיין. בתבשילים מסוימים נהוג לצלות תחילה את נתח הבשר, כדי לאטום אותו ולשמר את מיציו. בסיום התהליך הבשר רך ועסיסי.