פקודות המבנה הארצי – הבדלי גרסאות
| שורה 23: | שורה 23: | ||
==תוכנית ג' או תוכנית מאי 1946== |
==תוכנית ג' או תוכנית מאי 1946== |
||
עם תום מלחמת העולם השניה עמד היישוב בפני מציאות חדשה ונדרשה תוכנית חדשה. גם תוכנית זו נערכה על ידי צבי איילון (לשצ'ינר). |
עם תום מלחמת העולם השניה עמד היישוב בפני מציאות חדשה ונדרשה תוכנית חדשה. גם תוכנית זו נערכה על ידי צבי איילון (לשצ'ינר). התוכנית שמה קץ להשענות, אפילו קלה, על הכוח הבריטי והניחה לראשונה עוינות מצד הבריטים. התוכנית היתה התקפית ברוחה עקב ההערכה שהאויב הערבי הופך להיות מתוחכם, מקצועי ונחוש יותר. בראש המטרות לא עמדה עוד רק ההגנה על היישובים והתחבורה אלא גם ההגנה על [[תשתית|תשתיות]] חיוניות וכלכליות כמפעלי מים, [[תחנת כוח|תחנות כוח]], מפעלי [[תעשייה]] וכדומה. כוחות חי"ש מיוחדים הוקצו לשמירה על מתקנים אלה, ובמיוחד על מתקנים מבודדים כ[[מפעלי ים המלח|מפעל האשלג]] ב[[ים המלח]]. |
||
התוכנית גם הגדירה יעדים להרתעה יהודית כמתקנים חקלאיים של ערבים ופגיעה במקומות התכנסות של ערבים. עם זאת הודגש במפורש שיש להמנע מפגיעה בחפים מפשע, בנשים ובילדים ויש להזהירם לפני פגיעה. |
התוכנית גם הגדירה יעדים להרתעה יהודית כמתקנים חקלאיים של ערבים ופגיעה במקומות התכנסות של ערבים. עם זאת הודגש במפורש שיש להמנע מפגיעה בחפים מפשע, בנשים ובילדים ויש להזהירם לפני פגיעה. |
||
גרסה מ־01:12, 25 ביולי 2008
פקודות המבנה הארצי הינן סדרת פקודות ותוכניות מבצעיות אשר הוציא הפיקוד העליון (כלומר המפקדה הארצית של ה"הגנה" והנהלת הסוכנות היהודית, שהיתה כעין ממשלה של היישוב היהודי בארץ ישראל), בין אוקטובר 1939 ועד הקמת צה"ל במאי 1948. הפקודות והתוכניות הגדירו את מבנה כוח המגן העברי, מטרותיו האסטרטגיות ודרכים להשגתן. עם הקמת צה"ל הועברה האחריות על פקודת המבנה של צה"ל לאג"ת (לשעבר, מחלקת התכנון באג"ם).
תקנון השירות הכללי
הופץ באוקטובר 1939. הגדיר את הקמת החי"ש (חיל שדה) והחי"ם (חיל המשמר) וחילק את הארץ לשמונה מחוזות (ירושלים, דרום, תל אביב, השרון, השומרון (לאמור מרחב חדרה - בנימינה ולא מה שנקרא השומרון בימנו), חיפה, העמקים, צפון). הרקע לפקודה היה פרסום הספר הלבן השלישי, ולקחי המרד הערבי הגדול שאחריהם לא יכל הישוב היהודי לסמוך על כוחות המנדט הבריטי שיגנו עליו. האויב כלפיו נערך כח המגן הוגדר ככנופיות כפריים מקומיים.
תוכנית א' ופקודת המבנה הארצי (ינואר 1941)
הופצו בספטמבר 1940 ובינואר 1941. הפקודה הדגישה את החלוקה בין החי"ם הנייח, המגן ביישובים ובין החי"ש הנייד, הפועל ביחידות שעד גודל פלוגה במרחב גדול ותוך כוונה התקפית ולא הגנתית. לפי תוכנית א' חולקה הארץ ל-4 גלילות: צפון, תיכון, דרום (כולל תל אביב) וירושלים. כל גליל חולק לנפות כפריות, בהן שובצו פלוגות חי"ם וחי"ש וגדודים בערים. תפקיד הפקודה היה ארגון ראשוני של היישוב להגנה יעילה לפי מטרות אסטרטגיות. האויב עדיין הוגדר ככנופיות כפריים מקומיים, הבריטים הוגדרו כ"אוהדים או אדישים". התוכנית הוכנה על-ידי זיגמונד פון פרידמן, הוא איתן אבישר.
התוכנית יצאה אל הפועל באופן חלקי בלבד עקב מאתיים ימי החרדה (אביב 1942 - נובמבר 1942) בהם התקיים סיכון ממשי של כיבוש הארץ על ידי כוחות נאציים בפיקוד ארווין רומל. בתקופה זו הוצאו תוכניות יעודיות להתבצרות וכמו כן הוקם הפלמ"ח ככח פרטיזנים, תוכניות אלה כונו "Palestine Scheme" ונערכו בשיתוף הבריטים.
תוכנית ב'
"תכנית ב' היתה המסגרת הראשונה לחשיבה צבאית אשר ניסתה לפתור את בעית ההגנה הרצופה על השטחים היהודיים ולקחת בחשבון למלוי תעודה זו כוחות מגוייסים."
תוכנית ב' פורסמה ביולי 1943 ונערכה על-ידי צבי איילון (לשצ'ינר). עיקר יעדי התוכנית היו הגדרת שלושה מרחבי פעולה והאחריות עליהם: המרחב היישובי, הכולל את היישוב היהודי ואת הכפרים הערביים הסמוכים לו, במרחב פעולה זה אמור לפעול החי"ם, במתכונת הגנתית. מרחב הפעולה הטקטי, בו אמור לפעול החי"ש, תוך שהוא נשען על בסיס יישובי ויצא לפעילות בתחום האיזור. ומרחב הפעולה האסטרטגי, המרוחק מתחומי יישוב, בו אמור לפעול הפלמ"ח. לערים הגדולות מונו מפקדים. הערים חלוקו לחבלים ועל כל חבל הופקדה פלוגת חי"ש. כל ישוב או קבוצת יישובים סמוכים הוגדר כ"איזור" ומונה לו מפקד-איזור (מא"ז). בחירום ובלחימה הוכפף המא"ז למפקד פלוגת החי"ש האיזורית.
פקודת המבנה הארצי (יולי 1944) ו(יוני 1945)
עיקר הפקודות היה נסיון לחיזוק החי"ש על ידי הפרדת הערים למחוזות עצמאיים, הכפופים לרמ"א (ראש המפקדה הארצית) ולא למפקדי הגלילות. כמו כן היה בפקודות עידוד גיוס לחי"ש.
תוכנית ג' או תוכנית מאי 1946
עם תום מלחמת העולם השניה עמד היישוב בפני מציאות חדשה ונדרשה תוכנית חדשה. גם תוכנית זו נערכה על ידי צבי איילון (לשצ'ינר). התוכנית שמה קץ להשענות, אפילו קלה, על הכוח הבריטי והניחה לראשונה עוינות מצד הבריטים. התוכנית היתה התקפית ברוחה עקב ההערכה שהאויב הערבי הופך להיות מתוחכם, מקצועי ונחוש יותר. בראש המטרות לא עמדה עוד רק ההגנה על היישובים והתחבורה אלא גם ההגנה על תשתיות חיוניות וכלכליות כמפעלי מים, תחנות כוח, מפעלי תעשייה וכדומה. כוחות חי"ש מיוחדים הוקצו לשמירה על מתקנים אלה, ובמיוחד על מתקנים מבודדים כמפעל האשלג בים המלח.
התוכנית גם הגדירה יעדים להרתעה יהודית כמתקנים חקלאיים של ערבים ופגיעה במקומות התכנסות של ערבים. עם זאת הודגש במפורש שיש להמנע מפגיעה בחפים מפשע, בנשים ובילדים ויש להזהירם לפני פגיעה.
פקודת המבנה הארצי (נובמבר 1947)
הרוח החיה מאחורי פקודה זו היה דוד בן גוריון. מטרתה - כוננות לקראת מלחמה בכוחות ערביים סדירים. הפקודה קבעה את הקמת חטיבות החי"ש המרחביות גולני, כרמלי קרייתי, אלכסנדרוני, עציוני וגבעתי. ואת חלוקת הפלמ"ח לשלוש חטיבות נוספות: חטיבת הראל, חטיבת יפתח וחטיבת הנגב. מפקדי החטיבות הוכפפו ישירות לרמטכ"ל.
כמו כן הגדירה הפקודה כפיפות מבצעית בעת מלחמה של כוחות החי"ם למפקדי החטיבות המרחביות באיזורם.
תוכנית ד'
ערך מורחב – תוכנית ד'
התוכנית החשובה והמרכזית בתפיסה הבטחונית שלפני קום צה"ל. מטרתה האשית הוגדרה כהגנה על חלקי הארץ שהוגדרו כמדינה יהודית לפי תוכנית החלוקה שקיבל האו"ם בכ"ט בנובמבר. היא הוצאה כפקודה ביום 10 במרץ 1948. עורך התוכנית היה יגאל ידין (סוקניק).
האויב - כוחות חצי-סדירים של כפריים, כוח צבא ההצלה של פאוזי קאוקג'י, וצבאות המדינות השכנות ובמיוחד הלגיון הערבי הירדני. הבריטים הוגדרו כעוינים עד כדי סיוע לערבים בפועל. הוגדרו יעדים מפורטים לכל אחת משש חטיבות החי"ש המרחביות ולפלמ"ח. הפלמ"ח הוגדר ככוח מטכ"לי שיהיה ערוך להטלה אל הקרב בכל מרחב ארץ ישראל היהודית ואף מחוצה לו. כוונת התוכנית התקפית במובהק, במבנה צבאי מלא ותוך פעולה משולבת של כוחות שונים.
התוכנית פורסמה בעת שמלחמת השחרור כבר פרצה והיתה לחימה בפועל. אחד מפירות התוכנית הראשונים, ואולי זה שהיטה את הכף לקראת שבירת האויב היה מבצע נחשון באפריל 1948.
ראו גם
לקריאה נוספת
- מרדכי נאור (עורך ראשי), לקסיקון כח המגן ההגנה, 1992 עמודים 354 , 424 - 428
- ישראל בר, פרקים למהלכים האופרטיביים של מלחמת השחרור, בתוך: "בשבילי מחשבה צבאית", "מערכות" גליון ס"ב-ס"ג, יולי 1950 , עמודים 51 - 55