איידיל

אָיְדִיל (לטינית: aedil, מהמילה "מקדש") הוא שמו של מוסד שלטוני ברפובליקה הרומית ובאימפריה הרומית, שהיה אחראי על ענייניה המוניציפליים של העיר רומא עצמה.

במקור שימשו האידילים כאחראים או ככוהנים של מקדש קרס, אלת התבואה הרומית, שמוקם על גבעת האוונטין ברומא. האידילים הפכו למגיסטראטים רומים בשנת 494 לפנה"ס (לפי המסורת הרומית) כתוצאה ממאבק הפלבאים לקבלת סמכויות, (מאבק אשר הביא בין היתר ליצירת משרת הטריבון).

תחילה שימשו האידילים כעוזרי הטריבונים והוציאו לפעול את פקודותיהם. אולם במהרה הורחבו סמכויותיהם במידה ניכרת. הסמכות החוקית של האידילים הייתה "הדאגה לעיר" (cura urbis), שכללה אחריות לניקיון העיר, השגחה על הסדר והחוק בעיר, השגחה ואחזקתם של המוסדות הציבוריים והרחובות, דאגה לאספקת המים והתבואה, ועריכת חגיגות דתיות ומשחקים. בנוסף היו האידילים אחראים לסדר בשווקים, ולהשגחה על מידות ומשקלות. האידילים נהנו מסמכויות הגבלה וענישה (coerceto) שכללו יכולת להטיל קנסות, לאסור עבריינים ולדרוש ערבות כספית. עם הזמן, התפתח המוסד והפך למעין כוח שיטור של העיר.

בתחילה נבחרו מדי שנה שני אידילים ממעמד הפלבאים על ידי אספת השבטים. החל משנת 367 לפנה"ס נבחרו עוד שני אידילים ממעמד הפטריקים, שכונו "אידילים קורוליים" ונהנו מסממני שלטון שהאידילים הפלבאים לא זכו להם: טוגה עם שולי ארגמן, כיסא קורולי וליווי של שני ליקטורים. שנה אחר כך, בשנת 366 לפנה"ס, הוחלט שמדי שנה ייבחרו האידילים הקורוליים לסירוגין מבין הפלבאים והפטריקים.

בימיו של אוגוסטוס צומצמה סמכותם של האידילים לתפקידים דתיים בלבד. במהלך תקופת הקיסרות הלכה והתרוקנה המשרה מחשיבותה, עד שנעלמה כליל בימי סוורוס אלכסנדר.