יוחנן הראשון צימיסקס, קיסר האימפריה הביזנטית – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ברוקולי (שיחה | תרומות)
מאין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
[[תמונה: Lebedev Svyatoslavs meeting with Emperor John.jpg|שמאל|ממוזער|250px|יוחנן צימיסקס פוגש את סוויאטוסלב נסיך קייב.]]
[[תמונה: Lebedev Svyatoslavs meeting with Emperor John.jpg|שמאל|ממוזער|250px|יוחנן צימיסקס פוגש את סוויאטוסלב נסיך קייב.]]


'''יוחנן הראשון צימיסקס''' ([[יוונית]]: Ιωάννης Α΄ Τζιμισκής, [[925]] – [[10 בינואר]] [[976]]) מגדולי [[קיסרי האימפריה הביזנטית|קיסריה של האימפריה הביזנטית]]. מצביא וכובש, נחשב לחלק מן [[השושלת המקדונית]].
'''יוחנן השני , בנו של יוחנן הראשון צימי סקס''' ([[יוונית]]: Ιωάννης Α΄ Τζιμισκής, [[925]] – [[10 בינואר]] [[976]]) מגדולי [[קיסרי האימפריה הביזנטית|קיסריה של האימפריה הביזנטית]]. מצביא וכובש, נחשב לחלק מן [[השושלת המקדונית]].


==מוצא ועלייתו לשלטון==
==מוצא ועלייתו לשלטון==

גרסה מ־20:41, 11 באוגוסט 2008

יוחנן צימיסקס פוגש את סוויאטוסלב נסיך קייב.

יוחנן השני , בנו של יוחנן הראשון צימי סקס (יוונית: Ιωάννης Α΄ Τζιμισκής, 92510 בינואר 976) מגדולי קיסריה של האימפריה הביזנטית. מצביא וכובש, נחשב לחלק מן השושלת המקדונית.

מוצא ועלייתו לשלטון

יוחנן הראשון היה בן למשפחת אצילים ארמנית (פירוש כינויו 'צימיסקס' בארמנית הוא 'קטן') שהתפרסם כמצביא דגול במלחמות עם המוסלמים במזרח, בימיו של הקיסר קונסטנטינוס השביעי. בשנת 963 הוא סייע לידידו ניקפורוס השני לעלות לשלטון, ובתמורה מונה למפקד צבאות המזרח. כעבור מספר שנים התגלע סכסוך מר בין השניים, ויוחנן סייע לקיסרית תאופנון, אשתו של ניקפורוס ומאהבתו של יוחנן, להרעיל את בעלה. לאחר מות הקיסר עלה יוחנן לשלטון במקומו (969).

תקופת שלטונו

הביזנטים בראשות יוחנן תוקפים את פרסלב, בירת האימפריה הבולגרית.

בראשית שלטונו, נכנע יוחנן לדרישותיו של הפטריארך של קונסטנטינופול להביע חרטה על הסיוע לרצח, וכך גם גירש את תיאופנון. כדי לבסס את זכותו לכתר נשא לאישה את תאודורה, בתו של קונסטנטינוס השביעי. שנתיים לאחר עלייתו לשלטון, ב971, כבר עלה יוחנן במסע מלחמה על האימפריה הבולגרית, הכבושה בידיו של השליט הרוסי סוויאטוסלב. הוא ניצח את סוויאטוסלב, כבש ובזז את פרסלב בירת בולגריה וסיפח את הארץ לשלטונו.

בשנת 972 הסדיר יוחנן את יחסיו עם האימפריה הרומית הקדושה על ידי חיתון אחת מבנות משפחתו ליורש העצר של האימפריה, לימים הקיסר אוטו השני. אותה שנה יצא למסע המלחמה השני שלו, הפעם במזרח כנגד חליפות בגדד. הוא התקיף את עיראק, ושנתיים לאחר מכן יצא מאנטיוכיה דרומה וכבש את ערי סוריה וארץ ישראל עד לקיסריה, והגיע אף לפאתי ירושלים. בדרכו חזרה לאסיה הקטנה כבש גם את בירות וצידון. בשנת 976 הגיע יוחנן לקונסטנטינופול כאשר הוא חולה, ומת כעבור זמן קצר.