בתי המחסה מגדלנה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־17:04, 3 בדצמבר 2008

שגיאות פרמטריות בתבנית:לשכתב
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא המידע מעניין, אבל הניסוח מסורבל וחלק מהקישורים מיותרים.

בתי-המחסה מגדלנה שימשו כבתים עבור נשים "אשר סטו מדרך הישר", ונוהלו ברובם על ידי מסדרים שונים מטעם הכנסייה הקתולית. משערים כי כ-30,000 נשים שולחו אליהם במהלך 150 שנות קיומם, לעתים תכופות כנגד רצונן. באירלנד, בית המחסה מגדלנה האחרון נסגר ב-25 בספטמבר 1996.

היסטוריה

בתי-המחסה מגדלנה נוסדו במאה ה-19 ע"י "תנועת ההצלה" בבריטניה ובאירלנד, אשר שמה לה למטרה את שיקומן של נשים שעסקו בזנות. באירלנד המוסדות נקראו על-שם מריה מגדלנה, דמות מרכזית בברית החדשה אשר לפי המסורת הקתולית הכתה על חטא והייתה לאחת מחברותיו הקרובים של ישו.

הכנסייה באירלנד שמה את ידה במהרה על בתי המחסה ואט אט הפכו בתי המחסה שיועדו בתחילה לטווח קצר בלבד למוסדות ארוכי טווח. דיירות בית המחסה,אותן בנות החוזרות בתשובה, נדרשו לעבוד בעיקר במכבסות, ותפוקת עמלן ניתנה להן חלקית כתמריץ לעשייה וחלקית בעצם עזיבתן את בית-המחסה.

עם התרחקות תנועת מגדלנה מרעיונותיה ההתחלתיים - "הצלה" על ידי השבת נשים העוסקות בזנות מהרחוב ושילובן במוסד תעסוקתי הולם, לבשו בתי-המחסה יותר ויותר צורה של כלא ופחות של בתי מחסה: לנזירות המשגיחות נאמר לעשות שימוש באמצעים קיצוניים על-מנת להרתיע נשים מלעזוב, תוך כדי עידודן לחזור בתשובה במקום. לדוגמא, קהילת האחיות של מיזריקורדיי מתוארת על ידי "האנציקלופדיה הקתולית" כך:

"בקבלת מטופלות, לא תתגלה כל אפליה שהיא בנוגע לדת, לצבע או ללאום. לאחר החלמתן, המבקשות להיוותר בבית מושמות תחת אחות מיוחדת וידועות כ'בנות מרגרט הקדושה'. הן מאמצות השקפה דתית מסוימת, אך אינן מקבלות על עצמן כל מחויבויות דתיות שהן. אם מבקשות הן להיוותר במנזר, לאחר תקופת מבחן הן מורשות להיהפך מגדלנות, ולבסוף לנדור את נדרי מסדר מגדלנה."

רישומים מראים כי בתחילתה של תנועת מגדלנה, רבות התקבלו למוסד ועזבו על דעת עצמן. לו אן דה קונזו כותבת בספרה: "חינוך מחדש, הקלה, פולחן: ארכאולוגיית מוסדות; חברת מגדלנה של פילדלפיה, 1800-1850", כי הנשים "חיפשו מקלט והקלה על מחלה, על כלא או על בית-מחסה, על משפחה אומללה, על גברים מתעללים או על נסיבות כלכליות ירודות."

עקב עברן של הנשים בזנות, הן נחשבו כמכות על חטא:

"האישה אשר מעולם לא ידעה זוהמת מחשבה זדונית יחידה – האישה אשר חזה בתוליה מעולם לא נחצה על ידי צל מחשבת חטא! – האישה הנושמת טוהר, תמימות וחן, מקבלת את האישה אשר הבל פיה הנו מגפת הגיהנום!" (קתריונה קליר, "נזירות באירלנד של המאה התשע-עשרה, ע' 153; צוטט מפיניגן, ע' 20.)

עד שנות השבעים, נדרשו הנשים לפנות למשגיחות - ללא התחשבות בגיל – כ"אמא", ונקראו "ילדות". כפי שנכתב על ידי כומר ב-1931:

"ייתכן כי תהא זו בלבד טירונית עטופה לבן, ללא כל נדרים עד כה; וייתכן כי תהא זו חוזרת בתשובה לבנת-שיער, זקנה, המשיבה לאל אך משקעי חיי חטא. אין זה משנה. בבית 'הרועה הטוב', לעולם תהא האחת ה'אמא', בעוד האחרת היא תמיד ה'ילדה'." (פיניגן, ע' 42.)

על-מנת להשליט סדר ולשמור על אווירה נזירית, נדרשו הנשים לשמור על דממה מוחלטת במשך מרבית שעות היום. "'חוק הדממה' היה חוק עיקרי בחיי הנשים עד המחצית השנייה של המאה ה-20." (פיניגן, ע' 24.) ענישה גופנית רווחה, ותוקפנות סבילה זכתה להתעלמות:

"מזג זעפני, המובע לעתים תכופות על ידי סירוב לאוכל, מטופל בצורה הטובה ביותר בשתיקה. כאשר נערה מתעוררת לעובדה שאף-אחד לא שם לב, ואינו מוטרד (ככל הנראה, לפחות) בגלל הרעבתה-העצמית, היא מתייאשת מסבלות הקדושים שכפתה על עצמה ולומדת היגיון מהו." (ארתור ג'. ס. מדיסון, "רמזים על עבודת הצלה, ספר שימוש עבור מיסיונרים ועבור מנהלים בכירים של בתים" (1898); צוטט מפיניגן, ע' 31.)

עם השנים, החלו להישלח לבתי-המחסה אמהות לא נשואות, נשים מאותגרות-התפתחותית ונשים אשר עברו התעללות. לעתים נשלחו אף נערות צעירות אשר נחשבו לפלרטטניות יתר על המידה. התופעה בה רבים בעלי "אי-תפקוד חברתי" לכאורה שולחו לבתי-המחסה, רווחה באותה תקופה גם בבתי המחסה בבריטניה וגם בבתי המחסה באירלנד.

בדרך כלל, הובאו הנשים לבתי המחסה לבקשת קרובי משפחה או כמרים. מהרגע שבו החל התהליך, ללא קרוב משפחה בעולם החיצון שיבוא לחלצן, נותרו חלק מהנשים בבתי-המחסה למשך שארית חייהן, ומרביתן נאלצו לנדור נדרי דת.

מכבסת מגדלנה בבריטניה, המאה ה-20 המוקדמת

בהתחשב בערכים השמרניים באירלנד בכל הנוגע למין, בתי-המחסה מגדלנה היו מוסד חברתי מקובל למדי עד המחצית השנייה של המאה ה-20. היעלמותם התרחשה כתוצאה משינויי ערכים ומוסכמות חברתיות או כפי שיאמרו אחרים, עם חדילת רווחיותם. "ייתכן, כי התגלותה של מכונת הכביסה הייתה אמצעי לסגירת המכבסות הללו כשינוי גישות," על-פי פרנסס פיניגן.

שילוחן של נשים "בלתי צפויות" לבתי-המחסה מגדלנה היווה דוגמה לתופעה הידועה בקרב הדוגלים בפמיניזם, בה החשד לבדו להתנהגות מינית בלתי הולמת מצד נשים, גורר עונש כבד מזה של התנהגות מינית בלתי הולמת וממשית מצד גברים.

חשיפה

קיומם של בתי-המחסה לא זכה לתשומת-לב מרובה עד שנת 1993, כאשר מסדר נזירות בדבלין מכרו חלק ממנזרם לאיש נדל"ן, בו התגלו קבריהן הלא-מסומנים של 155 חוזרות בתשובה. הקברים אשר הוצאו מן האדמה, עברו שריפה ונקברו שנית בקבר משותף. הדבר סימן את יריית הפתיחה של שערורייה ציבורית. ב-1998 שודר הסרט התיעודי "מין באקלים קר" בערוץ 4 הבינלאומי, אשר הציג ראיונות עם דיירות בתי-המחסה מגדלנה לשעבר מרי נוריס, ג'וזפין מק'רתי ומרי-ג'ו מק'דונה, שהעידו על התעללות מינית, פסיכולוגית וגופנית מתמשכת, בזמן היותן בבידוד מהעולם החיצון למשך זמן בלתי-מוגדר. כמו כן, תנאי המנזרים ואופן הטיפול בדיירותיהם הוצגו בסרט קולנוע עטור השבחים "האחיות מגדלנה" (2002), אשר נכתב ובוים על ידי פיטר מולאן.

ב-1999, דוגמאות דומות של התעללות דווחו בבתי-הספר התעשייתיים של אירלנד, כאשר קבוצה מתוכם נחשפה בערוץ אירי, על ידי הכתבת מרי רפטרי. עם זאת, למרות מפגש הוועדה הממשלתית לחקר התעללות בילדים, עלו בתוהו המאמצים להשגת פיצוי עבור קורבנות המערכת.

קישורים חיצוניים

פרנסס פיניגן: "חזרי בתשובה או גוועי. חקר בתי-המחסה מגדלנה באירלנד" (2001). האתר הרשמי.
מרי רפטרי ואחרים: "סבלו הילדים הקטנים: הסיפור הפנימי של בתי-הספר התעשייתיים של אירלנד." ISBN 0826413374.

@@ שורה 3: / שורה 3: @@
 [[תמונה:Magdalen-asylum.jpg|ממוזער|300px|מכבסת מגדלנה באירלנד, המאה ה-20 המוקדמת]]
-'''בתי-המחסה מגדלנה''' היו בתים עבור [[אישה|נשים]] "אשר [[סטייה חברתית|סטו]] מדרך הישר", ונוהלו ברובם על ידי מסדרים שונים של [[הכנסייה הקתולית]]. משערים כי כ-30,000 נשים שולחו אליהם במהלך 150 שנות קיומם, לעתים תכופות כנגד רצונן. ב[[אירלנד]], בית המחסה מגדלנה האחרון נסגר ב-[[25 בספטמבר]] [[1996]].
+'''בתי-המחסה מגדלנה''' שימשו כבתים עבור נשים "אשר [[סטייה חברתית|סטו]] מדרך הישר", ונוהלו ברובם על ידי מסדרים שונים מטעם [[הכנסייה הקתולית]]. משערים כי כ-30,000 נשים שולחו אליהם במהלך 150 שנות קיומם, לעתים תכופות כנגד רצונן. ב[[אירלנד]], בית המחסה מגדלנה האחרון נסגר ב-[[25 בספטמבר]] [[1996]].
 == היסטוריה ==
-בתי-המחסה מגדלנה קמו ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]] מתוך "[[תנועת ההצלה]]" ב[[בריטניה]] וב[[אירלנד]], אשר שמה לה למטרה שיקומן של נשים אשר עסקו ב[[זנות]]. באירלנד המוסדות נקראו על-שם [[מריה מגדלנה]], דמות בספר [[הברית החדשה]] אשר, על-פי המסורת הקתולית, הכתה על [[עבירה|חטא]] והייתה לאחד מחבריו הקרובים של [[ישו]].
+בתי-המחסה מגדלנה נוסדו ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]] ע"י "[[תנועת ההצלה]]" ב[[בריטניה]] וב[[אירלנד]], אשר שמה לה למטרה את שיקומן של נשים  שעסקו ב[[זנות]]. באירלנד המוסדות נקראו על-שם [[מריה מגדלנה]], דמות מרכזית ב[[הברית החדשה|ברית החדשה]] אשר לפי המסורת הקתולית הכתה על [[עבירה|חטא]] והייתה לאחת מחברותיו הקרובים של [[ישו]].
-באירלנד, תנועת מגדלנה נרכשה במהרה על ידי הכנסייה. אז, בתי-המחסה אשר יועדו בתחילה לטווח קצר בלבד, הפכו יותר ויותר למוסדות ארוכי-טווח. החוזרות בתשובה, דיירותיהם, נדרשו לעבוד בעיקר ב[[מכבסה|מכבסות]], ותפוקת עמלן ניתנה להן חלקית כתמריץ לתעשייה, וחלקית בעצם עזיבתן את בית-המחסה.
+הכנסייה באירלנד שמה את ידה במהרה על בתי המחסה ואט אט הפכו בתי המחסה שיועדו בתחילה לטווח קצר בלבד למוסדות ארוכי טווח. דיירות בית המחסה,אותן בנות החוזרות בתשובה, נדרשו לעבוד בעיקר ב[[מכבסה|מכבסות]], ותפוקת עמלן ניתנה להן חלקית כתמריץ לעשייה וחלקית בעצם עזיבתן את בית-המחסה.
-עם התרחקות תנועת מגדלנה מרעיונותיה ההתחלתיים - "הצלה" על ידי השבת נשים העוסקות בזנות מהרחוב, אשר היו מתקשות להשתלב בתעסוקה הרגילה עקב רקען – בתי-המחסה לבשו צורת [[כלא]] יותר ויותר: ל[[נזיר|נזירות]] המשגיחות נאמר, לעשות שימוש באמצעים קיצוניים על-מנת להרתיע נשים מלעזוב, ולעודדן [[חזרה בתשובה|לחזור בתשובה]] במקום. [[קהילת האחיות של מיזריקורדיי]], לדוגמה, מתוארת על ידי "[[האנציקלופדיה הקתולית]]" כך:
+עם התרחקות תנועת מגדלנה מרעיונותיה ההתחלתיים - "הצלה" על ידי השבת נשים העוסקות בזנות מהרחוב ושילובן במוסד תעסוקתי הולם, לבשו  בתי-המחסה יותר ויותר צורה של [[כלא]] ופחות של בתי מחסה: ל[[נזיר|נזירות]] המשגיחות נאמר לעשות שימוש באמצעים קיצוניים על-מנת להרתיע נשים מלעזוב, תוך כדי עידודן [[חזרה בתשובה|לחזור בתשובה]] במקום. לדוגמא, [[קהילת האחיות של מיזריקורדיי]] מתוארת על ידי "[[האנציקלופדיה הקתולית]]" כך:
-:"בקבלת מטופלות, לא תתגלה כל [[אפליה]] שהיא בנוגע ל[[דת]], לצבע או ללאום. לאחר החלמתן, המבקשות להיוותר בבית מושמות תחת אחות מיוחדת, וידועות כ'בנות [[מרגרט הקדושה]]'. הן מאמצות השקפה דתית מסוימת, אך אינן מקבלות על עצמן כל מחויבויות דתיות שהן. אם מבקשות הן להיוותר במנזר, לאחר תקופת מבחן הן מורשות להיהפך מגדלנות, ולבסוף לנדור את נדרי מסדר מגדלנה."
+:"בקבלת מטופלות, לא תתגלה כל [[אפליה]] שהיא בנוגע ל[[דת]], לצבע או ללאום. לאחר החלמתן, המבקשות להיוותר בבית מושמות תחת אחות מיוחדת וידועות כ'בנות [[מרגרט הקדושה]]'. הן מאמצות השקפה דתית מסוימת, אך אינן מקבלות על עצמן כל מחויבויות דתיות שהן. אם מבקשות הן להיוותר במנזר, לאחר תקופת מבחן הן מורשות להיהפך מגדלנות, ולבסוף לנדור את נדרי מסדר מגדלנה."
-רישומים מראים כי בתחילתה של תנועת מגדלנה, רבות התקבלו למוסד ועזבו על דעת עצמן, לעתים באופן חזרתי. לו אן דה קונזו כותבת בספרה "חינוך מחדש, הקלה, פולחן: ארכאולוגיית מוסדות; חברת מגדלנה של [[פילדלפיה]], [[1800]]-[[1850]]", כי הנשים "חיפשו מקלט והקלה על [[מחלה]], על כלא או על בית-מחסה, על [[משפחה]] אומללה, על גברים מתעללים ועל נסיבות כלכליות ירודות."
+רישומים מראים כי בתחילתה של תנועת מגדלנה, רבות התקבלו למוסד ועזבו על דעת עצמן. [[לו אן דה קונזו]] כותבת בספרה: "חינוך מחדש, הקלה, פולחן: ארכאולוגיית מוסדות; חברת מגדלנה של [[פילדלפיה]], [[1800]]-[[1850]]", כי הנשים "חיפשו מקלט והקלה על [[מחלה]], על כלא או על בית-מחסה, על [[משפחה]] אומללה, על גברים מתעללים או על נסיבות כלכליות ירודות."
-עקב רקען בזנות, הנשים נחשבו כבעלות זיקה להכאה על חטא:
+עקב עברן של הנשים בזנות, הן נחשבו כמכות על חטא:
-:"האישה אשר מעולם לא ידעה זוהמת מחשבה זדונית יחידה – האישה אשר חזה בתוליה מעולם לא נחצה על ידי צל מחשבת חטא! – האישה הנושמת טוהר, תמימות וחן, מקבלת את האישה אשר הבל פיה הנו מגפת ה[[גיהנום]]!" (קתריונה קליר, "נזירות באירלנד של המאה התשע-עשרה, עמ' 153; צוטט מפיניגן, עמ' 20.)
+:"האישה אשר מעולם לא ידעה זוהמת מחשבה זדונית יחידה – האישה אשר חזה בתוליה מעולם לא נחצה על ידי צל מחשבת חטא! – האישה הנושמת טוהר, תמימות וחן, מקבלת את האישה אשר הבל פיה הנו מגפת ה[[גיהנום]]!" (קתריונה קליר, "נזירות באירלנד של המאה התשע-עשרה, ע' 153; צוטט מפיניגן, ע' 20.)
-עד שנות השבעים, הנשים נדרשו לפנות לכל - ללא התחשבות בגיל – כ"אמא", ונקראו "ילדות". כפי שנכתב על ידי [[כומר]] ב-[[1931]]:
+עד שנות השבעים, נדרשו הנשים לפנות למשגיחות - ללא התחשבות בגיל – כ"אמא", ונקראו "ילדות". כפי שנכתב על ידי [[כומר]] ב-[[1931]]:
-:"ייתכן כי תהא זו בלבד טירונית עטופה לבן, ללא כל נדרים עד כה; וייתכן כי תהא זו חוזרת בתשובה לבנת-שיער, זקנה, המשיבה ל[[אל]] אך משקעי חיי חטא. אין זה משנה. בבית 'הרועה הטוב', לעולם תהא האחת ה'אמא', בעוד האחרת היא תמיד ה'ילדה'." (פיניגן, עמ' 42.)
+:"ייתכן כי תהא זו בלבד טירונית עטופה לבן, ללא כל נדרים עד כה; וייתכן כי תהא זו חוזרת בתשובה לבנת-שיער, זקנה, המשיבה ל[[אל]] אך משקעי חיי חטא. אין זה משנה. בבית 'הרועה הטוב', לעולם תהא האחת ה'אמא', בעוד האחרת היא תמיד ה'ילדה'." (פיניגן, ע' 42.)
-על-מנת להשליט סדר ולשמור על אווירה נזירית, הנשים נדרשו לשמור על דממה מוחלטת במשך מרבית שעות היום. "'חוק הדממה' היה תכונה עיקרית בחיי הנשים, והמשיך עד המחצית השנייה של [[המאה ה-20]]." (פיניגן, עמ' 24.) [[ענישה גופנית]] רווחה, ותוקפנות סבילה זכתה להתעלמות:
+על-מנת להשליט סדר ולשמור על אווירה נזירית, נדרשו הנשים לשמור על דממה מוחלטת במשך מרבית שעות היום. "'חוק הדממה' היה חוק עיקרי בחיי הנשים עד המחצית השנייה של [[המאה ה-20]]." (פיניגן, ע' 24.) [[ענישה גופנית]] רווחה, ותוקפנות סבילה זכתה להתעלמות:
-:"מזג זעפני, המובע לעתים תכופות על ידי [[צום|סירוב לאוכל]], מטופל בצורה הטובה ביותר בשתיקה. כאשר נערה מתעוררת לעובדה שאף-אחד לא שם לב, ואינו מוטרד (ככל הנראה, לפחות) בגלל הרעבתה-העצמית, היא מתייאשת מסבלות הקדושים שכפתה על עצמה, ולומדת היגיון מהו." (ארתור ג'. ס. מדיסון, "רמזים על עבודת הצלה, ספר שימוש עבור מיסיונרים ועבור מנהלים בכירים של בתים" ([[1898]]); צוטט מפיניגן, עמ' 31.)
+:"מזג זעפני, המובע לעתים תכופות על ידי סירוב לאוכל, מטופל בצורה הטובה ביותר בשתיקה. כאשר נערה מתעוררת לעובדה שאף-אחד לא שם לב, ואינו מוטרד (ככל הנראה, לפחות) בגלל הרעבתה-העצמית, היא מתייאשת מסבלות הקדושים שכפתה על עצמה ולומדת היגיון מהו." (ארתור ג'. ס. מדיסון, "רמזים על עבודת הצלה, ספר שימוש עבור מיסיונרים ועבור מנהלים בכירים של בתים" ([[1898]]); צוטט מפיניגן, ע' 31.)
-עם התפשטות התופעה, החלו להישלח לבתי-המחסה [[אמהות לא נשואות]], נשים [[מאותגרות-התפתחותית]] ונשים אשר עברו [[התעללות]], ולעתים נערות צעירות אשר נחשבו כפלרטטניות יתר על המידה. באותה תקופה, הדבר היה מקביל בבתי-מחסה בבריטניה ובאירלנד, בהם רבים בעלי "אי-תפקוד חברתי" לכאורה שולחו לבתי-המחסה.
+עם השנים, החלו להישלח לבתי-המחסה [[אמהות לא נשואות]], נשים [[מאותגרות-התפתחותית]] ונשים אשר עברו [[התעללות]]. לעתים נשלחו אף נערות צעירות אשר נחשבו לפלרטטניות יתר על המידה. התופעה בה רבים בעלי "אי-תפקוד חברתי" לכאורה שולחו לבתי-המחסה, רווחה באותה תקופה גם בבתי המחסה בבריטניה וגם בבתי המחסה  באירלנד.
-בדרך כלל, הנשים הובאו למוסדות לבקשת קרובי משפחה או כמרים. אז, ללא קרוב משפחה בעולם החיצון אשר יבוא לקראתן, חלק מהחוזרות בתשובה נותרו בבתי-המחסה למשך שארית חייהן, ומרביתן נדרו נדרי דת.
+בדרך כלל, הובאו הנשים לבתי המחסה לבקשת קרובי משפחה או כמרים. מהרגע שבו החל התהליך, ללא קרוב משפחה בעולם החיצון שיבוא לחלצן, נותרו חלק מהנשים בבתי-המחסה למשך שארית חייהן, ומרביתן נאלצו לנדור נדרי דת.
 [[תמונה:Magdalen-asylum-england.jpg|ממוזער|300px|מכבסת מגדלנה בבריטניה, המאה ה-20 המוקדמת]]
-בהתחשב בערכים המיניים השמרניים באירלנד, בתי-המחסה מגדלנה היו מוסד חברתי מקובל למדי עד המחצית השנייה של המאה ה-20. היעלמותם התרחשה כתוצאה משינויי ערכים ומוסכמות חברתיות, או, כפי שיאמרו אחרים, עם חדילת רווחיותם. "ייתכן, כי התגלותה של [[מכונת כביסה|מכונת הכביסה]] הייתה אמצעי לסגירת המכבסות הללו כשינוי גישות," על-פי פרנסס פיניגן.
+בהתחשב בערכים השמרניים באירלנד בכל הנוגע למין, בתי-המחסה מגדלנה היו מוסד חברתי מקובל למדי עד המחצית השנייה של המאה ה-20. היעלמותם התרחשה כתוצאה משינויי ערכים ומוסכמות חברתיות או כפי שיאמרו אחרים, עם חדילת רווחיותם. "ייתכן, כי התגלותה של [[מכונת כביסה|מכונת הכביסה]] הייתה אמצעי לסגירת המכבסות הללו כשינוי גישות," על-פי פרנסס פיניגן.
 שילוחן של נשים "בלתי צפויות" לבתי-המחסה מגדלנה היווה דוגמה לתופעה הידועה בקרב הדוגלים ב[[פמיניזם]], בה החשד לבדו להתנהגות מינית בלתי הולמת מצד נשים, גורר עונש כבד מזה של התנהגות מינית בלתי הולמת וממשית מצד גברים.
@@ שורה 37: / שורה 37: @@
 == חשיפה ==
-קיומם של בתי-המחסה לא זכה לתשומת-לב מרובה עד שנת [[1993]], כאשר מסדר נזירות ב[[דבלין]] מכר חלק ממנזרו לאיש נדל"ן, בו התגלו קבריהן הלא-מסומנים של הנותר מ-155 חוזרות בתשובה, אשר הוצאו מן האדמה, עברו שריפה ונקברו שנית בקבר משותף. הדבר סימן את יריית הפתיחה של שערורייה ציבורית, בהמשך לשידורו לראשונה של הסרט התיעודי "מין באקלים קר" ב-[[1998]] ב[[ערוץ 4]] הבינלאומי, אשר הציג ראיונות עם דיירות בתי-המחסה מגדלנה לשעבר [[מרי נוריס]], [[ג'וזפין מק'רתי]] ו[[מרי-ג'ו מק'דונה]], אשר העידו על התעללות מינית, פסיכולוגית וגופנית מתמשכת, בזמן היותן בבידוד מהעולם החיצון למשך [[זמן]] בלתי-מוגדר. כמו כן, תנאי המנזרים ואופן הטיפול בדיירותיהם הוצגו ב[[סרט קולנוע|סרט]] עטור השבחים "[[האחיות מגדלנה]]" ([[2002]]), אשר נכתב ובוים על ידי [[פיטר מולאן]].
+קיומם של בתי-המחסה לא זכה לתשומת-לב מרובה עד שנת [[1993]], כאשר מסדר נזירות ב[[דבלין]] מכרו חלק ממנזרם לאיש נדל"ן, בו התגלו קבריהן הלא-מסומנים של 155 חוזרות בתשובה. הקברים אשר הוצאו מן האדמה, עברו שריפה ונקברו שנית בקבר משותף.
+הדבר סימן את יריית הפתיחה של שערורייה ציבורית. ב-[[1998]] שודר הסרט התיעודי "מין באקלים קר"  ב[[ערוץ 4]] הבינלאומי, אשר הציג ראיונות עם דיירות בתי-המחסה מגדלנה לשעבר [[מרי נוריס]], [[ג'וזפין מק'רתי]] ו[[מרי-ג'ו מק'דונה]], שהעידו על התעללות מינית, פסיכולוגית וגופנית מתמשכת, בזמן היותן בבידוד מהעולם החיצון למשך זמן בלתי-מוגדר. כמו כן, תנאי המנזרים ואופן הטיפול בדיירותיהם הוצגו בסרט קולנוע עטור השבחים "[[האחיות מגדלנה]]" ([[2002]]), אשר נכתב ובוים על ידי [[פיטר מולאן]].
-ב-[[1999]], דוגמות דומות של התעללות דווחו ב[[בתי-הספר התעשייתיים]] של אירלנד, כאשר קבוצה מתוכם נחשפה בערוץ אירי, על ידי הכתבת [[מרי רפטרי]]. עם זאת, למרות מפגש הוועדה הממשלתית לחקר התעללות בילדים, מאמצים להשגת פיצוי עבור קורבנות המערכת עלו בתוהו.
+ב-[[1999]], דוגמאות דומות של התעללות דווחו ב[[בתי-הספר התעשייתיים]] של אירלנד, כאשר קבוצה מתוכם נחשפה בערוץ אירי, על ידי הכתבת [[מרי רפטרי]]. עם זאת, למרות מפגש הוועדה הממשלתית לחקר התעללות בילדים, עלו בתוהו המאמצים להשגת פיצוי עבור קורבנות המערכת.
 == קישורים חיצוניים ==