בננה

תבנית:שכתוב
שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון
פרמטרים [ שם_מדעי ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

בננה
כף בננות
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	חד-פסיגיים
סדרה:	Zingiberales
משפחה:	מוזיים (Musaceae)
סוג:	מוז

מטעי גידול בננות ליד זכרון יעקב.

בַּנָּנָה (שם מדעי: Musa; בעברית: מוֹז, לפי הערבית) היא צמח טרופי דמוי עץ השייך למשפחת המוזיים.

הבננה מוגדרת מבחינה בוטנית כ"עשב" משום שאין לה גזע מעוצה כמו לעצים רגילים. "גזע" הבננה הוא למעשה גבעול מעובה המורכב משכבות קונצנטריות של גלדים רבים, בדומה לבצל. בעברית הוא קרוי גזעול, הלחם בסיסים של "גזע" ו"גבעול".

פירותיה המוארכים של הבננה מכונים "אצבעות" וגדלים בקבוצות צפופות שמכונות "כפות". הכפות מסודרות לאורך שדרה ויוצרות אשכול. צבע קליפת הפרי משתנה מירוק לצהוב עם ההבשלה כאשר במקביל מתפרק העמילן והופך לסוכר. בשלב סופי הופך צבע הקליפה לחום ולשחור עד שהפרי אינו ראוי לאכילה.

טעם הפרי תלוי בזן. רוב הזנים מתוקים, אך קיימים זנים חמצמצים.

זני בננה

הבננה התרבותית המשמשת למאכל מוכרת לאדם מהתקופה הפרה היסטורית, וגדלה בארץ ישראל למן המאה העשירית. מקורה של הבננה התרבותית בדרום-מזרח אסיה, משם התפשטה על ידי האדם לכל האזורים הטרופיים והסובטרופיים. כיום עיקר יצוא הבננות לארצות הקרות הוא מארצות אמריקה הדרומית והתיכונה, אך היא לא הייתה מוכרת בחצי הכדור המערבי לפני הגעת האירופים והובאה לשם כנראה ממערב אפריקה. מוצא הזנים התרבותיים משני מיני בר הגדלים עד היום ביערות דרום מזרח אסיה: Musa acuminata ו-Musa balbisiana.

הפירות של מיני הבר שהם הורי הבננה התרבותית אינם אכילים ומלאים בצפיפות זרעים גדולים למדי שקוטרם מגיע לכ-10 מ"מ ויותר. מוטציות והכלאות טבעיות בין שני מינים יצרו את הזנים התרבותיים. כל הזנים התרבותיים טריפלואידים, כלומר תאיהם מכילים 3 עותקים של כל כרומוזום, וכתוצאה מכך הם עקרים ואינם מייצרים זרעים. משום כך ריבוי הבננה הוא וגטטיבי - מנצרים שמתפתחים מבסיס הצמח. עובדה זו הופכת את הבננה לפגיעה במיוחד, משום שבניגוד לריבוי מיני, שבו יש מגוון גנטי ושינויים בכל דור של צמחים, בריבוי וגטטיבי אין לצמחים אפשרות לפתח עמידות בפני מחלות חדשות.

כיום, מרבית הבננות בשוק העולמי משתייכות לקבוצת זנים מצומצמת – קבוצת "קבנדיש" (Cavendish) וקיים חשש רב שהתפשטות של מחלה קטלנית עלולה להשמיד את כל המטעים המסחריים. חשש זה אינו חשש בעלמא מכיוון שתופעה כזו כבר קרתה בשנות ה-40 של המאה ה-20. "מחלת פנמה", שנגרמת על ידי פטריית קרקע, התפשטה במהירות והשמידה תוך כ-20 שנה את כל המטעים המסחריים באמריקה התיכונה. למזלם של המגדלים ושל הצרכנים אוהבי הבננות, נמצא שהזנים מקבוצת "קבנדיש" אינם נפגעים מן המחלה ותוך מספר שנים מועט הצליחו להחליף את זן הבננות הקודם בזנים חדשים. בשנות ה-60 התגלה גזע חדש של הפטרייה שתוקף גם את בננות ה"קבנדיש" ומאז נעשים מאמצים למנוע את התפשטות המחלה.

במקביל מנסים נואשות לגלות או ליצור זני בננה עמידים. ניסויים אלה מתבצעים בשני כיוונים:

1. הכלאות עם מיני בר עמידים. תהליך זה קשה ומסובך מכיוון שהבננה התרבותית אינה מייצרת זרעים. למרות הקשיים הצליחו ליצור כמה זנים עמידים של בננות לבישול ומקווים שזנים אלה יצליחו להציל את מקור המזון העיקרי של הארצות הטרופיות. בבננות למאכל טרי התוצאות פחות מוצלחות: הזנים שנוצרו פחות טעימים והשוק אינו מתלהב מהם.
2. הנדסה גנטית, העברה ישירה של גנים מבננות בר עמידות לזני בננות מבוקשים.

בישראל, מגדלים את הזנים שמגדלים באזור הטרופי ומיצאים אותם לאירופה ולצפון אמריקה, אולם בגלל מזג האוויר הקר הפרי בארץ קטן מהמקובל בשוק העולמי. למרות התנאים הלא אופטימליים, טמפרטורות חורף נמוכות ומחסור במים, הרי שהודות למחקר מפותח, להתמחות מקצועית של מגדלי הבננות ולכך שצמחי הבננות בארץ חופשיים ממחלות, ניתן להגיע ליבולים שאינם נופלים בהרבה מאלה של הארצות הטרופיות. יתרון של ניקיון ממחלות מאפשר לישראל להיות אחת הספקיות החשובות של שתילי בננות לכל העולם.

גידול בננה

שיח הבננה, ניתן לראות את ה"גזעול", אינו גזע ואינו גבעול.

צמח הבננה גדל מפקעת תת-קרקעית הקרויה "עיקר", הגזעול גדל במהירות ומגיע לגובהו המקסימלי תוך כשנה. לאחר מכן הוא פורח, מניב פרי ומת. מן הפקעת מתפתח צמח חדש שיניב פרי בשנה הבאה. באקלים טרופי מחזור החיים של צמח כזה הוא כשנה. בישראל, בתנאי אקלים סובטרופי, התהליך נמשך בין שנה וחצי לשנתיים ולכן משימת החקלאי היא לדאוג שבכל זמן יהיו במטע צמחים מגילאים שונים כדי לקבל יבול כל שנה.

ככל שהמטע מזדקן היבול פוחת והולך. אורך חיי המטע, כלומר משך הזמן שניתן להמשיך ולגדל דורות נוספים של צמחי בננה באותו שטח, הוא מוגבל ותלוי בתנאי האקלים והקרקע. בארצות דרום אמריקה ניתן להמשיך ולגדל מטע במשך כעשרים שנה. בישראל מטע מתקיים 5-7 שנים ולעתים רחוקות עד 10 שנים. משום כך קיים צורך קבוע לטעת מטעים חדשים. עד התקופה האחרונה נהגו להשתמש לנטיעה חדשה בחומר צמחי ממטע בוגר - נצרים צעירים או "עיקרים". חסרונה של שיטה זו הוא שצמחים כאלה נגועים בדרך כלל במחלות ומזיקים ושתילתם בשטח החדש מאלחת אותו באותם גורמים פתוגניים. כיום רוב המטעים המסחריים החדשים נטועים בצמחים מתרבית רקמה. צמחים אלה מיוצרים ומגודלים במעבדות בתנאים סטריליים והם נקיים ממחלות וממזיקים. ישראל היא אחת החלוצות בעולם בריבוי שתילי בננה בתרבית, ומייצאת שתילי בננה למטעים ברחבי העולם.

שימושים

מזון ומשקה

בשונה מישראל, מרבית גידולי הבננה בעולם אינם של הזנים הנאכלים כפרי טרי ומתוק, אלא של זנים המשמשים כמזון בסיסי המהווה מקור עיקרי לפחמימות בתזונת האוכלוסייה. זנים אלו מכונים גם "פלנטיין" (Plantain באנגלית, plátano בספרדית). הפרי של זנים אלה מכיל עמילן רב גם בהבשלה מלאה, ובדרך כלל אינו מתוק. הוא נאכל ללא הקליפה, טרי או מעובד בטיגון, בישול, ייבוש, קלייה או אפייה.

חקלאי נושא יבול בננות באוגנדה

בארצות טרופיות רבות, הפלנטיין והבננה מגודלים לצריכה מקומית, ומשמשים כ"לחם", כלומר המזון העיקרי של האוכלוסייה. שיא צריכת הבננה הוא בארצות מזרח אפריקה, שם מגיעה הצריכה לכ-300 ק"ג לנפש בשנה.

בדרום מזרח אסיה, בעיקר בבורמה, בנוסף לפרי משמש גם פרח הבננה למאכל. באתיופיה מגדלים מין בננה שנקרא "אנסט" (Musa ensete) אשר פירותיו אינם אכילים והחלק הנאכל בו הוא הגזעול. במקסיקו מבשלים בשר וקמח תירס עטופים בעלי בננה (Tamales). במזרח אפריקה מייצרים מזני בננה מסוימים בירה. באוגנדה מייצרים מזנים אחדים משקה חריף בשם "ווראג'י" (Waraji).

שימושים נוספים

קיימים מיני בננה רבים שאינם אכילים ויש מהם המשמשים לנוי. במזרח אסיה (הפיליפינים) מגדלים מין הקרוי "בננה טקסטיליס" (Musa textilis) או "אבאקה", שממנו מפיקים סיבים מן החזקים ביותר בעולם הצומח. סיבים אלו משמשים לייצור חבלים חזקים ביותר שמכונים "חבלי-מנילה" ושקים עמידים במיוחד. עם המצאת הניילון וחומרים פלסטיים נוספים, פחתה חשיבותו של חבל "המנילה". המונח האנגלי לשקי דואר ולנייר חזק לעטיפה הוא Manila bag או Manila envelope בהתאמה.

בארצות הטרופיות משמשים כמעט כל חלקי צמח הבננה למטרות שונות: בעלים טריים מגישים מזון, ובעלים יבשים משתמשים לריפוד מיטות ולקירוי בקתות. סיבי הגבעולים והעלים משמשים לקליעת מחצלות, חבלים, סלים ומלכודות דגים. למוהל הצמח המופק מהגבעול מיוחסות סגולות מרפא ומשתמשים בו לחיטוי פצעים.

ערך תזונתי

שגיאות פרמטריות בתבנית:ערך תזונתי
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

בננה

ערך תזונתי ל-100 גרם
מים	74 ג'
קלוריות	90 קק"ל
חלבונים	1.0 ג'
פחמימות	22 ג'
פחמימות זמינות	21.5 ג'
שומן	0.5 ג'
כולסטרול	0 מ"ג
ויטמינים	‏
‑ ויטמין A	8 מק"ג
‑ ויטמין B1	0.05 מ"ג
‑ ויטמין B2	0.1 מ"ג
‑ ויטמין B3	0.8 מ"ג
‑ ויטמין C	9 מ"ג
ברזל	0.5 מ"ג
סידן	10 מ"ג
אשלגן	375 מ"ג
נתרן	1 מ"ג
סיבים תזונתיים	0.5 ג'
מקור: [דרוש מקור]

הערכים התזונתיים המדויקים שבבננה יכולים להשתנות במקצת בין בננות מזנים, שלבי הבשלה, או אזורי גידול שונים. לפני הבשלתה, רוב הפחמימות בבננה הן עמילן. בתהליך ההבשלה העמילן הופך לסוכר המקנה לבננה את טעמה המתוק.

הבננה מומלצת כמקור לאנרגיה בזכות הסוכרים השונים שבה, ולסובלים מלחץ דם גבוה בזכות תכולת האשלגן הגבוהה שבה. יש הטוענים שיש לה סגולות רפואיות רבות לבעיות רפואיות נוספות כמו אנמיה, עצירות, עייפות, כאבי ראש, בחילות ואף דיכאון, בזכות המינרלים והוויטמינים שמצויים בה בכמות יחסית גדולה.

ראו גם

• אלבום הבננה

קישורים חיצוניים