הדלקת הנרות במקדש – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־20:46, 27 בפברואר 2009

תבנית:לעריכה הדלקת הנרות במקדש היא מצווה על פי ההלכה היהודית אשר התקיימה בבית המקדש פעמיים ביום. הנרות הן של מנורת שבעת הקנים אשר הוצבה בצד הדרומי של ההיכל אשר הכילו שמן זית. הטיפול בנרות והכנתם להדלקה הם חלק מרכזי במצווה ולדעת פרשנים רבים היא אף מהות המצווה. הדלקת המנורה יכלה להיעשות על ידי אדם שאינו כהן, כל עוד הוא אינו נכנס להיכל^[1].

מקור הדין

בתורה נאמר: ” ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד. בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל-הָעֵדֻת יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד-בֹּקֶר לִפְנֵי ה' חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.” ( שמות כז כ-כא).

מדיני המצווה

הדלקת הנרות וטיפול בהם היתה נעשית בבוקר ובערב. בערב הודלקו כל הנרות עם כמות שמן של חצי לוג (כשליש ליטר לפי שיעורי ר"ח נאה) בכל נר, כמות המספקת ללילות החורף הארוכים. בבוקר היו מדליקים מחדש את שני הנרות המזרחיים, במידה והיה צורך, מכיון שהנר השני ממזרח היה צריך להית דלוק תמיד כדברי הפסוק, "נר תמיד" ובכדי לא לדלג על הנר המזרחי ביותר, הדליקו גם אותו. לפני ההדלקה מחדש, היו מוסיפים להם שמן ומסירים את הפחם מהפתילה. לנרות האחרים שכבו היו מנקים, מחליפים את הפתילה והשמן ומדליקים מחדש ישירות מהנרות השכנים. אם כל הנרות כבו, היו מדליקים אותם מחדש מאש המזבח. הדלקת כל שבעת הנרות היתה נעשית רק בערב^[2].

השמן

בפסוק בספר שמות נאמר "שמן זית זך כתית למאור" ומכאן למדו חז"ל שהשמן ששימוש למילוי המנורה היה באיכות הגבוהה ביותר המכונה "ראשון שבראשון"^[3]. שמן זה בא מהזיתים המובחרים הנמסקים מצמרת עץ הזית ואשר עברו כתישה ולא טחינה אשר יכול לגרום לעכירות בשמן.

הפתילות

בשונה מהשמן לא היתה הגדרה ספציפית לחומר שממנו נעשו הפתילות ונקבע להלכה כי כל פתיל שכשר לנרות שבת כשר למנורה, דהיינו כל פתיל שבוער היטב מתאים למצוה. בפועל השתמשו בבד מבגדי כוהנים בלואים"^[4].

מטעמי המצווה

מטרת ההדלקת הנרות לא היתה למטרת תאורה אלא כעדות לכך שהשכינה שורה בישראל ^[5]. לפאר ולכבד את בית המקדש ^[6]. ראיה לכך היא אופן עיצוב החלונות של ההיכל, אשר היו מאירים יותר כלפי חוץ מאשר כלפי פנים^[7]. רש"ר הירש מפרש על פי נבואת זכריה ^[8] את אור המנורה כסמל לרוח הדעת והמעשה המושרים על ידי ה' ^[9].

ראו גם

לקריאה נוספת

רמב"ם, ספר המצוות, מצוות עשה כה.
רמב"ם, משנה תורה, הלכות תמידין ומוספין ג.
ספר החינוך, מצווה צח

הערות שוליים

^ משנה תורה הלכות ביאת המקדש פרק ט הלכה ז
^ משנה מסכת תמיד פרק ג משנה ח לפי פירוש ברטנורה
^ תלמוד בבלי מסכת מנחות דף פו ע"א
^ תלמוד בבלי מסכת שבת דף כא ע"א
^ מסכת מנחות דף פו ע"א
^ ספר החינוך מצוה צח
^ מסכת מנחות דף פו ע"ב
^ זכריה ג-ד
^ פירוש על התורה שמות כה

[1] משנה תורה הלכות ביאת המקדש פרק ט הלכה ז

[2] משנה מסכת תמיד פרק ג משנה ח לפי פירוש ברטנורה

[3] תלמוד בבלי מסכת מנחות דף פו ע"א

[4] תלמוד בבלי מסכת שבת דף כא ע"א

[5] מסכת מנחות דף פו ע"א

[6] ספר החינוך מצוה צח

[7] מסכת מנחות דף פו ע"ב

[8] זכריה ג-ד

[9] פירוש על התורה שמות כה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

גרסה מ־20:46, 27 בפברואר 2009 עריכה גאלוס (שיחה \| תרומות) 6,941 עריכות לעריכה → העריכה הקודמת		גרסה מ־20:46, 27 בפברואר 2009 עריכה ביטול גאלוס (שיחה \| תרומות) 6,941 עריכות אין תקציר עריכה העריכה הבאה ←
שורה 1:		שורה 1:
	{{לעריכה\|נדרשת הגהה}}		{{לעריכה\|נדרשת הגהה+קישורים פנימיים}}
	'''הדלקת הנרות במקדש''' היא מצווה על פי ההלכה היהודית אשר התקיימה בבית המקדש פעמיים ביום. הנרות הן של מנורת שבעת הקנים אשר הוצבה בצד הדרומי של ההיכל אשר הכילו שמן זית. הטיפול בנרות והכנתם להדלקה הם חלק מרכזי במצווה ולדעת פרשנים רבים היא אף מהות המצווה. הדלקת המנורה יכלה להיעשות על ידי אדם שאינו כהן, כל עוד הוא אינו נכנס להיכל<ref>משנה תורה הלכות ביאת המקדש פרק ט הלכה ז</ref>.		'''הדלקת הנרות במקדש''' היא מצווה על פי ההלכה היהודית אשר התקיימה בבית המקדש פעמיים ביום. הנרות הן של מנורת שבעת הקנים אשר הוצבה בצד הדרומי של ההיכל אשר הכילו שמן זית. הטיפול בנרות והכנתם להדלקה הם חלק מרכזי במצווה ולדעת פרשנים רבים היא אף מהות המצווה. הדלקת המנורה יכלה להיעשות על ידי אדם שאינו כהן, כל עוד הוא אינו נכנס להיכל<ref>משנה תורה הלכות ביאת המקדש פרק ט הלכה ז</ref>.