Received Pronunciation – הבדלי גרסאות
(אין הבדלים)
|
גרסה מ־07:45, 21 במרץ 2009
Received Pronunciation הוא מבטא (היינו, אופן הגייה) של השפה האנגלית, המקובל בעיקר בבריטניה, והנחשב שם למבטא היוקרתי והנכון ביותר של השפה. למרות שלפי ההערכה רק כ-2% מכלל תושבי הממלכה המאוחדת מדברים אנגלית במבטא זה[1], הוא עדיין משמש כדרך ההגייה הסטנדרטית ברוב הספרות העוסקת בפונולוגיה אנגלית ובמילונים. בנוסף, זהו המבטא המונחל פעמים רבות ללומדי השפה האנגלית.
הביטוי "Received Pronunciation" נטבע לראשונה על ידי הנרי ווילד (Henry Cecil Kennedy Wyld) בשנת 1914, בספרו "תקציר תולדות השפה האנגלית" (A Short History of English), ומשמעות המילה "Received" בהקשר זה היא "מקובל" או "מאושר"[2].
יש להדגיש כי Received Pronunciation אינו ניב (דיאלקט) בעל אוצר מילים ומאפינים דקדוקיים משלו, והדוברים אותו, דוברים בדרך כלל "אנגלית תקנית" (Standart English), אם כי ההפך אינו מחוייב המציאות, ודוברי אנגלית תקנית רבים, בבריטניה ומחוצה לה, אינם מדברים Received Pronunciation.
Received Pronunciation זכה לכינויים שונים. הוא כונה "אנגלית המלך" או "אנגלית המלכה" (Queen's English או King's English) מאחר והיה או נתפס כמבטא בו דוברים המלך והאצולה. המלכה אליזבת השנייה אכן דוברת במבטא זה, אולם בצורתו השמרנית ביותר. עוד מכונה המבטא בכינוי "אנגלית של ה-BBC" (BBC English) מאחר ובעבר עשתה בו התחנה שימוש (למעט בתקופת מלחמת העולם השנייה עת נעשה השימוש בניבים אזוריים כדי להבדיל את שידורי התחנה מהתעמולה הנאצית). כיום שוב אין קרייני התחנה מחוייבים לעשות בו שימוש, אם כי רבים מהם מקפידים על השימוש בו או במאפיינים מסויימים שלו. בנוסף כונה המבטא בשם "אנגלית של (אוניברסיטת) אוקספורד" (Oxford English) בה היה מקובל. האוניברסיטה זכתה ליוקרה בעניני לשון בעיקר בזכות מילוני אוקספורד שפרסמה, והגרסה המורחבת של מילון זה כוללת הנחיות הגיה ב-Received Pronunciation עד היום. מסיבות אלה הפך המבטא ליוקרתי ביותר בבריטניה, והשימוש בו מעיד רבות על הרקע והייחוס החברתי של בעליו ו/או על השכלתו.
נהוג לחלק את המבטא לשלושה סטנדרטים משניים - "שמרני" המאפיין אוכלוסייה מבוגרת, "כללי" הנחשב לניטראלי מבחינת גיל, משלח יד או רקע חברתי, ו"מתקדם" המאפיין אוכלוסייה צעירה.
למרות סברה מקובלת כי מוצאו של מבטא זה במבטאים הדרומיים באנגליה, למעשה הוא קרוב במיוחד למבטאים המדוברים בדרום מזרח המידלנדס. הגירה מאזורים אלה ללונדון במאה ה-14 ובמאה ה-15 הביאה להתגבשותו בדרום המדינה, תוך שהוא משלב גם יסודות ממבטאים דרומיים. בתחילה נחשב למבטא מקובל בדרום המדינה ואשר לא הסגיר את מוצאו של הדובר בו. מאוחר יותר התבסס ההיגוי על השפה זה שהיה מקובל בחצר המלכות. רק בשלב מאוחר יחסית, בסוף המאה ה-19, הפך השימוש במבטא לסימן היכר מחייב למי לזכה להשכלה ולחינוך הטובים ביותר. החל בשנות ה-70 החל משתנה היחס כלפי השימוש ב-Received Pronunciation, ומספר הדוברים בו החל יורד.