ועידת האוקיינוס הארקטי – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תרגום השבוע
 
מ מעט שינויים, והסרת קישור שבור
שורה 1: שורה 1:
'''כנס האוקיינוס הארקטי''' הראשון נערך ב[[אילוליסאט]] שב[[גרינלנד]] בין ה-27 במאי ל-29 במאי [[2008]]. חמש ארצות, [[קנדה]], [[דנמרק]], [[נורבגיה]], [[רוסיה]], ו[[ארצות הברית]] דנו בנושאים מרכזיים הקשורים ל[[אוקיינוס הקרח הצפוני]]. חשיבות המפגש נבעה מהתוכניות שהותוו במהלכו לקביעת כללים בנושאי [[איכות הסביבה]], ביטחון התעבורה הימית, חיפוש מחצבים, בקרה על הפקת [[נפט]] מאזור הקוטב ושינועו, וחלוקת האחריות במקרי חירום אם כתוצאה מ[[התחממות עולמית|ההתחממות העולמית]] יפתחו נתיבי שיט חדשים.
'''כנס האוקיינוס הארקטי''' נערך ב[[אילוליסאט]] שב[[גרינלנד]] בין ה-27 במאי ל-29 במאי [[2008]]. חמש ארצות, [[קנדה]], [[דנמרק]], [[נורבגיה]], [[רוסיה]], ו[[ארצות הברית]] דנו בנושאים מרכזיים הקשורים ל[[אוקיינוס הקרח הצפוני]]. חשיבות המפגש נבעה מהתוכניות שהותוו במהלכו לקביעת כללים בנושאי [[איכות הסביבה]], ביטחון התעבורה הימית, חיפוש מחצבים, בקרה על הפקת [[נפט]] מאזור הקוטב ושינועו, וחלוקת האחריות במקרי חירום אם כתוצאה מ[[התחממות עולמית|ההתחממות העולמית]] יפתחו נתיבי שיט חדשים באזור.


הכנס היה הראשון מסוגו בדרג שרים שכלל את חמש המעצמות האזוריות. הוא התכנס על פי יוזמה של [[פר סטיג מולר]], [[שר חוץ|שר החוץ]] של דנמרק ו[[האנס אנוקסן]], ראש ממשלת גרינלנד לאחר כמה מחלוקות טריטוריאליות ב{{ה|אזור הארקטי}}, כולל [[האי הנס]] ו[[ארקטיקה 2007]].
הכנס היה הראשון מסוגו בדרג מיניסטריאלי והשתתפו בו שרים מחמש המעצמות האזוריות. הוא התכנס על פי יוזמה של [[פר סטיג מולר]], [[שר חוץ|שר החוץ]] של דנמרק ו[[האנס אנוקסן]], ראש ממשלת גרינלנד, לאחר שהתרחשו כמה אירועים של מחלוקות טריטוריאליות ב{{ה|אזור הארקטי}}, כולל המחלוקת על [[האי הנס]] ומשלחת [[ארקטיקה 2007]].


מולר הצהיר "אנו חייבים למלוא אחר מחויבויותינו באזור הארקטי עד שארגון [[האומות המאוחדות]] יקבל החלטה למי תהא הזכות לים ולמשאבים שבאזור. אנו חייבים להסכים על הכללים ולמה לעשות אם [[שינוי אקלים|שינויי האקלים]] יאפשרו הגדלת התעבורה הימית." גם [[סרגיי לברוב]], שר החוץ הרוסי, הצהיר "אנו חייבם לשגר איתות פוליטי משותף הן לתושבי המדינות שלנו והו ליתר העולם שחמש המדינות שלחוף האוקיינוס מתכוונות להתייחס לאפשרויות ולאתגרים באורח אחראי".
מולר הצהיר "אנו חייבים למלוא אחר מחויבויותינו באזור הארקטי עד שארגון [[האומות המאוחדות]] יקבל החלטה למי תהא הזכות לים ולמשאבים שבאזור. אנו חייבים להסכים על הכללים ומה לעשות אם [[שינוי אקלים|שינויי האקלים]] יאפשרו הגדלת התעבורה הימית." גם [[סרגיי לברוב]], שר החוץ הרוסי, הצהיר "אנו חייבים לשגר איתות פוליטי משותף, הן לתושבי המדינות שלנו, והן ליתר העולם, שחמש המדינות שלחוף האוקיינוס מתכוונות להתייחס לאפשרויות ולאתגרים באורח אחראי".


ה[[קרחון]] המצטמק של אילוליסאט שימש רקע הולם לכנס המהווה נקודת ציון בנושא.
ה[[קרחון]] המצטמק של אילוליסאט שימש רקע הולם לכנס המהווה נקודת ציון בנושא.


ראשי המשלחות בכינוס היו:
ראשי המשלחות בכינוס היו:
*קנדה: [[גארי לון]], השר למשאבי הטבע של קנדה.
*קנדה: [[גארי לון]], השר למשאבי הטבע של קנדה
*דנמרק: פר סטיג מולר, שר החוץ של דנמרק והאנס אנוקסן, ראש ממשלת גרינלנד
*דנמרק: פר סטיג מולר, שר החוץ של דנמרק והאנס אנוקסן, ראש ממשלת גרינלנד
*נורבגיה: [[יונאס גאהר סטור]] (Jonas Gahr Støre), שר החוץ של נורבגיה
*נורבגיה: [[יונאס גאהר סטור]] (Jonas Gahr Støre), שר החוץ של נורבגיה
*רוסיה: סרגיי לברוב, שר החוץ הרוסי
*רוסיה: סרגיי לברוב, שר החוץ הרוסי
*ארצות הברית: [[ג'ון נגרופונטה]] (John D. Negroponte) סגן שרת החוץ.
*ארצות הברית: [[ג'ון נגרופונטה]] (John D. Negroponte) סגן שרת החוץ האמריקאית


ב-28 במאי, יום לפני תום הכנס, הכריזו המשתתפים על '''הצהרת אילוליסאט''' (ב[[אנגלית]]: Ilulissat Declaration), ובה התחייבו "לישב בצורה מוסדרת טענות חופפות לבעלות טריטוריאלית" ולחסום "חקיקה בינלאומית מקיפה חדשה לקביעת השלטון באוקיינוס הארקטי"<ref>רמז להתנגדותם של חמש המדינות להסדר דמוי הנייטרליות של [[אנטארקטיקה]] לגבי האוקיינוס הארקטי</ref>
ב-28 במאי, יום לפני תום הכנס, הכריזו המשתתפים על '''הצהרת אילוליסאט''' (ב[[אנגלית]]: Ilulissat Declaration), ובה התחייבו "ליישב בצורה מוסדרת טענות חופפות לבעלות טריטוריאלית" ולחסום "חקיקה בינלאומית מקיפה חדשה לקביעת השלטון באוקיינוס הארקטי"<ref>רמז להתנגדותם של חמש המדינות לניסיון לקבוע לגבי האוקיינוס הארקטי הסדר דומה לזה שנקבע כלפי [[אנטארקטיקה]], שהפך אותה לשטח בינלאומי.</ref>


==מחלוקת==
==מחלוקת==
שורה 24: שורה 24:


==קישורים חיצוניים==
==קישורים חיצוניים==
*[http://www.msnbc.msn.com/id/24859796/displaymode/1176 תמונה]
*[http://uk.nanoq.gl/Emner/News/News_from_Parliament/2008/05/~/media/2D155968C13F48E1B9A55E153E593A3F.ashx נאום הפתיחה של אנוקסן בכנס]
*[http://uk.nanoq.gl/Emner/News/News_from_Parliament/2008/05/~/media/2D155968C13F48E1B9A55E153E593A3F.ashx נאום הפתיחה של אנוקסן בכנס]
*[http://www.norja.fi/policy/environment/polar/ProtectingtheArctic.htm נאומו של סטור בכנס]
*[http://www.norja.fi/policy/environment/polar/ProtectingtheArctic.htm נאומו של סטור בכנס]

גרסה מ־10:32, 28 במרץ 2009

כנס האוקיינוס הארקטי נערך באילוליסאט שבגרינלנד בין ה-27 במאי ל-29 במאי 2008. חמש ארצות, קנדה, דנמרק, נורבגיה, רוסיה, וארצות הברית דנו בנושאים מרכזיים הקשורים לאוקיינוס הקרח הצפוני. חשיבות המפגש נבעה מהתוכניות שהותוו במהלכו לקביעת כללים בנושאי איכות הסביבה, ביטחון התעבורה הימית, חיפוש מחצבים, בקרה על הפקת נפט מאזור הקוטב ושינועו, וחלוקת האחריות במקרי חירום אם כתוצאה מההתחממות העולמית יפתחו נתיבי שיט חדשים באזור.

הכנס היה הראשון מסוגו בדרג מיניסטריאלי והשתתפו בו שרים מחמש המעצמות האזוריות. הוא התכנס על פי יוזמה של פר סטיג מולר, שר החוץ של דנמרק והאנס אנוקסן, ראש ממשלת גרינלנד, לאחר שהתרחשו כמה אירועים של מחלוקות טריטוריאליות באזור הארקטי, כולל המחלוקת על האי הנס ומשלחת ארקטיקה 2007.

מולר הצהיר "אנו חייבים למלוא אחר מחויבויותינו באזור הארקטי עד שארגון האומות המאוחדות יקבל החלטה למי תהא הזכות לים ולמשאבים שבאזור. אנו חייבים להסכים על הכללים ומה לעשות אם שינויי האקלים יאפשרו הגדלת התעבורה הימית." גם סרגיי לברוב, שר החוץ הרוסי, הצהיר "אנו חייבים לשגר איתות פוליטי משותף, הן לתושבי המדינות שלנו, והן ליתר העולם, שחמש המדינות שלחוף האוקיינוס מתכוונות להתייחס לאפשרויות ולאתגרים באורח אחראי".

הקרחון המצטמק של אילוליסאט שימש רקע הולם לכנס המהווה נקודת ציון בנושא.

ראשי המשלחות בכינוס היו:

  • קנדה: גארי לון, השר למשאבי הטבע של קנדה
  • דנמרק: פר סטיג מולר, שר החוץ של דנמרק והאנס אנוקסן, ראש ממשלת גרינלנד
  • נורבגיה: יונאס גאהר סטור (Jonas Gahr Støre), שר החוץ של נורבגיה
  • רוסיה: סרגיי לברוב, שר החוץ הרוסי
  • ארצות הברית: ג'ון נגרופונטה (John D. Negroponte) סגן שרת החוץ האמריקאית

ב-28 במאי, יום לפני תום הכנס, הכריזו המשתתפים על הצהרת אילוליסאטאנגלית: Ilulissat Declaration), ובה התחייבו "ליישב בצורה מוסדרת טענות חופפות לבעלות טריטוריאלית" ולחסום "חקיקה בינלאומית מקיפה חדשה לקביעת השלטון באוקיינוס הארקטי"[1]

מחלוקת

הכללת רק חלק מחברי המועצה הארקטית[2], ואי שיתופם של אחרים (עמים ילידים של האזור, איי פארו, איסלנד ושבדיה) מהכנס עוררה מחלוקת.

בניסיון להגן על החלטת דנמרק שלא לשתף חברים מסוימים של המועצה הארקטית בכנס, הצהיר תומס וינקלר (Thomas Winkler), שעמד בראש המחלקה למשפט בינלאומי של דנמרק: "מפגש זה באילוליסאט אינו מהווה תחרות למועצה הארקטית. הנושאים עליהם אנו הולכים לדון יהיו נושאים שהם בתחום אחריותם של חמש המדינות השוכנות לחוף האוקיינוס הארקטי."

תגובתו של אקאלוק לינגה (Aqqaluk Lynge), פוליטיקאי גרינלנדי ונשיא לשעבר של "מועצת האינואיטים שסביב הקוטב", הייתה חשש שהעמים הילידים של האזור הארקטי "נדחקים לשוליים". "לאינואיטים יש הגדרה משלהם לריבונות".

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ רמז להתנגדותם של חמש המדינות לניסיון לקבוע לגבי האוקיינוס הארקטי הסדר דומה לזה שנקבע כלפי אנטארקטיקה, שהפך אותה לשטח בינלאומי.
  2. ^ גוף בינלאומי שנוסד ב-1996 שבו מיוצגים מדינות ועמים ילידים של אזור הקוטב