ארכאולוגיה מקראית

מצבת מישע שנתגלתה בירדן ובה מוזכר שמה של ישראל

ארכאולוגיה מקראית היא תחום בארכאולוגיה החוקרת ממצאים מתקופת המקרא בארץ ישראל ובסביבתה, ומנסה לשחזר את תולדות עם ישראל ושאר עמי הארץ. הארכיאולוגיה המקראית כיום היא מדע לכל דבר, המשלב סקרים, בדיקות של חומרים אורגנים במעבדות, קביעת תיארוך לפי שיטות מדעיות כדוגמת תיארוך פחמן 14, לימוד ארכיטקטוני של המבנים הנחשפים בחפירה וניתוח כתובות הנחשפות בחפירה. העוסקים בתחום זה חושפים את העדויות הארכאולוגיות ומפרשים אותם, כאשר חלק גדול מהוויכוח הסובב סביב כמה מהפרשנויות, נוגע לכוונת הכתוב במקרא, ולעצם השאלה האם מדובר כלל במקור אמין מבחינה היסטורית.

גבולות הארכאולוגיה המקראית

השם "ארכאולוגיה מקראית" בצורתו המצומצת והפופולארית ביותר מתייחס לאזורים שבתחום ארץ ישראל המקראית (דרום הלבנט: מדינת ישראל, ירדן וחלקים מלבנון וסוריה), החל מסוף תקופת האבן ועד לתקופה הפרסית, אולם ניתן למצוא מקומות בהם מתייחסים למושג בהגדרה רחבה יותר, וכוללים בה את כל הארצות הנזכרות תכופות במקרא, ואת כל הזמנים עד לסיום תקופת המקרא, ובכלל זה הברית החדשה. כך, בפרסומים מסויימים ניתן למצוא התייחסות לממצאים בבליים, או לממצאים בני המאה ה-1 לספירה כאל "ארכאולוגיה מקראית".

בהתאם למקום, לזמן ולאקלים הפוליטי-דתי, יש שימנעו משימוש בשם "ארכאלוגיה מקראית" ויעדיפו במקום זה שמות חופפים יותר ופחות כגון ארכאולוגיה של תקופת המקרא, ארכאולוגיה של המזרח הקרוב הקדום, ארכאולוגיה של ארץ הקודש, ארכאולוגיה של ארץ ישראל, ארכאולוגיה של המרחב הסורי-פלשתיני וכדומה.‏‏

שיקולים דומים מובילים לשינויים במינוחים המתייחסים לתקופות השונות, וכך, לצד הוויכוחים הרגילים על מועד תחילתן וסיומן של כל תקופה ותקופה, מקורות שונים, בעיקר בספרים שהתפרסמו עד שנות ה-80, מתייחסים לתקופת הברונזה כאל "התקופה הכנענית" ותקופת הברזל כאל "התקופה הישראלית".

תולדות הארכיאולוגיה המקראית

תחילתה של הארכיאולוגיה המקראית קשורה קשר ברור לתחילת הארכיאולוגיה בכלל, במקביל לחפירה המפורסמת הראשונה בעולם - טרויה, בעת שהארכיאולוגיה היתה רק נבירה וחפירה באתרים לשם מציאת ממצאים מעניינים אותם ניתן להציג במוזיאונים. הסקרים הראשונים בארץ ישראל נערכו על ידי אדוארד רובינסון, צ'ארלס וורן, צ'ארלס וילסון, שארל קלרמון גנו, גוטליב שומאכר, ואחרים. וורן ווילסון גילו את פיר וורן ואת קשת רובינסון, וגאנו פיענח את כתובת מישע ואת כתובת השילוח. סר פלינדרס פיטרי, שנחשב אבי הארכיאולוגיה המודרנית, ניהל בשנת 1890 בתל חסי שליד קרית גת את מה שניתן לכנות החפירה המדעית הראשונה בארץ ישראל. פיטרי ערך את החפירה לפי שכבות, וקבע לראשונה את הקרמיקה כדרך לתיארוך השכבות. הוא זיהה בטעות את המקום כלכיש, אבל דרך ניהול החפירה התוותה את הדרך לרבות מן החפירות בארץ.

מבחינת המחקר המקראי קדמו לארכיאולוגיה המקראית סידרת פרסומים של חוקרים דוגמת יוליוס וולהויזן וממשיכי דרכו הרמן גונקל, אלברכט אלט, מרטין נות ואחרים, שטענו כי ספרי המקרא ההיסטוריוגרפיים משקפים את חייהם ודעותיהם של ישראל בסוף ימי ממלכת יהודה, ואולי אף בימי שיבת ציון. על כן אין לראות במקרא, ובמיוחד לא בספרים בראשית עד מלכים ב', מסמכים היסטוריים המשקפים מידע אמין. תורת המקורות שוולהויזן היה מנסחה הבולט, התפרסמה בעולם כדרך מדעית לניתוח כתבי הקודש.

כתגובת נגד לביקורת המקרא החל הארכיאולוג, בלשן והיסטוריון ויליאם פוקסוול אולברייט במסע המכוון למצוא קשר בין הממצאים הארכיאולוגים במקומות מרכזיים בארץ לכתובים במקרא, תוך רצון עז להוכיח את אמיתות התנ"ך כמקור היסטורי אמין. אולברייט עשה זאת ביותר מאלף פרסומים מדעיים, תוך הבאת ממצאים מאתרים רבים ברחבי הארץ. תרם לכך בין השאר החינוך הנוצרי שקיבל בילדותו (הוא נולד בצ'ילה לזוג מיסיונרים מתודיסטים). בעקבותיו הלכו בין השאר ג'ורג' ארנסט רייט, שהיה בן של כומר פרסבטריאני, הכומר הדומיניקני רולאן דה-וו, הרב והארכיאולוג נלסון גליק, ובין הישראלים הארכיאולוגים הישראלים יגאל ידין, בנימין מזר, יוחנן אהרוני ואחרים.

גם היום ישנם ארכיאולוגים הנמנים על קבוצה זו, וביניהם - עמיחי מזר, אדם זרטל, אילת מזר, יוסי גרפינקל, ואפילו ישראל פינקלשטיין וזאב הרצוג בתחילת דרכם.

תחומי העניין של הארכיאולוגיה המקראית

הנושאים בהם טיפלה (וממשיכה לטפל) הארכיאולוגיה המקראית הם למעשה סיפורי המקרא, ובעיקר: תקופת האבות, כיבוש הארץ והתנחלות השבטים, והממלכה המאוחדת של שאול דוד ושלמה. בתחילה, כאמור, כדי להוכיח את אמיתות המקורות המקראיים, וכיום - באופן יותר חילוני ומדעי, כדי לשחזר את תולדות עם ישראל והעמים השכנים ביתר דיוק. תחומי עניין נוספים הם הארכיאולוגיה של ראשית הנצרות והקשר שלה לברית החדשה ולמקורות הנוצריים הקדומים. להלן חלק מן הנושאים הללו:

תקופת האבות

חפירתו הידועה של סיר לנרד וולי באור כשדים חיזקה אצל חוקרים וארכיאולוגים את המחשבה כי האווירה המשתקפת מן הסיפורים בספר בראשית מתאימה מבחינות רבות לבדואים הנודדים, שעיסוקם במרעה, נדידה, מאבק על שאיבת המים לא השתנה מאות בשנים. ספרו של וולי אף נקרא באנגלית: "אברהם - התגליות האחרונות ותולדות העברים" (Abraham - Recent Discoveries and Hebrew Origins). ובארץ ראו החוקרים את הבדואים נודדים בדיוק באותם נתיבים בהם נדד אברהם אבינו בהר ובמדבר.

ואולם נסיונות הארכיאולוגים למצוא ממצאים שיוכיחו כי אכן סיפורי האבות ונדידתם באמת יסודם - נכשלו ברובם המכריע. נמצא שאין תקופה ארכיאולוגית שניתן לומר בבירור כי היא משקפת את תקופת האבות, כפי שהם מסופרים בספר בראשית. בהקשר זה נפסלה "התיאוריה האמורית", בה ניסו אולברייט, דה-וו וגליק לטעון כי אברהם חי בתקופת הברונזה התיכונה (מאות 20-21 לפני הספירה) ואולי אף היה אמורי. גליק שחקר בשיטתיות את עבר הירדן זיהה מאות אתרים בעבר הירדן מתקופה זו. השתתף במאמץ גם הארכיאולוג והאשורולוג אפרים אביגדור ספייזר שבעקבות חפירותיו ליד נינווה ומציאת לוחות נוזי ניסה לטעון כי את אברהם יש למקם דווקא במאה ה-15 לפני הספירה, כיוון שמנהגים המשתקפים בלוחות דומים להפליא למנהגי אברהם ומשפחתו. גם מציאת חוקי חמורבי והדמיון הרב בינם לבין חוקי התורה גרם לחוקרים רבים להקדים את יצירת התורה לתקופה זו.

אבל הארכיאולוג הישראלי בנימין מזר היה כנראה הראשון שהבין כי את הרקע לסיפורי האבות אפשר למצוא רק בתקופת הברזל. חלק מן הסיבות שמנה היו נוכחות הפלשתים בגרר, מאבקי האבות בארמים, וכן השימוש בגמלים כחיה מבויתת, שלושה תהליכים מכריעים שהחלו בין המאה ה-12 לפני הספירה למאה התשיעית לפני הספירה. ואולם, גם על הצעתו זו יש כיום השגות רבות, בין השאר על ידי הארכיאולוגים זאב הרצוג וישראל פינקלשטיין, שטוענים כי הרקע המתאים לסיפורי האבות הוא לא מוקדם למאה השמינית לפני הספירה.

כיבוש הארץ

חפירתו החשובה ביותר של אולברייט היתה בתל בית מרסים, תל ארכיאולוגי בו חשף עיר מפוארת ומבוצרת אותה זיהה כעיר הכנענית דביר. מעל שכבת ההרס והשריפה של העיר הכנענית זיהה אולברייט התיישבות, שאותה כינה "התנחלות ישראלית". שני המאפיינים הבולטים ביותר היו "קנקני שפת הצווארון" ו"בורות ההתנחלות", מאפיינים שמצא אולברייט גם במקומות אחרים ביהודה. פרשנותו הארכיאולוגית "התלכדה" עם התיאור המקראי: על חורבות העיר הכנענית המפותחת, בנו הישראלים המתנחלים, בעלי התרבות החומרית הפרימיטיבית, את בתיהם העלובים. בזיהוי דביר המקראית ניסה אולברייט לטעון לאמיתות כיבוש יהושע את העיר, ומכאן לאמינות המקור המקראי.

אותם אלמנטים ארכיאולוגים נתגלו במספר גדול של תלים: בית אל, תל לכיש, ואף תל חצור. יגאל ידין, שחפר את תל חצור, היה אחד התומכים הנלהבים של מסורת "הכיבוש המהיר", מסורת המשתקפת בסיפורי כיבושיו של יהושע. התברר כי העיר הכנענית אמנם חרבה בשריפה, אך נושבה מחדש רק זמן רב לאחר מכן, בניגוד למסופר בתנ"ך. חפירות בראשות אמנון בן תור עדיין מתנהלות בתל חצור, בין השאר כדי למצוא את הקשר בין הרס העיר הכנענית המפוארת לבין הכפר המפורז שנבנה על חורבותיה, ואשר מתפרש כישראלי.

ביריחו עמד לבחינה סיפור נפילת חומותיה בידי יהושע. קתלין קניון, שחפרה את יריחו וחשפה את חומות העיר, קבעה כי החומות הן מתקופת הברונזה התיכונה, וכי כאשר הגיעו לכאורה בני ישראל אל העיר - לא היתה כל חומה מסביבה.

גם בחפירות העי, אותם ערכה יהודית מרקה-קראוזה בשנות השלושים של המאה העשרים, נמצא כי העיר היתה הרוסה מאות שנים לפני תקופת הכיבוש המשוערת של בני ישראל.

התנחלות השבטים

בזמן שהמשפיעים ביותר מבין הארכיאולוגים תמכו בתיאוריית "הכיבוש המהיר", החלה עבודת שטח ארכיאולוגית מסוג שונה לגמרי: סקר ארכיאולוגי. סקר כזה ערך יוחנן אהרוני בגליל העליון. הוא מצא מספר לא מועט של אתרי התיישבות מתקופת הברזל, במקומות שבהם לא היה יישוב קודם מתקופת הברונזה המאוחרת. סקרים דומים ערך זאב הרצוג מאוחר יותר גם בבקעת באר שבע, וגם בהם נמצאו אתרים עם מאפיינים דומים. בצפון נערכו סקרים באיזור הגליל התחתון, בנוסף להרחבת הסקרים בגליל העליון. אזור הרי יהודה והרי השומרון נחקרו באופן זה רק לאחר מלחמת ששת הימים, על ידי ישראל פינקלשטיין, אבי עופר, ואדם זרטל.

הממצאים היו אחידים להפליא ברוב חבלי הארץ: נתגלו מאות אתרי התנחלות חדשים, במקומות שלא נושבו קודם לכן בתקופת הברונזה המאוחרת. האתרים, כפי שקבע כבר אולברייט, התאפיינו בקרמיקה דומה, וביחוד בקנקני שפת הצווארון, בבורות התנחלות, בתכנון מבני היישוב בתבנית דומה, ובכך שרוב אתרים אלו המשיכו להיות מיושבים ברציפות עד למאה השמינית והשביעית. עובדה זו מרשה גם לארכיאולוגים הספקנים לכנות אתרים אלו בשם "ישראלים". מאפיין נוסף של החפירות בכפרים אלו הוא שבניגוד לממצאים בקרב קבוצות אוכלוסייה אחרות באזור, לא נמצאו בהם עצמות חזיר.

חוקר המקרא הגרמני אלברכט אלט טען בתחילת המאה העשרים שמקור עם ישראל בהתנחלות של נוודים למחצה שהגיעו מעבר הירדן המזרחי באטיות, דרך צפון בקעת הירדן, והתנחלו בדרכי שלום. הסוציולוג האמריקאי ג'ורג' מנדהול, הציע שמוצא עם ישראל באיכרים כנענים מורדים שנמלטו לאזור ההר שהיה ריק יחסית באותה תקופה. תיאוריות חדשות המבוססות על רעיונות אלו, שבתחילה נשמעו מופרכים, החלו לצוץ והדעות עדיין לא הגיעו לכלל הכרעה.

השם "ישראל" מופיע לראשונה באסטלה שהקים פרעה מרנפתח משנת 1213 לפנה"ס, המזכירה ניצחון על קבוצה הנקראת "ישראל" והשמדתה ("ישראל הושם, אין לו זרע"). אולם לא ברור מהי קבוצה זו.

המקורות המצריים מזכירים את חדירתם של הע'פירוּ, שיש חוקרים המזהים אותם עם העבריים. כנען נשלטה באותם ימים על-ידי מצרים, ונמצא מכתב של מלך שכם, המודה כי בנו התחבר אתם והוא פעל בברית עם הע'פירו. דבר זה מזכיר את סיפורי החיתון והמריבות בין מושלי שכם לבני יעקב בספר בראשית. גם מלך ירושלים מזכיר את הע'פירו, אם-כי בהקשר אחר - הוא מתלונן כי הם חדרו לאזור ומאיימים עליו ואילו ממלכות גזר, לכיש וקעילה משתפים אתם פעולה.

בהר עיבל שמעל לשכם נמצא על ידי הארכאולוג אדם זרטל מזבח אותו הוא מזהה עם המסופר בפרק ח' בספר יהושע. למשל, שרידי הקרבנות שנמצאו שם מתאימים לדיני הקרבנות בתורה והחיות והבהמות שמותר להקריב על פיהם, מידות המזבח מתאימות למידות מזבח בהלכה כפי שמובאות במסכת מידות ותיארוך הממצאים מתאים לתקופת ההתנחלות על ידי בני ישראל בהנהגת יהושע לפי המסורת המקראית. ממצאיו של זרטל עדיין לא התקבלו על כל הארכיאולוגים.

הממלכה המאוחדת

עד לשנים האחרונות גם לקיום הממלכה המאוחדת בימי דוד ושלמה לא היו עדויות חוץ מקראיות מוצקות. הממצאים אף מראים שהחל מראשית ההתיישבות הישראלית ועד אחרי תקופת בית עמרי היה אזור השומרון מיושב יותר ועשיר יותר מאזור יהודה. פינקלשטיין סובר שלא התקיימה ממלכה מאוחדת, ואף מפקפק בקיומו של שלמה, וטוען כי ירושלים הייתה בתקופה המיוחסת לדוד ושלמה כפר עני קטן, ולא בירה של ממלכה עשירה.

אך בשנים האחרונות נתגלו שני גילויים מרעישים מהחפירות בתל בית שמש ובעיר דוד המצביעים על כך כי כבר מהמאה העשירית לפנה"ס, התקיימה ממלכה ישראלית עשירה שבירתה ירושלים:

1. בחפירות בתל בית שמש שניהלו ד"ר שלמה בונימוביץ וד"ר צבי לדרמן מהמכון הארכאולוגי של אוניברסיטת תל אביב, נתגלו מבנים מרשימים שנבנו בתקופה שבין המחצית השנייה של המאה ה-10 (המתאימה לפי המסורת המקראית לזמן מלכותו של שלמה) לתחילת המאה התשיעית לפנה"ס, ובהם: פינה של חומה מונומנטלית ובצדה מגדל תצפית מסיבי, מבנה ציבורי בשטח הגדול מ-250 מ"ר, מאגר מים תת-קרקעי בעל קיבולת של 800 מטרים מעוקבים של מים, וסדנה מרשימה לעיבוד ברזל. אמנם, החומה נתגלתה כבר בראשית המאה ה-20 על ידי החוקר הסקוטי דנקן מקנזי מטעם הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל, שתיארך אותה לתקופה הכנענית, אך מתברר, שחלקים ממנה נבנו מחדש בסגנון מרשים בראשית המלכות ביהודה. שני החוקרים מוסיפים עוד כי באותה תקופה נבנו גם המבנים שנחשפו עוד בשנות ה-30 של המאה ה-20 על ידי משלחת ממכללת הבפורד מפנסילבניה שבארה"ב, מבנה שכונה בית המושל, ממגורה גדולה, ובית מחסנים. הקמת סדנת הברזל, למשל, שבה התגלו כורי נפח, פיות מפוחים, ראשי חץ ועוד פריטי ברזל רבים, מראה על רצונו של השלטון מרכזי בממלכה חשובה לשלוט בתעשיית הברזל, שאז הייתה התקופה שבה החל הברזל להיות בשימוש יומיומי. לדברי החוקרים, הבנייה נושאת חותם ממלכתי מובהק שהפכה את המקום לעיר מנהל שמסמנת את נוכחותה של ממלכה ישראלית, וכך חיזקה את עמידתה מול יריבתה העיקרית, פלשת. אך, אומרים החוקרים, יותר משהם מעידים על המקום, מעידים המממצאים על קיומה של ירושלים כבירה של ממלכה מפוארת. הממצאים בתל בית שמש, בשפלה בבקעת באר שבע ועוד, מעידים על קיומו של גוף פוליטי ישראלי חשוב שבירתו ירושלים כבר במאה ה-10 לפני הספירה. הביצורים המסיביים, מבני הציבור הגדולים, סדנת הברזל המרשימה ומאגר המים התת-קרקעי יכלו להיבנות רק ביוזמה ציבורית שמקורה בבירה ירושלים. לכן, ירושלים הייתה אז בירה חזקה ולא כפר עני קטן, שלא יכול ליזום מפעל בנייה כזה.

1. בחפירות בעיר דוד שניהלה ד"ר אילת מזר, נתגלו ממצאים של מבנה מפואר ומרשים בסגנון פניקי שזמן בנייתו מתאים לראשית מלכותו של דוד שעל פי הכתוב בספר שמואל ב' כבש את שטח עיר דוד מידי היבוסים בסביבות שנת 1000 לפנה"ס. הוא לא החריב את העיר היבוסית, אלא השאיר את מבניה, ובזמנו נבנו רק מבנים ספורים וביניהם ארמון המלוכה. הממצאים מתאימים למתואר בתנ"ך על ארמונו של דוד שנבנה על ידי בנאים ששלח חירם מלך צור הפניקי, בן ברית של דוד נגד הפלישתים, אויביהם המשותפים (הברית הזאת נמשכה בימי שלמה, וחירם שלח בנאים ועצים לבניית בית המקדש).

במקום זה גילתה החוקרת הבריטית קתרין קניון חרסים וכותרת אבן פניקית מהמאה ה-10 לפנה"ס (שבה מלכו דוד ושלמה) המתאימה לבניין ממלכתי, ובעקבות ממצאיה אמרה קתרין כי בזמן המלוכה בירושלים (בזמן המתאים למלכות דוד ושלמה) ניצב מבנה רב רושם בראש המדרון. בעקבות ממצאים אלו בדקה מזר היכן גילתה קניון את ממצאיה ומצאה כי המקום הוא בצפון עיר דוד, סמוך לשער האשפות, ביציאה ממרכז המבקרים של עיר דוד, מול הכפר הערבי סילוואן.

החשובים בממצאים של מזר הנם קטע קיר מסיבי באורך 30 מטרים ממערב למזרח המסתיים בזווית ישרה לכיוון דרום, עדות לקיומו של בניין גדול ממדים; במילוי העפר של אבני הקיר נמצאו חרסים מהמאה ה-11 לפנה"ס, שמוכיחים כי הבנייה לא בוצעה מוקדם יותר; בשני קירות גדולים נוספים הניצבים לקיר הנ"ל נמצאו חרסים מהמאה ה-10 לפנה"ס, מה שמעיד שהיו תוספות בנייה במשך מלכות דוד ושלמה או זמן קצר לאחר שלטונם; הבניין נבנה ישירות על סלע, ולא נמצאו שכבות ארכאולוגיות נוספות; נתגלתה "בולה", פיסת חומר שעליה טביעת חותם ובה הוטבע שמו של "יהוכל בן שלמיה בן שבי", שר החצר של צדקיהו מלך יהודה כפי שמוזכר בספר ירמיהו ל"ז, ג' (ללא שם הסב). ממצא זה מתאים לתאור המקראי שארמון דוד המלך שימש באופן רצוף כארמון המלוכה עד חורבן בית ראשון. עצם מציאתו של חותמו של שר החצר של מלך, מתאים להיותו של המקום ארמון מלוכה יהודי. בנוסף המיקום מתאים לתאור המקראי לגבי ארמונו של דוד שכתוב בספר שמואל ב' ה', י"ז, שדוד המלך ירד מארמונו למצודה (שהתקיימה עוד מימי היבוסים והגנה על גבולה הצפוני של העיר שדוד הרחיב), ומקום הבניין הוא מקום שנראה כי היה אז הגבוה ביותר בעיר.

התיאור המקראי לגבי ארמונו של דוד ולגבי שימושו כארמון עד חורבן בית המקדש הראשון מהווים הסבר לממצאים של קניון ומזר, לתיארוך החרסים, לגודלו ופארו של המבנה, סגנונו הפניקי, מיקומו, ומציאתו של חותם של שר החצר של צדקיהו מלך יהודה. עצם מציאתו של מבנה ממלכתי מונומנטלי בתקופה המתאימה לתקופת דוד המלך, מאוששת את הטענה כי ירושלים לא הייתה באותו זמן כפר עני וקטן, כדברי ד"ר פינקלשטיין, אלא בירה של ממלכה חשובה כפי המתואר בתנ"ך, ושימשה ככזו עד חורבן בית ראשון.

לאחר פילוג הממלכה

שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים
פרמטרים [ פרק ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

עוד לפני ממצאים אלו, נתגלו מקורות חיצוניים המצטלבים עם הכתוב בתנ"ך על תקופות מאוחרות יותר, תקופת שלטון בית עמרי בממלכת ישראל ולאחריו במספר עדויות חשובות:

• המונולית מכורח - כתובות של שלמנאסר השלישי המזכירות את אחאב והשתתפותו בקואליציה נגדו בקרב קרקר בשנת 853 לפנה"ס. קרב זה הוזכר גם באובליסק השחור.
• כתובת תל דן - כתובת שנמצאה בתל דן, ושהוצבה כנראה על ידי חזאל מלך ארם המזכירה ניצחון על מלך ישראל (כנראה יורם בן אחאב) ומלך "בית דוד" (כנראה אחזיהו). זהו האזכור החוץ מקראי הראשון שנמצא לבית דוד.
• מצבת מישע – של מישע מלך מואב המזכירה את עמרי ובנו (אחאב)
• מנסרת סנחריב - מתארת את מסעו של סנחריב מלך אשור כנגד ממלכת יהודה, הערים הבצורות שכבש והמצור שהטיל על ירושלים. מזכירה את מלך יהודה חזקיהו.

ארכאולוגים מקראיים בולטים

• ויליאם פוקסוול אולברייט
• צ'ארלס וילסון
• שארל קלרמון-גנו
• אברהם בירן
• יוחנן אהרוני
• יגאל ידין
• בנימין מזר
• אדם זרטל
• ישראל פינקלשטיין
• חנן אשל

חפירות וסקרים חשובים

שנה	שם האתר	זיהוי מקראי	החופרים	הערות
1841	סקר		אדוארד רובינסון
1871-77	סקר		צ'ארלס וורן
1890	תל אל חסי	עגלון	סר פלינדרס פיטרי	פיטרי סבר שתל אל חסי היא לכיש המקראית, המזוהה עם תל-דוויר. חפירה זו נחשבת לחפירה המדעית הראשונה בארץ.
1891-2	תל אל חסי	עגלון	פרדריק בליס
1898-1900	תל א-ספי	גת (עיר פלשתית)	פרדריק בליס ורוברט מקאליסטר
1898-1900	תל ג'דידה	מורשת-גד	פרדריק בליס ורוברט מקאליסטר
1898-1900	תל זכריה	עזקה	פרדריק בליס ורוברט מקאליסטר
1898-1900	תל צנדחנה	מראשה	פרדריק בליס ורוברט מקאליסטר
1902-3, 1907-9	תל גזר	גזר	רוברט מקאליסטר	בחפירה זו חפר מקאליסטר רצועה אחר רצועה, תוך כדי פינוי העפר לרצועה הקודמת. מציאת לוח גזר על פני השטח.
1902-4	תל תענך	תענך	ארנסט סלין
1903	תל מגידו	מגידו	גוטליב שומאכר
1905-7	סקר בתי כנסת בגליל		הרמן קוהל, ארנסט סלין, קארל ווצינגר
1907-9	שכם	שכם	ארנסט סלין, קארל ווצינגר
1908, 1910-11	שומרון (עיר)	שומרון	דוד ליון, קלרנס פישר, ג'ורג' רייזנר	גילוי הקבוצה הראשונה של חרסי שומרון
1911-13	תל בית שמש	בית שמש	דונקן מקנזי
1921-3, 1925-8, 1930-3	בית שאן	בית שאן	קלרנס פישר, אלן רוו, ג'רלד פיצג'רלד
1922-3	תל אל פול	גבעה	ויליאם אולברייט
1925-39	תל מגידו	מגידו	קלרנס פישר, פיליפ גיא, גורדון לווד
1926, 1928, 1930, 1932	תל בית מרסים	דביר, עגלון וקרית ספר	ויליאם אולברייט
1926-7, 1929, 1932, 1935	מצפה (עיר מקראית)	מצפה	וילאם אולברייט
1928-33	תל בית שמש	בית שמש	אליהוא גרנט
1930-6	יריחו	יריחו	ג'ון גארסטאנג
1931-3, 1935	שומרון (עיר)	שומרון	ג'ון קרופוט
1932-1938	תל לכיש	תל לכיש	ג'יימס לסלי סטרקי	חשיפת מכתבי לכיש. החפירות נסתיימו באופן טרגי ב-10 בינואר 1938 כאשר סטרקי נרצח באכזריות בדרכו לחגיגות הפתיחה של מוזיאון רוקפלר בירושלים
1936-40	בית שערים	בית שערים	בנימין מזר
1948-50, 1952-5	יפו העתיקה	יפו	יעקב קפלן
1954, 1959-1962	רמת רחל	בית הכרם? ממשת?	יוחנן אהרוני
1955-8, 1968	תל חצור	חצור	יגאל ידין
1956-7, 1959-60, 1962	גבעון	גבעון	ג'יימס פריצ'ארד
1961-7	עיר דוד	עיר דוד	קתלין קניון
1962-7	תל ערד	ערד	יוחנן אהרוני ורות עמירן	חשיפת מכתבי ערד
1962-3, 1965-1972	תל אשדוד	אשדוד	משה דותן
1963-5	מצדה	מצדה	יגאל ידין
1964-1974	תל גזר	גזר	ג'ורג' ארנסט רייט, וויליאם ג. דיוור, ג'ו סגר
1968-1978	הר הבית והעופל	הר הבית	בנימין מזר
1969-1976	תל באר שבע	באר שבע	יוחנן אהרוני וזאב הרצוג
1969-1982	הרובע היהודי	הרובע היהודי	נחמן אביגד
1973-1994	תל לכיש	לכיש	דוד אוסישקין
1975-1982	ערוער	ערוער	אברהם בירן
1977-9, 1981-89	תל בטש	תמנה	עמיחי מזר וג'ורג' קלם
1978-1985	עיר דוד	עיר דוד	יגאל שילה
1978-1980	כתף הינום		גבריאל ברקאי	גילוי לוחיות ברכת הכהנים
1979, 1981-2, 1984-7, 1990-1, 1993-2000	ח'ירבת ניסיה	העי?	דוד ליוינגסטון
1981-2, 1984-8, 1990, 1992-6	עקרון (עיר מקראית)	עקרון	טרודה דותן וסיימור גיטין	חשיפת כתובת עקרון
1989-1996	בית שאן	בית שאן	עמיחי מזר
1994-2008	תל מגידו	מגידו	ישראל פינקלשטיין ודוד אוסישקין
1996-2002, 2004-2008	תל א-ספי	גת (עיר פלשתית)	אהרן מאיר
1997-	תל רחוב		עמיחי מזר
1999-2001, 2005	תל זית		רון טאפי
2005	רמת רחל	בית הכרם? ממשת?	עודד ליפשיץ
2005	נחל תות		ג'ראלד פינקלשטיין ואמיר גורזלזני
2007	ח'ירבת קייאפה	שעריים?	יוסי גרפינקל וסער גנור

לקריאה נוספת

• אמנון בן-תור ואחרים, מבוא לארכיאולוגיה של ארץ-ישראל בתקופת המקרא, האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב, 1989-1992
• ישראל ל' לווין ועמיחי מזר (עורכים), הפולמוס על האמת ההיסטורית במקרא - קובץ מאמרים, הוצאת יד בן צבי (המרכז ללימודי א"י) ומרכז דינור (המרכז לחקר תולדות ישראל), ירושלים 2002.
• אדם זרטל, עם נולד, הוצאת ידיעות אחרונות : ספרי חמד, תל אביב 2000.
• ישראל פינקלשטיין ונדב נאמן, מנוודות למלוכה, היבטים היסטוריים וארכיאולוגיים על ראשית ישראל, הוצאת יד יצחק בן צבי, 1990.
• ישראל פינקלשטיין וניל אשר סילברמן, ראשית ישראל : ארכאולוגיה, מקרא וזיכרון היסטורי, הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2003.
• אברהם פאוסט, החברה הישראלית בתקופת המלוכה, יד בן צבי, ירושלים, 2005
• מיכאל פייגה וצבי שילוני (עורכים), קרדום לחפור בו : ארכאולוגיה ולאומיות בארץ ישראל, אוניברסיטת בן גוריון, 2008

תיאוריות לא מדעיות

• דניאל משה לוי ויוסף רוטשטיין, מקרא וארכיאולוגיה, השוואת תגליות המחקר לנאמר בתנ"ך, הוצאת בני רחל, תשס"ח.
• יצחק מייטליס, לחפור את התנ"ך - על מקרא וארכאולוגיה, הוצאת ראובן מס, 2006
• יהושע עציון, התנ"ך האבוד, הוצאת שוקן, ירושלים.
• עמנואל וליקובסקי, תקופות בתוהו, שחזור ההיסטוריה העתיקה - ישראל ומצרים, הוצאת רמ, מהדורת תשנ"ז, מהדורה ראשונה: 1952.

קישורים חיצוניים

• למי החותמת? על חותמות במקרא ובארכאולוגיה
• ד"ר יואל אליצור, על אפנות בחקר תולדות ישראל
• דניאל משה לוי ויוסף רוטשטיין, התנ"ך והארכאולוגיה - מסורת מול מדע
• אריה בורנשטיין, האם נפרדו דרכי הארכאולוגיה ומקורות התנ"ך?
• דורון לנצט, אפשר עוד למצוא את התנ"ך האבוד, באתר "הידען"
• יצחק מייטליס, מקרא וארכאולוגיה: לחפור את ספר בראשית באתר ynet
• על גילוי מזבח יהושע ע"י פרופ' אדם זרטל
• ד"ר יהושפט נבו, עיון בכתובות קדומות וזיקתן לתנ"ך, אתר דעת
• דן שפירא, חותם מובהק של ממלכה מבני ציבור מרשימים שהתגלו בית שמש מחזקים את קיומו של שלטון מרכזי חזק בירושלים בימי דוד ושלמה
• דוד חזון, האמת שמתחת לפני השטח על גילוי מבנה רחב ממדים בעיר דוד מימי דוד המלך המתאים לתאור המקרא על ארמונו של דוד
• שלי פז, זה לא סתם גילוי זה נס ד"ר אילת מזר משוכנעת שגילתה את שרידי ארמונו של דוד המלך
• ד"ר אילת מזר, הרס העתיקות בהר הבית - בכייה לדורות
• עידן יוסף, בולות מתקופת התנ"ך התגלו בירושלים (בעיר דוד)
• קישורים בארכאולוגיה מקראית

הערות שוליים

תבנית:Link FA תבנית:Link FA