בית אל-עזה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
שורה 25: שורה 25:
[[קטגוריה: תל אביב-יפו: מבנים]]
[[קטגוריה: תל אביב-יפו: מבנים]]
[[קטגוריה: דרך בן צבי]]
[[קטגוריה: דרך בן צבי]]
[[קטגוריה: אבו כביר]]

גרסה מ־19:35, 15 במאי 2009

קומת המגורים בבית

בית אל-עזה או בית אל-עזי הוא בית באר בדרך בן-צבי בתל אביב, באזור אבו כביר. במשך שנים רבות שימש הבית את מועדון קליעה כביר.

היסטוריה

הבית נבנה במחצית הראשונה של המאה ה-19 בידי בני משפחת אל-עזה, שהגיעו מאזור טנטא שבדלתה של הנילוס במצרים. המשפחה התגוררה ביפו, ובזכות קשריה עם הסולטן עבדול חמיד השני, ניתנו לה אדמות רבות בארץ, בעיקר באזור לכיש. בעיר יפו החזיקה המשפחה בית אחד, וארבעה בתי נוספים הוקמו באזור הדרך לירושלים, היא דרך בן-צבי של ימינו. הבתים היו מפוארים, ואחד מהם אף שימש את סגן הקונסול הצרפתי בסוף המאה ה-19 ואת סגנו של הרברט סמואל בתקופה מאוחרת יותר. בבית הסמוך למפגש הרחובות בן-צבי ותל גיבורים של ימינו, התגורר חליל אל-עזה, שהיה בעל קשרים ענפים גם עם היהודים, ובין באי ביתו היו גם אהרן שלוש וחיים ויצמן. חליל אל-עזה הלך לעולמו ב-1942, ובנו איסמעיל המשיך בדרכו.

רבים מבני משפחת אל-עזה עזבו את ישראל במהלך מלחמת העצמאות, אך חלקם נשאר ביפו וביישוב אל-עזי, הסמוך לכפר מנחם. בשל קשריהם הטובים של בני המשפחה עם היהודים, לא הוחל על הבית חוק נכסי נפקדים, ואף שצה"ל תפס את הבית במהלך המלחמה ונשאר בו, הוא משלם למשפחה דמי שכירות.

ב-1954 הקים צה"ל בבית את מועדון קליעה כביר, שפעל במסגרת הגדנ"ע. בתוך המבנה היה מטווח לאקדחים, ובחצר מטווח לרובים. המועדון הכשיר אלפי קלעים, כמה מהם היו לבכירי הקלעים בישראל. בעקבות הצלחת המועדון, הקים הגדנ"ע מועדונים דומים ברחבי הארץ, במסגרת גדנ"ע קליעה. כיום ניתן לראות בקירות שונים בבית את החורים שפערו הקליעים של החניכים הפחות מוצלחים. מפקד המתקן, דן דוד, התגורר עם משפחתו במבנה סמוך.

בשנת 2007 נסגר מועדון הקליעה משיקולים תקציביים. הבניין עומד כיום שומם, אך יש תוכניות לשפצו.

המבנה

ככל בית באר, גם ראשיתו של בית אל-עזה זה בבאר, ממנו נשאבו מים באמצעות אנטיליה, והועברו לבריכת אגירה. לצדם הוקמו שני מבנים ששימשו כמחסנים, ומאוחר יותר חוברו באמצעות מבנה שלישי ששימש כאורווה. המבנים נבנו בפשטות יחסית, מאבני כורכר שכוסו בטיח, וקורו בקמרונות צולבים.

הקומה השנייה, שנוספה בשלב מאוחר יותר, שימשה למגורים, והיתה מפוארת יותר. היא נבנתה בסגנון האופייני לבתי ליוואן (חלל מרכזי המשמש לאירוח, שסביבו חדרי המגורים), וכללה גם אלמנט בהשראת הבנייה הטורקית: דִירֶכְּלִיכּ - שני עמודי שיש המופרדים ביניהם ובין הקירות באמצעות קשתות, ומחלקים את החלל לשלושה חלקים. הקומה השנייה קורתה בעץ, וכללה מרצפות מעוטרות. מאוחר יותר נוספה לבית מרפסת, אך היא נסגרה והפכה למסדרון.

מדרום וממזרח לבית היו הפרדסים, שהושקו באמצעות תעלות שהובילו מים מהבריכה. הפרדסים נעקרו לאחר קום המדינה, ובמקומם הוקמו כמה מבתיה של שכונת נווה עופר וכן בית מעצר תל אביב. חלקים מהמבנה נהרסו ובמקומם הוקמו מבנים שונים ששימשו את הצבא.

קישורים חיצוניים

  • אורלי אבן, אורי בלטר ונועם דביר, בית אל-עזה באתר בתי הבאר קובץ PDF