מלאכת אוכל נפש – הבדלי גרסאות
מ אוכל נפש הועבר למלאכת אוכל נפש: עיקר הנושא הוא היתר המלאכה לצורך הכנת אוכל נפש, ולא האוכל עצמו |
עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
בהלכה, '''אוכל נפש''' |
בהלכה, '''מלאכת אוכל נפש''' היא מלאכה הנעשית לצורך הכנת מזונות האדם ל[[יום טוב]]. מותר מדין ה[[תורה]] לעשות מלאכות אוכל נפש ב[[יום טוב]], אך לא ב[[שבת]]. |
||
==ביום טוב== |
==ביום טוב== |
||
היתר מלאכת אוכל נפש מפורש בתורה: "וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם, אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם" ([[שמות]], י"ב, ט"ז). כך הותרו [[שחיטה]], [[ל"ט אבות מלאכה#לישה|לישה]], [[אפייה]] וכיוצא באלה. |
|||
| ⚫ | |||
להלכה נפסקה דעת [[בית הלל]], שכיוון שמלאכות ה[[הוצאה מרשות לרשות|הוצאה]] וה[[הבערה]] הותרו כמלאכת אוכל נפש, הם הותרו גם לצורך שאר הנאות, גם אם אינם קשורות דווקא באוכל. |
|||
ההלכה נפסקה כמו [[בית הלל]] שמסגרת "אוכל נפש", היא גם לשאר ההנאות, גם אם אינם קשורות דווקא באוכל. |
|||
| ⚫ | |||
כמו כן. |
|||
נחלקו ה[[אחרונים]] לגבי [[עישון]] ביום טוב, ולדעת רוב הפוסקים, העישון מותר למי שהורגל בכך, משום שזה צורך השווה לכל נפש, אולם הדלקה וכיבוי האש נאסרו, כשם שנאסרה הדלקה לבישול, והותרה רק העברת אש. |
נחלקו ה[[אחרונים]] לגבי [[עישון]] ביום טוב, ולדעת רוב הפוסקים, העישון מותר למי שהורגל בכך, משום שזה צורך השווה לכל נפש, אולם הדלקה וכיבוי האש נאסרו, כשם שנאסרה הדלקה לבישול, והותרה רק העברת אש. |
||
==במשכון== |
==במשכון== |
||
איסור משכון כלי אוכל נפש הוא משום משום "כי נפש הוא חבל" ([[דברים]], כ"ד ו'). מדובר בכלים המשמשים |
המושג אוכל נפש מוזכר גם לעניין איסור [[משכון]] כלי אוכל נפש. דין הוא משום משום "כי נפש הוא חבל" ([[דברים]], כ"ד ו'), היינו שאלו כלים שנצרכים לכדי חייו של האדם, ולכן אין לקחתם. מדובר בכלים המשמשים להכנת מזון כמו [[ריחיים]] של תבואה ו[[סכין שחיטה]]. |
||
==קישורים חיצוניים== |
==קישורים חיצוניים== |
||
| שורה 16: | שורה 17: | ||
{{הלכה}} |
{{הלכה}} |
||
[[קטגוריה: |
[[קטגוריה:הלכה]] |
||
[[קטגוריה:יום טוב]] |
|||
גרסה מ־23:24, 27 במאי 2009
בהלכה, מלאכת אוכל נפש היא מלאכה הנעשית לצורך הכנת מזונות האדם ליום טוב. מותר מדין התורה לעשות מלאכות אוכל נפש ביום טוב, אך לא בשבת.
ביום טוב
היתר מלאכת אוכל נפש מפורש בתורה: "וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם, אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם" (שמות, י"ב, ט"ז). כך הותרו שחיטה, לישה, אפייה וכיוצא באלה.
חכמים אסרו לעשות כל מלאכה שאפשר לעשותה בערב יום טוב מבלי שיהיה בה הפסד או חיסרון, זאת כדי שאדם לא ידחה ליום טוב את כל המלאכות שהן לצורך אוכל נפש כגון טחינה וניפוי הקמח וכיוצא באלה, ואז ייטרד בהן כל היום ויימנע משמחת החג.
להלכה נפסקה דעת בית הלל, שכיוון שמלאכות ההוצאה וההבערה הותרו כמלאכת אוכל נפש, הם הותרו גם לצורך שאר הנאות, גם אם אינם קשורות דווקא באוכל.
נחלקו האחרונים לגבי עישון ביום טוב, ולדעת רוב הפוסקים, העישון מותר למי שהורגל בכך, משום שזה צורך השווה לכל נפש, אולם הדלקה וכיבוי האש נאסרו, כשם שנאסרה הדלקה לבישול, והותרה רק העברת אש.
במשכון
המושג אוכל נפש מוזכר גם לעניין איסור משכון כלי אוכל נפש. דין הוא משום משום "כי נפש הוא חבל" (דברים, כ"ד ו'), היינו שאלו כלים שנצרכים לכדי חייו של האדם, ולכן אין לקחתם. מדובר בכלים המשמשים להכנת מזון כמו ריחיים של תבואה וסכין שחיטה.
קישורים חיצוניים
- 'אוכל נפש', באתר 'דעת'