אפיטף

אפיטף (תרגום מיוונית עתיקה: "על הקבר") הוא כתובת שנחרטת על גבי מצבה.

אפיטף ממילאנו, שנת 1439

האפיטף בא לספר את שבחי המת ואת תהילתו. בעולם הקלאסי לאפיטף היו גם כללים צורניים. בדרך כלל בצורת שיר של שני טורים. אפיטפים נחרתו גם כסיפורים, גם כציורים ושיבחו את הקרבות הגדולים מעשי הבנייה וחיי השליטים. האפיטפים היו נהוגים בכל רחבי העולם העתיק. המלל של האפיטפים, בכל התקופות, יש בהם עניין רב - ספרותי, היסטורי וביוגרפי. ספרות מחקר שלימה נוצרה אודות האפיטף. ממחקרים אלו לומדים החוקרים רבות על אישים, תקופות, לשונות וסגנונות ספרותיים.

כתיבת האפיטפים נהוגה גם בעולם היהודי. מנהג כתיבת האפיטף הביא גם ליצירת ז'אנר ספרותי של יצירת אפיטפים בדיוניים או אמיתיים, אבל בעלי מגמות וכוונות, שנכתבו בידי משוררים שונים. חלקם נחרתו ממש באבני המצבות של המשוררים, וחלקם נכתבו כשירים ונדפסו בספרי המשוררים.

בעברית ידוע שירו של חיים נחמן ביאליק "אחרי מותי ספדו ככה לי", שיש בו הצעה לכתיבת האפיטף. איציק מאנגר, משורר היידיש הגדול כתב מספר סונטות שהן אפיטפים לכל דבר. למרות זאת, דווקא אצל היהודים, שהרבו להשתמש באפיטף, לא נוצרה מלה אחת המתרגמת בדיוק את המלה "אפיטף". תבנית:נ