כנסיית הביקור

חזית הכנסייה

פסלן של אלישבע ומרים אימו של ישו בעת פגישתן - פגישה שעל שמה נקראת הכנסייה. מאחוריהן ניתן לראות את כתובות ה"מגניפיקט" על הקיר.

כנסיית הביקור היא כנסייה הנמצאת בשכונת עין כרם של ירושלים. הכנסייה מציינת את "הביקור" המתואר בבשורה על פי לוקאס- ביקורה של מרים אימו של ישו אצל המקום בו נפגשו אלישבע אימו של יוחנן המטביל, בעוד ששתיהן בהריונן. הכנסייה ניצבת במקום בו עמד בית הקיץ של זכריה ואלישבע, הוריו של יוחנן.

כמו כן, על פי האמונה הנוצרית, בכנסייה ניצבת האבן שעל פי המסורת הסתירה את אלישבע ואת יוחנן המטביל התינוק כאשר חיפשו אותו חייליו של הורדוס על פי פקודתו להרוג את כל הילדים מתחת לגיל שנתיים שנולדו בבית לחם ובסביבתה.

מתחם הכנסייה מוקף משלושת עבריו במתחם מנזר גורני (המכונה גם בשם "המוסקוביה").

תיאור המבנה

הכנסייה החדשה, הוקמה ב-1955, על ידי האדריכל אנטוניו ברלוצי, על יסודות כנסייה צלבנית עתיקה. בקריפטה נמצאים שרידי כנסייה ביזנתית שעמדה במקום. הכנסייה מחולקת לרובד תחתון המשמר את ביתו של זכריה, שם היה מקום המפגש, ורובד עליון החוגג את תהילת הנצח של מרים.

ברובד התחתון יש מערה קטנה ובה מעיין, אשר שימשה לתפילה בתקופה הביזנטית, וכן ישנה אבן אשר לפי אחת המסורות הצפינה בתוכה את יוחנן המטביל בזמן הטבח של הורדוס. מסורת זו משתקפת בציור הנמצא על הקיר הדרומי, מעל הגומחה אשר בתוכה האבן. הציור על הקיר המזרחי מציין את הביקור עצמו, שתי הנשים המחבקות זו את זו בנוכחות מלוותיהן כאשר ברקע ההרים הסובבים את היישוב. המעיין הקטן הפורץ מהסלע מזכיר את המעיין אשר ממנו מקבלת הבאר שבמערה מים. לפי המסורת המעיין הקטן החל לפרוץ ברגע המפגש. הציור על הקיר הצפוני הוא מעשי ידיו של אותו הצייר א. דלה טורה (1940) הציור מראה את זכריה בבית המקדש בירושלים ברגע שבו נגלה אליו המלאך המבשר לו על הולדת בנו.

השטח עליו נצבו שרידי הכניסה הצלבנית נרכש על ידי המסדר הפרנסיסקאני הקתולי בשנת 1679 מתוך כוונה להקים מחדש באתר כנסייה, אולם המימון לבניית הכנסייה וההיתר לשיקומה הושג רק באמצע המאה ה-19 בעקבות לחץ של מעצמות אירופה על השלטון העות'מאני.

הכנסייה החדשה ניצבת על שרידי הכנסייה הביזנטית והצלבנית, ולמולה ניתלו על הקיר 47 לוחות קרמיקה שעליהם ב-47 לשונות שונות כתובה המגניפיקט- התפילה שנאמרה על ידי מרים בבואה לבקר את אלישבע, על פי המסופר בלוקס א' פסוקים מ"ו - נ"ו.

הקריפטה

בקריפטה של הכנסייה ניסה האדריכל לשמר את מראה בית הקיץ של אלישבע וזכריה, ולכן בכניסה פסיפס דמוי שטיח שעליו מצוירים דגים שונים. על קירות הקריפטה מתוארים שלוש סצנות מחיי זכריה ואלישבע. כמו כן בקריפטה שרידי הסלע שמאחוריו הסתתרה אלישבע. מאחר שצליינים לקחו במהלך הדורות חלקים מהסלע כמזכרות, נותר ממנו חלק קטן בלבד, והוא מוגן על ידי שריג ברזל.

• 
  הסלע לאחר השורג
• 
  הפסיפס דמוי השליח
• 
  ציור קיר בקריפטה המתאר את הסתתרותה של אלישבע מאחורי הסלע

הכנסייה הראשית

לכנסייה הראשית אפסיס אחד ובו מתוארת מריה כשנזיר פרנסיסקני מגיש לה את הכנסייה כמתנה, ומביטים בה פרנסיסקוס הקדוש מאסיזי וגורי, הפטריארך הלטיני בעת חנוכתת הנסייה.

לאורך קירות הכנסייה מתארים ציורי קיר אירועים שונים בתולדות הנצרות: ועידת הכנסייה באפסוס, מריה כמלכת העולם (בציור קיר זה מופיע גם ברלוצי עצמו, ענוב עניבה), נס היין בכפר קנה בעת חגיגת הנישואים אשר אליה הוזמנו ישו ואמו בה הפך ישו את המים ליין מובחר לבקשת אמו , הוויכוח הפומבי בו הגן דונס סקוטוס באוניברסיטת סורבון (פריז) לגבי הריונה של מרים, וניצחון הצי הנוצרי על הצי העות'מאני בלפנטו יוון בשנת 1571, לאחר שביקשו ממרים לזכותם בניצחון.

• 
  ניצחון הצי הנוצרי
• 
  נס היין
• 
  מריים כמלכת העולם
• 
  ברלוצי ענוב עניבה - פרט מתוך מריים כמלכת העולם

בין ציורי הקיר מתוארות נשים שונות מהמיקרא - בצד חלונות המבנה ציורי: שרה, רחל, מרים ודבורה, ובצד הפנימי: יעל, יהודית, אסתר וחנה.

• 
  אסתר המלכה
• 
  יעל
• 
  חנה
• 
  יהודית, ובידה ראשו של הולופרנס

רצפת הכנסייה מעוטרת בפסיפסים המתארים בעלי חיים שונים.

• 
• 
• 
• 

כמו כן, הכנסייה מעוטרת, בדומה לכנסיות קתוליות אחרות, ב-13 תחנות הויה דולורוזה וכן בעיטורי עצי דקל המסמלים את ישו.

בחצר הכנסייה פסלו של זכריה.

לקריאה נוספת

• אייל מרון, ירושלים וכל נתיבותיה, יד בן צבי, ירושלים 1996