הפרעת התנגדות – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ביטול גרסה 7027563 של Offir.la (שיחה) אין קטגוריה כזו
Yonidebot (שיחה | תרומות)
שורה 18: שורה 18:
[[en:Oppositional defiant disorder]]
[[en:Oppositional defiant disorder]]
[[es:Trastorno negativista desafiante]]
[[es:Trastorno negativista desafiante]]
[[fa:اختلال نافرمانی-تحریک]]
[[fr:Trouble oppositionnel avec provocation]]
[[fr:Trouble oppositionnel avec provocation]]
[[ko:반항장애]]
[[ko:반항장애]]

גרסה מ־06:43, 3 באוגוסט 2009

הפרעת התרסה התנגדותאנגלית: Oppositional Defiant Disorder, O.D.D) היא הפרעה התפתחותית התנהגותית. ההפרעה מתחילה לרוב עד גיל שש, ומתאפיינת בדפוס חוזר ונשנה של התנהגות "דווקאית", מתריסה, לא צייתנית ועוינת, כלפי דמויות סמכות, הנמשכת לפחות שישה חודשים.

הפרעת התרסה התנגדות עשויה להתקיים אצל חלק מהילדים לצד הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות, בקומורבידיות, ולעתים קיים בלבול בהבחנה בין שתי ההפרעות.

להפרעת ילדות זו נמצא במחקרים קשר הדוק עם הפרעת התנהגות (Conduct disorder). ברבע מהמקרים של הפרעת התרסה התנגדות, היא תתפתח בהמשך, בתוך מספר שנים, להפרעת התנהגות מלאה. בנוסף, הלוקים בהפרעת התנהגות מלאה, לרוב לקו בילדותם בהפרעת התרסה התנגדות. גורמי הסיכון לשתי ההפרעות הם דומים: עימותים במשפחה, קיפוח חברתי-כלכלי, והתנהגות אנטי-חברתית של ההורים.

עם זאת, זיהוי ההפרעה בשלב מוקדם בילדות וטיפול מתאים בה, עשויים להביא לתוצאות טובות. טיפולים מתאימים אפשריים הם טיפול פסיכולוגי (כגון טיפול התנהגותי וקוגניטיבי) כולל הדרכת הורים, טיפול משפחתי, ועוד.

קישורים חיצוניים

לקריאה נוספת

  • רוברט קרסון, ג'יימס בוצ'ר וסוזן מינקה, (1998), פסיכופתולוגיה והחיים המודרניים, רמת אביב: האוניברסיטה הפתוחה. (עמוד 823).
ערך זה הוא קצרמר בנושא פסיכולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.