שלוש הממלכות של קוריאה

שלוש הממלכות של קוריאה
מפה של שלוש הממלכות של קוריאה בסוף המאה ה-5.
שם קוריאני
תרגום פונטי	סאמגוק
האנגול	삼국
האנג'ה	三國

שלוש הממלכות של קוריאה היו הממלכות: קוגוריה, פֶ‏ּ‏קְצֶ‏'ה ושילה ששלטו על חצי האי קוריאה ומנצ'וריה בין המאה ה-1 לפנה"ס והמאה ה-7 לספירה. ממלכות ומדינות שבטיות קטנות היו קיימות לפני ובזמן תקופת שלוש הממלכות והן כללו את גאיה, טונג-יֵה, אוֹקְצַ‏'ה, פּ‏וּיַ‏ה, אוּסָאן, טָהְאמְנָה, ועוד.

התקופה החלה על פי המסורת בשנת 57 לפנה"ס, כשממלכת סארו (לימים שילה) בדרום-מזרח חצי האי קיבלה אוטונומיה מהאימפריה הסינית (שושלת האן). גוֹגוּרִיו בצפון ודרומית לנהר יאלו (נהר אמנוק בקוריאנית) קיבלה עצמאות מהסינים ב-37 לפנה"ס. ב-18 לפנה"ס, נמלטו שני נסיכים מקוֹגוּרִיו בשל קרב ירושה והקימו את פקצ'ה בדרום מערב חצי האי (כיום סיאול), שבירתה הייתה בהתחלה אוּנְג־גִ'ין (כיום גוּנְג־צ'וּ) , ואחר כך סאבי מדרום מערב לסיאול. ממלכת גאיה נפרדה מפקצ'ה במאה ה-1 לספירה.

סוף שושלת האן בתחילת המאה ה-3 לספירה איפשר את התפתחות שלוש הממלכות. שלוש הממלכות חלקו תרבות משותפת. הקונפוציאניזם התפשט בחברה הקוריאנית הגבוהה מהמאה ה-1 לספירה. מאוחר יותר הוא הוחלף לחלוטין על ידי בודהיזם.

לקוֹגוּרְיו, הגדולה מבין שלוש הממלכות היו שתי ערי בירה. נאנגנאנג (כיום פיונגיאנג) וקוּנגנה על הנהר יאלו. בתחילה המדינה השתרעה עד גבול סין, היא כבשה בהדרגה שטחים נרחבים ממנצ'וריה. לבסוף גרשה את הסינים מנאנגנאנג (313). ההשפעה התרבותית של הסינים נמשכה עד שהבודהיזם אומץ כדת רשמית ב-372.

במאה ה-4 ממלכת פקצ'ה שגשגה ושלטה כמעט על כל חציו הדרומי של חצי האי הקוריאני.

ב-503 שונה שמה של ממלכת סארו ל"ממלכת שילה". ידוע כי ממלכת שילה השתלטה על ממלכת גאיה במחצית הראשונה של המאה ה-4. בירת שילה הייתה גוּמסוֹנג (כיום קיאנגג'ו). בודהיזם הפכה לדת רשמית ב-528.

בעזרת הקיסרים משושלת טאנג הסינית כבני ברית, כבשה ממלכת שילה את פקצ'ה ב-660 ואחר כך את ממלכת קוֹגוּרִיו (668), ובכך החלה תקופת ממלכת שילה המאוחדת שהביאה לקיצה את תקופת "שלוש הממלכות".

בשם הקוריאני "סאמגוּק" או "שלוש הממלכות" נעשה שימוש בספרים קוריאנים קלאסיים "סאמגוק סאגי" ו"סאמגוק יוּסה".

ראו גם

• מערך הקברים של קוגוריה