מאחזים – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חגי אדלר (שיחה | תרומות)
←‏גב ההר: מהערך אלון מורה
שורה 8: שורה 8:
|חוות סקלי
|חוות סקלי
|
|
[[תמונה:Scali_synagogue.jpg|שמאל|ממוזער|250px|בית הכנסת בחוות סקלי]]
[[תמונה:הרחיבי אלון מורה.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שכונת חוות סקאלי בהקמה: בית הכנסת למעלה, צריף מגורים במרכז, הדיר למטה]]
[[תמונה:Synagogue_scali_farm.jpg|שמאל|ממוזער|250px|בית הכנסת - 2008]]
[[חווה חקלאית]] אשר הוקמה בשנת 1988 על ידי יצחק סקלי כ-4 ק"מ מזרחית ל[[אלון מורה]] על רכס [[הר כביר]], בגובה 792 מטר מעל [[פני הים]]. היא נחשבת לחלק מהיישוב אלון מורה. במקום גרות כעשר משפחות בבתי עץ, בית אבן ומבנים ניידים. תושבי השכונה בנו מאבן מקומית בית כנסת קטן אשר הפנים שלו מצופה עץ טבעי. כן הוקם במקום [[מקוה#מקוה נייד|מקוה נייד]], המיועד לגברים.
[[תמונה:Havat_scali.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מבנה בחוות סקאלי - 2008]]


'''חוות סקאלי''' הוקמה על ידי יצחק סקלי כ-4 ק"מ מזרחית ל[[אלון מורה]] על רכס [[הר כביר]], בגובה 792 מטר מעל [[פני הים]]. החווה נמצאת ברובה על [[אדמות מדינה]] וזכתה לסיוע של החטיבה להתיישבות של [[ההסתדרות הציונית]] ושל גורמי שלטון נוספים. המאחזים עלה על הקרקע הרבה לפני מארס 2001 - המועד הקובע לכאורה בכל הנוגע להתחייבות הישראלית לארצות הברית בסוגיית המאחזים.
תושבי החוות עוסקים בגידול [[זית]]ים ו[[כבש]]ים לבשר. בחווה קיים מפעל לייצור מוצרים לבנייה. לפי דו"ח ששון, המאחז בנוי הן על אדמות מדינה שתוקף הקצאתן פג ב-2004 והן על אדמות פרטיות של פלסטינים.


במאחז גרות מספר משפחות בבתי עץ, אבן ומבנים ניידים. במקום בית כנסת קטן. היישוב הוא [[חווה חקלאית]] ותושביה מתפרנסים ממטעי ה[[זית]]ים מעדר ה[[כבש]]ים שברשותם. ביישוב קיים מפעל העוסק בייצור מוצרים לבנייה. רב החווה הוא הרב דוד בנימין (בנו של הרב [[גדעון בנימין]], רב היישוב [[נוף איילון]]) שמתגורר עם משפחתו בחווה.
בשנת [[2003]] הותקף המאחז על ידי מחבלים אשר נהדפו ונהרגו באש תושביו.


בחוות סקאלי [[מקווה]] טהרה נייד, המיועד לגברים בלבד.
מיקומו של המאחז נועד להרחיב את השליטה ברכס עליו יושב אלון מורה, ליצור רצף התיישבות עד לבקעת הירדן וכן לגרום לכך שאלון מורה יישאר בשליטה ישראלית במסגרת ההסכמים עם הרשות הפלסטינית.‏‏<ref>‏[[נדב שרגאי]]" "[http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtSR.jhtml?itemNo=722985&objNo=59679&returnParam=Y התנכלויות לפלסטינים? 'זו רק התדמית בתקשורת']", [[הארץ]]‏</ref>

החווה של סקלי הוקמה על הקצה המזרחי של הרכס, שעליו יושבת אלון מורה, כחלק מניסיון ליצור רצף שליטה על הרכס כולו, כך שיתאפשר חיבור של אלון מורה אל בקעת הירדן, ולכלול את היישוב במפת הקבע‏‏<ref>‏ המקור: [http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtSR.jhtml?itemNo=722985&objNo=59679&returnParam=Y]. ‏</ref> מאחז דומה הוקם במהלך שנת 2002, כחלק מאותה תפיסה, ליד הכביש העוקף המחבר את אלון מורה עם היישוב איתמר, אך הוא פורק עוד בטרם אוכלס.

לפי [[דו"ח ששון]], המאחז בנוי הן על אדמות מדינה והן על אדמות פרטיות. לטענת בעל החווה, האדמה נרכשה על ידי יהודים. אבל, הבעלות לא הועברה אליו ב[[שיטת רישום זכויות במקרקעין בישראל|טאבו]] ב[[רמאללה]] בגלל חשש לחיי המוכרים. המוכרים עצמם טוענים כלפי חוץ שלא מכרו מפחד הערבים סביבם, אבל [[משרד השיכון]], לפני שסייע ליושבי החווה, בדק היטב אם האדמות נמכרו ורק אחרי שהוברר לו שהמכירה תקפה, סייע לתושבים במסגרת סיוע למינהל הכפרי.

בשנת [[2003]] הותקף המאחז על ידי שני מחבלים חמושים ברובי קלצ'ניקוב וברימונים. הם התקרבו לאחד הבתים, ירו לתוך הבית (ראו תמונה) וכך ניסו לבצע [[פיגוע]] במאחז. המחבלים נהדפו ונהרגו באש מאבטחי החווה הם קיבלו על כך תעודות הוקרה מצה"ל.

במערכת הביטחון יש מי שסבור, כי לרבים מהדיווחים על המעורבות של אנשי החווה בפגיעות בפלסטינים או ברכוש פלסטיני לא היה בסיס, וכי סקאלי עצמו הוא אדם הגון שניתן להגיע עמו להבנות. סקאלי משוכנע שמי ש"כרה לו את הבור", כלומר סימן אותו כיעד לפינוי, הם אנשי תנועות השמאל שמנסים לגרור אותו לעימותים מול פלסטינים. סקאלי עצמו מעולם לא הסתיר את דעתו ש"מסכת יחסים כלשהי בין יהודי השומרון לבין ערביי השומרון היא בלתי אפשרית", והגדיר את המציאות על [[גב ההר]] כ"מציאות של מאבק ומלחמה ולא כמציאות של הידברות" ‏‏<ref>‏המקור: {{הארץ|נדב שרגאי|החווה של סקאלי, הגבעה של רונן|733134|30 יוני 2006|}}‏</ref>

בשנת 2006 הואשמו תושבי חוות סקאלי בכריתת עצי [[זית]] של ערביי הסביבה.
בעקבות אירועים אלה, ב-12 ינואר 2006 הנחה שר הביטחון, [[שאול מופז]], לבצע פינוי של שלושה מאחזים בלתי חוקיים, ביניהם חוות סקאלי ליד אלון-מורה. משרד הביטחון הודיע כי מעת לעת, כאשר עולה הצורך, מאשר שר הביטחון פינוי של מאחזים. במקום מתגורות כמה משפחות מקור: עומר שיקלר, [http://www.nfc.co.il/Archive/001-D-91186-00.html?tag=23-37-51 מופז אישר פינוי והריסת 3 מאחזים בלתי חוקיים] - אתר NFC

[[תמונה:Harchivi.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מקום שכונת הרחיבי]]
שכונת "הרחיבי" בנויה על הכתף היורד מ[[הר כביר]] לכיוון דרום. שמה בא מהפסוק ב[[ספר ישעיהו]]: " רָנִּי עֲקָרָה, לֹא יָלָדָה; פִּצְחִי רִנָּה וְצַהֲלִי לֹא-חָלָה, כִּי-רַבִּים בְּנֵי-שׁוֹמֵמָה מִבְּנֵי בְעוּלָה אָמַר יְהוָה. הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ, וִירִיעוֹת מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ יַטּוּ--אַל-תַּחְשֹׂכִי; הַאֲרִיכִי, מֵיתָרַיִךְ, וִיתֵדֹתַיִךְ, חַזֵּקִי. כִּי-יָמִין וּשְׂמֹאול, תִּפְרֹצִי; וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם יִירָשׁ, וְעָרִים נְשַׁמּוֹת יוֹשִׁיבוּ. (פרק נ"ד, א'-ג')

במקום מבנה [[בית כנסת]] מאבן, נטיעות על שטח של 150 דונם ומתוכנן שכונה בת 30 יחידות דיור.

גבעת "הרחיבי" באלון מורה, היא הגבעה הקרובה ביותר ל[[שכם]] ול[[קבר יוסף|קברו של יוסף הצדיק]]. המרחק ממנה לשכם הוא 4 ק"מ.

[http://news.walla.co.il/?w=//1175803 בפינוי שנערך באוקטובר 2007] נתקלו כוחות הביטחון בהתנגדות של 80 המתנחלים ששהו במקום. המתנחלים ניסו לחסום את דרכם של החיילים והשוטרים. בעימותים בין הצדדים נפצעו באורח קל מאוד שני אזרחים ושוטר מג"ב.

<gallery widths="250px" heights="225px" perrow="3">
תמונה:SCALI_FARM_1.jpg|מגדל המים
תמונה:Scali_synagoque.jpg|בית הכנסת
תמונה:Scali_2.jpg|מסימני פיגוע-הירי בבית העץ
</gallery>

{{מיזמים|ויקישיתוף=Category:Scali Farm|שם ויקישיתוף=חוות סקלי}}
* [http://outdoors.webshots.com/photo/2164990180037576929JMgtOP תמונות מהחווה 2003 - 2008 ]
* [http://commons.wikimedia.org/wiki/Category:Scali_Farm ויקישיתוף Category:Scali Farm חוות סקלי]
* {{הארץ|נדב שרגאי|החווה של סקאלי, ?התנכלויות לפלסטינים? "זו רק התדמית בתקשורת|722985|30 יוני 2006|}}
* [http://www.inn.co.il/News/Flash.aspx/147118 אנשי ההתיישבות העובדת מנעו מפעילי שמאל לעבד שטחים באזור חוות סקאלי] - [[ערוץ שבע]] - ל' ניסן תשס"ו
* {{הארץ|מירון רפפורט|התנועה מחזקת את ידיו|710526|30 יוני 2006|}}
|-
|-
| rowspan="3" |[[איתמר (יישוב)|איתמר]]
| rowspan="3" |[[איתמר (יישוב)|איתמר]]

גרסה מ־13:29, 3 בספטמבר 2009

להלן הרשימה של המאחזים הבלתי מורשים, מהצפון לדרום, תוך ציון שיוכם לאזור בה הם נמצאים וליישוב-האם, ממנו הם מקבלים את השירותים המינהליים.

גב ההר

יישוב אם מאחז תיאור
אלון מורה חוות סקלי
קובץ:הרחיבי אלון מורה.jpg
שכונת חוות סקאלי בהקמה: בית הכנסת למעלה, צריף מגורים במרכז, הדיר למטה
קובץ:Synagogue scali farm.jpg
בית הכנסת - 2008
קובץ:Havat scali.jpg
מבנה בחוות סקאלי - 2008

חוות סקאלי הוקמה על ידי יצחק סקלי כ-4 ק"מ מזרחית לאלון מורה על רכס הר כביר, בגובה 792 מטר מעל פני הים. החווה נמצאת ברובה על אדמות מדינה וזכתה לסיוע של החטיבה להתיישבות של ההסתדרות הציונית ושל גורמי שלטון נוספים. המאחזים עלה על הקרקע הרבה לפני מארס 2001 - המועד הקובע לכאורה בכל הנוגע להתחייבות הישראלית לארצות הברית בסוגיית המאחזים.

במאחז גרות מספר משפחות בבתי עץ, אבן ומבנים ניידים. במקום בית כנסת קטן. היישוב הוא חווה חקלאית ותושביה מתפרנסים ממטעי הזיתים מעדר הכבשים שברשותם. ביישוב קיים מפעל העוסק בייצור מוצרים לבנייה. רב החווה הוא הרב דוד בנימין (בנו של הרב גדעון בנימין, רב היישוב נוף איילון) שמתגורר עם משפחתו בחווה.

בחוות סקאלי מקווה טהרה נייד, המיועד לגברים בלבד.

החווה של סקלי הוקמה על הקצה המזרחי של הרכס, שעליו יושבת אלון מורה, כחלק מניסיון ליצור רצף שליטה על הרכס כולו, כך שיתאפשר חיבור של אלון מורה אל בקעת הירדן, ולכלול את היישוב במפת הקבע‏‏[1] מאחז דומה הוקם במהלך שנת 2002, כחלק מאותה תפיסה, ליד הכביש העוקף המחבר את אלון מורה עם היישוב איתמר, אך הוא פורק עוד בטרם אוכלס.

לפי דו"ח ששון, המאחז בנוי הן על אדמות מדינה והן על אדמות פרטיות. לטענת בעל החווה, האדמה נרכשה על ידי יהודים. אבל, הבעלות לא הועברה אליו בטאבו ברמאללה בגלל חשש לחיי המוכרים. המוכרים עצמם טוענים כלפי חוץ שלא מכרו מפחד הערבים סביבם, אבל משרד השיכון, לפני שסייע ליושבי החווה, בדק היטב אם האדמות נמכרו ורק אחרי שהוברר לו שהמכירה תקפה, סייע לתושבים במסגרת סיוע למינהל הכפרי.

בשנת 2003 הותקף המאחז על ידי שני מחבלים חמושים ברובי קלצ'ניקוב וברימונים. הם התקרבו לאחד הבתים, ירו לתוך הבית (ראו תמונה) וכך ניסו לבצע פיגוע במאחז. המחבלים נהדפו ונהרגו באש מאבטחי החווה הם קיבלו על כך תעודות הוקרה מצה"ל.

במערכת הביטחון יש מי שסבור, כי לרבים מהדיווחים על המעורבות של אנשי החווה בפגיעות בפלסטינים או ברכוש פלסטיני לא היה בסיס, וכי סקאלי עצמו הוא אדם הגון שניתן להגיע עמו להבנות. סקאלי משוכנע שמי ש"כרה לו את הבור", כלומר סימן אותו כיעד לפינוי, הם אנשי תנועות השמאל שמנסים לגרור אותו לעימותים מול פלסטינים. סקאלי עצמו מעולם לא הסתיר את דעתו ש"מסכת יחסים כלשהי בין יהודי השומרון לבין ערביי השומרון היא בלתי אפשרית", והגדיר את המציאות על גב ההר כ"מציאות של מאבק ומלחמה ולא כמציאות של הידברות" ‏‏[2]

בשנת 2006 הואשמו תושבי חוות סקאלי בכריתת עצי זית של ערביי הסביבה. בעקבות אירועים אלה, ב-12 ינואר 2006 הנחה שר הביטחון, שאול מופז, לבצע פינוי של שלושה מאחזים בלתי חוקיים, ביניהם חוות סקאלי ליד אלון-מורה. משרד הביטחון הודיע כי מעת לעת, כאשר עולה הצורך, מאשר שר הביטחון פינוי של מאחזים. במקום מתגורות כמה משפחות מקור: עומר שיקלר, מופז אישר פינוי והריסת 3 מאחזים בלתי חוקיים - אתר NFC

מקום שכונת הרחיבי

שכונת "הרחיבי" בנויה על הכתף היורד מהר כביר לכיוון דרום. שמה בא מהפסוק בספר ישעיהו: " רָנִּי עֲקָרָה, לֹא יָלָדָה; פִּצְחִי רִנָּה וְצַהֲלִי לֹא-חָלָה, כִּי-רַבִּים בְּנֵי-שׁוֹמֵמָה מִבְּנֵי בְעוּלָה אָמַר יְהוָה. הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ, וִירִיעוֹת מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ יַטּוּ--אַל-תַּחְשֹׂכִי; הַאֲרִיכִי, מֵיתָרַיִךְ, וִיתֵדֹתַיִךְ, חַזֵּקִי. כִּי-יָמִין וּשְׂמֹאול, תִּפְרֹצִי; וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם יִירָשׁ, וְעָרִים נְשַׁמּוֹת יוֹשִׁיבוּ. (פרק נ"ד, א'-ג')

במקום מבנה בית כנסת מאבן, נטיעות על שטח של 150 דונם ומתוכנן שכונה בת 30 יחידות דיור.

גבעת "הרחיבי" באלון מורה, היא הגבעה הקרובה ביותר לשכם ולקברו של יוסף הצדיק. המרחק ממנה לשכם הוא 4 ק"מ.

בפינוי שנערך באוקטובר 2007 נתקלו כוחות הביטחון בהתנגדות של 80 המתנחלים ששהו במקום. המתנחלים ניסו לחסום את דרכם של החיילים והשוטרים. בעימותים בין הצדדים נפצעו באורח קל מאוד שני אזרחים ושוטר מג"ב.

איתמר הנקודה
הר גדעון
שכונת ארנון
הר ברכה מצפה יוסף
תצפית על קבר יוסף ומחנה הפליטים בלאטה מ"מצפה יוסף"

נמצא בפסגת הר גריזים (צפונית מזרחית לשכונת השומרונים), בנקודה הצופה על העיר שכם וקבר יוסף ומכאן שמו. המאחז הוקם ב-2002 בידי הרב גולן במטרה לסמל את הרצון לחזור לקבר יוסף. במקום שני קראוונים ונעשות עבודות לבניית מקווה טהרה.

יצהר הנחלה שלוש משפחות ויקב
גבעת להבה המכונה גם "המזרחית", מונה כ 15 משפחות.
שלהבת מונה כ 20 משפחות.
שלהבת ים מונה 3 משפחות ומספר רווקים.
גבעת תקומה מונה 5 משפחות, הוקמה כמענה לרצח של שלמה ליבמן והראל בן-נון. בגבעת תקומה כרם ענבים, המייצר יין איכותי תחת המותג "רזא".
מצפה יצהר הוקם בשנת ה'תשס"ב על ידי בחורים מהיישוב ומכלל הארץ, במרחק של קילומטר מזרחית ליישוב על רכס יצהר. המאחז מונה ארבע משפחות, ובסך הכל עשרים איש. במאחז התרחשו הצתות וגנבות. משטרת ישראל פינתה את המאחז פעמיים והרסה אותו עד היסוד, אך בכל פעם המאחז הוקם מחדש על ידי יושביו שנעזרו באנשים אחרים.
נופי נחמיה נופי נחמיה
קרוונים בנופי נחמיה

32°5′53.06″N 35°14′10.15″E / 32.0980722°N 35.2361528°E / 32.0980722; 35.2361528 נמצא בק"מ ה-2 מהיציאה מאריאל - בכביש 593 לכביש 60. היישוב מכונה "רחלים מערב". הוא נקרא על שמו של נחמיה בן-יהודה, בעליה של חברת מנופים שסייע רבות בהקמת יישובים ברחבי יהודה ושומרון.

היישוב הוקם בשנת 2002 אך פונה ויושב שנית במהלך שנת 2003. היישוב הוקם על אדמות מדינה מוכרזות. בסיוע משרד השיכון נסלל כביש לישוב, הוקם מגדל מים וסודרה תאורה היקפית. בעזרת תרומה הוקם במקום מגרש טניס. ביישוב מתגוררות 21 משפחות בקרוונים. במקום פועל בית כנסת ויש פינת חי פעילה.

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נופי נחמיה בוויקישיתוף

מערב השומרון

יישוב אם מאחז תיאור
קדומים חוות גלעד הוקמה בשנת 2002 כתגובה לרצח גלעד זר, שהיה קצין הביטחון של המועצה האזורית שומרון. החווה ממוקמת על "דרך גלעד" בין יצהר לצומת ג'ית שליד קדומים, כ-500 מטר מצומת ג'ית, המקום בו נרצח גלעד זר. המאחז פונה פעמיים, ההתנגדות לפינוי והפינוי היו אלימים במיוחד [2]. היישוב מנה בשנת 2007 11 משפחות עם 20 ילדים. מצויה בו ישיבה חסידית בשם "שירו למלך" בראשות הרב נתן כהן מקדומים והרב יקי סביר מאלון מורה. הישיבה מונה 20 בחורים צעירים ומספר אברכים המתגוררים עם משפחותיהם במאחז. חקלאי היישוב חורשים וזורעים חיטה, מגדלים מטעי זיתים ומייצרים שמן זית.
שבות עמי הוקם בבית נטוש ליד קדומים. היה זה ביתו של קצין ירדני בכיר, שנמלט מהמקום במלחמת ששת הימים. לפי החוק ביהודה ושומרון, היות שלקצין הירדני לא התאפשר לחזור לביתו, הוא הוכרז כנפקד, והמדינה הפכה לאפוטרופסית על רכושו. על הבית הוצבו דגלי ישראל והוא כונה זמן מה בתור "בית הדגלים". הבית אמור היה לשמש כמרפאה שבה יטפלו רופאים מההתנחלויות בתושבי המקום. נכון ל-1 בינואר 2008 פונה המאחז 14 פעמים אך הנוכחות בו היא כמעט רצופה. במאחז נחנך בית כנסת לזכרו של עידו זולדן שנרצח לא הרחק משם.
קרני שומרון רמת-גלעד נמצא מזרחית לנווה מנחם שבקרני שומרון ונמצא בשטח המועצה המקומית קרני שומרון. הקרקע עליה המאחז עומד שייכת למשה זר. ברמת גלעד מתגוררים עשר משפחות. על הקרוואנים ובית הכנסת הנמצאים במקום הוצא צו הריסה. רמת גלעד, כמו גם חוות גלעד וכביש גלעד, נקרא על שם גלעד זר, קב"ט שומרון, שנרצח על ידי מחבלים.
אלוני שילה "החווה" (נקרא בעבר גם נוף קנה ע"ש נחל קנה הסמוך), על-שם סמל שילה לוי שנהרג באסון המסוקים, עלתה על הקרקע בערב יום העצמאות ה'תשנ"ט (1999). נמצא דרומית-מזרחית לשכונת "נווה-מנחם". ביישוב נמצאת מדרשת שילת.
מעלה שומרון אל מתן נמצא בתוך השטח הרשמי של מעלה שומרון, כקילומטר דרומה מגבעת "לבונה". שם המאחז נגזר משם יישוב מתקופת השבטים הישראלית, שכנראה מהווה את הבסיס לשמו של כפר מזרחית לו - "אימתין". אל מתן הוקמה בשנת 2000 על ידי קבוצת צעירים דתיים מישובי האזור - מעלה שומרון וקרני שומרון. המאחז נמצא על צוק מעל אפיקו של נחל קנה, וניתן לראות ממנו את גוש דן ואת מגדליה של תל אביב.

לטענת אנשי שלום עכשיו הקצה הדרומי של המאחז פוגע בשמורת הטבע נחל קנה [3].

יקיר חוות יאיר
בית הכנסת בחוות יאיר

נמצא סמוך להתנחלויות נופים ויקיר. המאחז עלה לראשונה על הקרקע בשנת 1999, פונה, ועלה שנית בפברואר 2001[דרוש מקור]. המאחז משקיף על אפיק של נחל קנה הקרוי "ואדי אל-מג'ור". במאחז גרות כעשרים ושתים משפחות. במקום כ-6 מבני קבע ו-25 קרוואנים, בית כנסת ו"חי בר" קטן. התושבים עוסקים במקצועות חופשיים: עריכת דין, ראיית חשבון, רפואה ועוד. תושבי המאחז טוענים כי הוא נמצא על קרקע מדינה בתוך "הקו הכחול" (תחום התכנון) של ההתנחלות השכנה נופים. לפי הדו"ח שנערך על ידי טליה ששון חלק מהמאחז נמצא על קרקעות פרטיות של פלסטינים[3]. לפי האתר של "שלום עכשיו":

חוות יאיר נקרא על שמם של שני יאירים: אברהם שטרן ("יאיר"), מנהיג לח"י, ויאיר בן מנשה המוזכר בספר דברים.

אלקנה מגן דן
מגן דן מכביש חוצה שומרון

כ-20 משפחות בסמוך לאלקנה. המאחז הוקם במאי 1999. במאחז 26 מבנים ארעיים (קראוונים) ומבנה קבע אחד המשמש לבית כנסת. בצמידות למאחז יושבת פלוגה של צה"ל.

עלי זהב ברוכין יישוב קהילתי תורני בשומרון, על גבעה בגובה 412 מטרים מעל פני הים, בסמוך לכפרים הפלסטיניים בָּרוּקִין וכפר א-דיכ, ובמרחק כ-2 ק"מ מצפון מזרח להתנחלות עלי זהב, בתחום מועצה אזורית שומרון.

היישוב הוקם ב-1999 על ידי תלמידי ישיבת ארץ הצבי שביישוב פדואל הסמוך. בתחילה התיישבו בו שש משפחות, וכיום גרות בו כ-100 משפחות, חלקן בקרוואנים וחלקן במבני קבע. מדינת ישראל אינה רואה בברוכין יישוב עצמאי אלא שכונה של עלי זהב, ולכן הלמ"ס מונה את תושביו כחלק מאוכלוסיית עלי זהב.

אזור בנימין

יישוב אם מאחז תיאור
כפר אדומים מצפה חגית נמצא במדבר בנימין בצפון גוש אדומים השייך למועצה אזורית מטה בנימין.

היישוב הוקם בשנת 1999 על ידי משפחה מכפר אדומים אשר אליה הצטרפו עוד משפחות עם הזמן. היישוב נקרא על שמה של חגית זביצקי מכפר אדומים שנרצחה בשנת 1997 בנחל פרת ליד היישוב כפר אדומים עם חברתה ליאת קסטיאל.

מעלה מכמש מצפה דני נמצא באזור מזרח הרי בנימין ליד ההתנחלות מעלה מכמש השייכת למועצה אזורית מטה בנימין. היישוב הוקם בשנת 1998 על ידי אנשי מעלה מכמש מיד לאחר חתימת הסכם וואי ונקרא על שמו של דני פריי שנרצח בביתו בחדירת מחבל למעלה מכמש בשנת 1995.

מצפה דני מתנהל בצורה עצמאית ומונה כ- 28 משפחות וכ 60 ילדים.

נווה ארז מצפה ארז נמצא באזור מזרח הרי בנימין ליד ההתנחלות מעלה מכמש השייך למועצה אזורית מטה בנימין. היישוב הוקם בשנת 1999 ופונה מספר פעמים והוקם סופית בשנת 2001. יש במאחז 15 מבנים. במקום מתגוררות 8 משפחות. שמו של היישוב הוא על שמו של תא"ל ארז גרשטיין שהיה המפקד של אחד המקימים ונפל בדרום לבנון.
כוכב יעקב מגרון
מראה כללי של מגרון

קואורדינטות: 31°53′24″N 35°16′17″E / 31.890°N 35.2715°E / 31.890; 35.2715.בגובה 748 מטר מעל פני הים. המאחז נמצא במרחק כ-12 ק"מ מצפון לירושלים, כשני ק"מ מצפון-מזרח לכוכב יעקב וכ-3 ק"מ ממערב למעלה מכמש. הוא מונה, נכון למרץ 2008, 54 משפחות ולהן יותר מ-100 ילדים, ונחשב למאחז הגדול ביותר. במאחז שני מבני קבע וחיבור לתשתיות חשמל, טלפון, מים וביוב. המאחז קרוי על שם היישוב העתיק מגרון, המוזכר פעמיים במקרא, ומזוהה באזור הכללי בו נמצא המאחז. המאחז יושב בפיסגה שולטת על כביש 60 הנוכחי ויש ממנו תצפית לעבר דרום בקעת הירדן, צפון ים המלח ומעט מעבר הירדן. המאחז הוקם במטרה ליצור רצף התיישבות יהודית לאורך כביש 60 מכוכב יעקב בואכה עפרה ובית אל ועל מנת לחסום התפשטות עתידית של העיירה הפלסטינית אל-בירה לכיוון כביש 60.

בשנת 1999 החלו בקיום חפירות ארכאולוגיות באזור‏‏[4]. קבוצת נערים שעזרו בחפירות החלו לגור במקום ולאחר פרוץ אינתיפאדת אל אקצה הוקמה במקום אנטנה סלולרית. באפריל 2002 הורחב המאחז והוא החל לקלוט משפחות ובהם קבוצה של אברכים מישיבת הר המור ‏‏[5]. מפקד חטיבת בנימין, צוטט בדו"ח המאחזים, מתאר את הדברים כך: "מגרון הוקמה כמה ימים לפני מבצע חומת מגן באפריל 2002. תחילה, הוגשה בקשה להקים אנטנה סלולרית בראש גבעה‏‏. התקופה הייתה תקופת פיגועים רצחניים וחמורים ברחבי המדינה. צה"ל לא יכול היה לסרב לבקשה שתשפר את הקשר עם המקום, במיוחד לצורך יצירת קשר דחוף עם נפגעים, וכל זאת על אף שהקרקע עליה באה הבקשה הייתה קרקע פלסטינית פרטית. במקום הוצבו 5 קרוונים וכך החל אכלוס מאחז מגרון"‏‏[6].

אריאל שרון התחייב לאמריקאים שהוא יפנה את המאחזים שהוקמו לאחר שנבחר לראש ממשלה בשנת 2001. מכיוון שמגרון אוכלס במשפחות רק בשנת 2002, המאחז נכלל ברשימת המאחזים שיש לפנות, ודיבורים ראשונים על פינוי המקום נשמעו כבר לקראת סוף שנת 2003. במטרה למנוע את הפינוי התקיים במגרון בדצמבר 2003 אירוע הכנסת ספר תורה בהשתתפות אלפים, וחברי כנסת של הליכוד הגיעו לחזק את המקום. עשרה חברי כנסת של סיעת הליכוד אף הודיעו שהם לא יקבלו עליהם משמעת קואליציונית אם מגרון תפונה ‏‏[7].

בספטמבר 2006 הגישה תנועת שלום עכשיו עתירה לבג"ץ נגד מדינת ישראל והיישוב מגרון בטענה כי היישוב הוקם על קרקעות פרטיות של פלסטינים ולכן יש לפנותו. בתשובה לבג"ץ הודיעה המדינה כי בכוונתה לפנות את המאחז עד לחודש אוגוסט 2008 ובינתיים היא מנסה להגיע לסיכום על פינוי בהסכמה. באוגוס 2008 פורסם שמועצת יש"ע הגיעה להסכמה עם המדינה על הסכם לפינוי מגרון בהסכמה. לטענת מועצת יש"ע, על פי ההסכם יוקם יישוב חוקי עבור מתיישבי מגרון באתר סמוך למקומו הנוכחי, והמאחז יפונה לאחר סיום בניית בתי הקבע ביישוב החוקי. כמו כן, נטען שהמדינה הסכימה שבכל מקרה אתר המאחז לא יפונה והוא יוחזק למצער על ידי צה"ל ‏‏[8]. רבים מאנשי הימין הביעו תמיכה בהסכם, בין השאר אליקים העצני, אך היו גם מתנגדים רבים להסכם, ובהם תושבי מגרון עצמם שדחו את ההסכם. גם משמאל נמתחה ביקורת על ההסכם ‏‏[9]. נכון לראשית אוקטובר 2008 היישוב עומד על מכונו וטרם נתנה החלטה בעתירה לבג"ץ. ביישוב בית כנסת, מעון, גן ילדים וספריה.

מזכירות היישוב מגרון טוענת כי היישוב ברובו הוקם על אדמות מדינה, קרקעות סקר אשר נבחנת בעלותן וקרקעות פרטיות שנרכשו. בתחום היישוב יש חלקות שפלסטינים טוענים לבעלותן, אך מזכירות היישוב טוענת כי מאז הקמת מגרון עד לעתירה של שלום עכשיו לא התלונן אף פלסטיני כי חלקות מאדמת היישוב הן אדמות פרטיות שלו. לדברי מזכירות היישוב, הורה שר הביטחון, בנימין בן אליעזר, להשלים את הליכי הזכויות בקרקע ולקדם את תוכנית בניין העיר שהכין משרד הבינוי והשיכון. הוא החליט להכליל את היישוב מגרון בתחום השיפוט של היישוב הסמוך כוכב יעקב. המנהל האזרחי אישר את כביש הגישה ליישוב מתחנת הדלק בצומת כוכב יעקב ('מעבר מכמש') וסייע בסלילתו. המימון להקמת התשתיות במגרון, בסכום למעלה מ-4 מיליון ש"ח, התקבל ממשרד הבינוי והשיכון. באמצעותו מומנה הכשרת הקרקע, חיבורי התשתיות, מים, חשמל וביוב, ופריצת הדרכים אל היישוב ובתוכו. משרד הבינוי והשיכון אף הכין תוכנית בניין עיר ל-500 בתים אשר תוכננו להיות יישוב הקבע.

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מגרון בוויקישיתוף
רמת מגרון
קובץ:21060575.jpg
מבנה ברמת מגרון

המאחז הוקם סמוך ליישוב מגרון בה' באייר תשס"ח. המאחז הוקם במחאה על הסכם מגרון ויוצא נגד הסכמי מאחזים. המקום פונה ארבע פעמים על ידי כוחות הביטחון והוקם מחדש על ידי בני הנוער השוהים במקום. המאחז מקבל גיבוי מתנועת נאמני ארץ ישראל בראשות הרב לוינגר ודניאלה וייס

כוכב השחר מעוז אסתר ממוקם צפונית ליישוב כוכב השחר. המאחז הוקם בחנוכה תשס"ו, על ידי תושבי כוכב השחר. לאחר זמן לא רב נעזב המקום, ולאחר שנתיים - בחנוכה תשס"ח, הוקם המאחז בשנית.

המאחז נקרא על שם אסתר גאליה, תושבת כוכב השחר, שנרצחה בשנת תשס"ג בצומת רימונים. בחול המועד פסח תשס"ח נחנך במקום בית הכנסת "שירת יונדב", ע"ש יונדב חיים הירשפלד, שנרצח בפיגוע בישיבת מרכז הרב בר"ח אדר ב' תשס"ח. במקום מתגוררות כיום שתי משפחות ומספר רווקים. במאי 2009 פונה המאחז על ידי כוחות הביטחון, אך יושב מחדש.

מעלה שלמה ממוקם דרומית לישוב כוכב השחר. המאחז נמצא במקום בו היה המאחז מצפה כרמים שהועתק לצד המזרחי של היישוב. היישוב נקרא על שם שלמה אלבה, חקלאי שהתגורר בישוב כוכב השחר מאז פונה מביתו שבעיר ימית. שלמה נטע כרם על-פי דינים מיוחדים המפורטים בתלמוד בבלי מסכת מנחות, על מנת שיוכל להקריב משם יין לבית המקדש.

כיום מתגוררות במקום 12 משפחות, ומספר רווקים ורווקות.

מצפה כרמים נמצא בדרום-מזרח השומרון בתחומה של ההתנחלות כוכב השחר, אך מתנהל כיישוב עצמאי. היישוב הוקם בשנת 1999 על ידי תושבים מכוכב השחר, וכיום מתגוררות במקום 28 משפחות. בתחילה המאחז היה מדרום לכוכב השחר - במקום בו ממוקם כיום מעלה שלמה, אולם בהוראת הממשלה לעזוב את המקום - העתיקו התושבים את מקומם למקומם הנוכחי.
טלמון חרשה מאחז במערב בנימין ליד ההתנחלות טלמון המשתייך למועצה אזורית מטה בנימין. המאחז ממוקם על גבעה נישאה בגובה 780 מטר מעל פני הים המשקיף על כל שפלת החוף. היישוב הוקם בשנת 1997 על ידי תלמידים מישיבת מרכז הרב. ממשלת אהוד ברק סירבה לסייע בפיתוח המקום, אולם אפרים סנה, בהיותו סגן שר הביטחון, אישר הקמת מקווה במקום. לאחר הקמת ממשלת שרון הראשונה סייע שר הביטחון בנימין בן אליעזר לפיתוח המקום, בהמלצת סגן הרמטכ"ל, משה יעלון אשר ראה במקום נקודה אסטרטגית וביקש לשמור שם על נוכחות יהודית, אזרחית או צבאית [10]. ביישוב כיום כ-35 משפחות.

בשנת 2005 הוקמו במקום שישה בתי קבע. תנועת שלום עכשיו עתרה לבג"ץ ב-22 בספטמבר 2005 בדרישה להרוס את המבנים ולמנוע את אכלוסם. הבקשה למנוע את האכלוס נדחתה, בגלל הצהרת המדינה שהמבנים כבר היו מאוכלסים, והדיון בעתירה עצמה נמשך מעל שלוש שנים והחלטה טרם ניתנה [11]. לטענת המתנחלים, אדמות חרשה נמצאות לקראת סיום הפיכתן מאדמות סקר לאדמות מדינה וכל שנדרש הוא חתימה של שר הביטחון. שלום עכשיו טוענת שחלק מהאדמות נמצאות בבעלות פלסטינית פרטית [12]. כיום יש בישוב חרשה גם ישיבה תורנית לצעירים בשם "שערי שמים" בראשות הרב שאול ניר והרב אורי שטטנר

עפרה עמונה
תמונת אחד הבתים שנהרסו, שעות לפני העימות

יישוב קהילתי באזור השומרון השוכן על גבעה נשאה מעל ההתנחלות עפרה השייך למועצה אזורית מטה בנימין. השם "כפר העמונה" מופיע בתנ"ך ביהושע פרק י"ח, בצמוד לעפרה. היישוב הוקם בשנת 1997 ואוייש על ידי צעירים מהיישוב עפרה. לקראת סוף שנת 2005 היו בעמונה כ 30 משפחות. היישוב הוא למעשה מאחז ומופיע בדו"ח המאחזים הבלתי מורשים של עו"ד טליה ששון כמאחז בלתי מורשה [13]. ארגון אמנה בנה בעמונה 9 בתי קבע אשר בנייתם הסתיימה בשנת 2005. בעקבות עתירה לבג"ץ של תנועת שלום עכשיו אשר דרשה שהבתים ייהרסו, התחייבה פרקליטות מדינת ישראל להרוס את הבתים. בשבוע שטרם ההריסה, נעשה ניסיון (בהסכמת מועצת יש"ע) על ידי תושבי המאחז שעזבו ביוזמתם את בתיהם להציע לממשלת ישראל את העברת הבתים בשלמותם לתוך תחומי היישוב עפרה. ההצעה זו נתקבלה בסירוב מוחלט על ידי הדרג המדיני. ב-1 בפברואר 2006 הגיעו כעשרת אלפים שוטרים וחיילים לעמונה כדי להרוס את הבתים כשבתשעת הבתים ובדרכי ההגעה ליישוב התבצרו למעלה מארבעת אלפים פעילי ימין[דרוש מקור]. לאחר מאבק פיזי עיקש בן כחמש שעות נהרסו כל הבתים. גילויי האלימות החריפים משני הצדדים במאבק זה ונחישות הכוחות המפנים, עלו על כל עימות קודם מסוג זה, ומאות מפגינים ומספר שוטרים נפצעו. נכון לתחילת 2008 בישוב כארבעים משפחות הגרות בקרוואנים.

גינות אריה היה באזור השומרון ליד ההתנחלות עפרה שהשתייך למועצה אזורית מטה בנימין. היישוב הוקם בשנת 2001 ופונה בשנת 2004. גינות אריה נקרא על שמו של אריה הרשקוביץ, תושב עפרה שנרצח בדרכו חזרה הביתה מעטרות בתחילת 2001. בתחילת 2006 טען דרור אטקס, איש שלום עכשיו, שפינוי גינות אריה נעשה כחלק מהסכם חשאי עם המתנחלים, על פיו הממשלה תעלים עין מבניית תשעת הבתים בעמונה. כראיה לדבריו הביא דרור אטקס את סמיכות האירועים בין פינוי גינות אריה והתחלת הבניה בעמונה.
שילה אחיה נמנה על ישובי גוש שילה אשר מקבלים את השירותים מהיישוב שילה.היישוב הוקם ב- 1997 על גבעה בגובה 857 מטר מעל פני הים - 1.2 ק"מ צפונית-מזרחית משבות רחל ונקרא תחילה בשם "שבות רחל ד'". המאחז נקרא על שמו של הנביא אחיה השילוני שפעל בממלכת ישראל בשומרון. בישוב גרות היום כ-20 משפחות. תעסוקת התושבים: מטעים, בית בד ויקב. במקום המבנים הבאים: בית כנסת, מקוה טהרה ומבני קבע למגורים, מלבד המגורים הזמניים בקרוונים. לפי אתר שלום עכשיו היישוב ממוקם על אדמות מדינה ויש לו הסכם הרשאה לתכנון למטעם ההסתדרות הציונית עד לינואר 2005. משרד הבינוי והשיכון מימן הקמת תשתיות בסכום של 1,675,000 ש"ח ‏‏[14]. בעקבות אלפי עצי זית שנטעו ליד הגבעה על ידי מייסד היישוב, יוסף חיים (יוסי) שוקר, הוקם ביישוב בית בד קטן. שוקר נפגע קשות בתאונת עבודה בבית הבד ורעייתו, רונית, המשיכה בניהול המטעים ובית הבד. היא נשארה עם חמשת ילדיה בגבעה, שכרה פועלים שיטפלו בעצי הזית, והקימה מרכז מבקרים, העוסק בהסברה אודות שבעת המינים. החברה "ארץ זית שמן" הייתה לבעלת מטעים והמשיכה לפתח את שטחי החקלאות בבקעות בין הגבעות. היום רוב האדמות במישורים הן מעובדות. החברה מפיקה שמן זית. בית-הבד הקטן עבר לאזור התעשייה שילה - שם נרכש ציוד מודרני ושמן הזית נמכר בכל רחבי הארץ.
אש קודש מאחז בהרי השומרון ליד היישוב שבות רחל וליד הר קידה השייך למועצה אזורית מטה בנימין. היישוב הוקם בשנת 1999 על ידי קבוצת צעירים שביקשו בהתחלה אישור להקמת מגדל מים במקום אך המקום יושב מאוחר יותר. כיום היישוב מונה כ-11 משפחות. תושבי היישוב מתפרנסים מגידול עזים לחלב וכרמי גפנים ליין. היישוב קרוי על שמו של אש-קודש גילמור, שהיה מאבטח בסניף המוסד לביטוח לאומי במרכז ירושלים ונרצח במהלך אינתיפאדת אל אקצה. היישוב שייך לישובי גוש שילה
קידה יישוב קהילתי כפרי בן 28 משפחות שנועד ליצור רצף טריטוריאלי של ההתיישבות בגב בין השומרון כביש 60 והבקעה כביש הבקעה. ביישוב בית כנסת וגנון. הוא שייך למועצה אזורית מטה בנימין ומשתייך לישובי גוש שילה. היישוב הוקם לאחר שבשנת תשס"ב (2003), פינה צה"ל את בסיס המודיעין "קידה", הניצב בראש פסגה נישאה מעל כביש אלון ובקעת הירדן. לפי דרישת "אמנה" הושג סיכום בין זמביש, מזכ"ל אמנה ובנימין בן אליעזר, שר הביטחון דאז, לאיזרוח הבסיס. לאחר ששר הביטחון הורה על פינוי התשתיות ומחיקת כל המבנים הציבוריים בבסיס. בי"א בסיוון עלה הגרעין על הקרקע בקידה. מהנקודה הזו ניתן להשקיף על האזור. לאחר העלייה לקרקע נעשה ניסיון לפנות את המבנים והתושבים. ניסיון זה כשל בזכות פסיקה של שופט בבג"ץ, שטען כי הקרקע חוקית (חלק מהתוכנית מתאר של שילה), ועל כן אין עילה לפינוי התושבים מהמקום. היישוב נקרא על שם מחנה קידה הסמוך, שגם הוא קרוי על שם הצמח קידה שהוא אחד מהצמחים שהשתמשו בהם להכנת שמן המשחה.
גבעת הראל
הכניסה לגבעת הראל
כרמי יין מטעי זיתים בגבעת הראל

יישוב קהילתי הנמנה על יישובי גוש שילה ושייך למועצה אזורית מטה בנימין. גבעת הראל נמצאת 740 מטר מעל פני הים. היישוב שוכן בגדה הצפונית של נחל שילה העליון. מאחז גבעת הראל הוקם בשנת 1998 ונקרא על שמו של הראל בן נון, בנו של הרב אלחנן בן נון רב היישוב שילה, שנהרג בידי מחבל, יחד עם שלמה ליבמן, בעת שמירה על היישוב יצהר. לאגודה, שהקימה את היישוב, הסכם הקצאה עם ההסתדרות הציונית העולמית עד 2045. תושבי היישוב עוסקים בחקלאות ובמקצועות חופשיים. בין היישוב לבין כביש 60 ניטעו כרמי גפנים וזיתים בהיקף של מאות דונם. העיבוד נעשה בעבודה עצמית. במקום יקב בוטיק בשם "יקב גבעות", המפיק גם שמן זית. בניגוד לרוב המאחזים, היישוב מחובר למים ולחשמל. בתחומי היישוב, כק"מ וחצי מערבית משילה, יש מזבח עולה חצוב בסלע בגובה 740 מטר מעל פני הים. המזבח ניצב על גבי טרסה, בולט מעל פני השטח, ומעליו ומתחתיו מדרון תלול ומצוקי. מתחת למזבח נתגלה כבשן סיד קדום ומתחתיו, 600 מטר מערבה, נובע מעיין "עין מחֵיבִּ‏ר" (נקרא היום גם "עין עֹ‏ז"), אשר לצדו כבשן נוסף. המזבח נמצא ברום המדרון המשקיף על נחל שילה, בקטע הנחל המחבר את עמק שילה ועמק לבונה, אשר שימש כציר תחבורה עיקרי בדרך האבות, ויש המזהים אותו עם "מעלה לבונה" הקדום. המזבח ניצב במפנה הדרומי של ההר ופונה לגבעת הרואה (שם נתגלו שרידי חווה עתיקה ותעשיות חקלאיות נלוות) ולעין עוז, באופן הנראה לעין לעוברים בנחל.

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גבעת הראל בוויקישיתוף
ישוב הדעת המכונה גם "הבית האדום". הוקם בשנת תשס"א (2001) על ידי נתי רום. משרד הבינוי והשיכון השתתף במימון הקמת התשתיות. בשנת תשס"ד הצטרפה לחווה משפחת יחיאל מיכאל יוספי והחלה לנהלה. המאחז נמצא מזרחית לשבות רחל, בסמוך לו שוכן מצפון המאחז עדי עד ומדרום המאחז קידה.

התושבים מתגוררים בבית עץ ובשבעה קרוואנים, ומגדלים מספר בוסתנים. במקום חווה אורגנית-אקולוגית ומבצעים בה שחזור מערות ומבני אבן מקומית, חפירת בורות מים לשתייה וחקלאות ובית שימוש אקולוגי שבו הפסולת נאגרת ומשמשת לדישון הצומח. המקווה של המקום נמצא בבור מים עתיק.

היישוב מכנה את עצמו : "מרכז להתחדשות וההטענת הגוף והנפש ברוח פנימיות התורה והמסורת העברית העתיקה" ומתקיימות בו פעילויות ברוח רבי נחמן מברסלב. אחת למספר שבתות מתארחים בחווה עשרות אנשים בתנאי שטח, דנים בתורת ר' נחמן, מקבלים הדרכה על התבודדות ויוצאים להתבודדות בגבעות הסמוכות לחווה. מעת לעת מתקיימות סדנאות לבניית גינות ירק ביתיות. (האתר של "ישוב הדעת").

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חוות ישוב הדעת בוויקישיתוף
עדי עד מאחז ליד ההתנחלות שבות רחל השייך למועצה אזורית מטה בנימין. היישוב הוקם בשנת 1998 על ידי מספר תלמידים מישיבת שדות אמיר שבשבות רחל. היישוב שייך לישובי גוש שילה.

גוש עציון

יישוב אם מאחז תיאור
מיצד פני קדם
מאחז פני קדם

מאחז במזרח גוש עציון, בשטח היישוב מיצד. פני קדם צופה על ים המלח. פני קדם הוקם בשנת 2001 ומתגוררות בו 31 משפחות ומספר רווקים דתיים לאומיים. מיקומו של היישוב כ"ספר מדבר" מזכה אותו בנוף, צמחיה ואקלים ייחודיים ולא מעט צמחים אנדמים לאזור.

מעלה עמוס איבי הנחל מאחז חרדי, מקימיו ותושביו עד היום הם חסידי ברסלב ששאפו לגור קרוב לטבע. המאחז נמצא בתחום המתאר של היישוב מעלה עמוס, השייך למועצה אזורית גוש עציון. הוקם בתחילת 1999.
נוה דניאל שדה בועז מכונה גם "נווה דניאל צפון", הוקם בשנת 2002 על ידי קבוצת סטודנטים ואנשי צבא. נקרא על שם בעז ממגילת רות. הוקם לאחר שמ"פ מילואים שזיהה צורך ביטחוני והתיישבותי ביישוב במקום זה הקים אותו ובמקום מספר קראוונים. ביישוב פועל פרויקט מיחזור ואיסוף פסולת הגדול ביותר כיום בגוש עציון.

רוב תושבי המקום הם אקדמאים (רופאים, מורים, מהנדסים, ועוד) וסטודנטים. תושבי המאחז מקפידים על חיי קהילה של חילונים ודתיים, שמירה על הטבע והסביבה, חקלאות ועבודה עברית בלבד, ערבות הדדית ומעורבות בקהילה. היישוב מקיים פרויקט של מפגשים ואירוח מכינות קדם צבאיות. מבנה שהיה במקום נהרס על ידי מנהל האזרחי, הריסה שהיוותה תקדים לפינוי עמונה.

כפר אלדד מעלה רחבעם מאחז הנמצא על הגבול בין מדבר יהודה להרי יהודה, ושייך למועצה אזורית גוש עציון. המאחז נמצא בקו המתאר של היישוב כפר אלדד, שבקרבת תקוע, ונמצא בסמוך לו, במרחק של כקילומטר אחד. היישוב מנציח את שמו של רחבעם זאבי שהיה מתומכי ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון ונרצח על ידי מתנקש פלסטיני. הוקם ב-2003. היישוב מאוכלס בתושבים חילונים ודתיים בצוותא, וחיות בו מספר משפחות בתשעה קרוואנים. בית כנסת נמצא בתהליכי בנייה.
קריית ארבע בית הכנסת חזון דוד
בית הכנסת "חזון דוד" עומד על תילו. ערב ראש השנה ה'תשס"ט

בית כנסת בסמוך לקריית ארבע שנמצא במבנה בלתי חוקי ומהווה מאחז עצמאי. בית הכנסת ממוקם מחוץ לקריית ארבע ומנציח את שמם של שני יהודים שנרצחו בסמוך למקום ב-2001. בית הכנסת אינו אלא קירות אבנים ויריעות ברזנט המקורות בימי החורף בסככה. בסמוך לבית הכנסת הוקמו מצבות זיכרון לנרצחים.

בכל יום מתקימות במקום תפילת ותיקין, שחרית, ומנינים רבים של תפילת מנחה ותפילת ערבית. בכל שבת נערך קידוש וסעודה קלה לאחר תפילת שחרית. מפאת היעדר הגנה על הציוד, ספר התורה אינו נשאר בארון הקודש כבשאר בתי הכנסת, אלא מובא ונלקח לאחר כל תפילה הכוללת קריאת התורה.

עקב היותו של בית הכנסת מבנה בלתי חוקי, וכן עקב טענת פלסטינים שהקרקע שייכת להם, הוצאו צווי הריסה לבית הכנסת והוא נהרס, נכון לאוקטובר 2008, 32 פעמים. אך לאחר כל הריסה, תושבי האזור מקימים את בית הכנסת מחדש.

ערב ראש השנה תשס"ח פנו פעילי שמאל ואנרכיסטים אל השייח ג'עברי, שהאדמה בבעלותו, בבקשה לקבל את אישורו להרוס את ביה"כ באמצעות דחפור בליל החג, ג'עברי סירב לבקשה בנימוק שאינו מוכן לחלל מקום תפילה. בעקבות מעשיו של ג'עברי נערך ב-10 בפברואר 2008 מפגש בביתו בינו ובין ראשי היישוב היהודי בחברון וכן קציני צה"ל בו הסתייגו שני הצדדים מפעילות האנרכיסטים והעניקו אותות הוקרה זה לזה.[4]

דרום הרי חברון

יישוב אם מאחז תיאור
סוסיא מצפה יאיר כונה בעבר מגן דוד. אז היה חווה חקלאית ליד סוסיא. החווה הוקמה על ידי מאיר עם-שלם, חקלאי ואידאולוג. הוא עסק בגידול כבשים, נטיעת עצי זית וגפנים. באותן שנים היו היחסים בין עם-שלם לבין הערבים החיים בסביבה מתוחים. מאבקי קרקעות ורועים באזור, שעד אז התמקדו בעיקר בסביבות היישובים מעון וסוסיא, החלו להתרחש גם בסביבות מצפה יאיר. מאז רציחתו של יאיר הר-סיני, רועה מהיישוב סוסיא, עלו למקום משפחות רבות, והחווה הפכה ליישוב של ממש. שמו של המאחז שונה ל"מצפה יאיר" על שמו.
מצפה עשהאל הוקם בשנת 2002 על ידי משפחות של בעלי תשובה אשר בקשו לעסוק בחקלאות. היישוב ממוקם בדרום הר חברון בגובה 700 מטר מעל פני הים. היישוב נמצא בדרך בין ליבנה ושמעה. ביישוב 4 משפחות. בעשהאל קיים בית כנסת ובית מדרש, מקווה טהרה לגברים שנחצב באבן ומעליו נבנתה כיפה מקורה. בשנה האחרונה נטעו ביישוב עצים רבים – עצי נוי ועצי פרי הכולל מטע זיתים יחד עם זריעת שדות חיטה ושעורה. תושבי המקום מגדלים גם חיות: עיזים כבשים, תרנגולות, סוסים וכלבים שעוזרים בשמירה על היישוב. ביולי 2008 הואשמו שלושה מתושבי המאחז בכך שכפתו פלסטיני, מורה במקצועו, היכו אותו, ותקפו שוטר של משמר הגבול. האירוע התרחש בעקבות שריפה שפרצה בשדות המאחז. לפי כתב האישום, קשרו תושבי המאחז את הפלסטיני לעמוד חשמל והיכו אותו בכל חלקי גופו. פרקליטם של הנאשמים טען כי ההצתה בוצעה בזדון (בהסתמכו גם על כך שנגד הפלסטיני הוגשה תלונה על הצתה כבר בחודש מאי), כי החקירה מגמתית, וכי מדובר בפרובוקציה שאורגנה לרגל ביקורם של אנשי תעאיוש במקום. [15] ‏‏[16]

מתנדבים בינלאומיים צילמו את המורה הכפות והמוכה. תחקירן בצלם תיעד את האירוע. השלושה נשלחו למעצר. שבועיים מאוחר יותר הוגשה תלונה על ידי משפחה של רועי צאן המתגוררים בסמוך למאחז כי קבוצה מתושבי המאחז תקפה מאהל שלה, הרסה והחרימה את כל רכושה. על פי עתון הארץ, חיילי צה"ל, שהבסיס שלהם נמצא במרחק כמה מאות מטרים מהמקום, לא פעלו כדי לעצור את ההתקפה, ואיש לא נעצר [5].

מצפה אשתמוע נמצא בהר חברון, מצפון ובצמוד ליישוב שמעה וממערב לכפר הערבי א-סמוע. המאחז שייך למועצה אזורית הר חברון. המאחז הוקם בשנת 2002 על ידי קבוצת בחורי ישיבה מהיישוב עתניאל, ושמו ניתן לו כיוון שהוא צופה אל המקום בו התקיימה עיר הלווים אשתמוע. בתחילה הוקם המאחז באמצע הדרך בין היישוב עתניאל לישוב שמעה, כדי ליצור רצף התיישבות יהודית מכיוון דרום לעתניאל. בעקבות הסדר עם משרד הביטחון, פונה המאחז בהסכמה במרחשוון התשס"ג בתמורה להכרה חוקית בנקודה הנעזבת, והוקם זמנית בנקודה הנוכחית בשטחו של היישוב שמעה. היעוד הראשוני של הקבוצה היה הקמת ישוב מעורב לדתיים וחילוניים ברוח הרב קוק. בשיאו מנה הגרעין כ-10 משפחות, אך בעקבות ההתנגדות הפוליטית והקשיים של תקופת ההתנתקות, נגנז רעיון היישוב והגרעין התפרק, ופינה את מקומו לישיבת הר שלום שעברה למקום בתמוז התשס"ו. הישיבה נקראת על שם שלום (שולי) הר מלך, שנרצח על ידי מחבלים והיה בין מקימי הישיבה. הישיבה נוסדה ביישוב חומש באלול התשס"ב, כשלוחה של הישיבה הגבוהה באלון מורה. המניע להקמת הישיבה בחומש היה חיזוק היישוב אחרי גל הטרור שפקד אותו. ראש הישיבה, הרב מרדכי גנירם, בוגר ישיבת קדומים וישיבת אלון מורה, סבור כי "הצלחנו באותה תקופה לחזק את היישוב, כאשר האווירה בחומש השתנתה ועלינו למספר של 53 משפחות מתוכן 16 שבאו לחומש בעקבות הישיבה" ‏‏[17]. אחרי הפינוי מחומש עברה הישיבה למצפה אשתמוע, גבעה הסמוכה ליישוב שמעה אשר בדרום הר חברון. שר הביטחון אהוד ברק אישר ביולי 2008 את מעמדה בתור ישיבת הסדר‏‏[18]. האישור מקנה לישיבה החדשה מעמד עצמאי ואפשרות לגיוס תלמידים ל"מסלול ההסדר". הבקשה נבדקה על ידי ועדת רבנים של איגוד ישיבות ההסדר, הישיבה עמדה בקריטריונים התורניים והמנהליים המנחים את ישיבות ההסדר ואושרה על ידי שר הביטחון. ישיבת "הר שלום" באשתמוע מציעה תוכנית המאפשרת לשלב לימוד תורה ועיסוק בחקלאות. תלמידי הישיבה עובדים גם עם הנוער ביישוב הסמוך "שמעה". בישיבה לומדים 55 תלמידים מכל רחבי הארץ. בי"ב תמוז תשס"ח חנכה הישיבה את מבנה הקבע הראשון במקומה החדש.
גבעת חסדי ה' הוקם בשנת ה'תשס"ה בתגובה לנסיון אונס של פלסטיני על בת משפחת הר-סיני המתגוררת במורד היישוב. במאחז ישנם מספר אהלים וגרים בו רווקים אחרי צבא אשר נמצאים שם בעיקר בלילות ויש להם קראוון עם חפציהם בגבעת הרוג'ום המסופחת ליישוב. בפי תושבי סוסיא נקרא המאחז גבעת הדגל.

בחודש תמוז ה'תשס"ח, החליט מח"ט חברון להציב במקום כח צבאי על בסיס מילואמניקים, בעקבות סכסוכים של פעילי שמאל ביחד עם פלסטינים בדואים הגרים בסמוך על שטחי מרעה, הכח ישן באחת הסוכות אשר הוקמו על ידי המתיישבים.

אביגיל אביגיל התנחלות וכפר יהודי הממוקם על גבעה ליד מעון בהר חברון. הכפר מקבל שירותים מינהליים-מוניציפליים מהמועצה אזורית הר חברון. הכפר נקרא על שמה של אביגיל, אשת נבל הכרמלי שחיה במעון המקראית. הכפר הוקם בערב יום הכיפורים בשנת 2001 על ידי קבוצת חיילים משוחררים מצה"ל, בסמיכות לאזור בו התקיימו מספר ניסיונות לפיגועים. מיד לאחר העלייה לקרקע הוצא על ידי בג"ץ צו ביניים שהקפיא את עבודות הפיתוח עד לבירור מעמד הקרקע. הדיונים נמשכו כשנתיים וחצי, והפסיקה התירה את המשך העבודות. באביגיל חיות כיום כעשר משפחות. עד שנת 2008 פעל בישוב דיר עיזים שסיפק חלב עיזים למחלבה בסוסיא.
בית יתיר נוף הנשר חווה חקלאית בין סוסיא לבית יתיר, המסומנת במפה כ"חוות לוציפר". ידועה גם בשמה חוות נוף-הנשר או חוות טליה. החווה היא בבעלות יעקב טליה, המגדל בה עדרי צאן מתחילת שנות התשעים - היה ברשותו עדר של 600 כבשים שנגנב ועתה בבעלותו עדר של 100 כבשים וכרם ענבים. לדבריו, חוותו ממוקמת על שטחי מדינה ואושרה בשנת 1995 על ידי יצחק רבין. לאחרונה המנהל האזרחי הודיע לו כי החווה עוברת, כמו שהיא, לבעלות ערבית. ב-25 דצמבר 2006, הפלסטיניים הורשו להיכנס לשטחי העיבוד של החווה ושתילי כרם הגפנים נעקרו. כמו כן, המינהל האזרחי איפשר לערבים להתגורר על שתי גבעות שולטות בשטח. אחת הגבעות, הסמוכה לחוות טליה, זוהתה במחקר מדעי על ידי ד"ר עוז גולן כ"סלע המחלוקת" המקראית, שם התרחש הסיפור הידוע בזמן ששאול רדף אחרי דוד - מלאך ה' נגלה אליו, וציווה עליו להניח לדוד ולרדוף אחרי הפלשתים.

לבעלי החווה יש הסכם הקצאה מהסתדרות הציונית עד יולי 2042 ולפיו יש להם תוכנית מאושרת לחוות מרעה. שטח החווה צופה על העיר ערד, ממערב וממזרח, על כל עמק והר חברון עד דימונה, רבת עמון וים-המלח.

מאחזים שאושרו על ידי הממשלה

חלק מהמאחזים שהוקמו בשטחי יהודה ושומרון בלא היתר מהרשויות המוסמכות קיבלו לאחר זמן-מה אישור מהממשלה.

בין המאחזים שאושרו בדיעבד ניתן למנות את המאחזים הבאים:

  • רחלים - אושר על ידי ממשלת נתניהו ב-1998 בהסכם הקואליציוני עם מולדת.
  • הנקודה - אושר על ידי ממשלת ברק ב-2001 ב"הסכם המאחזים". מאחז זה מהווה כיום חלק מוניציפלי מהתנחלות איתמר.
  • גבעות עולם - אושר על ידי ממשלת ברק ב-2001 ב"הסכם המאחזים", אך הוגדר כ"ישוב מוקפא" שאיננו מיועד להתרחבות.‏‏[19]

מאחזים שפורקו

להלן חלק מהמאחזים שפורקו:

  • כרם עצמונה היה יישוב קטן בגוש קטיף שהכיל כ-20 משפחות שהתגוררו בקרוואנים. ביישוב היה בית כנסת ומקווה. היישוב לא הוכר על ידי מדינת ישראל ונחשב כמאחז. כמו שאר ישובי גוש קטיף, פונה היישוב בשנת 2005 במסגרת תוכנית ההתנתקות.
  • אלון מורה דרום, 3.5 ק"מ דרומית מזרחית לאלון מורה, נבנה באוגוסט 2002, פורק ביוני 2003.
  • שבי שומרון מערב , 500 מ' דרומית מערבית לשבי שומרון, נבנה בדצמבר 2001, פורק ביולי 2003.
  • שחרית, 1.6 ק"מ צפונית לברוכין, נבנה בינואר 2003, פורק ביוני 2003.
  • גינות אריה, 1.4 ק"מ מזרחית לעפרה, נבנה בפברואר 2001, פורק במאי 2004.
  • טל בנימין 590 מ' דרומית לעפרה, נבנה ביולי 2002, פורק במאי 2004.[6]

קישורים העוסקים במאחזים ספציפיים

חוות גלעד
חוות יאיר
מגרון
  1. ^ ‏ המקור: [1]. ‏
  2. ^ ‏המקור:
    שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ

    פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
    נדב שרגאי, החווה של סקאלי, הגבעה של רונן, באתר הארץ, 30 יוני 2006‏
  3. ^ דו"ח המאחזים של טליה ששון, עמוד 101
  4. ^ מגרון באתר המועצה האזורית מטה בנימין, מציין את התאריך ד' באייר תשנ"ט - (1999)
  5. ^ אסף גולן, מתגלגלים במגרון, הצופה, 24 באוגוסט 2008
  6. ^ דו"ח טליה ששון עמוד 105‏
  7. ^ אלפים השתתפו בטקס הכנסת ספר תורה בישוב מגרון, בשבע, 23 בדצמבר 2003‏
  8. ^ חנן פורת, צעד אחורה, שניים קדימה, מקור ראשון, 14 באוגוסט 2008
  9. ^ ביילין: הסכם מגרון הוא הסכם שקרי, 15 באוגוסט 2008, אתר מרצ‏
  10. ^ נדב שרגאי, מאחז ועוד מאחז – כך יוצרים רצף התיישבות, בעיתון הארץ, 6 בספטמבר 2004
  11. ^ בג"ץ 9051/05
  12. ^ חרשה, אתר שלום עכשיו
  13. ^ דו"ח המאחזים של טליה ששון, עמוד 101
  14. ^ שלום עכשיו
  15. ^ אורי פז, מתנחלים מואשמים בהתעללות בפלסטיני - מקור ראשון‏‏
  16. ^ חגית רוטנברג, האנרכיסטים גאים להציג - ערוץ שבע‏‏
  17. ^ עוזי ברוך ברק אישר הקמת ישיבה באשתמוע
  18. ^ ‏קובי נחשון, ישיבת ההסדר מחומש חוזרת בהר-חברון, ynet‏
  19. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ

    פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
    אביב לביא, אימת הגבעות, באתר הארץ, 08/04/2003‏