אחנתון

פסל של אמנחותפ הרביעי

קובץ:Aten disk.jpg

אחנתן ומשפחתו סוגדים לאל אתן

אחנתון, שהיה ידוע כאמנחותפ הרביעי בתחילת מלכותו, היה פרעה של השושלת השמונה עשר במצרים. מקובל כי נולד לאמנחותפ השלישי ומלכתו הראשית, תיאי, בשנת 26 למלכותם (1379/1362 לפנה"ס). אמנחותפ הרביעי ירש את אביו לאחר 38 שנות מלכות, ייתכן לאחר מלכות משותפת של שניהם למשך עד 12 שנה. תאריכים אפשריים למלכותו של אחנתון (התלויים במחלוקות בכרונולוגיה המצרית) הם בין 1367 ל-1350 לפנה"ס או מ-1350/1349 לפנה"ס ועד ל-1334/1333 לפנה"ס. אשתו העיקרית של אחנתון הייתה נפרטיטי, שנעשתה מפורסמת בשל פסלה, שנמצא כיום במוזיאון המצרי באי המוזיאונים שבברלין, הפסל מוצג כיום בבניין המוזיאון הישן.

המהפכה האתניסטית

אמנחותפ הרביעי היה מהפכן דתי, ובשנה הרביעית למלכותו הוא הנהיג במצרים את האתניזם, שהעלה את אל השמש, אתון – שקודם לכן היה אל מדרגה שנייה – למעמד של אל עליון, במקומו של האל אמון. המהפכה הדתית הזו כנראה החלה עם החלטתו להצהיר על פסטיבל-סד - צעד יוצא דופן, שכן פסטיבל-סד, סוג של יובל מלכותי שאמור היה לחזק את כוחותיו האלוהיים של מלכותו של פרעה, בדרך כלל נערך בשנה השלושים למלכותו של פרעה.

בשנה הרביעית הוא גם החל לבנות את בירתו החדשה, אחתאתון ('האופק של אתון'), שזוהתה כתל עמרנה. בשנה החמישית למלכותו, אמנחותפ הרביעי שינה את שמו באופן רשמי לאחנתון (בין הפירושים המקובלים: 'הראוי לעבוד את אתון', 'בחירו של אתון' ו'הרוח המפוארת של אתון'), כעדות לפולחן החדש. התאריך שניתן לאירוע כנראה נפל ב-2 בינואר של אותה שנה. בשנה השביעית הבירה הועברה מנא אמון לאחתאתון במדבר המערבי, אם כי בנייתה של העיר התמשכה לעוד שנתיים. לכבודו של אתון, הוא גם בנה קומפלקס מקדשים מהמסיביים ביותר במצרים העתיקה, כולל המקדשים בכרנך ונוא אמון, ליד המקדש הישן לאמון. במקדשים אלה, עבדו את אתון בשמש הישירה, בניגוד למקדשים החשוכים שבהם עבדו את האלים הישנים. מקובל, כי אחנתון חיבר גם תפילה לאתון.

במקור, אחנתון הציג את אתון כווריאציה של האל העליון המוכר, אמון-רע (בעצמו התוצאה של עלייתה לגדולה של כת אמון, שהביאה להתמזגותו של אמון עם אל השמש רע), בנסיון להציב את האמונה החדשה בהקשר מצרי מוכר. אולם בשנה התשיעית למלכותו אחנתון הצהיר על גרסה רדיקלית יותר של הדת החדשה שלו בכך שהצהיר כי אתון אינו רק האל העליון, אלא האל היחיד, וכי הוא, אחנתון, הוא היחיד שיכול לגשר בין אתן לעמו. הוא אף הציג רצח טקסי של אמון, והורה על הריסה של המקדשים של אמון בכל מצרים. פעולה זו הייתה התקפה חזיתית על הכמורה של אמון, שהייתה בעלת כוח פוליטי וכלכלי רב במצרים.

שמו של אתון גם נכתב אחרת לאחר השנה התשיעית, על מנת להדגיש את הרדיקליות של השלטון החדש, שכלל איסור על פסלים של אתון, חוץ מאשר העיגול של השמש, כאשר הקרניים צוירו עם ידים, שכנראה ייצגו את הרוח הלא נראית של אתון, המעניקה חיים לכל, שבאותו זמן נחשב לא רק כאל השמש, אלא כאל אוניברסלי.

השלב הראשון של האתניזם נראה כסוג של הנותיזם המוכר בדת המצרית, אך הצורה המאוחרת נראית כפרוטו-מונותיאיזם. הרעיון של אחנתון כחלוץ המונותיאיזם קודם על ידי זיגמונד פרויד בספרו משה האיש ואמונת היִחוד וכך נכנס לתודעה הציבורית. הסבר אלטרנטיבי מהעת האחרונה, שמתבסס על פרשנות של ההיסטוריה המקראית והמצרית, מציע כי משה ואחנתון היו אותו אדם. פרופסור יהודה אליצור הציע כי יוסף הוא זה שהשפיע על אחנתון לעבור לאמונה באל אחד לעומת זאת יש הטוענים שאשתו נפרטיטי ואמו, שהיו שתיהן ממוצא כנעני, מסביבה בה נפוצו רעיונות מונותאיסטיים-מונוליטאריים.לפי הפרשנות המקובלת לא הייתה כוונתו של אמנחותפ ליצור דת מונותאיסטית חדשה, אלא דת מונוליטארית מהסוג שהיה קיים במקומות מסוימים במסופוטמיה, שמשמעותה הייתה אמונה שקיימים אלים נוספים, אולם המאמינים באותה דת מחויבים לעבוד אל אחד בלבד.

סגנונות האמנות שפרחו בתקופה קצרה זו היו שונים באופן מובהק מאמנות מצרית אחרת, ובהם יש עיוותים גופניים שונים, כמו ראשים מאורכים ובטן בולטת, כיעור מוגזם ויופיה של נפרטיטי. מעניין כי בפעם היחידה באמנות המצרית המלכותית, משפחתו של אחנתן צוירה באופן נטרוליסטי במובהק, והם אף מראים חיבה אחד לשני. נפרטיטי גם נמצאת על יד הפרעה בפעולות שבדרך כלל רק הפרעה היה יכול לעשות, והדבר מרמז כי היא הגיעה להשפעה בלתי רגילה עבור מלכה. ייצוגים אמנותיים של אחנתון מראים אותו באופן נשי ביותר, עם איברים דקים, בטן בולטת וירכיים רחבות, דבר שהעלה תאוריות קונטרברסליות כי הוא בעצם היה אשה המתחזה לגבר, דבר שידוע כי קרה בפוליטיקה המצרית פעם או פעמיים, או שהוא היה דו-מיני או שהיה במצב בין-מיני אחר. יש שהציעו גם כי משפחתו סבלה מסינדרום מרפן, שיוצר תווי פנים מאורכים, ודבר זה עשוי להסביר את מראהו של אחנתון. אך ממספר מקורות עולה כי ייצוגים פרטיים של אחנתון, בניגוד לאמנות הרשמית, הראו אותו כרגיל למדי; מעבר לכך, דמויות מובילות אחרות מתקופת עמרנה, מלכותיות ואחרות, הוצגו עם המאפיינים האלה גם כן, דבר שמעלה אפשרות כי הייתה סיבה דתית כלשהי לייצוג זה.

עדויות חשובות לגבי השלבים המאוחרים של מלוכת אחנתון הגיעו מהגילוי של "מכתבי עמרנה". מכתבים אלה כנראה נזרקו על ידי סופרים לאחר שהועתקו לפפירוס, והם מהווים אוצר בלום של מכתבי טבלאות החמר שנשלחו מהמצפים האימפריאליים ומבעלי הברית הזרים של מצרים. מהמכתבים עולה כי אחנתון היה אובססיבי לגבי דתו החדשה, וכי הזנחתו את ענייני המדינה הביאה לחוסר סדר ברחבי האימפריה המצרית העצומה. המושלים והמלכים של הארצות הנשלטות שלחו מכתבים שבהם ביקשו זהב, וגם התלוננו כי מתעלמים מהם ומרמים אותם. מוקדם במלכותו, היה ריב בין אחנתון לבין מלך מיתני, לאחר מכן אחנתון חתם על הסכם עם החיתים כנגד עצתו של מלך מיתני, ואלה התקיפו את מיתני וניסו לבנות אימפריה משלהם. קבוצה אחרת של בעלי ברית למצרים שניסו למרוד בחיתים נוצחו, והם שלחו לאחנתון מכתבים ובהם ביקשו תגבורת חיילים; הוא כנראה לא ענה לבקשתם.

משפחה

שנת נישואיו של אחנתון לנפרטיטי אינה ידועה. אך היו להם שש בנות ידועות:

• מריתאתן – שנה 2
• מקתאתן – שנה 3
• ענחסנפאתן, בעתיד המלכה של תות-ענח-אמון – שנה 4
• נפרנפרואתן תא-שרית – שנה 6
• נפרנפרורה – שנה 9
• סתפנרה – שנה 11

מכל אהבותיו הידועות או האפשריות שלו, הידועות ביותר הן:

• תיאי, אימו. שתים עשרה שנים לאחר מותו של אמנחותפ השלישי, היא עדיין מוזכרת בכתובות כמלכה ואהובה על המלך. הוצע כי אחנתון ואימו היו שניהם מלכים בתקופה זו עד למותה, דבר שהיה נחשב כגילוי עריות בתרבות זו.
• נפרטיטי, מלכתו העיקרית.
• קייה, מלכתו השנייה.
• ענחסנפאתן, בתו השלישית ואשתו האחרונה הידועה. הם נישאו בשנתו האחרונה. היא כנראה ילדה לו בת, ענחסנפאתן-תא-שרית. לאחר מותו, ענחסנפאתן נישאה ליורשו, תות-ענח-אמון.

ירושה

יש דיון מסוים סביב השאלה האם אמנחותפ הרביעי ירש את הכתר לאחר מות אביו, אמנחותפ השלישי, או שהיה זמן מסוים של מלכות בו זמנית (עד 12 שנים לפי כמה אגיפטולוגים).

באופן דומה, אם כי מקובל כי סמנחכרע ואחנתון עצמו מתו בשנה ה17 למלכותו, לא ברור האם סמנחכרע (אחיה של נפרטיטי) מלך יחד עימו שנתיים או שלוש לפני מותו, וכן האם סנחכרע חי לאחר מות אחנתן.

היורש הבא היה בוודאות תות ענח' אמון (בתחילה – תות-ענח אתון), שעלה לכס המלכות בגיל 8, כאשר הארץ נשלטת על ידי השר הראשי, (והפרעה הבא), איי (אחיה של תיאי ואביהם של סמנחכרע ונפרטיטי). תות-אנח-אמון כנראה היה אחיו הצעיר של סמנחכרע ובן של אמנחותפ השלישי או של אחנתון.

עם מותו של אחנתון, כת האתון שהוא יצר הפסיקה לפעול כמעט מיד. תות-אנח אתון שינה את שמו לתות-ענח'-אמון בשנה השלישית למלכותו (1348 או 1331 לפנה"ס) ונטש את אחתאתון, והעיר הפכה לעיי חורבות. המקדשים שאחנתון בנה, כולל המקדש בנוא אמון, יצאו משימוש בימי יורשיו איי וחורמחב, ומיחזרו אותם כמקור טוב לחומרי בניה וכעיטורים למקדשיהם-הם. הכתובות שהוקדשו לאתון הושמדו ונמחקו.

נטישתה של העיר הקלה על הארכאולוגים להשוות את הממצאים שנמצאו בה לממצאים באתרים אחרים, מכיוון שהעיר הייתה מיושבת תקופה קצרה בלבד.

כמו כן, אחנתון, סמנחכרע, תות ענח' אמון ואיי נמחקו מהרשימות הרשמיות של הפרעונים, שבמקום זה מצהירים כי אמנחותפ השלישי נורש ישירות על ידי חורמחב. דבר זה כנראה מעיד על נסיון של חורמחב למחוק כל זכר לאתניזם ולפרעונים שהיו קשורים אליו. שמו של אחנתון לא הופיע באף אחד מרשימות הפרעונים שנוסחו בידי הפרעונים המאוחרים, ורק בסוף המאה ה-19 נתגלתה זהותו מחדש, והשרידים של מלכותו נמצאו בידי הארכאולוגים.

קישורים חיצוניים

• ההמנון של המלך אחנ-אטון אל השמש בתרגום לעברית מאת אהרן קמינקא
• ביוגרפיה העוסקת בקשרי המשפחה שלו