סנקה

סנקה

לוקיוס אנאוס סנקה, נודע גם בפשטות כסנקה או סנקה הצעיר (3 לפנה"ס – 65 לספירה), היה פילוסוף, מדינאי, ומחזאי רומאי, ב"תקופת הכסף" של הספרות הלטינית.

ביוגרפיה

סנקה נולד ברומא, בנם השני של הלוויה ולוקיוס אנאוס סנקה, רטוריקן עשיר הידוע כסנקה הזקן. אחיו הבכור של סנקה, גליו, היה פרוקונסול באכיה (שם, לפי מקורות נוצריים מוקדמים, הוא פגש את השליח פאולוס בערך ב-52 לספירה). סנקה היה דודו של המשורר מרקוס אנאוס לוקאנוס, בנו של אחיו הצעיר, אנאוס מלה.

המסורת מספרת כי הוא היה ילד חולני, ונלקח לרומא על ידי דודתו לצורך חינוכו. הוא למד שם רטוריקה, ופילוסופיה סטואית ונאו-פיתגורית. אך יש מעט מאוד מידע ביוגרפי שניתן להפיק מיצירותיו הוא, ולפיכך קשה לדעת את הפרטים המדויקים על הביוגרפיה שלו. מקורות היסטוריים אחרים נכתבו מנקודות מבט מוטות, ולכן קשה להפיק מהם מידע מהימן לגבי חייו.

תחת השגחתם של אביו ודודתו, הוא בנה לעצמו קריירה משגשגת כפרקליט ונבחר לקוואיסטור לשנת 33. ב-35 נשא לאישה את פומפיה פולינה. אחרי שירש את ממונו של אביו חדל מלעסוק במשפטים וניסה את כוחו בכתיבה. בשנת 40 כתב מכתב תנחומים למרסייה, בתו של ההיסטוריון קרמוטיוס קורדוס שנאלץ להתאבד בפקודת טיבריוס 15 שנה קודם לכן. בשל מכתב זה הקיסר קליגולה ציווה להוציא להורג את סנקה, אך לבסוף לא הרגו רק מכיוון שהאמין כי סנקה החולני ימות ממילא. (סנקה סבל מקוצר נשימה עד כדי כך שלעתים קרובות חשב להתאבד). בשנת41 מסלינה, אשתו של הקיסר קלאודיוס, שכנעה את קלאודיוס שיגרש את סנקה לקורסיקה בהאשמה כי נאף עם יוליה ליבילה. בשהותו בגלות עסק בלימודים פילוסופיים, וכתב בין היתר את חיבורו "תנחומים" לאמו הלביה.

בשנת 49, אשתו החדשה של קלאודיוס, אגריפינה הצעירה, קראה לו חזרה לרומא על מנת ללמד את בנה, ל. דומיטוס, שעתיד היה להיות הקיסר נירון. כאשר קלאודיוס נרצח בשנת 54, אגריפינה הצליחה להביא להכתרתו של נירון לקיסר, ולהעדפתו על פני בריטניקוס, בנו של קלאודיוס.

במשך חמש השנים הראשונות שלט נירון בתבונה תחת השפעתו של סנקה ושל פקיד בכיר אחר, סקטוס אפריקנוס בורוס. אך לאחר זמן מה, סנקה ובורוס איבדו את השפעתם על נירון ושלטונו הפך דיקטטורי וטיראני. בשנת 58 סנקה נתבע לדין על כך שצבר הון תועפות על חשבון הציבור, אך יצא מן המשפט ללא פגע. הוא התעשר מאוד מהשקעות כשניצל את מעמדו הרם כדי לקבל אינפורמציה פיננסית, והלווה כספים לפרובינקיות בשיעורי ריבית גבוהים מאוד. הוא עצמו הסתפק במועט למרות עושרו הרב, ישן על מזרן קשה, שתה מים בלבד והסתפק במזון מועט. "שפע של מזון מפריע למחשבה וחונק את הנשמה" כך כתב.

מותו של בורוס בשנת 62 הזיק מאוד למעמדו של סנקה, ונירון היה נתון להשפעתם של אנשים שהטיחו בסנקה האשמות שונות ובהן שניסה לצבור עוד ועוד ממון. סנקה פרש והשקיע את זמנו בלימוד וכתיבה. אחרי השריפה הגדולה של רומא בשנת 64, סנקה תרם את רוב ממונו למטרת שיקומה. בשנת 65 הוא הואשם כי היה שותף בקשר פיסו שמטרתו הייתה להרוג את נירון, וללא משפט הצטווה על ידי נירון להתאבד. טקיטוס מתאר את ההתאבדות של סנקה ואשתו, פומפיה פולינה, שבחרה להתאבד יחד עם בעלה.

יצירות

היצירות המיוחסות לסנקה כוללות סאטירה, ספר על מטאורולוגיה (מחקרי טבע), מאמרים פילוסופיים, 124 מכתבים העוסקים בנושאים מוסריים (מכתבי מוסר), ועשר טרגדיות. אחת מהטרגדיות המיוחסות לו, אוקטביה, בוודאי אינה שלו. הוא אפילו מופיע כאחת מהדמויות במחזה. אחריותו על טרגדיה אחרת, הרקולס באוטה, מסופקת.

השיטה של הפילוסופיה הסטואית שסנקה האמין בה הדגישה צעדים מעשיים שעל ידיהם הקורא יוכל לעמוד בפני בעיות החיים. בייחוד הוא האמין כי חשוב מאוד לעמוד בפני העובדה של המוות. השאלה של איך לעמוד בפני המוות היא דומיננטית ברבים ממכתביו. מכתבי מוסר אלה נכתבו לידידו לוקיליוס, מושלה העשיר של סיציליה שהיה משורר ופילוסוף אפיקוראי. במכתבים אלה ניתן לראות תחילתו של סגנון הכתיבה של המסה שבו המשיכו אחריו פלוטארכוס היווני, מישל דה מונטן מחבר "המסות" הצרפתי, פרנסיס בייקון האנגלי ורבים אחרים. מישל דה מונטן הושפע רבות מסנקה, ובמסה "על ספרים" (ספר 2 פרק 10) הוא כותב: "סנקה מתאמץ ומשתדל לצייד בנשק את המידות הטובות מול האימה, הרפיון והתשוקות הנלוזות... הוא מחזיק בדעות סטואיות ואפיקוראיות, רחוקות מן המצוי והרגיל, אך לדעתי יציבות ומתאימות לחיי הפרט."

הטרגדיות של סנקה אמנם נכתבו בצורת דרמה, אך נועדו כנראה להיקרא ולא להיות מוצגות על במה. הוא לקח מחזות מהתיאטרון היווני הקלאסי, מהטרגיקנים אייסכילוס, סופוקלס ואוריפידס. מחזותיו של סנקה נקראו רבות באוניברסיטאות אירופאיות בימי הביניים, ולכן הם השפיעו בצורה חזקה על הדרמה הטרגית בתקופת הרנסאנס, ובעיקר על הספרות באנגליה האליזבתנית ועל המחזאים הצרפתיים פייר קורניי וז'אן רסין.

רשימת יצירותיו

• תנחומים למרסייה (שנת 40 לספירה)
• על הכעס (41)
• תנחומים להלביה (42)
• לפוליביוס על התנחומים (44)
• על החיים הקצרים (49)
• על יציבותו של החכם (55)
• על הרחמים (56)
• על החיים המאושרים (58)
• על הפנאי (62)
• על שלוות הנפש (63)
• על החסדים (63)
• מחקרי טבע (63)
• על ההשגחה העליונה (64)
• מכתבי מוסר (64)

טרגדיות

• שיגעונו של הרקולס
• האישה מטרויה
• האישה הפיניקית
• פדרה
• מדיאה
• טייסטס
• אגממנון
• אדיפוס
• טרואדס
• אוקטביה

תרגומי יצירותיו לעברית

• כתבים נבחרים. מתורגמים מרומית בלויית מבואות והערות על ידי אהרן קמינקא. תל אביב, דביר, תשכ"ב. [התוכן: על ההשגחה האלוהית, על מנוחת הנפש, איגרת-תנחומים לאמו הלוויא, מכתבים.]
• מחקרי טבע. שבעה ספרים לפוליביוס במות אחיו מאת לוציוס אנאוס סנקא. מתורגמים מרומית עם מבואות והערות ומאמרים נספחים מאת המתרגם אהרן קמינקא. תל אביב, "דבר" בהשתתפות מוסד ביאליק, תש"ב.
• מכתבי מוסר. מאת לוציוס אנאוס סנקא. מתורגמים מרומית עם הערות, בידי אהרן קמינקא. כרך א' - ירושלים, ראובן מס, ת"ש; כרך ב' - תל אביב, "דבר", תש"ב.
• שיחות פילוסופיות. מאת לוציוס אנאוס סנקא. מתורגמים מרומית, עם מבואות והערות והשקפה כוללת: חיי סנקא ודעותיו מאת אהרן קמינקא. תל אביב, "דבר" בהשתתפות מוסד ביאליק. כרך א' - תש"ג; כרך ב' - תש"ה.
• מבחר מאמרות מכתבי סנקה. בתוך: נתן שפיגל, סנקה - האיש ומשנתו. ירושלים, מוסד ביאליק, תשל"ד. עמ' 165-187.

לקריאה נוספת

• נתן שפיגל. סנקה, האיש ומשנתו. ירושלים, מוסד ביאליק, תשל"ד (1973). 224 עמ'.

קישורים חיצוניים

• סנקה, מכתבי מוסר (מכתבים א' - ח' ו-ט' - י'), בתרגום לעברית מאת אהרן קמינקא
• מידע נוסף על סנקה מאתר אקרופוליס החדשה