מערת קבורה – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־10:12, 15 בספטמבר 2009

שגיאות פרמטריות בתבנית:לשכתב
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בתקופות הקדומות רווחה הקבורה במערות.

מערות הקבורה בארץ ישראל

ניתן לחלק את תופעת הקבורה במערות בארץ ישראל לשלושה שלבים: התקופה הכנענית, התקופה הישראלית, ותקופת בית שני.

התקופה הכנענית

בתקופה הכנענית (תקופת הברונזה) נהגו לקבור את הנפטרים בתוך מערה בעלת מתאר עגלגל. הנפטר הונח לצד קרוביו. מכאן הביטוי המקראי "וישכב ויֵאסף אל אבותיו", לצידיו הונחו מנחות קבורה הכוללים כלי חרס ומתכת ותכשיטים. תקופה זו מתחלקת לכמה שלבי משנה.

בתקופת הברונזה הקדומה הקבורה הייתה במערות גדולות יחסית בהם נקברו דורות של נפטרים. כאשר הוכנסה גופה חדשה דחקו את העצמות היישנות ואת כלי המנחה הנלווים עליהם לשולים.

בתקופת הברונזה הביניימית (ברונזה תיכונה 1), הקבורה הייתה בתוך מערות קטנות יחסית, שבכל אחת מהן הייתה קבורה בודדת. באתרים מסוימים (דוגמת ג'בל קעקיר בגבול השפלה והר), ישנם שדות קבורה מדהימים הכוללים מאות פתחים של מערות.

בתקופת הברונזה המאוחרת שבו לקבור באופן המוני. במערות מתקופה זו נמצאו שיטות קבורה שונות וכמות גדולה ועשירה של כלי-מנחה. בתקופה זו שיש בה ירידה ישובית, הממצא העשיר בקרמיקה בחלקה מיובאת ממרחקים, הינו עדות לרמה התרבותית הגבוהה של התקופה.

ה=תקופה הישראלית=

בתקופה הישראלית (תקופת הברזל) נחצבו מערות רבועות ובהן "משכבים": מעין מיטות עליהן הושכבו הנפטרים עד שנתאכל הבשר. אז לוקטו עצמות הנקבר ל"קבורה משנית" ורוכזו בחלל שנחצב לשם כך.

תקופת בית שני

בימי הבית השני הייתה הקבורה במערות פרטניות.

ירושלים של ימי בית שני הייתה מוקפת מכל עבריה בשדות קברים. בשל קדושת ירושלים ובשל טומאת המת נאסרה קבורה בין חומותיה והותרה רק מחוץ לחומות ובמרחק סביר ("מרחיקין את הנבלות ואת הקברות מן העיר חמישים אמה (משנה בבא בתרא, ב, ט). כאשר העיר התרחבה הורחקו הקברות ("כל הקברות מפנין חוץ מקבר המלך ומקבר הנביא" (בבא בתרא, א, יא). האמונה בתחיית המתים הביאה לשמירת עצמותיו של כל אדם בנפרד. הנקברים נקברו בתחילה במערות למשך כשנה עד שנותרו העצמות, שנקברו לאחר-מכן בגלוסקמאות ("מלקט אדם עצמות אביו ואמו... בראשונה היו קוברים אותן במהמורות. נתאכל הבשר היו מלקטין את העצמות קוברים אותן ברזין (ארון)" ירושלמי מועד קטן, פא ע"ג). בירושלים התפתח מנהג ייחודי של עיטור הגלוסקמאות בעיטורי פרחים, בעיקר פרח השושן וענפי דקלים. הגלוסקמאות הונחו במערות קבורה משפחתיות, חצובות בסלע או במבנים בנויים. מאות מערות הקבורה מימי בית שני פרושות בעיקר בצפון ירושלים (אזור סנהדריה, מזרחה (גדות נחל קדרון), ומדרום לעיר העתיקה (גיא בן הינום וכתף הינום) ומהוות נקרופוליס. בצידה המערבי של העיר נמצאו מעט קברים, בעיקר לאורך דרך עזה ושכונת רחביה.

משפחות מכובדות, כמשפחת כהני בני-חזיר, בנו היכלות קבורה מרשימים ומפוארים, בסגנון הלניסטי, בהן נטמנו הגלוסקמאות. גם עשירים ירושלמיים וסוחרים מתיוונים הקימו מבני קבורה מפוארים, כדוגמת קבר יסון.

ראו גם

יום ליקוט עצמות

@@ שורה 2: / שורה 2: @@
 בתקופות הקדומות רווחה ה[[קבורה]] ב[[מערה|מערות]].
 [[תמונה:Sanhedrin_tombs.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הכניסה ל[[קברי הסנהדרין]] ב[[ירושלים]]]]
+== מערות הקבורה בארץ ישראל ==
 ניתן לחלק את תופעת הקבורה במערות ב[[ארץ ישראל]] לשלושה שלבים: '''התקופה הכנענית''', '''התקופה הישראלית''', ו'''תקופת בית שני'''.
-==התקופה הכנענית==
+===התקופה הכנענית===
-בתקופה הכנענית ([[תקופת הברונזה]]) נהגו לקבור את הנפטרים בתוך מערה בעלת מתאר עגלגל. הנפטר הונח לצד קרוביו. מכאן הביטוי המקראי "וישכב ויֵאסף אל אבותיו", לצידיו הונחו מנחות קבורה הכוללים כלי חרס מתכת ותתכשיטים. תקופה זו מתחלקת לכמה שלבי משנה.
+בתקופה הכנענית ([[תקופת הברונזה]]) נהגו לקבור את הנפטרים בתוך מערה בעלת מתאר עגלגל. הנפטר הונח לצד קרוביו. מכאן הביטוי המקראי "וישכב ויֵאסף אל אבותיו", לצידיו הונחו [[מנחות קבורה]] הכוללים [[כלי חרס]] ומתכת ו[[תכשיט]]ים. תקופה זו מתחלקת לכמה שלבי משנה.
 ב'''תקופת הברונזה הקדומה''' הקבורה הייתה במערות גדולות יחסית בהם נקברו דורות של נפטרים. כאשר הוכנסה גופה חדשה דחקו את העצמות היישנות ואת כלי המנחה הנלווים עליהם לשולים.
-ב'''תקופת הברונזה הביינימית''' (ברונזה תיכונה 1), הקבורה הייתה בתוך מערות קטנות יחסית, שבכל אחת מהן הייתה קבורה בודדת. באתרים מסוימים (דוגמת ג'בל קעקיר בגבול השפלה והר), ישנם שדות קבורה מדהימים הכוללים מאות פתחים של מערות.
+ב'''תקופת הברונזה הביניימית''' (ברונזה תיכונה 1), הקבורה הייתה בתוך מערות קטנות יחסית, שבכל אחת מהן הייתה קבורה בודדת. באתרים מסוימים (דוגמת ג'בל קעקיר בגבול השפלה והר), ישנם שדות קבורה מדהימים הכוללים מאות פתחים של מערות.
 ב'''תקופת הברונזה המאוחרת''' שבו לקבור באופן המוני. במערות מתקופה זו נמצאו שיטות קבורה שונות וכמות גדולה ועשירה של כלי-מנחה. בתקופה זו שיש בה ירידה ישובית, הממצא העשיר בקרמיקה בחלקה מיובאת ממרחקים, הינו עדות לרמה התרבותית הגבוהה של התקופה.
-==התקופה הישראלית==
+==ה=תקופה הישראלית===
-בתקופה הישראלית ([[תקופת הברזל]]) נחצבו מערות רבועות ובהן "משכבים": מעין מיטות עליהן הושכבו הנפטרים עד שנתאכל ה[[בשר]]. אז לוקטו עצמות הנקבר ל"קבורה משנית" ורוכזו בחלל שנחצב בתחתית המשכב ונקרא "[[מאספה]]".
+בתקופה הישראלית ([[תקופת הברזל]]) נחצבו מערות רבועות ובהן "משכבים": מעין מיטות עליהן הושכבו הנפטרים עד שנתאכל ה[[בשר]]. אז לוקטו עצמות הנקבר ל"[[קבורה משנית]]" ורוכזו בחלל שנחצב לשם כך.
-==תקופת בית שני==
+===תקופת בית שני===
 [[תמונה:Hezir tomb.JPG|שמאל|ממוזער|250px|[[קבר בני חזיר]]]]
-ב'''[[ימי הבית השני]]''' ([[התקופה ההלניסטית]] ו[[התקופה הביזנטית בארץ ישראל|הרומית-ביזנטית]]) הייתה הקבורה במערות פרטניות.
+ב'''[[ימי הבית השני]]''' הייתה הקבורה במערות פרטניות.
-ירושלים של ימי בית שני הייתה מוקפת מכל עבריה בשדות קברים. בשל קדושת ירושלים ובשל טומאת המת נאסרה קבורה בין חומותיה והותרה רק מחוץ לחומות ובמרחק סביר ("מרחיקין את הנבלות ואת הקברות מן העיר חמישים אמה ([[משנה]] [[מסכת בבא בתרא|בבא בתרא]], ב, ט). כאשר העיר התרחבה הורחקו הקברות ("כל הקברות מפנין חוץ מקבר המלך ומקבר הנביא" ([[בבא בתרא]], א, יא). האמונה ב[[תחיית המתים]] הביאה לשמירת עצמותיו של כל אדם בנפרד. הנקברים נקברו בתחילה במערות למשך כשנה עד שנותרו העצמות, שנקברו לאחר-מכן ב[[גלוסקמא|גלוסקמאות]] ("מלקט אדם עצמות אביו ואמו... בראשונה היו קוברים אותן במהמורות. נתאכל הבשר היו מלקטין את העצמות קוברים אותן ברזין (ארון)" [[תלמוד ירושלמי|ירושלמי]] [[מסכת מועד קטן|מועד קטן]], פא ע"ג). בירושלים התפתח מנהג ייחודי של עיטור הגלוסקמטות בעיטורי פרחים, בעיקר פרח השושן וענפי דקלים. הגלוסקמאות הונחו במערות קבורה משפחתיות, חצובות בסלע או במבנים בנויים. מאות מערות הקבורה מימי בית שני פרושות בעיקר בצפון ירושלים (אזור [[סנהדריה]], מזרחה (גדות [[נחל קדרון]]), ומדרום לעיר העתיקה ([[גיא בן הינום]] ו[[כתף הינום]]) ומהוות [[נקרופוליס]]. בצידה המערבי של העיר נמצאו מעט קברים, בעיקר לאורך דרך עזה ושכונת [[רחביה]].
+ירושלים של ימי בית שני הייתה מוקפת מכל עבריה בשדות קברים. בשל קדושת ירושלים ובשל [[טומאת מת|טומאת המת]] נאסרה קבורה בין חומותיה והותרה רק מחוץ לחומות ובמרחק סביר ("מרחיקין את הנבלות ואת הקברות מן העיר חמישים אמה ([[משנה]] [[מסכת בבא בתרא|בבא בתרא]], ב, ט). כאשר העיר התרחבה הורחקו הקברות ("כל הקברות מפנין חוץ מקבר המלך ומקבר הנביא" ([[בבא בתרא]], א, יא). האמונה ב[[תחיית המתים]] הביאה לשמירת עצמותיו של כל אדם בנפרד. הנקברים נקברו בתחילה במערות למשך כשנה עד שנותרו העצמות, שנקברו לאחר-מכן ב[[גלוסקמא|גלוסקמאות]] ("מלקט אדם עצמות אביו ואמו... בראשונה היו קוברים אותן במהמורות. נתאכל הבשר היו מלקטין את העצמות קוברים אותן ברזין (ארון)" [[תלמוד ירושלמי|ירושלמי]] [[מסכת מועד קטן|מועד קטן]], פא ע"ג). בירושלים התפתח מנהג ייחודי של עיטור הגלוסקמאות בעיטורי פרחים, בעיקר פרח השושן וענפי דקלים. הגלוסקמאות הונחו במערות קבורה משפחתיות, חצובות בסלע או במבנים בנויים. מאות מערות הקבורה מימי בית שני פרושות בעיקר בצפון ירושלים (אזור [[סנהדריה]], מזרחה (גדות [[נחל קדרון]]), ומדרום לעיר העתיקה ([[גיא בן הינום]] ו[[כתף הינום]]) ומהוות [[נקרופוליס]]. בצידה המערבי של העיר נמצאו מעט קברים, בעיקר לאורך דרך עזה ושכונת [[רחביה]].
 משפחות מכובדות, כמשפחת כהני בני-חזיר, בנו היכלות קבורה מרשימים ומפוארים, בסגנון הלניסטי, בהן נטמנו הגלוסקמאות. גם עשירים ירושלמיים וסוחרים מתיוונים הקימו מבני קבורה מפוארים, כדוגמת [[קבר יסון]].