פיליפ נתנסון – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ עוד פרט
אליהו52ק (שיחה | תרומות)
מ תיקון מהווה לעבר, הערך כולו זקוק לשינוי נוסח תיקני שאין אני מוכשר לעשות, הגהה
שורה 6: שורה 6:
ב-[[1953]] הוטלה על הרשת המשימה לבצע פיגועים במוסדות ומתקנים אמריקאיים בקהיר, כדי לסכסך בין [[מצרים]] ו[[ארצות הברית]]. על ביצוע הפעולה התמנה כאחראי [[אברי אלעד]] שנשלח למצרים, פגש בחברי הרשת, והורה להם לארגן חומרי נפץ להטמנה בספריות אמריקאיות.ב-23 ביולי נתנזון וחברו לוי החביאו מטען בנרתיק משקפיים ויצאו לדרך. בדרכם לביצוע המשימה, בכניסה לבית [[קולנוע]] מקומי ארבו להם בלשים מצריים, שידעו מראש על כוונתם, ולכדו את לוי. נתנזון ניסה להוציא את הנרתיק אך מטען הנפץ הופעל, ופצע אותו. הוא נלכד במקום ואחריו נלכדו כל חברי הרשת במהלך השבועיים הבאים. נתנזון החלים מהפציעה אך נותר עם צלקות מכוויות על גופו שלא הגלידו.
ב-[[1953]] הוטלה על הרשת המשימה לבצע פיגועים במוסדות ומתקנים אמריקאיים בקהיר, כדי לסכסך בין [[מצרים]] ו[[ארצות הברית]]. על ביצוע הפעולה התמנה כאחראי [[אברי אלעד]] שנשלח למצרים, פגש בחברי הרשת, והורה להם לארגן חומרי נפץ להטמנה בספריות אמריקאיות.ב-23 ביולי נתנזון וחברו לוי החביאו מטען בנרתיק משקפיים ויצאו לדרך. בדרכם לביצוע המשימה, בכניסה לבית [[קולנוע]] מקומי ארבו להם בלשים מצריים, שידעו מראש על כוונתם, ולכדו את לוי. נתנזון ניסה להוציא את הנרתיק אך מטען הנפץ הופעל, ופצע אותו. הוא נלכד במקום ואחריו נלכדו כל חברי הרשת במהלך השבועיים הבאים. נתנזון החלים מהפציעה אך נותר עם צלקות מכוויות על גופו שלא הגלידו.
ב-11 בדצמבר [[1954]] נפתחו משפטי קהיר בהם הועמדו חברי הרשת לדין, גזרי הדין ניתנו ב-27 בינואר [[1955]] ונתנזון נידון למאסר עולם עם עבודת פרך.
ב-11 בדצמבר [[1954]] נפתחו משפטי קהיר בהם הועמדו חברי הרשת לדין, גזרי הדין ניתנו ב-27 בינואר [[1955]] ונתנזון נידון למאסר עולם עם עבודת פרך.
בשנת [[1956]], במהלך [[מבצע קדש]] נפלו בשבי הישראלי כ-5,000 שבויים מצרים. בינואר [[1957]] מנהלות ישראל ומצרים משא ומתן לחילופי שבויים, אולם ישראל לא ורשת את שחרור נידוני קהיר. ב-5 בפברואר משוחררים השבויים המצרים.
בשנת [[1956]], במהלך [[מבצע קדש]] נפלו בשבי הישראלי כ-5,000 שבויים מצרים. בינואר [[1957]] ניהלו ישראל ומצרים משא ומתן לחילופי שבויים, אולם ישראל לא דרשה את שחרור נידוני קהיר. ב-5 בפברואר שוחררו השבויים המצרים.
רק ב-[[1968]], לאחר 14 שנים בכלא המצרי, שוחרר נתנזון יחד עם נדוני קהיר האחרים. הוא עבד תקופה קצרה כצלם העיתון [[במחנה]], ולאחר מכן שב והצטרף לשרת ב[[המוסד|מוסד]].
רק ב-[[1968]], לאחר 14 שנים בכלא המצרי, שוחרר נתנזון יחד עם נדוני קהיר האחרים. הוא עבד תקופה קצרה כצלם העיתון [[במחנה]], ולאחר מכן שב והצטרף לשרת ב[[המוסד|מוסד]].



גרסה מ־12:49, 15 בספטמבר 2009

אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית

פיליפ נתנזון, (19332004), אחד מנידוני קהיר, שישבו בכלא המצרי בפרשה שכונתה עסק הביש.

נתנזון נולד ב-1933 באלכסנדריה שבמצרים לאב רופא שיניים שהיגר לשם מווינה. בנעוריו למד בבית ספר קתולי, והצטרף לתנועת החלוץ, יחד עם ויקטור לוי חברו ובן גילו. יחד עמו הצטרף לרשת הריגול שהקים במצרים אברהם דר, מטעם המודיעין הישראלי.

ב-1953 הוטלה על הרשת המשימה לבצע פיגועים במוסדות ומתקנים אמריקאיים בקהיר, כדי לסכסך בין מצרים וארצות הברית. על ביצוע הפעולה התמנה כאחראי אברי אלעד שנשלח למצרים, פגש בחברי הרשת, והורה להם לארגן חומרי נפץ להטמנה בספריות אמריקאיות.ב-23 ביולי נתנזון וחברו לוי החביאו מטען בנרתיק משקפיים ויצאו לדרך. בדרכם לביצוע המשימה, בכניסה לבית קולנוע מקומי ארבו להם בלשים מצריים, שידעו מראש על כוונתם, ולכדו את לוי. נתנזון ניסה להוציא את הנרתיק אך מטען הנפץ הופעל, ופצע אותו. הוא נלכד במקום ואחריו נלכדו כל חברי הרשת במהלך השבועיים הבאים. נתנזון החלים מהפציעה אך נותר עם צלקות מכוויות על גופו שלא הגלידו. ב-11 בדצמבר 1954 נפתחו משפטי קהיר בהם הועמדו חברי הרשת לדין, גזרי הדין ניתנו ב-27 בינואר 1955 ונתנזון נידון למאסר עולם עם עבודת פרך. בשנת 1956, במהלך מבצע קדש נפלו בשבי הישראלי כ-5,000 שבויים מצרים. בינואר 1957 ניהלו ישראל ומצרים משא ומתן לחילופי שבויים, אולם ישראל לא דרשה את שחרור נידוני קהיר. ב-5 בפברואר שוחררו השבויים המצרים. רק ב-1968, לאחר 14 שנים בכלא המצרי, שוחרר נתנזון יחד עם נדוני קהיר האחרים. הוא עבד תקופה קצרה כצלם העיתון במחנה, ולאחר מכן שב והצטרף לשרת במוסד.

לימים נחשד אברי אלעד כי היה סוכן כפול ומסר למצרים על כוונות הרשת. התברר גם כי נתנזון חשד בכוונותיו של אלעד, ודיווח על כך לחבריו אך הם שכנעו אותו כי הוא חושד לשווא.

פיליפ נתנזון נפטר בישראל במאי 2004 והותיר אחריו את אשתו ברברה ושני ילדים - שרון ואריאל. ב-30 במרץ 2005 נערך טקס הוקרה במהלכו מסרו הנשיא והרמטכ"ל תעודות הוקרה מטעם המדינה לנידוני קהיר שעדיין חיו ולבני משפחותיהם של אלה שכבר נפטרו.