היסטוריה של אנגליה

שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

אנגליה לפני תקופת האנגלים

ערך מורחב – בריטניה הפרהיסטורית

ערך מורחב – בריטניה (פרובינקיה רומית)

אנגליה הייתה מיושבת לפחות 50,000 שנים, למרות שעידני קרח חוזרים ונשנים גרמו לה לתקופות מספר בהן רובה לא היה ניתן להתיישבות. תקופות אלו נפסקו לפני כ-20,000 שנים.

הרישום הראשון של בריטניה ותושביה נכתב בידי הנווט היווני פיתיאס, ששט לאורך חופי בריטניה בסביבות 325 לפני הספירה. יחד עם זאת, תושבי האי עסקו במסחר ובקשרים תרבותיים עשירים עם שאר אירופה מאז התקופה הניאוליתית, בעיקר בייצוא בדיל.

הציידים והמלקטים של תקופת האבן פינו הדרך לחלקאים וישובי קבע. תרבות מגלית מתקדמת נוצרה במערב אנגליה לפני כ-4,000 שנה. לאחר 1,500 שנים ירשו אותה שבטים קלטים שהיגרו ממערב אירופה, בעיקר מצרפת. שבטים אלו כמכלול נודעו כ"בריטונים", השם שניתן להם על ידי סוחרים פיניקים - עדות לאופן בו גם בימים מוקדמים אלו האי היה חלק מתרבות הסחר ביבשת אירופה.

הבריטונים היו בעלי השפעה במאורעות השונים ביבשת ותמכו צבאית בבעלי בריתם בגאליה במלחמותיהם בזמן המלחמות הגאליות כנגד הרפובליקה הרומית. בעקבות תמיכתם יוליוס קיסר פלש לאי בשנת 55 לפנה"ס אולם הובס על ידי השבטים המקומיים אולץ לסגת, הקיסר קלאודיוס עשה ניסיון שני לפלוש לבריטניה בשנת 43, הפעם ניסיון זה צלח ובריטניה הפכה לפרובינקיה רומית.

כל החלק הדרומי של האי (שגבולותיו זהים בערך לאלו של האזורים המזוהים כיום כאנגליה ויילס), הפך למושבה רומאית משגשגת. המושבה ננטשה על ידי הרומאים במאה ה-5, כאשר האימפריה הנחלשת משכה את לגיונותיה כדי להגן על גבולות היבשת.

ללא עזרת הצבא הרומאי, בריטניה הרומאית לא יכלה להתנגד למשך זמן רב לפלישות השבטים הגרמנים במאות ה-5 וה-6. השבטים הגרמנים (האנגלים, הסקסים והיוטים) הביאו עמם תרבות חדשה ואת שפתם ובכך דחפו את שלטון הבריטים-רומאים לעבר ויילס של ימינו והאזורים המערביים ביותר של אנגליה (בעיקר קורנוול וקאמבריה). חלק מהבריטונים חצו את תעלת למאנש לעבר צרפת, לאזור בריטאני של ימינו, ובכך נתנו לו את שמו ושפתו (בריטונית). אבל רבים מהבריטים-רומים נותרו באנגליה ונטמעו באזורים האנגלים החדשים.

הכיבוש האנגלו-סקסי בבריטניה הקלטית

ממצאים ארכאולוגיים מעידים כי ממלכות אנגלו-סקסיות הוקמו בקנט, ססקס, מידלאסקס, אסקס, מזרח אנגליה, לינדסי, דיירה והאי ויט, בחלק המאוחר של המאה ה-5.

התנגדות בריטית-קלטית מאורגנת, שהונהגה לראשונה בידי אמברוסיוס אורליאנוס, ומאוחר יותר אולי בידי המלך ארתור הגיעה לשיאה בקרב מונס בדוניכוס. הקרב עזר בהדיפת הסקסונים, ואולי נתן השראה לסיפור המלך ארתור.

מצבה של בריטניה עד לשנת 590 היה יציב יחסית, ב־120 השנים הקודמות הוסיפו האנגלו-סקסים רק את גלוקשייר, וילטסשייר, בדפורדשייר ובאקינגהמשייר לשטחים בהם שלטו באופן יציב. אך עקב רצח המלך אוריאן בידי מתחריו השליטה האנגלו-סקסית התרחבה על מרבית אנגליה, לאורך 70 השנים הקרובות. אולי כזיכרון למאורעות אלו המילה הוולשית לאנגליה היא "לּוׂאֶגִיר", משמע "האדמות האבודות".

תהליך ההגירה הסקסונית לאנגליה מכונה "הפלישה הסקסונית", אולם שם זה אינו הולם את התופעה. עמים אחרים כאנגלים, יוטים, פריסים ואולי פרנקים, השתתפו בכיבוש. השבטים השונים הקימו כמות נכבדת של ממלכות, שמאוחר יותר התאחדו ליצור שבע ממלכות ראשיות, הזכו לכינוי ההפטרכיה.

עם התפתחות תרבותם של היוטים, הסקסונים והאנגלים, נוצרו מדינות אשר החלו להתאחד ביניהן. מעת לעת במשך תקופה זו אחד ממלכי הסקסונים הצליח להשתלט על כל או רוב תושבי אנגליה, על כן קשה לזהות את הזמן המדויק, שבו אוחד האזור לממלכת אנגליה. במובן מסוים, אחדות אמיתית הושגה בתגובה לפלישות ויקינגים מדנמרק אשר כבשו את החלק המזרחי של אנגליה במאה ה-8. אגברט מלך וסקס מוזכר לרוב כמלך הראשון של כל האנגלים, אם כי התואר "מלך אנגליה" אומץ לראשונה רק שני דורות לאחר מכן, על ידי אלפרד הגדול, שמלך בין השנים 871-879.

המורשת העיקרית שנותרה מהאזורים, בהם שפת הבריטונים שלטה, היא שמות המקומות. רבים משמות אלו באנגליה (ובאופן פחות בולט - גם בסקוטלנד) באו למעשה משמות בריטים-קלטים-רומאיים, כולל לונדון, דאמברטון, יורק, דורצ'סטר, דובר, קולצ'סטר ומנצ'סטר[1].

בתקופה האחרונה, גרסו מספר היסטוריונים כי לנוכח היעדר ממצאים ארכאולוגיים המעידים על פלישה אלימה, יש לקבוע כי הייתה זו כנראה הגירה שלווה, שהביאה להתבוללות אתנית והשפעת התרבות האנגלו-סקסית על יושבי אנגליה.

אנגליה בימי הביניים

ערך מורחב – בריטניה בימי הביניים

ויליאם הכובש והנורמנים כבשו את הממלכה הקיימת של אנגליה בשנת 1066 והקימו מערכת שלטונית ומערכת אצולה אנגלו-נורמנית. הם שלטו כמושלים ובעלי האדמות של פשוטי העם האנגלים. אצולה זו שימרה שימוש בשפה צרפתית מוקדמת, אך הבדלי התרבויות והשפה נמחקו במהלך ימי הביניים.

האנגלית הישנה נותרה כשפה המדוברת על ידי פשוטי העם, אך לשפה האנגלית חדרו מילים בצרפתית, שהייתה מדוברת על ידי הלורדים הנורמנים.

אנגליה נכנסה לעימותים חוזרים ונשנים עם ויילס, שהייתה באותה עת נסיכות עצמאית, ועם סקוטלנד, שהייתה ממלכה עצמאית. שליטיה של אנגליה רצו להרחיב את ההשפעה הנורמנית על כל האי הבריטי. כיבוש ויילס הושלם במאה ה-13, כאשר האזור סופח לאנגליה והפך בהדרגה להיות חלק מהממלכה ברוב המשמעויות, אם כי בתקופה המודרנית נהוג לחשוב על בני האזור כעל אומה נפרדת (ומיוצגת באופן נפרד באירועי תרבות, כגון ספורט). הכוח הנורמני בסקוטלנד עבר עליות ומורדות במהלך השנים והסקוטים הצליחו להשאיר בידם מידה כלשהי של עצמאות, למרות מלחמות חוזרות עם האנגלים. על אף שבסופו של דבר אנגליה הייתה מעצמה צבאית בינונית בלבד, היא הפכה להיות אחת המדינות העשירות ביותר באירופה של ימי הביניים, בעיקר עקב שליטתה בשוק הצמר.

אנגליה בתקופת טיודור

אילן היוחסין של בית טיודור

בית טיודור היה בית המלוכה באנגליה בשנים 1485-1603. המלכים מבית טיודור הרחיבו את שלטון הכתר על חשבון האצולה, שנידלדלה במלחמות הוורדים, ועל חשבון הכנסייה, שנשתעבדה למלוכה בעקבות הרפורמיה.

הם נשענו על הבורגנות העולה והאצולה הזעירה, שכוחם השתקף בפרלמנט ובפקידות. במדיניות החוץ, נטשו את שאיפות ההתפשטות באירופה, ושאפו לשמור על איזון הכוחות ביבשת זו ולפתח את עצמתה הימית של אנגליה.

בית סטיוארט ומלחמת האזרחים

ערך מורחב – מלחמת האזרחים האנגלית

המהפכה התעשייתית

החברה האנגלית עברה תמורות ותהפוכות בסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19, עם מיכון ותיעוש החברה החקלאית שהייתה קיימת עד כה - המהפכה התעשייתית. חלק ניכר מכוח האדם החקלאי נעקר מהכפר ועבר למרכזים העירוניים הגדולים, לעבודה במפעלים מבוססי קיטור, שפגעו בבתי המלאכה הקטנים שהיו קיימים קודם לכן - עם היקף גדול יותר של ייצור, בעזרת הטכנולוגיות החדשות. לא כל העובדים תמכו בתיעוש והיו כאלה אשר איימו להשבית או לחבל במכונות. זרם זה היה ידוע כלודיטים. העלייה בצפיפות האוכלוסין באזורים עירוניים, ללא תשתית מספקת, גרמה לעלייה בתמותת תינוקות וילדים קטנים (עד כדי כך שבבתי ספר של יום ראשון לילדים מתחת לגיל התעסוקה - כלומר בני 5-6 - הייתה קרן לטובת מימון הלוויות לחברים לספסל הלימודים שנפטרו), כמו גם בפשיעה ובמחסור חברתי.

היסטוריה חדשה

ערך מורחב – היסטוריה של הממלכה המאוחדת

אנגליה וסקוטלנד היו קיימות כישויות עצמאיות מהמאה ה-10. ויילס אוחדה לתוך אנגליה בהסכמים שנחתמו בשנים 1284 ו-1536 לאחר תבוסות צבאיות. עקב קשרי נישואין החל משנת 1603 שלט אותו מלך גם בסקוטלנד וגם באנגליה, עד שלבסוף הן אוחדו ב-1 במאי 1707 לממלכה אחת, "ממלכת בריטניה הגדולה". בשלב זה אוחד כל האי הבריטי תחת אותו שלטון.

בשנים שקדמו לאיחוד עברה אנגליה מהפכה דתית בימיו של הנרי השמיני (1491-1547). לאחר שהאפיפיור סירב לבקשתו לבטל את אחת מחתונותיו, הוא הקים את הכנסייה האנגליקנית שמיגרה את הנצרות הקתולית מבריטניה והפכה אותה לפרוטסטנטית.

הממלכות שהרכיבו את הממלכה המאוחדת

לאחר שנים של השפעה אנגלית כבדה על אירלנד היא אוחדה לתוך הממלכה המאוחדת בשנת 1801. כתוצאה מכך נקראה הממלכה: "הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד".