מיכאיל גורבצ'וב

שגיאות פרמטריות בתבנית:מנהיג
פרמטרים [ למניין, מנהיג קודם, תחילת כהונה, מנהיג הבא אחריו, סוף כהונה, סוג, לידה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

מיכאיל גורבצ'וב
Михаил Сергеевич Горбачёв

לידה	2 במרץ 1931 מחוז סטברופול, ברית המועצות
פטירה	30 באוגוסט 2022 (בגיל 91) בית החולים הקליני המרכזי של נשיא רוסיה, מוסקבה, רוסיה
מדינה	ברית המועצות
מקום קבורה	בית הקברות נובודוויצ'יה
השכלה	הפקולטה למשפטים באוניברסיטת מוסקבה (1955) Stavropol State Agrarian University (1967) אוניברסיטת מוסקבה
מפלגה	המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות, המפלגה החברתית-סוציאלית של רוסיה, איחוד הסוציאל-דמוקרטים, Union of Social Democrats
בן או בת זוג	ראיסה גורבצ'ובה (23 בספטמבר 1953–20 בספטמבר 1999)
www.gorby.ru
פרסים והוקרה
פרס נובל לשלום (1990) אזרחות כבוד של קושיצה (2018) פרס נקודת אלפא (2005) פרס הסביבה (2010) פרס פרנץ יוזף שטראוס (2011) אביר הצלב הגדול בדרגה מיוחדת של מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (7 בנובמבר 1999) Golden Doves for Peace (נובמבר 1989) מסדר אנדרו הקדוש (2 במרץ 2011) מדליה להנצחת 40 שנים לניצחון במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941־1945 (23 באפריל 1985) פרס גרומאייר (1994) הצלב הגדול של מסדר האריה הלבן (1999) עיטור לנין (28 בפברואר 1981) Financial Times Person of the Year (1985, 1989) Dr. Friedrich Joseph Haass-Preis (2007) פרס אינדירה גנדי (1987) הצלב הגדול של מסדר החירות (6 בספטמבר 1995) אוסגר (2009) עיטור לנין (27 באוגוסט 1971) אוסגר (2005) עיטור לנין (7 בדצמבר 1973) פרס הכלכלה העולמית (2015) פרס גראמי לאלבום ספוקן וורד לילדים (2004) מדלייה לציון 1500 שנה לקייב (1982) עיטור מהפכת אוקטובר (22 בפברואר 1978) עיטור אות הכבוד (22 במרץ 1966) פרס נסיך אסטוריאס לשיתוף פעולה בינלאומי (1989) עיטור הכבוד של הפדרציה הרוסית (28 בפברואר 2001) מפקד מסדר האמנויות והספרות (29 בספטמבר 1997) אזרח כבוד של ברלין (9 בנובמבר 1992) פרס Free Your Mind (2008) פרס השלום ע״ש אלברט איינשטיין (יוני 1990) מדליה על חיזוק הברית הקרבית (2 ביוני 1980) עיטור הדגל האדום של העמל (16 באפריל 1949) מדליה על גבורת העמל (11 בינואר 1957) אלופי כדור הארץ (2006) פרס הארווי (1992) מדליית השלום ע״ש אוטו האן (1989) פרסי נסיך אסטוריאס מסדר האמנויות והספרות פרס גראמי פרס מריון דנהוף Acqui Award of History מסדר החירות מסדר האריה הלבן עיטור הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה מסדר אגאתה הקדושה פרס דלתא להבנה עולמית מסדר כריסטופר קולומבוס פרס החירות על שם רונלד רייגן פרס צפון–דרום פרס אלכסנדר מן קולר של מסדר האריה הלבן פרס צלחת הזהב מדליית החירות של פילדלפיה
חתימה

גורבצ'וב ב-2007

מיכאיל סרגייביץ' גורבצ'וב (ברוסית: Михаил Сергеевич Горбачёв, ‏האזנה^ⓘ‏^?‏, נולד ב־2 במרץ 1931), מדינאי סובייטי, מנהיגה האחרון של ברית המועצות. גורבצ'וב הנהיג את הרפורמות הכלכליות והפוליטיות שהביאו לפירוקה של הברית.

ביוגרפיה

גורבצ'וב נולד בכפר פריבולנויה במחוז סטברופול למשפחה פעילה מאוד במפלגה הקומוניסטית. בנערותו עבד כעוזר לנהג קומביין בקולחוז המקומי ובשנת 1948 קיבל עיטור הדגל האדום של העמל בעקבות קציר גדול במיוחד. ב־1950 התחיל ללמוד משפטים באוניברסיטת מוסקבה. תוך כדי לימודיו הצטרף למפלגה הקומוניסטית. בתום לימודיו התמנה למזכיר ראשון של הקומסומול (ארגון הנוער הקומוניסטי) במחוז סטברופול (1958-1955) ובשנים 1978-1970 כיהן כמזכיר ראשון של המפלגה הקומוניסטית שם. במהלך כהונתו זו קשר קשרים אישיים עם יורי אנדרופוב, ראש הק.ג.ב. דאז.

ב־1978 קיבל גורבצ'וב את תפקיד האחראי על ענייני החקלאות בוועד המרכזי של המפלגה במוסקבה. ב־1980 התמנה לחבר מלא בוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית ובפוליטביורו. ב־11 במרץ 1985, לאחר מותו של המזכ"ל צ'רניינקו, התמנה גורבצ'וב למזכ"ל המפלגה הקומוניסטית - ובכך לשליטה בפועל של ברית המועצות.

בוועידה ה־27 של המפלגה הקומוניסטית, בפברואר 1986, הכריז על דרך חדשה לברית המועצות שהתבססה על שני מושגים חדשים: הגלסנוסט ("פתיחות") והפרסטרויקה ("בנייה מחדש"). ב־1988 הכריז על ביטול דוקטרינת ברז'נייב שקבעה כי ברית המועצות לא תיתן למדינות מזרח אירופה לסטות מדרך הקומוניזם, והכריז במקומה על מה שכונה בבדיחות "דוקטרינת סינטרה" (על שם שירו של פרנק סינטרה "My Way"). דבר זה הוביל לגל של שחרור ודמוקרטיזציה במדינות מזרח אירופה. למעט ברומניה, עברו מהפכים אלה כמעט ללא שפיכות דמים. בכך למעשה הסתיימה המלחמה הקרה.

במרץ 1990 נבחר גורבצ'וב לנשיא ברית המועצות.

אחרי פירוק הגוש המזרחי הגיע גם תורה של ברית המועצות עצמה להתפרק. גורבצ'וב ניסה להגיע לברית פדרלית חדשה, בה המדינות יהיו עצמאיות, אבל לברית יישארו נשיא, צבא משותף ומדיניות חוץ משותפת. ההסכם היה אמור להיחתם ב־20 באוגוסט 1991 אולם ב־19 באוגוסט התחולל ניסיון הפיכה של שמרנים בהנהגת סגן הנשיא גנאדי יאנייב, ראש הקג"ב ולדימיר קריוצ'קוב, שר ההגנה דימיטרי יאזוב, וראש הממשלה ולנטין פבלוב, שניסו בכך למנוע את הצעד לו התנגדו. הם החזיקו את גורבצ'וב במעצר בית בבית הקיט שלו בחצי האי קרים, והודיעו לציבור שבשל בעיות בריאות הוא נאלץ לפרוש. הציבור פתח בהפגנות נגד הקושרים במוסקבה ולנינגרד. הקושרים שלחו את כוחות הביטחון לדכא את המחאה, אך חלק מאנשיהם סירבו להשתתף בדיכוי המרד. במהלך אחת ההפגנות צולם בוריס ילצין, נשיא הפדרציה הרוסית, כשהוא מטפס על אחד מהטנקים שנשלחו לדכא את המרד. ב־21 באוגוסט, ההפיכה התמוטטה, וגורבצ'וב חזר למוסקבה. מעמדו כבר לא שב למה שהיה. הוא ניסה להנהיג את המשך השינויים, וב־24 באוגוסט התפטר מתפקידו כמזכיר המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות. יחד עם זאת, עם תום ההפיכה החלו הרפובליקות השונות להכריז על עצמאות מלאה. במקביל התחזק מעמדו של נשיא רוסיה, בוריס ילצין.

למרות ניסיונותיו של גורבצ'וב לשמור על איזושהי ברית קונפדרטיבית, הרפובליקות העצמאיות החליטו ליצור ברית רופפת ולא מחייבת - "חבר המדינות". ב־25 בדצמבר 1991 גורבצ'וב התפטר מתפקידו כנשיא ברית המועצות שחדלה להתקיים באופן רשמי ביום שלמחרת.

ב-1990, זכה גורבאצ'וב בפרס נובל לשלום.

מורשתו

במבט לאחור קשה להחליט האם תקופת שלטונו של גורבצ'וב הייתה הצלחה או כישלון. במערב הוא זוכה להערכה רבה, כאיש שסיים את המלחמה הקרה והציל את העולם מסכנה ממשית של שואה גרעינית, אולם במדינות ברית המועצות לשעבר הוא אינו נחשב לדמות אהודה כלל. המקטרגים עליו (גם מחוץ לברית המועצות) טוענים כי למרות שהיה לו את האומץ להוביל את מהלכי הפרסטרויקה והגלסנוסט הרי שמדובר בתהליכים שהיו מתרחשים ממילא בדרך זו או אחרת עקב חוסר יכולתה של השיטה הסובייטית להמשיך ולהתקיים, ושאילו היה גורבצ'וב מנהיג דגול באמת, היה האופן שבו היו מתרחשת הרפורמות מבוקר ואחראי הרבה יותר. אותם מקטרגים טוענים כי גורבצ'וב יצר יותר בעיות משפתר, בכך שביטל את השיטה הסובייטית מבלי שהצליח להעמיד לה כל אלטרנטיבה ראויה ובכך הפקיר את גורלה של רוסיה בידיהם של נוכלים ונבלים. המסנגרים על גורבצ'וב טוענים לעומת זאת שאלמלא היה לו האומץ לצאת בגלוי נגד השיטה הסובייטית, ולהנהיג בעצמו - כמנהיג ברית המועצות - את תהליך השינוי, היה זה מלווה בוודאי בהתקוממויות אלימות ומצבה של רוסיה היה קשה הרבה יותר.

קישורים חיצוניים

שגיאות פרמטריות בתבנית:סדרה
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

הקודם: הדלאי לאמה טנזין גיאטסו

פרס נובל לשלום 1990

הבא: אונג סן סו קי

שגיאות פרמטריות בתבנית:סדרה
פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

הקודם: קונסטנטין צ'רניינקו

שליטי ברית המועצות

הבא: - ברית המועצות התפרקה והוחלפה על ידי ארגון מדינות חבר העמים