משה מונטיפיורי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־00:52, 27 בנובמבר 2009

משה (חיים) מונטיפיורי (24 באוקטובר 1784 - 28 ביולי 1885), נדבן ושתדלן יהודי מאנגליה, שהקדיש את חייו לסיוע ליהודים בארצות שונות. ידוע גם בתואר "השר משה מונטיפיורי" (Sir Moses [Haim] Montefiore) – שר במשמעותו העברית המקורית כתואר כבוד לאיש ציבור נכבד ורם מעלה, וכן כתרגום לתואר האצולה שהוענק לו על ידי המלכה ויקטוריה בשנת 1846. משה מונטפיורי היה אחיו של הוריישו מונטפיורי ממייסדי הקהילה הרפורמית של בריטניה.

מונטיפיורי נולד בשנת 1784 בעיר ליוורנו שבאיטליה למשפחה יהודית-ספרדית אמידה, ובגיל צעיר עבר עם משפחתו לאנגליה בה גדל והתחנך. בבגרותו השתלם במסחר והיה אחד מ-12 הברוקרים היהודים בבורסה של לונדון. הוא נכנס לעסקי מסחר עם אחיו אברהם ועשה חיל בעסקיו. ב-1812 נשא את יהודית כהן, בתו של לוי ברנט כהן, בת למשפחה עשירה וגיסתו של איל ההון נתן מאיר רוטשילד. כספרדי, היה בנישואים אלה עם בת משפחה אשכנזית מיוחסת משום שבירת מוסכמה בקהילה היהודית האנגלית. מונטיפיורי נכנס לעסקי בורסה וביטוח עם משפחת רוטשילד והתעשר מאוד, עד כי בשנת 1824, בגיל 40, יכול היה לפרוש ולהקדיש את כל זמנו לעשייה ציבורית.

פעילות ציבורית

חלק מצוואת יהודה טורא שהופיע בעיתון המגיד ב-1859. הקטע המודגש מציין את העיזבון שניתן למשה מונטיפיורי, בו השתמש להקמת משכנות שאננים

כראש עדת הספרדים בלונדון דאג להקדיש את זמנו לעסקי הציבור והקים מוסדות צדקה. הוא ייסד קרן התיישבות יהודית, שנקראה "מזכרת משה", ואף תרם כספים לאנגלים לא יהודים. בין השנים 1835 - 1874 עמד בראש ועד שלוחי הקהילות - Jewish Board of Deputies - הארגון החשוב ביותר של יהודי אנגליה. הייתה זו הכהונה הארוכה ביותר של אדם אחד בתפקיד זה. בין השנים 1837-1838 כיהן כ"שריף של לונדון" (מעין סגן ראש עיר). עושרו, ייחוסו, מעמדו, הופעתו המרשימה וקומתו התמירה פתחו לו דלתות בכל אשר פנה, והוא השכיל לנצל נתונים אלה לשתדלנות למען קהילות יהודיות. מונטיפיורי התקבל אצל ראשי השלטון ברוסיה, במרוקו ובגרמניה, וסייע ליהודים נרדפים.

בשנת 1840, כשנודע למונטיפיורי על עלילת דמשק, פעל בהצלחה לביטולה, ואף קיבל מן הסולטן הטורקי התחייבות בכתב ("פירמאן") להגנה על היהודים. שש שנים אחר-כך נסע להיפגש עם הצאר ניקולאי הראשון, בניסיון (שנכשל) לבטל פקודת גירוש נגד יהודים במערב רוסיה, ולסייע לשיפור חייהם של כלל יהודי רוסיה. בשנת 1859 בא לרומא ועזר למשפחת מורטארה שבנם אדגרדו בן השש נחטף על ידי כמרים קתולים ועל אף התנגדותם של ההורים הוכנס תחת הדת הנוצרית.

כאשר יהודי מרוקו היו צפויים לפרעות בשנת 1863, פעל מונטיפיורי להשגת כתב הגנה ושוויון זכויות ליהודים. באופן דומה פעל למען יהודי רומניה בשנת 1867 ובמקומות רבים אחרים. גם כשהיה כבר כבן תשעים היה מוכן לצאת בשליחותן של קהילות יהודיות נרדפות. בפעולותיו למען יהודי התפוצות פעל מונטיפיורי מתוך הרגשת אחווה עם כל היהודים בעולם, ועל-פי העיקרון של ערבות הדדית - "כל ישראל ערבים זה לזה".

פעילות בארץ ישראל

מונטיפיורי ביקר בארץ ישראל שבע פעמים. הסיורים האלה במאה ה-19 היו רצופים בקשיים ובסכנות, הן בשל תנאי הביטחון והן בשל מצב הדרכים. בתקופה זו שררו בארץ ישראל עוני ומחלות, וביקורו של מונטיפיורי תרם רבות לקיומן של הקהילות בארבע ערי הקודש: ירושלים, צפת, טבריה וחברון.

באוקטובר 1827 נסע בפעם הראשונה לארץ ישראל, באוניית מלחמה בריטית שהביאה אותו לאלכסנדריה. במצרים נמסר לו על מצב הביטחון בארץ, תקופה בה היו מרידות נגד השלטון. בנוסף לכך הוא חלה וסבל משינויי האקלים. בכל זאת שמח "לצאת ממצרים" והגיע ליפו. בירושלים הוא מצא "50 משפחות ספרדים, 40 - אשכנזים ו-200 אלמנות זקנות - בעוני ובחוסר כל" ^[2]. יהוא ורעייתו הרימו תרומה לתושבי העיר ומוסדותיה. בדרך חזרה, אוניות מלחמה טורקיות תקפו בטעות את ספינתו והפסיקו את ההתקפה רק בהגיע האוניה לאלכסנדריה.
במאי 1839 הגיע לארץ כאשר היה לו מושג על מצבה. הפעם הקדיש את תשומת הלב לשיפור מצבם של היהודים. הוא שמע מהם כי "עבודת האדמה היא הפתרון היחידי למצבם" ^[2]. הוא הגיע לארץ דרך נמל ביירות. עבר בצפת ובטבריה ונתן לכל אחת מהתושבים מענק כספי. ביקר בחברון. בירושלים נאלץ לחנות בהר הזיתים בשל המגפות שפרצו בעיר. הפעם החליט לקדם בנייה של מפעלי הרפואה ולשם כך שלח רופא מלונדון וארגן חלוקת תרופות בחינם. כן החל ליזום הקמת בתי מלאכה ומפעלי חקלאות. הוא החליט כי יבקש עזרה למפעלו מיהודי העולם, אך ללא הצלחה ^[2]. במסע זה החלה אשתו לכתוב את יומן המסעות שלה.
בשנת 1849 התקבל בשמחה על ידי תושבי ירושלים. בשובו החלו לפעול המפעלים הבאים: קופת תמיכה ליולדות עניות, אריגים לתפירה ומכונת דפוס עבור ישראל ב"ק. כן הוסיף חלק למבנה של קבר רחל וכך הוקם המבנה הקיים עד היום על קברה. בשנת 1854 שלח לעיר מכונות להקמת בית אריגה אך הנסיון לא הצליח.
בשנת 1855 הוא הגיע לארץ עם ירושה שקבל מהנדבן היהודי יהודה טורא. על אדמה שקנה מכספו בנה טחנת קמח, על מנת להוזיל לתושבי ירושלים את ייצור הקמח. הניח אבן פינה לבית חולים, בנה בית ספר לבנות וקנה פרדס גדול ליד יפו מידי יהודה הלוי מרגוזה וקרא לו "גן מונטיפיורי", לימים תוקם עליו "שכונת מונטיפיורי"^[3]. בנסיעתו זו גם קידם את רעיון עבודת האדמה: 35 משפחות מצפת נבחרו להתיישבות, קבוצה דומה התארגנה בטבריה. וכן קבוצת יתומים הוכשרה לעבודת האדמה^[2].
בשנת 1857 גילה כי ניסיונות התיישבות החקלאית נכשלו. הוא הביא עמו רישיון לבניית בית הכנסת אשר כונה בית הכנסת החורבה. היות שהיה כבר בעיר בית חולים שבנה רוטשילד, החליט לבנות את שכונת משכנות שאננים.
בשנת 1865 ניסה לקדם שוב את היישוב החקלאי בארץ, כולל בפקיעין.
בשנת 1875 הייתה הנסיעה האחרונה לו לארץ ישראל. הוא כבר היה בן 90 והספיק רק לבקר במקומות הקדושים. היה מרוצה מהקמת השכונות בעיר ומהקמת בית הספר החקלאי במקווה ישראל.

בחמישה ביקורים מתוך שבעת הביקורים של מונטיפיורי בארץ ישראל, ציווה על קיום מיפקד בקרב תושביה היהודיים בעיקר בערי הקודש, מיפקד ראשון בשנת 1839, ואחרון ב-1875. ^[4]

סמל משפחת מונטיפיורי, עם הכיתוב "ירושלם" בעברית

בכל מסעותיו סייע להתפתחות היישוב העברי בארץ ישראל ולהקלת תנאי החיים של היהודים בה. בין השאר הודות לכבוד שרחשו לו השלטונות הטורקיים והקונסולים הזרים בארץ הודות למעמדו הבריטי. מונטיפיורי קידם את התיישבות היהודית מחוץ לחומות ירושלים. סייע לפרנסת תושבי העיר ועודד את העבודה היצרנית ואת עבודת האדמה. כמו כן פעל לשיפור שירותי הרפואה בירושלים. מוכרת במיוחד טחנת הקמח שהקים ועומדת עד היום בשכונת ימין משה, הנקראת על שמו. הטחנה משכנת היום מוזיאון קטן על מונטיפיורי ופועלו, ובצדה העתק משוחזר של המרכבה שבה נהג לתור את הארץ.

חמש שכונות נקראות על שמו בירושלים: מזכרת משה, זיכרון משה, אוהל משה, ימין משה - בנחלאות ובעיר הישנה, וקרית משה, שהפכה לשכונה גדולה בכניסה לירושלים.

בשנת 1846 קיבל תואר אצולה מן המלכה ויקטוריה, אשר אישרה לו גם לקבוע על סמל משפחתו את הכיתוב "ירושלם" באותיות עבריות.

חיים אישיים

משה מונטיפיורי ואשתו יהודית היו נשואים באושר ואהבה עד מותה של יהודית בשנת 1862, חודשים ספורים לאחר יובל לנישואיהם. לזוג לא היו ילדים.

בעוד שמכל המקורות הידועים המודפסים אין כל זכר לצאצא של מונטפיורי, מקור אינטרנטי בודד‏‏^[5] (שכבר העתיקו ממנו אחרים) טוען, כי למונטיפיורי היה בן‏‏ ושמו יוסף ואלדן מסוכנת הבית שלו בלונדון, לואיזה תורוגוד ואלדן. יוסף נולד ב 2 באפריל 1863 ונרשם כילד לא חוקי ברישום הלידה הבריטי. שם האב לא נמצא ברישום הלידה. יוסף גדל בבית יתומים תוך שהוא נהנה מביקורים סדירים של אביו שאף מימן את הכשרתו כשרברב מדופלם וכמסגר. רק על ערש דווי גילה יוסף (נפטר ב 7 באפריל 1922) את דבר יחוסו לבנו ג'ורג'. קיימת סברה שצאצאיו של ג'ורג' חיים בישראל.

בצעירותו לא היה מונטיפיורי יהודי שומר מצוות (אחיו הורשיו היה אחד ממייסדי בית הכנסת הרפורמי בלונדון), אך למן ביקורו הראשון בירושלים התקרב מאוד לדת ולמסורת. מאז קיימו בני הזוג אורח חיים אדוק. בין השאר היה הרב הראשי האשכנזי של לונדון, נתן אדלר, מהאנשים המקורבים ביותר למונטיפיורי. הוא הקפיד לקחת עמו שוחט למסעותיו בעולם כדי שיוכל לספק בשר כשר, ולאירועים ונשפים אליהם הוזמן עם שועי עולם נהג להביא מזון וכלים משלו. בבית שהקים בעיר רמסגייט בקרבת לונדון בנה בית כנסת, ובשכונת משכנות שאננים אותה בנה בירושלים דאג שיהיו שני בתי כנסת לשימוש 16 המשפחות שהשתכנו בה – אשכנזי וספרדי. יהודית נהגה להתלוות אליו למרבית מסעותיו בעולם לרבות לארץ ישראל ועל שמה נקראו שדרות יהודית שבמרכז שכונת מונטיפיורי בתל אביב.

זמן קצר לפני מותו של מונטיפיורי חגגו קהילות יהודיות ברחבי העולם את יום הולדתו ה-100. הוא נפטר בשנת 1885 בעיר מגוריו רמסגייט.

לקריאה נוספת

יעקב יערי-פולסקין, ראשון החולמים (בתוך) חולמים ומגשימים, הוצאת מ.מזרחי - תל אביב, 1967
ל.חזן - י.פלר, דברי ימי הציונות, הוצאת קריית ספר - ירושלים, 1951

קישורים חיצוניים

סר משה מונטיפיורי, באתר אתרוג
יומנם של משה ויהודית מונטיפיורי חלק 1 חלק 2
שירו של חיים חפר השר משה מונטיפיורי, מתוך אתר שירונט
שבט מונטיפיורי The Jewish Encyclopedia
זיכרון משה, הספד של הרב חיים אריה הלוי הורביץ על מונטיפיורי
הספר "משה וירושלים" שנכתב על ידי מונטיפיורי עצמו ותורגם לעברית
מסמכים ומקורות הקשורים לשתדלנותו המדינית של משה מונטיפיורי למען קהילות ישראל במזרח. המסמכים והמקורות מוצגים בצירוף מבוא והערות, פעמים 20, תשמ"ד 1984, עמ' 54-21
מאמרים בנושא שתדלנותו המדינית של משה מונטיפיורי למען קהילות ישראל במזרח, פעמים, 20, תשמ"ד 1984, עמ' 20-15, 76-55

השכלה מטעם המשטר

בשנת 1846 היה מצב היהודים בשאלת "החינוך מטעם" כה רע עד שהשר משה מונטיפיורי יהודי-אנגלי בא לרוסיה כדי לשנות את רוע הגזרה. במהלך ביקורו נפגש מונטיפיורי עם נציגי השלטון וניסה להשפיע עליהם לבטל את תכנית "החינוך מטעם" של השלטון הרוסי ,אך ללא הועיל. התכנית פורסמה בשנת 1851 ,אולם מותו של ניקולאי הראשון ב-1855 שם קץ לץכנית ולביצוע.

הערות שוליים

^ ‏מקור:נדב שרגאי עמ' 59‏
^ ¹ ² ³ ⁴ ראשון החולמים
^ דברי ימי הציונות
^ ‏המיפקדים המקוריים נשמרים בארכיון בלונדון. בספרייה הלאומית בירושלים ישנם העתקים במיקרופילם.‏‏ מידע מפורט על מיפקדים אלו נמצא באתר החברה הגניאולוגית הישראלית.‏
^ ‏‏ראו ב Answers.com‏

[1] ‏מקור:נדב שרגאי עמ' 59‏

[yaari-2] ¹ ² ³ ⁴ ראשון החולמים

[hazan-3] דברי ימי הציונות

[4] ‏המיפקדים המקוריים נשמרים בארכיון בלונדון. בספרייה הלאומית בירושלים ישנם העתקים במיקרופילם.‏‏ מידע מפורט על מיפקדים אלו נמצא באתר החברה הגניאולוגית הישראלית.‏

[5] ‏‏ראו ב Answers.com‏

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
 [[תמונה:Montefiore100.jpg|שמאל|ממוזער|250px|משה מונטיפיורי בגיל 100]]
 [[תמונה:Montegioerebill.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שטר לזכר מונטיפיורי]]
-'''משה (חיים) מונטיפיורי''' ([[24 באוקטובר]] [[1784]] - [[28 ביולי]] [[1885]]), [[נדבן]] ו[[שתדלנות|שתדלן]] [[יהודי]] מ[[אנגליה]], שהקדיש את חייו לסיוע ל[[יהודים]] בארצות שונות. ידוע גם בתואר "השר משה מונטיפיורי" (Sir Moses [Haim] Montefiore) – שר במשמעותו העברית המקורית כתואר כבוד לאיש ציבור נכבד ורם מעלה, וכן כתרגום לתואר האצולה שהוענק לו על ידי המלכה [[ויקטוריה]] בשנת [[1846]]. משה מונטפיורי הוא אחיו של [[הוריישו מונטפיורי]] ממייסדי הקהילה הרפורמית של בריטניה.
+'''משה (חיים) מונטיפיורי''' ([[24 באוקטובר]] [[1784]] - [[28 ביולי]] [[1885]]), [[נדבן]] ו[[שתדלנות|שתדלן]] [[יהודי]] מ[[אנגליה]], שהקדיש את חייו לסיוע ל[[יהודים]] בארצות שונות. ידוע גם בתואר "השר משה מונטיפיורי" (Sir Moses [Haim] Montefiore) – שר במשמעותו העברית המקורית כתואר כבוד לאיש ציבור נכבד ורם מעלה, וכן כתרגום לתואר האצולה שהוענק לו על ידי המלכה [[ויקטוריה]] בשנת [[1846]]. משה מונטפיורי היה אחיו של [[הוריישו מונטפיורי]] ממייסדי הקהילה הרפורמית של בריטניה.
 מונטיפיורי נולד בשנת [[1784]] בעיר [[ליוורנו]] שב[[איטליה]] למשפחה יהודית-[[יהדות ספרד|ספרדית]] אמידה, ובגיל צעיר עבר עם משפחתו ל[[אנגליה]] בה גדל והתחנך. בבגרותו השתלם ב[[מסחר]] והיה אחד מ-12 ה[[ברוקר]]ים היהודים ב[[הבורסה לניירות ערך בלונדון|בורסה של לונדון]]. הוא נכנס לעסקי מסחר עם אחיו אברהם ועשה חיל בעסקיו. ב-[[1812]] נשא את יהודית כהן, בתו של [[לוי ברנט כהן]], בת למשפחה עשירה וגיסתו של איל ההון [[נתן מאיר רוטשילד]]. כספרדי, היה בנישואים אלה עם בת משפחה אשכנזית מיוחסת משום שבירת מוסכמה בקהילה היהודית האנגלית. מונטיפיורי נכנס לעסקי בורסה ו[[ביטוח]] עם [[משפחת רוטשילד]] והתעשר מאוד, עד כי בשנת [[1824]], בגיל 40, יכול היה לפרוש ולהקדיש את כל זמנו לעשייה ציבורית.

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: משה מונטיפיורי
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: משה מונטיפיורי