מרד 1682

מרד 1682 מרד של יחידות צבא המוצבות במוסקבה שכתוצאה ממנו השלטון במדינה הועבר לנסיכת סופיה כעוצרת ליד איוואן החמישי ופטר הגדול שהיו בגיל צעיר.

רקע

הסביות למרד היו כבר בתקופת שלטון של פיודור השלישי. קופת אוצר המדינה הייתה רקה ותשלומים לחיילים היו מועברים באופן לא סדיר. קצינים היו משאירים חלק מהתשלומים אצלם וגם היו מכרוחים את החיילים לבצע עבודות שונות באחוזות הקצינים.

ב-27 באפריל 1682 פיודור השלישישנת 1676 נפטר ולא היו לו יורשים. בהתאם לנוהל, כס השלטון היה צריך לבעור לבן שלו איוואן מאשתו הראשונה (ממשפחת מילוסלבסקי) שהיה בן 16, או לבן פיוטר מאשתו השנייה )(ממשפחת נרישקין) שהיה בן 10. היריבות בין שני המשפחות הגעיה לשיאו, כי החלטת היורש הייתה צפויה להשפיע ישירות על מצב המשפחה וקבלת הטבות. ההחלטה הסופית הייתה בידי אסיפת ביוארים. בנוסף לכך, למרות שאיוואן היה. מבוגד יותר, אך הוא היה ילד חולני והיה סביר שלא יאריך ימים. לאחר התלבטויות, ב-27 באפריל 1682 (ביום פטירת הצאר) האסיפה הבויארית והפטריארך הרוסי החליטו על כך שפיוטר יהיה הצאר הבא.

למשפחת מילוסלבסקי החלטה הייתה גורלית - הם היו צפויים לאבד את השפעתם בחצר. נסיכת סופיה, אחות של איוואן ונציגת משפחת מילוסלבסקי החליטה לנצל את התמרמרות יחידות צבאיות המוצבות במוסקבה לשינוי מהותי במצב. היא נתמכה במשפחה עצמה, חלק מהבויארים, ונסיכים ואסילי גוליצין ואיוואן חובנסקי שהיו נציגי המשפחות הוותיקות ולא ראו בעין יפה את עליית משפחת נרישקין.

תחילת המרד

נתליה נרישקינה מראה את איוואן החמישי לחיילים המורדים

תומכי המרד החלו לפזר שמועות בין החיילים שתחת השלטון החדש קצב העברת התשלומים יהיה גרוע אף יותר מבעבר. ב-15 במאי התפשטה שמועה שמשפחת נרישקין הרגו את נסיך איוואן. חיילים רבים נהרו לקרמלין של מוסקבה עברו את המשמר והתאספו בכיכר הקתדרלות בחזית הארמון. צארינה נתליה נרישקין (אשתו השנייה של פיודור השלישי) יצאה מהארמון ביחד עם בנה פיוטר והנסיך איוואן. הנסיך איוואן אף ציין בתשובה לשאילות החיילים שבריותו טובה ושמפחת נרישקין מתייחסת אליו טוב ואין לו טענות. במידה וזה נכון, פעולות החיילים היו בעייתיות מאוד וזה היה למעשה מרד נגד השלטון. אחד הקצינים, נסיך דולגורוקי החל לעיים על החיילים תוך האשמת במרד גלוי. האמון המשולהב לא עמד בלחץ, התפרץ והרג את הנסיך. בהמשך הם אף נכנסו לארמון עצמו והרגו מספר נציגי בולטים של משפחת נרישקין ותומכיה. מעשיה הרצח התפשטו לעיר כולו. בקרמלין החיילים שמו שמירה ולמעשה כל יושבי הארמון היו אצורים.

למחרת החיילים חזרו לאמרון עם דרישה להסגיר לידם את האח של נתליה נרישקינה. נסיכת סופיה ובויארים נוספים לחצו על משפחת נרישקין והיא נענתה לדרישות החיילים. איוואן נרישקין הוסגר והוצא להורג על ידי החיילים. האב של צרינה קיריל נרישקין הוכרך להתנזר להוגלה למנזר בצפון המדינה. מהומות והוצאות להורג נמשכו עד ל-18 במאי. השלטון למעשה לא היה קיים. אומנם פטר הגדול היה באופן פורמלאי צאר ואימו נתליה לידו, אך הם לא יכלו לשלוט. כל התומכים שלהם נהרגו או נמלטו ממוסקבה.

ב-19 במאי נציגי החחילים העבירו לידיו בקשה, שהייתה למעשה אולטימטום לשלם להם לאלטר את החוב שלפי הערכתם היה כ-240,000 רובל. קופת האוצר הייתה ריקה, אך נסיכת סופיה, למרות שפורמאלית לא היה לה בשלב זה כל סמכות נתנ ההורעה לאסוף את הכסף תוך ניצול כלי זהב וכסף שהיו בארמון.

ב-23 במאי וב-29 במאי החיילים העבירו בקשות נוספות. הם כללו הכרזת איוואן החמישי צאר בנוסף לפטר הגדול ומינוי נסית סופיה כעוצרת לידים. הבקשתו היו תואמים את האינטרסים של כל משפחת מילוסלבסקי. באסיפה הבויארית ופטריארך נענו לדרישות החיילים. בשלב זה, החיילים המורדים שלטו במצב, אך הם היו מודעים לכך שהמצב אינו יציד וברגה שהם יעזבו את הקרמלין הכל יכול להשתנות. במטרה להבטיח לעצמם את הביטחון לתווך ארוך הם הוציעו דרישה חדשה. הממשל היה צריך לפרסם צב מיוחד בו הכרזה על כך שכל פעולות החיילים היו לטובת השלטון ושמפחת רומנוב ובכיכר האדומה היה צריך להציב פסל עם פרוט שמות כל הבויארים שנהרגו תוך ציון פשעים שהם ביצעו לכאורה נגד השלטון. מחוז ברירה הממשל הסכם גם לכך. יחד עם זאת, בשלב זה נסית סופיה החלה להרגיש שהמצב מסכן גם אותה.

תקופת נסיך חובאנסקי

סופיה מינה את נסיך חובנסקי כמפקד העליון של החיילים במוסקבה. הוא היה ידוע שתומך של משפחת מילוסלבסקי והיה גם פופולרי בקרב החיילים. במינוי זה נסיכת סופיה ציפה שהוא יפעל להרגעת הרוחות. אומנם, הנסיך בעצמו החליט שהוא יכול להפעיל לחץ בלתי פוסק על הנסיכה. בתמיכתו, החיילים לא עזבו את שטח הקרמלין ושמרו את היכולת לדרוש להממשל האטבות נוספות.

דיון בנושא הדת בארמון בקרמלין

מתנגדי הרפורמה הדתית ברוסיה חשבו שזה הזמן להפסיק אותה. מתנגדי הרפורמה הגיו למוסקבה מערי שדה והחלו בתעמולה בקרב החיילים. הנסיך חובנסקי תמך בהם, כי ראה בהם כלי נוסף ללחץ על הממשל. אומנם הממשל לא היה יכול לקבל החלטה בנושא והוא היה בידי הכנסייה ופטריארך. הכנסייה לא יכלה לבטל את הרפורמה שנמשכה כבר עשרות שנים. גם נסיכת סופיה לא תמכה במהלך, כי זה היה עלול לפגוע במדיניות איבה ואחיה.

לצורך הפתרון הוצע לארגן דיון פתוח על הכיכר האדומה. הנסיך חובנסקי תמך ברעיון הדיון הפתוח. פטריארך התנגד לדיון על הכיכר כי הבין שמהלך הדיון יהיה תלוי בהתנהגות ההמון שצפוי להתאסף בכיכר ולא בטענות הצדדים. הוא הציע לארגן את הדיון בחדרי הארמון. סופיה תמכה ברעיון דיון בארמון. כטענה לכך היא ציינה שהיא בעצמה עם קרבי המשפחה מעוניינת להיות נוכחת בדיון ולא סביר שהם השתתפו בדיון בכיכר הפתוח. ב-5 ביולי 1682 הדיון אכן נערכך בשטחי הארמון. תוך זמן קצר הדיון נהפך להיות לא ענייני וכולני. מתנגדי הרפורמה עזבו את הדיון, והודיעו להמון שהמתין בכיכר על הניצחון המוחץ. באותו זמן, סופיה הודיע לנציגי החיילים שהיו בארמון שמתנגדי הרפורמה לא נתנו שום טענה רצינית ולא יתכן שרפורמה שנתמכה על ידי צארים קומדים לא נכונה. היא גם איימה על החיילים שהיא עלולה לעזוב את מוסקבה ולחזור עם צבא מתנדבים. לאור הנאום שלה, החיילים תפסו חלק ממתנגדי הרפורמה והרגו אותם. אומנם הנסיך חובנסקי המשיך בתמיכתו במנגדי הרפורמה.

במצב זה, בו הממשל היה תלוי ברצון החיילים במוסקבה נמשך עד ל19 באוגוסט. בהתאם למסורת, באותו יום היה צריך להתקיים טכס דתי בהתתשפות משפחת הצאר. במסגרת הטכס הפמלייה הייתה צריך לעזוב את הקרמלין ולהגיע למנזר מחוץ לעיר. בפמליית הטכס לקחו השתתפות שני הצארים, שני אלמנות של אלכסיי הראשון, קרובי המשפחה ונסיכת סופיה בעצמה. הפמלייה קיבלה הגנה מיחידות צבא שלא תמכו במרד. כאשר הם עזבו את העיר, הם שינו את המסלול והגיעו לקרבת לאוורת השילוש-סרגייב בכוונה לעשות ממנו מרכז שלטוני. בספטמבר התאספו סביבם בויארם ויחידות צבא נוספות. מהלך זה הדעיג את נסיך חובנסקי והוא החליט להגיע לנסיכת סופיה לקראת 17 בספטמבר שזה היה יום הולדת שלה. בדרך הוא ובנו נעצרו והובאו לחצר כשבועים. תוך זמן קצר הם הואשמו בניסיון להפיכה שלטונית והוצאו להורג. סופיה הודיע לאסיפת צבא מתנדבים לצורך הסדרת סדר בבירה.

סיום המרד

ללא מנהיג ברור, החיילים במוסקבה איבדו את יכולתם לביצוע פעולות החלטיות. הם שלחו לסופי המספר מכתבים בהם ביקשו את תמיכתה והבטיחו לשרת אותה. בסופו של דבר, בחודש אוקטובר 1689 הם כתבו מכתב בו ציינו שכל הפעולות שבוצעו החל מחודש מאי היו לא חוקיות, ביקשו חנינה כללית והריסת פסל שהוצב בדרישתם בכיכר האדומה. סופיה הסכמה לחנינה והוציא להורג רק מספר מצומצם של מנהיגי החיילים. מפקד החדש השליט משמעת נוקשה.

בתחילת נובמבר 1689 חצר הצאר חזר למוסקבה. נתליה נרישקינה ובנה פטר הגדול לא חזרו לבירה. הם עברו להתגורר בכפר פראוברז'נסקי תחת שמירת החיילים הנאמנים. פטר הגדול בעצמו היה מגיע לבירה רק לצורך השתתפות בטכסים הנדרשים.

מצב שלטוני זה נשמר בע שנים, עד לשנת 1689. באותה שנה, פטר הגדול המתבגר סילק את סופיה מתפקיד עוצרת.

קישורים חיצוניים

• תאור המרד(ברוסית)