מלאכת אוכל נפש

בהלכה, מלאכת אוכל נפש היא מלאכה הנעשית לצורך הכנת מזונות האדם ליום טוב. מותר מדין התורה לעשות מלאכות אוכל נפש ביום טוב, אך לא בשבת.

ביום טוב

היתר מלאכת אוכל נפש מפורש בתורה: "וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, כָּל מְלָאכָה לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם, אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם" (שמות, י"ב, ט"ז). כך הותרו שחיטה, לישה, אפייה וכיוצא באלה.

חכמים אסרו לעשות כל מלאכה שאפשר לעשותה בערב יום טוב מבלי שיהיה בה הפסד או חיסרון, זאת כדי שאדם לא ידחה ליום טוב את כל המלאכות שהן לצורך אוכל נפש כגון טחינה וניפוי הקמח וכיוצא באלה, ואז ייטרד בהן כל היום ויימנע משמחת החג.

להלכה נפסקה דעת בית הלל, שכיוון שמלאכות ההוצאה וההבערה הותרו כמלאכת אוכל נפש, הם הותרו גם לצורך שאר הנאות, גם אם אינם קשורות דווקא באוכל.

נחלקו האחרונים לגבי עישון ביום טוב, ולדעת רוב הפוסקים, העישון מותר למי שהורגל בכך, משום שזה צורך השווה לכל נפש, אולם הדלקה וכיבוי האש נאסרו, כשם שנאסרה הדלקה לבישול, והותרה רק העברת אש.

במשכון

המושג אוכל נפש מוזכר גם לעניין איסור משכון כלי אוכל נפש. דין הוא משום משום "כי נפש הוא חבל" (דברים, כ"ד ו'), היינו שאלו כלים שנצרכים לכדי חייו של האדם, ולכן אין לקחתם. מדובר בכלים המשמשים להכנת מזון כמו רחיים של תבואה וסכין שחיטה.

קישורים חיצוניים

• 'אוכל נפש', באתר 'דעת'