עריכה

עריכה היא שלב בתהליך ההוצאה לאור של יצירה כתובה, שבו עוברת היצירה, לאחר שנמסרה למו"ל, סוגים אחדים של ליטוש, שמטרתם לעשותה ראויה לדפוס.

מטרת העריכה

זיסי סתוי, שערך במשך 35 שנה את המוסף לספרות של "ידיעות אחרונות", הציג את דעתו על תפקיד העורך:

"תפקיד העורך הוא לקחת טקסט, שהוא טוב, נניח, בשבעים אחוז, ולהפוך אותו לטוב בתשעים וחמישה, בתשעים ושמונה אחוזים. מאה אחוז אין. ויש בי תכונה אולי מוזרה: ככל שהטקסט יותר טוב, כך אני אוהב יותר לטפל בו ולהיטיב אותו." (בראיון לשולמית גלבוע, "ידיעות אחרונות", 7.1.05)

נקודת המבט של העורך על תהליך העריכה מוצגת בדבריו של יגאל שוורץ, פרופסור לספרות עברית ועורכם של 150 ספרים:

"עורך טוב צריך להיות פסיכולוג, גננת וגם להבין ספרות ולהיות בעל אג'נדה ספרותית ויכולת לשמוע הרבה קולות. הוא אמור לדעת לזהות את הטוב בסוגו, בניגוד למבקר שיש לו תמונת עולם מוגדרת של 'הטוב' והוא נעול בתוכה. הוא חייב להיות בעל אישיות פתוחה, והכי חשוב: שיהיה לו מושג מהו 'נכון' - כלומר ההרמוניה שבה מתכנסים יחד היפה, הצודק, האמיתי, כדי שהתוֹאַם ישלוט, כדברי בודלר, בספר הבודד כבסדרת ספרים שלמה." (בראיון למירי פז, "ידיעות אחרונות", 29.10.04)

מרכיבי העריכה

בעריכה נכללות פעולות מסוגים אחדים:

• עריכה לשונית
  • כתיב: תיקון שגיאות כתיב ופליטות קולמוס, וכן הקפדה על אחידות כתיבתו של הספר בהתאם לכללי הכתיב המלא. עריכה לקויה בולטת מאוד לעין כאשר באותו עמוד, ולעיתים אף באותו משפט, מופיעה מלה בשתי צורות כתיב שונות.
  • תחביר: ניכוש שגיאות תחביריות ממשפטי הספר, הקפדה על פיסוק נכון.
  • ליטוש לשוני: שיפור משפטים המנוסחים בצורה מעורפלת או לא נוחה לקריאה, ביטול מילים מיותרות והשלמת מילים חסרות. אף העלונים בענייני לשון שבהוצאת האקדמיה ללשון העברית, הנכתבים בידי חוקרי לשון, שהם "טלית שכולה תכלת", זוכים לעריכה לשונית.
• עריכה עניינית
  • בדיקת שלמותו, דיוקו ובהירותו של הספר.
  • הצעות להשמטת קטעים שאינם הולמים את אופיו של הספר.
  • הצעות להרחבת הדיון בנושאים הראויים לכך.
  • הערות לגבי מבנה הספר: חלוקה לפרקים ולסעיפים.
  • הצעות למתן שמות טובים יותר לפרקי הספר ולסעיפיו.
  • איתור פגמים נוספים בספר, ובהם כפילות, חוסר התאמה בין פרקים, משפטים שאין בהם חידוש לקורא, משפטים החורגים מנושאו של הספר (ולכן הם מיותרים), משפטים חריפים יתר על המידה (ולכן יש לרכך אותם).
• עריכה לדפוס
  • ריווח בין הפסקאות והפרקים.
  • קביעת סוגי האותיות שבהן תודפס כל מלה בספר.
  • קביעת מבנה הטבלאות.
  • האחדת עיצובו של הספר.

היקף העריכה שלה זוכה כל ספר תלוי באיכותו של הספר המוגש לעריכה, ונתון לשיקול דעתו של המו"ל.

אופיו של תהליך העריכה

לאופיו של תהליך העריכה מקובלות שתי גישות:

• תהליך העריכה מתבצע עם תום תהליך הכתיבה, כשני שלבים נפרדים.
• תהליך העריכה מתבצע בצורה של אינטרקציות אחדות של עריכה וכתיבה, המבוצעות בשיתוף פעולה הדוק בין המחבר לעורך. משמעותו של שילוב זה היא השקעה גבוהה יותר בהפקת הספר. סגנון עבודה זה תורם יותר לאיכות היצירה המוגמרת כאשר יש התאמה ("כימיה") בין המחבר והעורך.

יחסי מחבר-עורך

המפגש הראשון של המחבר עם עבודת העורך עשוי להיות חוויה מהממת, עקב הכמות העצומה של ההערות שיש לו אודות הספר "המושלם" שהוגש לו. גם כאשר הספר שנמסר לעורך הוא באיכות סבירה, אין זה נדיר שהערות העריכה יתייחסו לכל פיסקה בספר.

סיפורה של עמליה כהנא-כרמון "החמה נסתלקה" הועבר במקביל לשני כתבי-עת ופורסם בשניהם. וזו התייחסותה של המחברת לתוצאה הערוכה (בראיון לזיסי סתוי, "ידיעות אחרונות", 30.3.90):

"כשראיתי את הסיפורים בדפוס כבר חיינו בשווייץ. ואני התחלחלתי מהשינויים בנוסח כתב היד, שבלי לשאול את פי, כל אחד משני העורכים הרביץ בסיפור. לא יכולתי להירגע מהשינויים המבהילים שאופייניים לשלונסקי, עם כל מיני חוכמות בארמית. ובעיקר הפריע לי שבכל מקום בסיפור שכתובה היתה המלה "הצטרף" שלונסקי שינה אותה למלה "הזדווג". כך שזקן אחד יושב על ספסל, בא ומזדווג אליו זקן שני. ולא יכולתי לסלוח גם על הנגיעות העדינות, ההופכות זיזים למלטפים, של אהרן ב"משא". זה היה לפני שלושים שנה בערך, אבל מאז אני עומדת על המשמר ולא נותנת להזיז אצלי אפילו פסיק."

התייחסות שונה לנושא זה, הן של הכותב והן של העורך, מוצגת בדברי התודה הבאים, של סטיבן הוקינג בפתח ספרו "קיצור תולדות הזמן":

"אנשים רבים קראו גרסאות קודמות של הספר והגישו לי הצעות לשיפורו. אציין במיוחד את פיטר גוזארדי, העורך שלי בהוצאת בנטם, ששלח לי עמודים על עמודים של הערות ושאלות על נקודות שלדעתו לא הבהרתי כראוי. עלי להודות שהתרגזתי לא מעט כשקיבלתי ממנו את הרשימה הארוכה של דברים הטעונים שינוי, אבל הוא צדק. אני בטוח שהספר הזה טוב יותר בזכות עבודת-הפרך שהטיל עלי פיטר."

הבדל מהותי, בין העריכה שעבר סיפורה של עמליה כהנא-כרמון לזו שעבר ספרו של סטיבן הוקינג, נמצא בטיב הקשר בין המחבר לעורך. הבדל זה עשוי להסביר את תגובותיהם השונות. במקרה הראשון היתה העריכה פעולה חד-צדדית, כלומר החלטות העורך הובאו לידיעת הסופרת רק כאשר ראתה את היצירה המודפסת. במקרה השני היתה פעולת העריכה דו-צדדית, כלומר נעשתה בשיתוף פעולה מתמשך בין המחבר לעורך.

עריכה נרחבת, הכוללת השמטת קטעים מסוימים ושינוי אופן הצגתם של קטעים אחרים, והתנגדות של הסופר לביצועה, מקובלים במקרה של ספרות יפה. קל להבין התנגדות זו, שהרי ביצירה מסוג זה חשיבות גדולה לא רק לתוכן, אלא גם לאופן הגשתו, מבחינת המילים והתחביר שנבחרו. גם בקרב מחברים של ספרי עיון ישנם הנפגעים מאוד מהניסיון לערוך את יצירתם, ומגלים התנגדות עזה לכך. ניתן ללמוד מניסיונה של הסופרת אריקה ג'ונג', המוצג בפתח ספרה "פחד חמישים": "בספרי הראשון רגזתי על הצעות לקיצור ולשינויים. בספרי זה, השישה-עשר במספר, אני אסירת תודה לאין קץ".

לקריאה נוספת

• יואל קטן, הכנת ספרים ומאמרים בספרות התורנית, באתר "דעת"