טקס שבועת אמונים – הבדלי גרסאות
| שורה 9: | שורה 9: | ||
[[תמונה:Peter Paul Rubens 050.jpg|שמאל|ממוזער|230px|המלכה הקתולית [[מארי דה מדיצ'י]] כורעת בתנוחה מסורתית של [[וסאל]] בטקס שבועת האמונים בעת הכתרתה, אחרי עליית [[אנרי הרביעי מלך צרפת|אנרי הרביעי]] לשלטון. צויר על–ידי [[פטר פאול רובנס]]]] |
[[תמונה:Peter Paul Rubens 050.jpg|שמאל|ממוזער|230px|המלכה הקתולית [[מארי דה מדיצ'י]] כורעת בתנוחה מסורתית של [[וסאל]] בטקס שבועת האמונים בעת הכתרתה, אחרי עליית [[אנרי הרביעי מלך צרפת|אנרי הרביעי]] לשלטון. צויר על–ידי [[פטר פאול רובנס]]]] |
||
שרון גבריאלה והדר מלכות וכולכם אפסים D: |
|||
להלהלהלה P: חיחיחי |
|||
==פידליטס== |
==פידליטס== |
||
גרסה מ־18:33, 11 בפברואר 2010
טקס שבועת אמונים (מלטינית, commendatio) הוא הטקס הרשמי שהתפתח בראשית ימי הביניים ליצירת קשר הנאמנות שבין אדון והווסאל שלו. הטקס המוכר הראשון נערך בצרפת במאה השביעית, אך שורשיו קודמים לכך, כטקס שבו הילד (מקורה של המילה "וסאל" במילה הקלטית gwas) הופך ממשועבד למשוחרר.
הומגיום
מטרת טקס שבועת האמונים הייתה להפוך אדם מסוים לווסאל של האדון. הטקס כלל שני חלקים של שבועת אמונים: הומגיום ופידליטס. בתחילתו של הטקס היה הזוטר, זה שיועד להפוך וסאל, מופיע חשוף ראש ונטול נשק, כסימן לכניעותו בפני האדון וכורע בפניו. הווסאל היה מניח את כפותיו בתנוחת תפילה,[1] המסמלת הכנעה מוחלטת, ומושיטן אל האדון.
האדון היה תופס את ידיו של הווסאל בין ידיו, ובכך מפגין את עליונותו, ואז היה הווסאל מכריז על בקשתו להפוך "האדם" והאדון היה מכריז על קבלת בקשתו. בכך הושלם חלק ההומגיום (homagium) של הטקס.
שרון גבריאלה והדר מלכות וכולכם אפסים D:
להלהלהלה P: חיחיחי
פידליטס
במסגרת טקס הפידליטס שבא אחרי כן היה מניח הווסאל את ידיו על התנ"ך או על שרידי קדוש, ונשבע כי לעולם לא יפגע באדון בדרך כלשהי וישאר נאמן לו. נוסח טיפוסי של השבועה היה: "אני מבטיח באמונה כי אהיה בעתיד נאמן לאדון, ולעולם לא אגרום לו נזק וישמור על ההומגיום שלי לו כנגד כל אדם באמונה שלמה ובלא רמייה".
אחרי השלמת שתי השבועות, כונן קשר בין האדון והווסאל, והם נחשבו כבולים זה לזה בשבועת האמונים הפיאודלית.
הערות שוליים
- ^ למעשה, סדר ההתפתחות הוא הפוך: לפני כינון טקס ההומגיום נהגו נוצרים להתפלל בתנוחה המקובלת בה המתפלל עומד ומושיט את ידיו אחורה. תנוחת התפילה הנוצרית המוכרת התפתחה בעקבות תנוחת טקס ההומגיום.