טיוטה:שילוב הלכה ואגדה – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
←‏אגדה בהלכה: תורת ארץ ישראל
שורה 8: שורה 8:
אולם למרות דברים אלו ניתן למצוא מקורות שונים בהם האגדה משמשת כבסיס לקביעת הלכה; כאשר ה[[פוסק|פוסקים]] מצטטים אגדות ומתבססים עליהם בקביעת ההלכה. אחד מהפוסקים האחרונים הנודעים בשיטת פסיקה זו היה ה[[יוסף רוזין|רוגאצ'ובר]]. לעתים, קביעת הלכה מתוך האגדה - מובאת ללא צידוק כלשהו, ולעתים מצורף לדיון ההלכתי טיעון כלשהו, כגון הטיעון שהאגדה המובאת אינה אגדה, אלא מעשה ממשי<ref>עיין לדוגמה בדבריו של הרב [[ברוך הלוי אפשטיין]] ב'''תורה תמימה''' "ואפשר להביא קצת ראיה שמחויב בזה להכניס עצמו בספק סכנה מאגדה דברכות ל"ג.. ופשוט דלא שייך בזה אין למדין מן האגדות אחרי שזה מעשה שהיה" (ויקרא יט).</ref>.
אולם למרות דברים אלו ניתן למצוא מקורות שונים בהם האגדה משמשת כבסיס לקביעת הלכה; כאשר ה[[פוסק|פוסקים]] מצטטים אגדות ומתבססים עליהם בקביעת ההלכה. אחד מהפוסקים האחרונים הנודעים בשיטת פסיקה זו היה ה[[יוסף רוזין|רוגאצ'ובר]]. לעתים, קביעת הלכה מתוך האגדה - מובאת ללא צידוק כלשהו, ולעתים מצורף לדיון ההלכתי טיעון כלשהו, כגון הטיעון שהאגדה המובאת אינה אגדה, אלא מעשה ממשי<ref>עיין לדוגמה בדבריו של הרב [[ברוך הלוי אפשטיין]] ב'''תורה תמימה''' "ואפשר להביא קצת ראיה שמחויב בזה להכניס עצמו בספק סכנה מאגדה דברכות ל"ג.. ופשוט דלא שייך בזה אין למדין מן האגדות אחרי שזה מעשה שהיה" (ויקרא יט).</ref>.
בעקבות דברים אלו הורחבה הכנסת האגדה לתוך תחומה של ההלכה; ומתקיימות דעות שכאשר הלימוד מהאגדה אינו עומד בסתירה לחלק ההלכתי ניתן ללמוד ממנו ולסמוך עליו<ref>אנציקלופדיה תלמודית, אגדה, כרך א, עמ' קלב.</ref> גישות קיצוניות יותר טענו ש-"סברא בלבד יכולים ללמוד מאגדות גם במקום שיש סתירה מחלק ההלכה..".
בעקבות דברים אלו הורחבה הכנסת האגדה לתוך תחומה של ההלכה; ומתקיימות דעות שכאשר הלימוד מהאגדה אינו עומד בסתירה לחלק ההלכתי ניתן ללמוד ממנו ולסמוך עליו<ref>אנציקלופדיה תלמודית, אגדה, כרך א, עמ' קלב.</ref> גישות קיצוניות יותר טענו ש-"סברא בלבד יכולים ללמוד מאגדות גם במקום שיש סתירה מחלק ההלכה..".
יש לציין שפרשנים ופוסקים שונים התנגדו נחרצות לכל שילוב של האגדה בתוך תחומי ההלכה. כך, למשל, התנגד הרב [[צבי יהודה הכהן קוק]] לשילוב זה, וקרא לו [[כלאיים]], בעוד אביו - הרב [[אברהם יצחק הכהן קוק]] - תמך בחיבור הלכה ואגדה וקרא לעסוק בשילובם.לפי השקפתו, חיבור זה נובע ומתבקש משיקולים קבליים של [[אמונת היחוד]].
יש לציין שפרשנים ופוסקים שונים התנגדו נחרצות לכל שילוב של האגדה בתוך תחומי ההלכה. כך, למשל, התנגד הרב [[צבי יהודה הכהן קוק]] לשילוב זה, וקרא לו [[כלאיים]], בעוד אביו - הרב [[אברהם יצחק הכהן קוק]] - תמך בחיבור הלכה ואגדה וקרא לעסוק בשילובם. לפי השקפתו, חיבור זה נובע ומתבקש משיקולים קבליים של [[אמונת היחוד]], והוא קשור לדרכה הייחודית של [[תורת ארץ ישראל]].


==לקריאה נוספת==
==לקריאה נוספת==

גרסה מ־00:36, 4 באפריל 2010

ההלכה והאגדה מהוות לרוב ביטויים לשני סוגים שונים בספרות התלמודית; אך הוגים שונים שואפים ליצור שילוב בין ההלכה לאגדה. השילובים מתבטאים הן בהכנסת האגדה לתוך ההלכה, המתבטא במקרה-קיצון בקביעת הלכה על בסיס אגדה; והן בהתייחסות להלכה דרך משקפיים של אגדה (המדגיש את הרעיון).

הלכה באגדה - חשיבה "אגדית" ביחס לטקסט הלכתי

חלק משילוב ההלכה והאגדה נגע בכך שחשיבה "אגדית" המדגישה את הרעיון, חדרה לתוך הטקסטים ההלכתיים; כך כאשר הלומד ניגש לטקסט ההלכתי אין הוא שואף לדעת איך להתנהג ואת 'החוק היבש', אלא הוא מנתח את החוק בצורה מחשבתית אגדית. גישה זו מכילה גישות מסוימות מסוגיית טעמי המצוות לא רק לדיון במצווה עצמה, אלא אף לדיון התלמודי ולסברות הראשוניות המועלות. הגישה נהוגה למשל בישיבת מעלות יעקב ובשלוחותיה. בישיבות אלו מדגישים כי זו גם המטרה המרכזית של הלימוד - להעמיק בהבנת הרעיון האגדי הטמון בסוגיא. זאת בניגוד לגישה השמה את פסיקת ההלכה אליבא דהלכתא כמטרה המרכזית של הלימוד.

אגדה בהלכה

הכנסת האגדות לתוך התחום של הדיון ההלכתי אינו כה פשוט בתורה שבעל פה; כך כלל בסיסי בתורת הפסיקה במשפט העברי קובע ש-"אין למדין מן האגדות"[1]; כלל זה נוסח בצורות שונות[2], והתקבל על ידי הגאונים [1], והובא על ידי כותבי הכללים במשפט העברי (כגון בספר יד מלאכי). אולם למרות דברים אלו ניתן למצוא מקורות שונים בהם האגדה משמשת כבסיס לקביעת הלכה; כאשר הפוסקים מצטטים אגדות ומתבססים עליהם בקביעת ההלכה. אחד מהפוסקים האחרונים הנודעים בשיטת פסיקה זו היה הרוגאצ'ובר. לעתים, קביעת הלכה מתוך האגדה - מובאת ללא צידוק כלשהו, ולעתים מצורף לדיון ההלכתי טיעון כלשהו, כגון הטיעון שהאגדה המובאת אינה אגדה, אלא מעשה ממשי[3]. בעקבות דברים אלו הורחבה הכנסת האגדה לתוך תחומה של ההלכה; ומתקיימות דעות שכאשר הלימוד מהאגדה אינו עומד בסתירה לחלק ההלכתי ניתן ללמוד ממנו ולסמוך עליו[4] גישות קיצוניות יותר טענו ש-"סברא בלבד יכולים ללמוד מאגדות גם במקום שיש סתירה מחלק ההלכה..". יש לציין שפרשנים ופוסקים שונים התנגדו נחרצות לכל שילוב של האגדה בתוך תחומי ההלכה. כך, למשל, התנגד הרב צבי יהודה הכהן קוק לשילוב זה, וקרא לו כלאיים, בעוד אביו - הרב אברהם יצחק הכהן קוק - תמך בחיבור הלכה ואגדה וקרא לעסוק בשילובם. לפי השקפתו, חיבור זה נובע ומתבקש משיקולים קבליים של אמונת היחוד, והוא קשור לדרכה הייחודית של תורת ארץ ישראל.

לקריאה נוספת

  • המדרש כהלכה - הרב ישראל הלוי בארי (קלודנר), תש"ך (1960). - "הלכות מחודשות בתורת האדם למקום ולחבירו... וּבבעיות הכלל... נִדלוּ והועלו ממדרשי אגדה..." - מתוך הכותרת-משנֶה בַספר.
  • הרב מרדכי פירון, בשערי האגדה, הצאת "דון" תשל"ד (1974).
  • אבינועם רוזנק, אגדה והלכה: הרהורים על מגמות בהגות ובמחקר הפילוסופיה של ההלכה בתוך: עמיחי ברהולץ (עורך), מסע אל ההלכה, הוצאת ידיעות אחרונות ובית מורשה, תל אביב 2003, עמ' 312-285
  • אבינועם רוזנק, ההלכה הנבואית: הפילוסופיה של ההלכה במשנת הראי"ה קוק, מאגנס תשס"ז.

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ על-פי המובא בירושלמי, חגיגה (פרק א הלכה ח, דף ז ע"ב) "רב זעירה בשם שמואל אין מורין לא מן ההלכות ולא מן האגדות ולא מן התוספות אלא מן התלמוד..".
  2. ^ "אין סומכין ואין מביאין ראיה מכל דברי אגדה ואין מקשין מדברי אגדה" (רס"ג ורב האי גאון, אוצר הגאונים, חגיגה עמוד 65 במילואים).
  3. ^ עיין לדוגמה בדבריו של הרב ברוך הלוי אפשטיין בתורה תמימה "ואפשר להביא קצת ראיה שמחויב בזה להכניס עצמו בספק סכנה מאגדה דברכות ל"ג.. ופשוט דלא שייך בזה אין למדין מן האגדות אחרי שזה מעשה שהיה" (ויקרא יט).
  4. ^ אנציקלופדיה תלמודית, אגדה, כרך א, עמ' קלב.