דני חלוץ

תבנית:חייל דני (דן) חלוץ (נולד ב־7 באוגוסט 1948) הוא הרמטכ"ל ה־18 של צה"ל, תפקיד אותו מילא מיוני 2005 עד פברואר 2007, וקודם לכן מפקד חיל האוויר וסגן הרמטכ"ל. היה הרמטכ"ל המבוגר ביותר בצה"ל אי פעם. כרמטכ"ל פיקד על צה"ל במהלך תוכנית ההתנתקות ומלחמת לבנון השנייה. הרמטכ"ל הראשון שהתחיל את שירותו בצה"ל כטייס בחיל האוויר.

ביוגרפיה

דני חלוץ נולד ב־1948 בתל אביב, בן לאב יוצא איראן ואמא יוצאת עיראק. גדל במושב חגור שבשרון, למד בבית הספר התיכון "ברנר" בפתח תקווה וסיים את לימודיו בבית הספר "קוגל" בחולון. סיים תואר ראשון בכלכלה באוניברסיטת תל אביב. בוגר קורס מתקדם למינהל עסקים AMP באוניברסיטת הרווארד.

נשוי ואב לשלושה ילדים, מתגורר בשכונת צהלה בתל אביב. בנו טל משרת כטייס תובלה, בשנת 2008 היה סגן מפקד טייסת הרקולס ("קרנף").

שירותו הצבאי

טייס קרב

דני חלוץ התגייס ב־1966, סיים קורס טיס כטייס קרב ביולי 1968, ואחר כך השתתף בקורס האימון המתקדם (קא"מ) על מטוסי אוראגן. בהמשך שרת במשך ארבעה חודשים כטייס מיסטר, ושמונה חודשים כטייס ווטור. בדצמבר 1969 עבר לטייסת 201 ("טייסת האחת"), טייסת ה-F-4 פנטום הראשונה בחיל האוויר. לחם כטייס במלחמת ההתשה והשתתף ב־40 גיחות מבצעיות. לאחר מלחמת ההתשה שירת כמדריך בבית הספר לטיסה. השתחרר מצה"ל באוגוסט 1973 בדרגת סרן, ובמלחמת יום הכיפורים (באוקטובר 1973) שירת במילואים בטייסת 201 כטייס פנטום. במהלך המלחמה השתתף ב־43 גיחות והפיל שלושה מטוסי אויב: מיג-21 מצרי, ושני מיג-21 סוריים. אחרי המלחמה חזר לשירות קבע, בשנים 1978-1975 שרת כסגן מפקד טייסת 201. השתחרר שוב ב־1978 ולמד לתואר ראשון בכלכלה באוניברסיטת תל אביב.

חלוץ חזר לשירות פעיל בחיל האוויר ב־1982, בזמן מלחמת לבנון. לאחר מכן הוסב לטייס F-16 ("נץ"). ב־1983 מונה לראש מדור במחלקת אמצעי לחימה שבלהק ראש המטה. ב־1984 הועלה לדרגת סגן-אלוף וקיבל את הפיקוד על טייסת 107 ("טייסת אבירי הזנב הכתום") שהפעילה מטוסי F-4 פנטום. ב־1986 הועלה לדרגת אלוף-משנה ומונה לעמוד בראש היחידה המבצעית בפרויקט הלביא. בשנים 1991-1988 שימש כראש מחלקת אמצעי לחימה במטה חיל האוויר. ביולי 1991 מונה למפקד בסיס חצור של חיל האוויר. באוגוסט 1993 הועלה לדרגת תת-אלוף ומונה לראש להק אוויר (רל"א) במטה חיל האוויר. ב־1995 מונה לראש מטה חיל האוויר (רמ"ט). ביולי 1998 הועלה לדרגת אלוף ומונה כעוזר ראש אג"ם (אגף המטה הכללי). ב־1999, בעקבות שינוי מבני במטה הכללי, מונה חלוץ להיות ראש אגף המבצעים (אמ"ץ) הראשון, ובאפריל 2000 החליף את איתן בן אליהו, ומונה למפקד חיל האוויר ה־14.

מפקד חיל האוויר

במסגרת תפקידו כמפקד חיל האוויר ביצע חלוץ שינויים מקיפים בחיל האוויר וזכה להערכה רבה מקציני החיל. בתקופתו החלו להיקלט מטוסי ה-F-16I ("סופה") המסוגלים לתקוף מטרות בטווחים ארוכים בכל תנאי מזג האוויר. כמו כן, הרחיב חלוץ את השימוש בכלי טיס בלתי מאוישים והידק את שיתוף הפעולה עם כוחות היבשה (דבר שבא לידי ביטוי משכנע במבצע ימי תשובה). בתקופתו ביצע חיל האוויר מאות "סיכולים ממוקדים" שבהם נהרגו עשרות בכירי טרור פלסטיניים, אך נהרגו גם מספר חפים מפשע.

בנוסף, פעל חלוץ לשיפור התרבות הארגונית בחיל האוויר ולהקטנת מספר תאונות האימונים, התאונות המבצעיות והתקלות הטכניות בחיל. מאמציו נשאו פרי ובתקופתו התאונות בחיל היו מעטות. חלוץ השיג השג נדיר של שנתיים וחצי ברציפות שבהן לא התרסק אף כלי טיס של חיל האוויר [1].

את כהונתו כמפקד חיל האוויר חתם חלוץ בפיקוח על חיסולו של מייסד החמאס אחמד יאסין ב־22 במרץ 2004 מטילים שירו מסוקי AH-64 אפאצ'י.

במהלך שירותו בחיל האוויר צבר חלוץ כ־4,000 שעות טיסה.

ב-4 באפריל 2004 העביר את הפיקוד על החיל לאליעזר שקדי.

חיסול סאלח שחאדה והתבטאויות חלוץ בעקבותיו

ערך מורחב – סאלח שחאדה

ב־22 ביולי 2002, בזמן ששירת כמפקד חיל האוויר, הפציץ חיל האוויר מבנה בעיר עזה במטרה לפגוע בבכיר החמאס סאלח שחאדה. בהפצצה נהרגו מלבד שחאדה גם 14 אזרחים ובהם ילדים. בציבור ובתקשורת נשמעו קולות שהאשימו את טייסי חיל האוויר בפשעי מלחמה, ועל כך שהאחראים לפעולה צריכים להישפט בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג. מספר פעילים מהשמאל הלא-ציוני אף ריססו כתובות נאצה על מכוניות של טייסים. בעת ביצוע פעולת החיסול שהה חלוץ בחו"ל ולא היה מעורב בקבלת ההחלטה לבצעה, אף על פי שכמפקד חיל האוויר היה אחראי לה.

בכתבה שפורסמה על חלוץ במוסף הארץ ב־23 באוגוסט [2] צוטט חלוץ באומרו לטייסים שהשתתפו בפעולה:

"חבר'ה, תישנו טוב בלילה" אמר לטייסים ולנווטים. "גם אני, אגב, ישן טוב בלילה. לא אתם בוחרים את היעדים ולא אתם בחרתם את המטרה במקרה שלפנינו. אינכם אחראים לתוכן המטרה. הביצוע שלכם היה מושלם. מעולה. ואני חוזר ואומר - שום בעיה לא מוטלת לפתחכם בעניין הזה. עשיתם בדיוק את מה שהונחיתם לעשות. לא חרגתם מילימטר ימינה או שמאלה. וכל אלה שיש להם בעיה עם זה, שיתייצבו מולי".

בתשובה לשאלת המראיינת בנוגע למידת הרגשות שטייס צריך לגלות, ענה לה חלוץ:

"אם את בכל זאת מאוד רוצה לדעת מה אני מרגיש כשאני משחרר פצצה, אז אני אומר לך: אני מרגיש מכה קלה באווירון, כתוצאה משיחרור הפצצה. כעבור שנייה זה עובר, וזה הכל. זה מה שאני מרגיש".

בעקבות דבריו של חלוץ התעוררה סערה ציבורית. קבוצה של אנשי רוח מן השמאל, בשיתוף עם תנועת "יש גבול" הגישו עתירה לבג"ץ בדרישה לפתוח בחקירה פלילית בעניין הרג הילדים, ואחר כך דרשו לעכב את מינויו של חלוץ לתפקיד סגן הרמטכ"ל עד שתפתח חקירה שכזו.

בג"ץ הורה לחלוץ להבהיר את עמדתו בסוגיה, וחלוץ הגיש תצהיר ובו הסביר כי הדברים אינם משקפים את עמדתו המוסרית:

"העובדה שנהרגו אזרחים לא מעורבים וילדים חפים מפשע, מעציבה מאוד. אני מצר על-כך. (...) [מדיניות חיל האוויר היא] להפעיל את העוצמה המינימלית ההכרחית להשגת המטרה המבוקשת. (...) אם מישהו מהשותפים לאותו מבצע היה יודע מראש שאלה תהיינה התוצאות הטראגיות - המבצע לא היה מאושר. עדות לכך היא שהמבצע המדובר לא אושר מספר פעמים קודם לכן, בגין הידיעה שקיימת אפשרות לנוכחות חפים מפשע בקרבת הטרוריסט סלאח שחאדה. (...) התייחסתי באופן ערכי לחלוקת האחריות בין המפקד ופקודיו, בין הטייסים ובין אלה ששלחו אותם למשימה, ולכן אמר להם שישנו טוב בלילה".

בג"ץ דחה את הבקשה לעיכוב מינויו של חלוץ בינואר 2005, תוך כדי מתיחת ביקורת מסוימת על דבריו. המחאה כנגד חלוץ נשארה מוגבלת בעיקרה לשמאל וזכתה לגינויים מהמרכז והימין.

כהונתו כרמטכ"ל

הדרך למשרת הרמטכ"ל

באפריל 2004 סיים את תפקידו כמפקד חיל האוויר, ומונה לתפקיד סגן הרמטכ"ל. בפברואר 2005 הודיע שר הביטחון, שאול מופז, כי חלוץ ימונה לתפקיד הרמטכ"ל, ויחליף את משה יעלון, שבניגוד למקובל, כהונתו לא הוארכה בשנה נוספת.

ב־1 ביוני 2005 מונה דני חלוץ לרמטכ"ל ה־18 של צה"ל. חלוץ הוא הרמטכ"ל הראשון שעשה את מרבית שירותו בחיל האוויר (גם הרמטכ"ל החמישי, חיים לסקוב, שירת כמפקד חיל האוויר, אך לא צמח בחיל), והוא טייס הקרב הראשון שמונה לרמטכ"ל.

תפיסתו הצבאית

עוד בהיותו מפקד חיל האוויר טען חלוץ בראיונות שונים, שעיקר בניין הכוח של צה"ל צריך להתבסס על חיל האוויר ועל ירי מונחה מדויק לרבות ירי ארטילרי. את טענתו ביסס על ההנחה שעיקר האיום האסטרטגי על מדינת ישראל מגיע מכיוון איראן, ועל ההנחה שהישגי ארצות הברית במלחמת המפרץ ומלחמת עיראק הוכיחו שאמצעים אלה יעילים לטיפול באיומים מרוחקים, כמו גם בטורי שריון קרובים. משום כך הוא קרא לצמצם השקעות מיותרות, לדעתו, בחילות היבשה (כגון בפרויקט טנק המרכבה). לאחר שנתמנה לתפקיד רמטכ"ל דחף חלוץ ליישום רעיונות אלה בפועל.

בנוסף החל חלוץ בשינוי מבנה צה"ל ובהגדלת סמכויותיה של מז"י בדרך להפיכתה לזרוע יבשה אמיתית, בדומה לזרוע האוויר והחלל וזרוע הים.

תוכנית ההתנתקות

אחת המשימות המרכזיות של צה"ל בתקופת כהונתו הייתה ביצוע תוכנית ההתנתקות (פינוי תושבים מרצועת עזה ומצפון השומרון). הפינוי האמור החל ב־15 באוגוסט 2005 במבצע יד לאחים וב-17 באוגוסט החל הפינוי הכפוי. חלוץ פרסם מספר ופקודות יום בנוגע לביצוע ההתנתקות וטבע את הסיסמה "בנחישות וברגישות" כאפיון של גישת צה"ל למבצע ההתנתקות. בסופו של דבר, בוצע הפינוי ללא נפגעים וברובו המוחלט ללא אלימות. על כך זכו חלוץ, צה"ל והמשטרה לשבחים - הן על האיפוק של הכוחות המפנים והן על הארגון [3]. חלוץ הקפיד לחלוק שבחים למתנחלים והנהגתם על פעולתם להובלת מחאה לא אלימה והרגעת הרוחות, אך הביע ביקורת קשה על ההתנגדות שהייתה בכפר דרום ובצפון השומרון מצד הנוער.

לאחר ביצוע תוכנית ההתנתקות, התבטא חלוץ מספר פעמים בביקורת על המתנחלים מעל במות שונות. בין השאר אמר כמה פעמים שיש לסגור ישיבות הסדר התומכות בסרבנות, ולאחר אירועי עמונה טען כי כוחות הצבא והמשטרה התנהגו כראוי כלפי האלימות שהופגנה נגדם ושיבח את התנהגותם. התנהגותו של חלוץ והתבטאויותיו החלישה, לדעת גורמים בהתיישבות, את האמון של ציבור המתנחלים במערכת הביטחון, אמון שהיה רעוע כבר קודם לכן, מאז תוכנית ההתנתקות.

מבצע גשמי קיץ ומלחמת לבנון השנייה

במהלך חודש יוני 2006, בתגובה להגברת ירי הרקטות מרצועה עזה, הרג צה"ל שני פעילי חמאס ברצועה, לאחר הפוגה בסיכולים הממוקדים בת יותר משנה. כמו כן ביצע צה"ל התקפות נרחבות ברצועה, שבהן נהרגו 7 אזרחים ונפצעו יותר מ-50 בני אדם, בהם נשים וילדים ששיחקו בחוף הים‏‏. חלוץ הורה להפסיק את הירי עד לסיום תחקיר האירוע. לאחר מכן, חטפו אנשי החמאס את חייל צה"ל גלעד שליט בסוף יוני 2006, בגבול רצועת עזה, לאחר שעברו את גדר הגבול במנהרה ותקפו עמדה של צה"ל. בעקבות זאת יצא צה"ל, בפיקודו של חלוץ, למבצע גשמי קיץ, שנועד לפגוע בתשתיות הטרור ולהפעיל לחץ שיביא לשחרורו של החייל החטוף.

ב־12 ביולי 2006 פתח חזבאללה בירי רקטות לאורך גבול הצפון, ובמהלכו תקף סיור של צה"ל, הרג שלושה מחיילי הסיור וחטף שניים אחרים. בעקבות זאת יצא צה"ל למבצע שינוי כיוון בלבנון. המערכה התבססה בתחילה על מתקפה אווירית, ובהמשך התרחבה לפעילות קרקעית של זרוע היבשה שכללה גיוס מילואים בצווי 8.

במהלך המלחמה נוצר קרע בין חלוץ לבין אלוף פיקוד הצפון, אודי אדם, ובהליך שנתפס כהבעת אי-אמון בתפקודו של האחרון מינה חלוץ את סגן הרמטכ"ל, אלוף משה קפלינסקי, כנציג הרמטכ"ל בפיקוד הצפון. ב-28 ביולי, לאחר שהתלונן על כאבי בטן ותשישות, חלוץ אושפז בבית החולים איכילוב לסדרת בדיקות, שלאחריהן שוחרר למנוחה. האירוע זכה לסיקור נרחב בכלי תקשורת ערביים.

הלחימה בלבנון נמשכה עד 14 באוגוסט ובמהלכה נורו על צפון ישראל קרוב ל־4,000 רקטות. על אופן קבלת ההחלטה לצאת למבצע זה ועל אופן ניהול המערכה נמתחה ביקורת רבה, שהופנתה בפרט אל מפקד המערכה חלוץ על ידי ועדת וינוגרד.

כנגד חלוץ הופנתה גם ביקורת אישית, כאשר נחשף שביום חטיפת החיילים טלפן לבנק והורה למכור את כל ניירות הערך שבחשבונו. לטענתו, לא שיער שתפרוץ מלחמה, זאת על אף שבהדלפות לתקשורת מישיבת המטכ"ל שנערכה בבוקר, לאחר החטיפה, נאמר ש"ישראל תחזיר את לבנון עשרים שנה אחורה"[4].

לאחר המלחמה

לאחר סיום המלחמה התפתח דיון ציבורי לגבי המשך כהונתו של חלוץ בתפקיד, כאשר חלוץ, בתמיכתו של שר הביטחון עמיר פרץ, הצהיר שלא יעזוב את התפקיד ויתמקד בהכנת הצבא לעימות עתידי, כמו גם תיקון הליקויים שהתגלו במהלך המלחמה.

ב-17 בינואר 2007 חלוץ התפטר מתפקידו. במכתב ההתפטרות ציין כי המתין לסיום העבודה של ועדות הבדיקה למלחמת לבנון השנייה [5], ולאחר "שנקבע מתווה ליישום לקחי התחקור", הוא מקבל על עצמו את האחריות ומסיים את תפקידו. ב-13 בפברואר בועדת החוץ והביטחון נשא חלוץ נאום פרידה מריר ובו אמר "הכי כואב לטייס כאשר מספר 2 שלו יורה לו בגב". [6] ב־14 בפברואר 2007 הוחלף על ידי גבי אשכנזי.

לאחר הפרישה מצה"ל

ב־30 באפריל 2007 פורסם דו"ח הביניים של ועדת וינוגרד, שדני וחקר את אירועי מלחמת לבנון השנייה. בדו"ח נקבע כי חלוץ בנוסף לראש הממשלה אולמרט ושר הביטחון פרץ, כשלו בתפקידיהם בניהול המערכה. בדוח הסופי נאמר כי במלחמת לבנון השנייה הייתה החמצה גדולה וחמורה, לאור העדיפות הגדולה של צה"ל על חזבאללה, ומי שאחראי לה הוא הדרג הצבאי, במיוחד כוחות היבשה, עם שותפות מסוימת של הדרג המדיני.

לאחר שפרש מצה"ל, עבר דני חלוץ לעסקים. הוא מונה ליו"ר הסטארט אפ "סטרלינג" שבשליטת איש העסקים נוחי דנקנר, ואחר כך למנכ"ל חברת קמור מוטורס, שבשליטת דן ברנר, יבואנית מכוניות BMW.

בשנת 2010 יצא לאור ספרו האוטוביוגרפי "בגובה העיניים" (בהוצאת ידיעות אחרונות), בו הוא משיב, בין השאר, על הטענות שעלו נגדו בנוגע לתפקודו במלחמת לבנון השנייה.

לקריאה נוספת

• דני חלוץ, בגובה העיניים, הוצאת ידיעות אחרונות, 2010.

קישורים חיצוניים

• קורות חיים
  • קורות החיים של דן חלוץ, אתר חיל האוויר
• כתבות פרופיל
  • "הרפורמטור" - חיל האוויר תחת חלוץ הפך מהפכה ומינויו לתפקיד רמטכ"ל הוא הכרעה היסטורית, מעריב, עמיר רפפורט (23 בפברואר 2005)
• חלוץ כרמטכ"ל
  • פרשת חיסול סלאח שחאדה:
    • הראיון המפורסם של חלוץ ל"הארץ" בעקבות החיסול
  • מלחמת לבנון השנייה:
    • פרשת תיק המניות, עמוס הראל, הארץ
    • מסקנות ועדת בדיקה, עיתון הארץ
    • מסיבת עיתונאים, בסיום התחקירים עיתון הארץ
  • ההתפטרות:
    • הנוסח המלא של מכתב ההתפטרות, באתר ynet
    • נאום הפרידה, באתר nrg
• בעולם העסקים:
  • הרפתקאות דנידין בניגריה, באתר nrg
• על ספרו האוטוביוגרפי:
  • עינב שיף, חלוץ מטרה, וואלה!, 30.3.2010