יהודה המכבי

ניצחונו של יהודה המכבי, באיור מאת גוסטב דורה

הממלכה היהודית בתקופת יהודה

יהודה המכבי (או: המקבי) (?- 161 לפני הספירה), מנהיג יהודי שעמד בראש הכוחות היהודיים במהלך מרד החשמונאים שהחל בתגובה לגזרות אנטיוכוס הרביעי.

קורות חייו

יהודה המכבי, שנולד במודיעין שבהרי יהודה, היה השלישי מחמשת בניו של מתתיהו החשמונאי, מרים נס המרד כנגד שלטונו של אנטיוכוס הרביעי.

מקור השם מכבי

ישנן מספר סברות למקור השם "מכבי". המילה העברית המקורית אינה ידועה, וכל שנותר הוא המילה היוונית Maccabeus, שניתן לתרגמה בחזרה לשפה העברית כ"מכבי" או כ"מקבי". לשתי הצורות ישנם פירושים אפשריים:

מקבי מפורש בתור כינוי ליהודה משום היותו "כמקבת (פטיש) על ראשי אויבי עמו" (בדומה לכינויו של קרל מרטל - קרל הפטיש), או כמו בפסוק "פי ה' ייקבנו" (ישעיה ס"ב, ב) ואז מקבי הוא קיצור של "מקביה" ופירושו נקיבת האל. הסבר אלטרנטיבי לצורה "מקבי" היא על שום צורת ראש הוולד שלעתים דומה לפטיש ואולי כך היה במקרה של יהודה הצעיר. א' מברך ("הצופה" ד', חנוכה תש"ם) הציע כי מקור השם בטעות של התרגום הרומי: במקום יהודה "המצביא" העתיקו "המקבי", בחילוף צ' בק', כרגיל ברומית (כגון ציצרו-קיקרו).

מכבי מוסבר באופן מסורתי על פי הפירוש המובא בספר יוסיפון הטוען כי מדובר בראשי תיבות של הפסוק "מי כמוך באלים יי" (שמות, ט"ו יא). על פי האגדה, פסוק זה היה רשום על סמל המורדים. הצעה אחרת היא כי מדובר בראשי תיבות של שמו של ראש משפחת החשמונאים, אביו מתתיהו כהן בן יוחנן, הידוע יותר בשם מתתיהו החשמונאי.

יהודה כמנהיג המרד

במהלך מרד החשמונאים, מרדו תושבי אזור יהודה הן כנגד השלטון ההלניסטי ששלט בארץ באותה עת, והן כנגד היהודים המתייונים, שניסו להשליט בארץ את מדיניות ההתבוללות שלהם.

בשנת 166 לפנה"ס, שנה לאחר תחילת המרד, נפטר מתתיהו, שהיה המפקד ויוזם המרד. בעת מותו מסר מתתיהו את הנהגת המרד ליהודה (אף על פי שיהודה לא היה בנו הבכור). ההסבר שנתן מתתיהו לבחירה זו היה:

יהודה המכבי איש גיבור ובן חיל מנעוריו, הוא יהיה לכם לראש במלחמה

— ספר חשמונאים א, ב, סח; בתרגום יצחק זעקיל פרענקיל

בספר החשמונאים מתואר יהודה (כהסבר נוסף לבחירתו כמנהיג):

"כגור אריה ישאג לטרף וימוגו הפושעים מפחדו"

עם בחירתו למנהיג, שינה את טקטיקת הלחימה של המורדים. בעוד שבשנת המרד הראשונה נלחמו המורדים במלחמת גרילה, ולא העזו להתייצב בקרב גלוי נגד הסלאוקים (עיקר אופי פעולתם של המורדים בהנהגת מתתיהו היה התנפלויות פתע על כפרים ועיירות, כדי להרוס את מזבחות היוונים, ולרצוח יהודים מתיוונים), למד יהודה את שיטות הלחימה של הצבא היווני והחל ליזום מתקפות פתע כנגד הכוחות הסלאווקים. זאת מאחר שלחימה פנים מול פנים מול הצבא היווני המאומן והגדול הייתה חסרת-סיכוי. יהודה ניצל בצורה מתוחכמת את אזורי ההר בהם ניתן להסוות כוחות גרילה, וערך מארבים, פשיטות והתקפות פתע, תוך התמחות בקרבות לילה.

ניצחונות ראשונים

ההזדמנות הראשונה של יהודה המכבי לבחון את טקטיקת הלחימה שלו הייתה בקרב בואכה שומרון. צבאו של אפולוניוס, מושל שומרון, שניסה להגיע לירושלים מצפון הותקף והושמד כולו במארב שערך יהודה המכבי בואדי חרמיה. לפי המסופר, יהודה הרג את אפולוניוס בקרב זה ולקח ממנו את חרבו והשתמש בה בכל קרבותיו. בעקבות הקרב שלח אנטיוכוס כנגד יהודה את המצביא סיירון, מושל קוילה שבסוריה. סיירון, בראש צבא הגדול פי שניים מצבאו של אפולוניוס, התקדם לעבר ירושלים מכיוון השפלה.

בעוד שחיילי יהודה חששו ממפגש עם צבא סיירון עודד יהודה את חייליו באמרו:

הם בוטחים על המונם ועל רוב חיילם להשמידנו עם נשינו וטפנו ולבוז את שללינו. ואנחנו נעמוד על נפשנו להילחם בעד חיינו ותורתנו. לכן אל תיראון ואל תעצרון מפניהם, כי השמד ישמידם ה' לעינינו.

סיירון וצבאו הופתעו על ידי כוחותיו של יהודה במעבר הרים ליד בית חורון - קרב הידוע כקרב בית חורון. בקרב זה נהרג סיירון בידי יהודה המכבי בעצמו.

קרב אמאוס

בקרב אמאוס (היום לטרון), שנחשב לאחד מניצחונותיו החשובים של יהודה, נלחם יהודה בצבא בראשותו של הגנרל גורגיאס. הכוחות הסלאוקים מנו כ-40 אלף רגליים וכ-7,000 פרשים בעוד שליהודה היה כוח שמנה כ-6,000 לוחמים. כוחו של יהודה התארגן במצפה הסמוכה. גורגיאס היה כה בטוח בניצחונו, עד שהביא עימו לקרב סוחרים פיניקים במטרה שאלה ייקנו ממנו עבדים יהודים לאחר הניצחון בקרב.

כשדווח ליהודה כי גורגיאס לקח 5,000 איש מצבאו והשאר נותרו במחנה, הבין שבכוונת גורגיאס להפתיע אותו בלילה, והורה לאנשיו לנטוש את המחנה אך להשאיר את מדורות המחנה דולקות. כשגורגיאס הגיע למחנה המכבים הוא הסיק שהם מיהרו לברוח, כך שלא הספיקו לכבות את המדורות, ולכן החליט לרדוף אחריהם לתוך ההרים בעוד שיהודה וצבאו היו בדרכם למחנהו שלו.

כשהתקרבו למחנה היווני נדהמו לוחמיו של יהודה מאיכות כלי הנשק וממספרם של לוחמי הצבא היווני שנותרו במחנה. יהודה הבחין בחששות של צבאו ופנה אליהם:

אל תיראו מפני המונם, ואל תחפזו מפני רוב כוחם. זכרו את אבותינו אשר הצילם ה' על ים סוף ברדוף פרעה אחריהם ברכבו ובפרשיו. קומו נא ונצעק אל ה' אלוהינו לתת לנו חסד ורחמים, ויזכור את בריתו אשר כרת את אבותינו, וישמיד את כל החיל הזה לעינינו. למען ידעו העמים כולם כי ה' הוא האלוהים הפודה את עמו ישראל מכל צרותיו.

הצבא היווני שנשאר במחנה הופתע, 9,000 לוחמים יווניים נהרגו, והיתר נמלטו. כאשר גורגיאס וכוחותיו שבו למחנה מותשים מהחיפוש, חיכו להם במחנה המכבים, והצבא היווני המופתע סבר כי כל החיילים שהיו במחנה נהרגו, ולכן כוחות אלה נמלטו ללא קרב.

קרב זה הביא להתמוטטות השליטה הסלאוקית ביהודה. הניצחון חיזק את מעמדו של יהודה המכבי בקרב העם, וחוגים רחבים שהיססו להצטרף אליו לפני כן, עשו זאת אז. רבים ראו ביהודה משיח.

ביסוס ממלכת יהודה

שחרור ירושלים וכיבושים אחרים

יהודה המשיך בניצחונותיו, הצליח לשחרר את כל ירושלים, פרט לחקרא, ששימשה מפלט ליוונים ולמתיוונים היהודים, טיהר את בית המקדש, ובעקבות הטיהור חגגו הכוחות החשמונאים את חנוכת המקדש - לימים חג החנוכה בשנת 164 לפנה"ס

יהודה שלח את שמעון התרסי אחיו לטהר את הגליל. ובעצמו יצא לכבוש הגלעד, אדום ופלשת. תוצאות קרבות אלה אפשרו יצירת ממלכה יהודית בעלת שטח רציף, בשליטתם של יהודה ואחיו.

בתגובה לניצחונותיו של יהודה, נערך קרב נוסף בבית זכריה, בו השתתפו מטעם הכוחות הסלאוקים שנשלחו על ידי אנטיוכוס החמישי בפיקודו של המצביא ליסיאס 100,000 רגליים, 20,000 פרשים ו-32 פילי מלחמה. בקרב בית זכריה, אחיו של יהודה, אלעזר המכבי, נהרג מאחר שנרמס על ידי פיל. בקרב זה הפסידו כוחות החשמונאים וליסיאס צר על ירושלים. המצור הסתיים בשל הפיכה שנערכה בסוריה בה פיליפוס תפס את השלטון וכלא את אנטיוכוס החמישי. בשל הפיכה זו נאלץ ליסיאס להגיע להסכם עם יהודה, לפיו ירושלים ניתנה ליהודים, וכן ניתן ליהודים חופש דתי.

זמן קצר לאחר השבת השלטון בסוריה לאטיוכוס ה-5 מידי פיליפוס, מרד באנטיוכוס דמטריוס הראשון ותפס את השלטון. דמטריוס שלח את המצביא בכחידס לכבוש את ירושלים. יהודה, על מנת לרכוש לעצמו בן ברית, כרת בשנת 165 לפנה"ס הסכם עם רומא.

יהודה עדיין הדף את התקפות בכחידס בהצלחה רבה. ודמטריוס שלח את ניקנור, אחד ממפקדיו המנוסים להילחם בחשמונאים. בהתחלה חשש ניקנור מקרבות ישירים עם יהודה המכבי (ניקנור נכח בקרב אמאוס בצעירותו) ועל כן פתח בשורה של פגישות עם יהודה במטרה, לדברי יוסף בן מתתיהו, לרכוש את אמונו וכך להרגו בהפתעה.

בעקבות הפגישות הרבות רחש ניקנור הערצה ליהודה, אולם לבסוף נערכו ביניהם מספר קרבות (בהם קרב כפר שלמא) בו נחל ניקנור תבוסה ונהרג על ידי יהודה.

מות יהודה המכבי

הכוחות הסלאוקים בפיקודו של בכחידס תקפו שוב את יהודה, אשר לא הספיק לגייס כוחות נוספים לאחר קרב חדשה. מרבית חיילי יהודה (2,200 מתוך 3,000) נסו מפני צבאו של בכחיד שמנה כ-20,000 רגליים ו-2000 פרשים. אנשי יהודה התחננו לפני יהודה שלא יצא לקראת בכחידס, אלא ייסוג וידחה את הקרב. אולם יהודה אמר:

חלילה לי מעשות זאת, לנוס מהם, ואם קרב יומנו ומתנו בגבורה בעד אחינו ואל יהי כבודנו לכלימה

יהודה המכבי תקף את האגף הימני של הצבא הסלאוקי בניסיון להרוג את בכחידס. בקרב זה, קרב אלעשה (160 לפנה"ס) נהרג יהודה המכבי.

אחיו מצאו את גופתו בשדה הקרב, ובלילה הביאו אותו למודיעין עיר הולדתו, לקבורה. אחיו של יהודה יונתן הוופסי ושמעון התרסי קיבלו על עצמם את הנהגת המרד.

על מותו של יהודה נאמר בספר מקבים א':

וַיִסְפְּדוּ לוֹ וַיִבְכּוּ אוֹתוֹ כֹּל-יִשְׂרָאֵל בְּכִי גָדוֹל וַיִּתְאַבְּלוּ יָמִים רַבִּים וַיֹּאמֵרוּ: 'אֵיךְ נָפַל רַב מוֹשִׁיעַ יִשְׂרָאֵל!'; וְיֶתֶר דִּבְרֵי יְהוּדָה וְהַמִּלְחָמוֹת וְהַגְּבוּרוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה וּגְּדוּלָּתוֹ לֹא נִכְתָּבוּ כִּי-רַבִּים הָיוּ מְּאֹד

קישורים חיצוניים

• תבנית:אנציקלופדיה ynet