מקינטוש – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־19:00, 26 ביוני 2010

ערך זה עוסק במחשב האישי מתוצרת "אפל". אם התכוונתם לפירושים אחרים למילה "מקינטוש", ראו מקינטוש (פירושונים).

מקינטוש (באנגלית: Macintosh), או בקיצור מק, הוא שמה של סדרת מחשבים אישיים המעוצבת, מיוצרת ומשווקת על–ידי חברת אפל. מחשבים אלו פועלים באמצעות גרסאות שונות של מערכת ההפעלה Mac OS. מקור השם "מקינטוש" בשמו של זן תפוחים, בעקבות שם החברה ("תפוח" בעברית). מחשב המקינטוש הראשון יצא לשווקים ב-24 בינואר 1984.

המקינטוש היה המחשב המסחרי הראשון שלו ממשק משתמש גרפי ועכבר, בניגוד לממשק שורת הפקודה שבמערכות הפעלה אחרות. במקביל למקינטוש, המשיכה אפל בייצור מחשבי Apple II שלה, שהיו עד אז מקור ההכנסה העיקרי של החברה, עד שמחשבי המקינטוש האפילו עליהם החל מ-1987.

המקינטוש המשיך לאורך השנים לעמוד בחזית הטכנולוגיה בתחום המחשוב האישי, עם חידושים כגון אפשרות פשוטה לרישות, צג צבעוני והצגת סרטים ונגינת מוזיקה. המק גם היה אחד הגורמים המרכזיים במהפכת המחשוב בתחום הגרפיקה, ההוצאה לאור, המוזיקה והוידאו.

עד 1998 התבססו המקים בעיקר על טכנולוגיה וחומרה ייחודיים של אפל. באותה שנה החלה אפל לעבור בהדרגה לטכנולוגיה וחומרה סטנדרטיים, עם המעבר לשימוש ביציאות USB, שבבי זיכרון סטנדרטיים, ועוד. בשנת 2005 הכריזה אפל על כוונתה להעביר את קו מחשבי מקינטוש לשימוש במעבדי אינטל, שיחליפו את מעבדי ה-PowerPC ששימשו עד אז. בתחילת 2006 יצאו הדגמים הראשונים המבוססים על מעבדי אינטל. המחשב החדיש ביותר בסדרה נקרא Mac Pro.

היסטוריה

1979 - 1984: פיתוח והצגה

את פרויקט המקינטוש יזם בראשית 1979 ג'ף רסקין, עובד חברת אפל, ששאף לבנות מחשב זול וקל עבור המשתמש הממוצע. בספטמבר 1979 קיבל רסקין אישור לגייס עובדים לפרויקט; הוא החל לחפש מהנדס שיוכל לבנות אבטיפוס. ביל אטקינסון, חבר בצוות הפיתוח של פרויקט ליסה (מערכת דומה אך יקרה יותר), הציג לרסקין את בארל סמית', טכנאי שירות שהחל לעבוד באפל בתחילת אותה שנה. במשך השנים גייס רסקין צוות פיתוח גדול, שתכנן ובנה את החומרה והתוכנה של המקינטוש המקורי. זולת רסקין, אטקינסון וסמית' כלל הצוות גם את ג'ואנה הופמן, ג'ורג' קרואו, ג'רי מנוק, סוזן קר ואנדי הרצפלד.

לוח האם הראשון שסמית' פיתח עבור המקינטוש היה מבוסס על המפרט של רסקין: היו בו זיכרון של 64 קילובייט ומעבד מוטורולה 6809E, והוא תמך בתצוגת מונוכרום של 256x256 סיביות (במוצר הסופי היה צג מונוכרום בגודל 9 אינצ'ים, ברזולוציה של 512x342). באד טריבל, מתכנת מקינטוש, ביקש להריץ את הממשק הגרפי של ליסה על המקינטוש; הוא שאל את סמית' האם ניתן להטמיע את מעבד המוטורולה 68000 של הליסה בתוך המקינטוש, תוך כדי שמירה על עלויות ייצור נמוכות. בספטמבר 1980 הצליח סמית' לעצב לוח אם שלא רק שהכיל את המעבד שבו השתמשו בליסה, אלא אף היה מהיר ממנה; מהירות המעבד עלתה מ־5 ל־8 מגהרץ, עלייה משמעותית של כ-60% בביצועי המעבד.

לוח אם זה תמך בתצוגה של 384X256 סיביות. העיצוב של סמית' השתמש בפחות שבבי RAM מאשר הליסה, ובעקבות כך היה ייצור לוח האם זול באופן משמעותי. בספטמבר 1980 היה רק מקינטוש אחד - זה שסמית' עצמו בנה ידנית. באותו זמן החלו בריאן הווארד ודן קוטל לבנות לעצמם מחשב דומה. במקביל החל טריבל לכתוב מערכת הפעלה ROM אשר הציגה על המסך את ה־"Hello" המפורסם. תמונה זו, ברוחב 32 סיביות, הציגה את מרב יכולת הגרפיקה של המקינטוש.

גרסתו הסופית של המקינטוש הכילה יותר זיכרון מאשר רוב המחשבים דאז. היו לו 128KB RAM, בתצורה של 16 שבבי 64Kbit RAM שהולחמו על המעגל המודפס. אמנם לא היו לו חריצי הרחבת זיכרון, אך ניתן היה להרחיב את הזיכרון עד 512KB RAM באמצעות הלחמת 16 שבבי זיכרון בגודל של 256Kbit RAM במקום אלו שהותקנו במקור. יכולת זו הושגה הודות לעבודתו של בארל סמית': הוא חיווט מספר קווים נוספים על לוח המחשב, וכך ייצר את האפשרות לשימוש בשבבי ה-256Kbit כאפיק הרחבה עתידי. למשתמשי המק ההרפתקנים איפשר הדבר שדרוג זיכרון ה־"Mac 128K" שלהם ל־512KB ללא צורך ברכישת מחשב חדש.

סטיב ג'ובס התנגד לרעיון הזה נחרצות, כי לא רצה שאנשים "יתעסקו עם הקרביים של המק" והעדיף שייקנו את ה־Mac 512KB כשזה ייצא, אולם בארל שילב את התכנון שלו במהירות מבלי ליידע את ג'ובס.

העיצוב החדשני משך את תשומת לבו של סטיב ג'ובס, אחד מצמד המייסדים של אפל. הוא הבין שהמקינטוש מוצלח יותר לשיווק מהליסה, ובעקבות כך הקדיש לפרויקט את מלוא תשומת לבו. רסקין עזב לבסוף את פרויקט המקינטוש בשנת 1981, בעקבות חילוקי דעות אישיים עם ג'ובס. לאחר ששמע על ממשק המשתמש הגרפי החלוצי שפותח בזירוקס פארק החל ג'ובס במשא ומתן לקביעת פגישה במחלקת הפיתוח של זירוקס כדי לצפות בכלי הפיתוח של Smalltalk - פגישה שתמורתה נתן אופציות למניות של אפל.

ממשקי המשתמש של מחשבי הליסה והמקינטוש הושפעו בבירור מהפיתוח שהוצג לאנשי אפל בזירוקס. ג'ובס אף שכר את שירותי המעצב התעשייתי הרטמוט אזלינגר לעבודה על פרויקט המקינטוש; התוצאה הסתכמה בתבנית העיצוב "Snow White"; אמנם עיצוב זה הגיע באיחור עבור המקים הראשונים, אך יושם ברוב מחשבי אפל מאמצע שנות ה־80 ועד סופן. בכל אופן, מנהיגותו של ג'ובס בפרויקט המקינטוש הייתה קצרה: בשל מאבקי כוח בין ג'ובס למנכ"ל אפל החדש, ג'ון סקאלי, הדיח דירקטוריון אפל את ג'ובס ב-1985. ג'ובס המשיך בדרכו וייסד את חברת המחשבים NeXT, אולם חזר לאפל ב-1997.

סקאלי, המנכ"ל החדש, התעלם ממאמצי צוות הפיתוח לפתח מחשב שמחירו נמוך, והעלה את מחיר המק מ־1,995 דולר אמריקאי ל־2,495 דולר. אנשי המקינטוש עמלו בתכנון המחשב על מנת לאפשר מחיר נמוך ככל הניתן, אולם איש, כולל ג'ובס, לא הצליח לשנות את דעתו של סקאלי: המקינטוש הושק כשמחירו ההתחלתי עמד על 2,495 דולר, 25 אחוז יותר מהתכנון המקורי.

המקינטוש הוצג לראשונה לציבור בפרסומת הנודעת "1984", אותה ביים רידלי סקוט, שהוקרנה במהלך משחק הסופרבול ב-22 בינואר 1984. הוא הושק רשמית והוצע למכירה ב־24 בינואר 1984 במחיר 2,495 דולר, יחד עם שתי תוכנות שימושיות שפותחו על מנת להציג את יכולות הממשק הגרפי המתקדם של המק: MacWrite ו־MacPaint. בעוד שהמקינטוש גרר אחריו מיד עדת מעריצים, רבים אחרים לא חיבבו אותו: היה צורך לכתוב מחדש תוכנות ישנות, שהתבססו על ממשק שורת הפקודה והממשק הטקסטואלי, כדי להתאימן למערכת החדשה, זאת מכיוון שהמחשב היה מעוצב באופן מלא סביב ממשק משתמש גרפי; משימה זו הייתה מורכבת ביותר, ומפתחים רבים הדירו רגליהם מכך - והדבר גרם למיעוט תוכנות זמינות למערכת החדשה.

משתמשים רבים, שהיו רגילים לממשק שורת הפקודה, כינו את המק בשם "צעצוע".

1985-1989: עידן ההוצאה לאור השולחנית

ב-1985, השילוב של המק, המדפסת של אפל (LaserWriter) ותוכנות ייעודיות למק כמו MacPublisher של חברת בוסטון תוכנה ו-PageMaker של חברת אלדוס (כיום Adobe PageMaker) איפשרו למשתמשים לעצב, להציג ולהדפיס דפים הכוללים גרפיקה וטקסט. כלים אלו, שאפשרו לראשונה הוצאה לאור שולחנית, היו ייחודיים למקינטוש למשך שנים אחדות, אולם לבסוף הגיעו גם אל מחשבי IBM PC ותואמיהם. מאוחר יותר חיזקו תוכנות כמו FreeHand של חברת אלדוס, קווארק אקספרס ו-Adobe Illustrator את מעמד המקינטוש בתחום הגרפיקה הממוחשבת וסייעו בפיתוח תחום ההוצאה לאור השולחנית.

במהרה החלו להתברר מגבלות המק: מיעוט זיכרון, אפילו בהשוואה למחשבים אחרים בשנת 1984, וחוסר היכולת להרחבתו בקלות; מחסור בדיסק קשיח ואי היכולת לחבר דיסק שכזה בקלות. אמנם בשנת 1985 היה הזיכרון הבסיסי של המחשב 512KB, והאפשרות להרחיב - אמנם לא בקלות - את זיכרון ה-Mac 128KB, הביאו את אפל למסקנה הבלתי נמנעת שהמקינטוש זקוק לשיפורים בתחומים אלו. התוצאה הייתה המק פלוס, ששווק בשנת 1986 עם זיכרון של מגהבייט אחד ואפשרות הרחבה לארבעה מגהבייט, וכן ממשק SCSI מקבילי, מהפכני לימים ההם, שאיפשר חיבור שבעה אביזרים היקפיים כמו דיסקים קשיחים וסורקים למחשב. גם נפח כונן הדיסקטים של המחשב הוגדל ל-800 קילובייט. המק פלוס היה הצלחה מיידית ויוצר במשך ארבע שנים.

על אף האמור לעיל נותרו בעיות אחרות, בעיקר מהירות מעבד נמוכה ויכולת גרפית מוגבלת, שעיכבו את יכולת המק להיכנס לתחום המחשוב העסקי. מעבד מוטורולה מעודכן איפשר מחשב מהיר יותר, ובשנת 1987 הציגה אפל את ה-מקינטוש 2, שבו היה מעבד מוטורולה 68020 במהירות 16 מגהרץ. מקינטוש 2 סימן דרך חדשה עבור המקינטוש.

לראשונה היה כעת המקינטוש בעל ארכיטקטורה פתוחה עם מספר חריצי הרחבה, תמיכה בממשק גרפי צבעוני ועיצוב מודולרי בדומה למחשבי IBM PC ותואמיהם. הייתה זו השפעה מקו המוצרים השני של אפל, סדרת המחשבים הוותיקה והניתנת להרחבה אפל 2. במקביל למקינטוש 2 שווק המקינטוש SE, מחשב המק הראשון עם חריץ הרחבה פנימי (SE הוא ראשי תיבות של System Expension - הרחבת מערכת). ה-SE חלק את עיצוב ה-"Snow White" של המקינטוש 2, וגם את העכבר והמקלדת של ה-Apple Desktop Bus שהוצגו לראשונה במחשבי ה-Apple IIgs מספר חודשים קודם לכן.

בשנת 1988 הגיע מקינטוש 2x עם מעבד מוטורולה 68030. הוא הציג שיפורים פנימיים שכללו מעבד MMU מובנה. ב-1989 הוצגה גרסה קומפקטית של המקינטוש SE ובה פחות חריצי הרחבה ועם מעבד מוטורולה 68030 במהירות 16 מגהרץ. מאוחר יותר באותה השנה היה מקינטוש IIci, במהירות של 25 מגהרץ, מחשב המק הראשון שהיה "32-Bit Clean". הוא תמך בזיכרון רב יותר מ-8MB, להבדיל מקודמיו אשר הצריכו שימוש בזיכרון ROM שנקרא "32-bit dirty.

מערכת ההפעלה "מערכת 7" (System 7) הוצגה והייתה למערכת ההפעלה הראשונה של המקינטוש התומכת במיפוי זיכרון של 32 ביט. אפל אף הציגה את ה-Macintosh Portable, בעל מעבד 68000 בקצב שעון של 16 מגהרץ עם מסך דק בטכנולוגיית מטריצה פעילה. בשנה שלאחר מכן הוצג המקינטוש IIfx, בקצב שעון של 40 מגהרץ. מחירו היה 13,000 דולר. מלבד המעבד המהיר היו בדגם זה שיפורים ארכיטקטוניים מהותיים, כולל זיכרון מהיר וצמד מעבדי עזר ייעודיים עבור קלט ופלט.

1990-1998: עליות וירידות

חלונות 3.0 של מיקרוסופט, שאליה מתייחסים רבים כגרסה הראשונה של "חלונות" שהתחרתה במקינטוש, יצאה במאי 1990 והייתה חלופה זולה למקינטוש. תגובתה של אפל הייתה הצגת מגוון דגמי מקינטוש לא יקרים יחסית באוקטובר 1990: המקינטוש הקלאסי (Macintosh Classic), גרסה פחות יקרה למקינטוש SE, שנמכר ב-999 דולר, עובדה שהפכה אותו לדגם המקינטוש הזול ביותר, עד להשקה המחודשת של ה-iMac 400 בפברואר 2001.

המקינטוש LC, שלו מעבד 68020, במארז "קופסת פיצה" הייחודי שלו, נמכר ב-1,800 דולר וכלל מסך חדש ויחסית לא יקר בגודל 512X384 פיקסלים, ואיפשר גרפיקה בצבע, וכן המקינטוש IIs 250 מגהרץ, שכלל חריץ הרחבה אחד בלבד, ועלה 2,500 דולר. כל שלושת הדגמים נמכרו היטב, אף שהרווח של אפל עליהם היה נמוך בצורה משמעותית מאשר בדגמים הקודמים.

ב-1991 הגיעה ההשקה המיוחלת של מערכת ההפעלה 7, שהייתה שדרוג מערכת ההפעלה של מקינטוש ל-32 ביט, דבר ששיפר את יכולות ניהול הצבע, זמינות הזיכרון וניצולו, חיבור לרשת, ריבוי משימות וכן זיכרון וירטואלי. מאוחר יותר באותה שנה הציגה אפל את המקינטוש Quadra, ה-700 ו-900: שני דגמי המקינטוש הראשונים שכללו במעבד מוטורולה 68040 מהיר. הצטרפו אליהם גרסאות משופרות של להיטי השנה הקודמת, מקינטוש קלאסי II ומקינטוש LC II. זה האחרון שודרג וצויד במעבד 68030 16 מגהרץ.

באותו זמן הוצגו שלושת הדגמים הראשונים של סדרת המחשבים הניידים של אפל, ה-PowerBook: ה-PowerBook100 - מקינטוש מיניאטורי נייד שנבנה על ידי סוני, ה-PowerBook140, עם מעבד 68030 16 מגהרץ, וה-PowerBook170, עם מעבד 68030 25 מגהרץ. היו אלה שלושת המחשבים הניידים הראשונים בעלי מקלדת משולבת עם משענת לכף היד, ומתקן הצבעה ובחירה בחזית המקלדת.

ב-1992 החלה אפל למכור את דגמי המקינטוש הזולים ביותר בקו הייצור שלה, ה-Performa, באמצעות מוכרים "לא רשמיים". סוכני אפל רשמיים הציעו את גרסת "אמצע הדרך" של ה-Quadra שנקראה מקינטוש Centris, ומיד הוחלף שמה ל-Quadra, לאחר שהצרכנים החלו להתבלבל בין שמות הדגמים השונים: Classics, LCs, IIs, Quadras, Performas ו-Centrises. במקביל ליציאת מספר מוצרי מקינטוש חדשים לשוק חשפה אפל את סדרת ה-PowerBook Duo, שהייתה אמורה לספק את אותה הנגישות של תחנת עבודה שולחנית בסביבת העבודה. ה-PowerBook Duo ירד מפס הייצור בתחילת 1997.

השלב הבא בהתפתחות מעבדי מקינטוש היה המעבר לארכיטקטורת Risc PowerPC, שפותחה על ידי AIM של אפל, יבמ ומוטורולה. מאז הצגתה הוכחה סדרת ה-Power Macintosh כמוצלחת מאוד - יותר ממיליון יחידות נמכרו עד סוף 1994, שלושה חודשים לפני היעד שאפל הציבה לעצמה. באותה שנה הוציאה אפל דור שני של דגמי PowerBook, סדרת ה-PowerBook 500, שכללה את הטראק-פד המפורסם.

ב-1995 המשיכו מיקרוסופט ואינטל לנגוס בפלח השוק של אפל, עם מערכת הפעלה חלונות 95 ומעבדי פנטיום, שהגבירו בצורה משמעותית את יכולות המולטימדיה והביצועים של מחשבי IBM PC ותואמיהם. בתגובה החלה אפל את תוכנית תואם מקינטוש במטרה לחדש את דריסת הרגל שלה בשוק המחשבים השולחניים-האישיים. התוכנית נמשכה עד אוגוסט 1997, אז חזר סטיב ג'ובס לאפל וביטל את התוכנית בטענה שעל החברה להתמקד בעתיד.

1999 ועד היום: התחלות חדשות

קובץ:Steve Jobs with iMac.jpg

סטיב ג'ובס מציג את ה-iMac המקורי בשנת 1998

בשנת 1998, שנה אחרי חזרתו של ג'ובס לחברה, הציגה אפל מחשב מקינטוש "הכל-כלול" שדמה למקינטוש המקורי 128K; ה-iMac, בעיצוב חדש שהכיל את רוב סוגי החיבור של אפל, כגון SCSI, ו-ADB שהוחלפו בהמשך בחיבורי USB. עיצובו היה חדשני וכיסוי הפלסטיק השקוף שלו, במקור בכחול ובלבן, ומאוחר יותר בצבעים רבים אחרים, נחשב לאבן-דרך בעיצוב התעשייתי של שנות ה-90 המאוחרות. ה-iMac התברר כהצלחה משמעותית, כשנמכרו ב-1998 800,000 יחידות שהכניסו לחברה רווח של 309 מיליוני דולרים - השנה הרווחית הראשונה של אפל מאז הפך מייקל ספינדלר למנכ"ל בשנת 1995.

בתערוכת MacWorld של שנת 2000 בסן פרנסיסקו התרברב ג'ובס במכירתם של 1.35 מיליון מחשבי iMac ברבעון הקודם. מחשב ה-Power Macintosh עוצב מחדש לפי אותם קווים.

בשנת 1999 הציגה אפל מערכת הפעלה חדשה, Mac OS X Server 1.0, עם גרפיקת ממשק משתמש חדשה ויסודות חזקים של יוניקס. דמיונו של הממשק לממשק NeXT הותיר משתמשי מק רבים מאוכזבים ותוהים כיצד יראו הדורות הבאים של ממשקי מערכות ההפעלה. Mac OS X התבססה על NeXTSTEP, מערכת ההפעלה שפותחה על ידי NeXT, החברה שניהל סטיב ג'ובס אחרי אפל. מערכת ההפעלה Mac OS X לא שווקה עד ספטמבר 2000, אז הוצגה כ-Mac OS X Public Beta, עם ממשק "מים" (Aqua) כחול-בהיר, בשונה מ-Mac OS Server. היא עלתה $29.99 ואיפשרה למשתמשי מקינטוש הרפתקניים לטעום את מערכת ההפעלה החדשה של אפל, ולספק משוב לחברה לגבי מה שרצו לראות בהשקה האמיתית.

באמצע 1999 הציגה אפל את ה-iBook, מחשב נייד חדש שתוכנן להיות דומה במראהו ל-iMac שהוצג שנה קודם לכן. שישה שבועות לאחר חשיפתו של ה-iBook הוזמנו יותר מ-140,000 מחשבים, ועד אוקטובר הפך המחשב להיט מכירות כמו ה-iMac. אפל המשיכה להוסיף מוצרים חדשים לקו שלה, כגון ה-eMac וה-Power Mac G4 וגם שידרגה משמעותית את ה-iMac פעמיים. ב-11 בינואר 2005 הכריזה אפל על ה-Mac Mini במחיר של $499, דגם המקינטוש הזול ביותר מעולם.

בשנים האחרונות עלו משמעותית מכירות המקינטוש. רבים גורסים כי זו תוצאה, חלקית, של הצלחת נגן המוזיקה iPod. המונח "אפקט ההילה" הוטבע כדי לציין את ההשפעה על בעלי iPod מרוצים, שקונים מוצרים נוספים של אפל, מקווי מכירות אחרים שלה. נגני המוזיקה iPod משכו תשומת לב למקינטוש, שלא נראתה מאז השקת קו המחשבים בשנת 1984. משנת 2001 ועד לשנת 2005 צמחו מכירות המקינטוש באופן קבוע. ב-11 באוקטובר 2005 הציגה אפל את תוצאות הרבעון הרביעי שלה, עם דיווח על מכירת 1,236,000 מחשבי מקינטוש - עליה של 48% מאותו הרבעון בשנה הקודמת. עם הצגת איימקים כפולי-ליבה (iMac Core Duo) וה-MacBook Pro ב-10 בינואר 2006, עברה אפל משבבי PowerPC לשבבים המיוצרים על ידי אינטל. החלפת שאר דגמי המקינטוש תוכננה להסתיים עד סביבות אוגוסט 2006.

מוצרים

קו המוצרים הנוכחי

שם	סוג	יעד	תיאור
Mac Mini	שולחני	אישי	מחשב ממוזער מבית אפל שיצא לשוק הרחב בינואר 2005 כשהוא מכיל בתוכו את כל הרכיבים במחשב אישי רגיל, על אף גודלו. יתרונו העיקרי הוא מחירו הזול, שמציב אותו כמתחרה לשאר המחשבים האישיים.
iMac	שולחני	אישי	סדרת מחשבי מקינטוש של חברת אפל. האיי-מק המקורי הוצג לציבור ב-7 במאי 1998. האיי-מק היה הצעד החשוב הראשון בשינוי הכיוון באפל לאחר חזרתו של סטיב ג'ובס לתפקיד המנכ"ל הזמני בחברה. לבד מעיצובו החדשני ופורץ הגבולות, שהוליד שורה ארוכה של חקיינים לדגמיו וצבעיו השונים, סימן האיי-מק גם את המעבר של אפל מסגירות לפתיחות בחומרה. באוגוסט 2004 הוצגו דגמים חדשים בעלי עיצוב שונה, שהעלו את המכירות.
Mac Pro	שולחני	מקצועי	דגם מחשב מקינטוש המבוסס על מעבדי אינטל Xeon בארכיטקטורת Nehalem. דגמי מק פרו תופסים בקו המוצרים של אפל את גומחת מוצרי הקצה העליון, ומכוונים בעיקר לעסקים ולאוניברסיטאות. המחשבים מצוידים בדרך כלל בטכנולוגיות העדכניות ביותר של אפל ומחירם הוא הגבוה ביותר.
MacBook	נייד	אישי	המחשב הנייד של אפל המיועד לשוק האישי. הוא משתמש במעבד אינטל, במהירות איטית יותר מזו של סדרת ה-MacBook Pro המיועדת לשוק המקצועי. ל-MacBook מסך בגודל 13 אינצ'ים.
MacBook Pro	נייד	מקצועי	ה-MacBook Pro הוא מחשב נייד של אפל המיועד לשוק המקצועי והמתקדם יותר. הוא משתמש במעבד אינטל במהירות שנעה בין 2.4 ל-2.93 ג'יגה הרץ, עם מסך בגודל 15.4 או 17 אינצ'ים.
Xserve	שרת	פרויקטים	ה-Xserve G5 הוא שרת 1U המיועד לפרויקטים ולשוק המקצועי.

תוכנה

מערכת הפעלה

מערכת 7 - השדרוג הגדול הראשון של מערכת ההפעלה הגרפית של המקינטוש

Mac OS X 10.4 "Tiger" אף על פי שהממשק עבר שינויים משמעותיים כמה אלמנטים נשארו כמו למשל ה-Menu Bar בחלקו העליון של המסך

מערכת ההפעלה "מקינטוש" הייתה ידועה בתחילה כ-"מערכת הפעלה" (Operating System), או בפשטות, "מערכת" (System). עם הוצאת מערכת 7.6 הפך שמה של המערכת באופן רשמי ל-Mac OS. משנת 2001 הוחלפה מערכת ההפעלה Mac OS ה"קלאסית" במערכת BSD מבוססת יוניקס, "מערכת ההפעלה עשר". אפל הציעה מערכת יוניקס נוספת אחרת, A/UX, לשרתי המקינטוש המוקדמים שלה, ללא הצלחה רבה. מערכת ההפעלה Mac OS נחשבת בקרב רבים לאחת הנקודות מושכות הקנייה של פלטפורמת מקינטוש, ואפל קידמה את השקתה בכנסים גדולים מיוחדים ואירועים ביום ההשקה.

אפל בחרה להשאר עם מאפייני ממשק משתמש כלליים בכל השקותיה ויש נקודות דמיון רבות בין מערכת ההפעלה Mac OS 9 לבין Mac OS X. מערכות הפעלה לא-אפליות למחשבי מקינטוש עכשוויים הן, בין היתר, לינוקס ומערכות BSD שונות.

Mac OS הייתה מערכת ההפעלה הראשונה שעשתה שימוש נרחב בממשק משתמש גרפי. אף גרסה של מערכת Mac OS ה"קלאסית" לא הכילה "שורת פקודה" (Command Line). במקור הייתה זו מערכת הפעלה למשימה אחת בזמן נתון, אך תמיכה בריבוי משימות בו-זמנית הוצגה עוד במערכת 5. השדרוג המשמעותי הבא היה במערכת 7, בשנת 1991, שכללה עיצוב צבע-מלא חדש, ריבוי משימות מובנה, סקריפטים (AppleScript) ועוד אפשרויות אפיון (קונפיגורציה) למשתמש. Mac OS המשיכה להתפתח עד לגרסה 9.2.2, אך הארכיטקטורה הוותיקה שלה, כמו שימוש בריבוי משימות במקום הגרסה החדשה יותר של ריבוי משימות מקדים (preemptive multitasking) - דרשה שינוי.

במרץ 2001 הציגה אפל את מערכת ההפעלה Mac OS X, מערכת הפעלה מודרנית ובטוחה יותר מקודמתה מבוססת היוניקס, שהשתמשה בדרווין כיסודותיה. Mac OS X נגזרת באופן ישיר מ-NextSTEP, מערכת הפעלה שפותחה על ידי חברתו של סטיב ג'ובס, NeXT, לפני שקנתה אותה אפל.

מערכת הפעלה Mac OS קיימת יכולה עדיין לרוץ תחת Mac OS X במכונה וירטואלית מיוחדת המכונה "קלאסיק", אך אפשרות זו קיימת רק במחשבי מק המבוססים על מעבדי PowerPC ולא במחשבים שבהם מעבדי אינטל. במחשבים המבוססים על מעבדי אינטל קיימת תוכנת וירטואליזציה הנקראת רוזטה ומאפשרת להריץ תוכנות שנכתבו עבור מעבדי PowerPC.

Mac OS X נמצאת כיום בגרסה 10.6 המכונה "סנו לאופרד" (נמר שלג באנגלית).

היסטוריית תוכנה

מאז הצגתו נמתחה ביקורת רבה על המקינטוש, בעיקר על המחסור בתוכנות זמינות למערכות ההפעלה שלו. בשנת 1984 היה ברור כי מבחר רחב יותר של תוכנות זמינות למחשבים של יבמ, כי אלו השתמשו במערכת ההפעלה הנפוצה ביותר של זמנם, MS-DOS. אפל נאבקה כדי לשכנע מפתחי תוכנה לכתוב תוכנות למקינטוש. ביל גייטס ממיקרוסופט הבין כי ממשק המשתמש הגרפי יהפוך לסטנדרט בתעשייה וכי התוכנה שלו תוכל להימכר בכמויות רבות יותר אם תהיה זמינה למשתמשי מקינטוש. בשנת 1984 הפכו תוכנת עיבוד התמלילים של מיקרוסופט, Microsoft Word, וגיליון הנתונים MultiPlan לזמינות והעלו את הביקוש למחשבי מקינטוש, אולם למקינטוש היו חסרים עדיין משחקים ותוכנות עסקיות. בשנת 1985 הציגה לוטוס את לוטוס ג'אז, לאחר הצלחת לוטוס 1-2-3 במחשבי IBM PC ותואמיהם, אולם, זו לא זכתה להצלחה רבה.

בשנת 1987 הקימה אפל את עסק התוכנה שלה קלריס. היא העניקה את קוד התוכנה והזכויות עליו לכמה תוכנות שנכתבו בתוך אפל, במיוחד MacWrite, MacPaint ו-MacProject. בשנות ה-80 המאוחרות השיקה קלריס מספר כותרי תוכנה מחודשים; התוצאה היא סדרת ה"פרו", לרבות MacPaint Pro, MacDraw Pro, MacWrite Pro ו-FileMaker Pro. כדי לספק חבילת משרד כוללת, רכשה קלריס את הזכויות לתוכנת הנתונים Informix WingZ spreadsheet של מקינטוש וקראו לה Claris Resolve, והוסיפה את תוכנת המצגות קלריס Impact.

בתחילת שנות ה-90 שולבה קלריס ברוב מחשבי מקינטוש המיועדים לצרכן הביתי והייתה בשימוש נרחב. בשנת 1991 השיקה קלריס את ClarisWorks, שהפכה במהרה לתוכנה השנייה-הנמכרת ביותר שלה.

כיום נמכרים כל מחשבי המקינטוש כשהם מותקנים מראש עם חבילת תוכנות לצרכן הביתי בשם "iLife". תוכנת iLife הראשונה הייתה iMovie ששווקה בשנת 1999 לעבודה על iMac DV. הבאה הייתה iTunes, תיבת נגן מדיה דיגיטלי שתוכנן לעבוד עם נגן המוזיקה הדיגיטלי של אפל, ה־iPod. ב־7 בינואר 2002 השיקה אפל את iPhoto, אלבום תמונות דיגיטלי קל לשימוש לצרכן הביתי. בשנת 2004 שיווקה אפל את תוכנות אלו יחד עם iDVD ו־GarageBand, בחבילת תוכנה בשם iLife בעלות של 49 דולרים. כיום נמכר כל מקינטוש עם חבילת iLife מובנית. הכלי הנפוץ ביותר בחבילה הוא תוכנת iTunes, כיום גם בגרסת חלונות, המפיצה את חנות הרשת הפופולרית ביותר, באותו השם.

חומרה

משפחת מוצרי מקינטוש הנוכחית משתמשת ברכיבי חומרה רבים; בהם מעבדי PowerPC שפותחו על ידי אפל, יבמ ומוטורולה יחד ומיוצרות כיום על ידי יבמ ו-Freescale, לשעבר חטיבה במוטורולה. מאז ינואר 2006, מעבדי X86 של אינטל משולבים במק אף הם. כל דגמי מקינטוש משווקים עם 512 MB RAM כסטנדרט ומאז ה-12 באוקטובר 2005, ה-iMac G5 השיק את המייטי-מאוס של אפל, עכבר אופטי רגיש למגע עם כדור עקיבה לחיץ מזערי דמוי כדור עקיבה המיוצר על ידי אפל.

מחשבי מקינטוש הנוכחיים משתמשים לצורכי גרפיקה בסדרת המעבדים של ATI Radeon או ב-Geforce של Nvidia, וכוללים כונן קומבו או סופר-דרייב. מקינטושים כוללים שני פתחי העברת מידע תקניים: ה-USB, שנכנס כתקן בשנת 1998 עם ה-iMac; וה-FireWire, תקן נפוץ פחות שפותח על ידי אפל כדי לתמוך במכשירים בעלי יכולת גבוהה יותר.

מבנה מעבדים

מעבד מק 68000 המקורי היה מעבד CISC 16/32, בעל 32 ביט פנימי שעבד בתדר 8 מגהרץ במחשבים שולחניים, על אף שהמקינטוש הנייד וה-PowerBook 100 שניהם השתמשו בגירסת ה-16 מגהרץ. המקינטוש 2 הציג את מוטורולה 68020, מעבד 32 ביט, אך דגמי המקינטוש של אותה תקופה תמכו בגישה לזיכרון בת 24-bit בלבד. לכן, היה נהוג להתייחס למקים עם מגבלה זו כאל "32 ביט מלוכלך" ("32-bit dirty"). יורשו, מקינטוש 2x, הציג את המעבד מוטורולה 68030, שהכיל את יחידת ניהול הזיכרון (Memory Management Unit).

ל-68030 לא הייתה יחידת נקודה צפה מובנית; כך, מקינטושים מבוססי 030' שילבו יחידת נקודה צפה נפרדת: 68881, או 68882. דגמים פשוטים לא הכילו יחידה זו, אף שהם הכילו מחבר ליחידה כזו, במידה שיחליט המשתמש להוסיף יחידה כזו.

המקינטוש ה-"32 ביט הנקי" הראשון שיכול היה להשתמש בזיכרון 32-bit היה ה-IIci. מאוחר יותר, השיקה אפל את ה-Macintosh IIfx, שלא רק שהכיל מעבד 68030 בתדר 40MHZ, אלא גם שני מעבדי MOS Technology 6502 (המעבד הראשי הוא מסדרת ה-Apple II הישנה) ששימשו כיחידת גיבוי.

בשנת 1991 שחררה אפל את המחשבים הראשונים עם מעבד מוטורולה 68040, שהכילו את יחידת הנקודה הצפה בתוך המעבד הראשי. שוב, דגמים זולים לא הכילו את יחידות הנקודה הצפה, בהתבססם על מעבדי מוטורולה 68LC040 הזולים יותר.

מאז שנת 1994 השתמשה אפל בקו המעבדים PowerPC, בהתחילה עם ה-PowerPC 601, שמאוחר יותר שודרג ל-603 ול-604. בשנת 1997 הציגה אפל את המחשב מבוסס המעבד המשודרג מאוד PowerPC G3 הראשון שלה; עקב אחריו בשנת 1999 ה-PowerPc G4. הדור האחרון של המעבד בשימוש הוא מעבד 64-bit PowerPC G5, שהוצג בשנת 2003. בזמן המעבר ל-PowerPC כתב צוות "Cognac" של אפל תרגום של מעבד 68030 למעבד PowerPC שהורץ עם התחלת מערכת ההפעלה במהירות האמולציה; אמולציה היא לעתים רחוקות מהירה. אולם, הם הבינו כי הם יוכלו לנצל את "חוק 90/10", "חוק" הומוריסטי שגורס, בפשטות, כי בעת כתיבת תוכנה גדולה, רק 10% מהקוד רץ במשך 90% מהזמן.

טיפול מסוג זה שחרר משאבים ומחזורי שעון (clock cycles). ההערכה היא כי הגרסה הראשונה של מערכת ההפעלה שהושקה עם מעבדי ה-PowerPC הראשונים רצו ב-95% אמולוציה. גרסאות אחרונות של מערכת ההפעלה העלו את אחוז הקוד המקורי של ה-PowerPC, עד שמערכת ההפעלה OS X הביאה אותו ל-100% קוד מקורי.

ב-6 ביוני 2005, היושב ראש של אפל, סטיב ג'ובס, הודיע כי החברה תחל בהמרת קו המקינטוש ממעבדי PowerPC למעבדים של אינטל שצפויים להיות מפותחים עד סוף שנת 2006, והציגה גרסה של Mac OS X שרצה על מחשב שמונע על ידי מעבד פנטיום 4 של אינטל. מקים-מונעי אינטל יוכלו להריץ תוכנות מקינטוש מותאמות למעבדי PowerPC בעזרת מערכת תרגום דינמית המוכרת בשם רוזטה. הסיבה למעבר זה נוגע לבעיות עם צריכת החשמל ופיזור החום של מעבדי G5 של IBM, יחד עם חוסר היכולת של IBM לעמוד בלוח הזמנים של הפיתוח. המקינטושים הראשונים עם מעבדי אינטל הם ה-iMac Core Duo וה-MacBook Pro, כשעל שניהם הודיעו בתערוכת מקוורלד בינואר 2006, תוך שימוש במעבד Core Duo.

הרחבות ותקשורת

התצורה המוקדמת ביותר של הרחבות למקינטוש היא ה-PDS (מחבר ישיר למעבד, Processor Direct Slot), שהוצע החל מדגם ה-SE ואילך. ה-PDS היה קיצור דרך לתושבת המעבד, ולא bus (חיבור מקבילי) - מה שמצביע על כך שרכיבים ל-PDS היו קשורים לדגם מסוים של מקינטוש, עם יוצא דופן מיוחד: חיבור LC PDS שהפך לסטנדרטי בקו ה-LC כולו. חיבור ה-PDS יכול לשמש לשדרוגי המעבד, לחיבור כרטיס ה-Apple IIe, או כרטיסי וידאו. אחרון המקינטושים בו שולבו חריצי PDS, היה הדור הראשון של מחשבי ה-PowerMac.

המקינטוש הראשון שהכיל חיבור מקבילי להרחבה היה ה-Macintosh II, בתצורה של שישה חריצי NuBus (חיבור bus 32-bit מקבילי). ה-NuBus נעזב לטובת PCI במחשבי ה-PowerMac מהדור השני, ומחשבי ה-G4 הוסיפו חריץ AGP לכרטיסי וידאו. מחשבי ה-G5 האחרונים משתמשים בחריצי PCI Express לגרפיקה והרחבות. לזיכרון השתמשה אפל בכרטיסי SIMM סטנדרטיים (30 ו-72 פינים) ומאוחר יותר בכרטיסי DIMM, עם יוצא דופן אחד: Macintosh IIfx, שהשתמש בכרטיס SIMM 64 פינים מיוחד ונדיר ביותר. כיום, מחשבי ה-PowerMac G5 הטובים ביותר משתמשים בכרטיסי זיכרון DDR2 SDRAM עם 240 פינים. המקינטושים המוקדמים ביותר השתמשו בפתח מקבילי מייצור עצמי לכוננים קשיחים ולכונני דיסקטים חיצוניים, עד שהוצג SCSI עם ה-Macintosh Plus. ה-SCSI נשאר חיבור הכוננים הנבחר למקינטוש עד ה-PowerMac G3, כשכונני EIDE זולים יותר הפכו סטנדרט.

מחשבי PowerMac עכשוויים משתמשים ב-SATA לכוננים פנימיים, EIDE לכוננים אופטיים פנימיים וב-FireWire לכוננים חיצוניים. ה-Apple Desktop Bus הוצג עם ה-Macintosh II לחיבור אביזרים פריפריאליים (מדפסות, סורקים וכדומה). זה היה מחבר הקלט הסטנדרטי עד שהוצג ה-USB עם ה-iMac. המקינטוש האחרון שהכיל ADB היה ה-PowerMac G3 הכחול-לבן, אף של-G4 מבוסס ה-PCI היו חיבורים מתאימים עבורו. חיבורי מקינטוש פריפריאליים קלאסיים אחרים כוללים את ה-GeoPort המקבילי וכניסת ה-AAUI לתקשורת. למידע וידאו חיצוני משתמשת אפל במחבר ה-DB-15 בכל הדגמים הקודמים ל-G3 הכחול-לבן, שעשה שימוש בחיבור VGA; ה-VGA נעזב כשהגיע זמנו לטובת ה-Apple Display Connector ב-PowerMac G4. במקינטושים האחרונים ביותר, עשתה אפל שימוש בחיבור DVI כפול-חיבור (dual-link).

השפעות על תעשיית הטכנולוגיה

מספר חידושים שפיתחה אפל עבור מקינטוש 128K אומצו מאוחר יותר על ידי שאר התעשייה, כסטנדרט לעיצוב מחשבים. ההשפעה הגדולה ביותר של אפל על התעשייה הייתה השימוש הנרחב בממשק משתמש גרפי בתוכנות של מערכות ההפעלה. כיום, כמעט כל מערכת הפעלה נשענת על ממשק משתמש גרפי, וברבות ממערכות ההפעלה ניתן לזהות את עיצובו של ממשק המשתמש של המקינטוש המקורי: השימוש בהקלקה כפולה (Double Click), יכולת ה"גרירה" ואפילו העכבר עצמו. המקינטוש 128K היה גם הפעם הראשונה שבה נוצרה תוכנת WYSIWYG (מה-שאתה-רואה-זה-מה-שתקבל, What You See Is What You Get) שאפשרה עריכת מלל וגרפיקה, לצד שיפורים טכנולוגיים משמעותיים כגון שמות קובץ ארוכים המתירים רווחים בין מילים, וללא צורך בסיומת לקובץ (שתגדיר את סוג הקובץ). מאפיינים אחרים שהיו רבי השפעה הם כונני דיסקטים 3.5 אינץ' כרכיב סטנדרטי, סאונד ברמת 8 ביט מונו (8-bit mono) עם רמקולים מובנים ויציאת סאונד כתוספת סטנדרטית.

המקינטוש הציג חידושים ורעיונות רבים שהיו להם השפעה חשובה על תעשיית המחשוב, בעיקר בתחום סטנדרטים של תקשורת. אחד הראשונים היה ה-Macintosh Plus, שהציג לעולם בהצלחה את ה-SCSI בשנת 1986. במקינטוש IIsi והמקינטוש LC היו כניסה ויציאה של אודיו כסטנדרט בשנת 1990. כיום מגיעים חיבורים אלה כסטנדרט ברובם המוחלט של המחשבים. בiMac הציגה אפל לראשונה בשנת 1998 כסטנדרט את ה-USB ואת FireWire, חיבור טורי להעברת מידע במהירות גבוהה, הנפוץ כיום במחשבים לעריכת מדיה וכמעט בכל מצלמות הווידאו הדיגיטליות. אפל חידשה גם בשטח התקשורת, עם שיווק מסיבי ויישום מוקדם של פרוטוקול התקשורת (IEEE 802.11b Airport) בקווי המקינטוש הניידים בשנת 1999. בנוסף הציגה פלטפורמת המקינטוש רבים מאמצעי האחסון שהפכו כיום לסטנדרט: בשנת 1992 היה המקינטוש IIvx המחשב הראשון שכלל כונן תקליטורים (CD-ROM) כסטנדרט. ה-iMac, שהושק בשנת 1998, היה אחד המחשבים הראשונים שלא הכיל כונן דיסקטים 3.5 אינץ'. לבסוף, הפאוורבוק G4 עם הסופר-דרייב (SuperDrive, כונן משולב צורב DVD ודיסקים) הציג בשנת 2001 את צורב ה-DVD הראשון במחיר סביר.

אפל תרמה רבות גם לתחום המחשבים הניידים ותכונות רבות של המחשבים הניידים שלה הפכו לנורמה בשוק. ה-PowerBook 100, 140 ו-170 קבעו את הסטנדרט הארגונומי של מיקום המקלדת בשנת 1991, על ידי העברת המקלדת אל מעבר למנח כף היד (palm rest), במקום בצדו התחתון של המחשב הנייד. בשנת 1991 כללה סדרת הניידים PowerBook 100 את אביזר ההצבעה המובנה הראשון במחשב נייד: כדור עקיבה. ה-PowerBook Duo גם הציג את גישת תחנת העגינה ב-1992. אחת מהתכונות החשובות ביותר שהתווספה אי-פעם לקו הפאוורבוק הייתה משטח עקיבה (touchpad) כמכשיר עקיבה ב-PowerBook 500 בשנת 1994; כיום משתמשים בו רוב המחשבים הניידים כמכשיר העקיבה שלהם. לאחרונה, ה-PowerBook G4 הפך למחשב הנייד בגודל מלא (full size laptop) הראשון שהכיל מסך רחב (widescreen). בשנת 2003 הוא היה המחשב הנייד הראשון עם מסך בגודל 17 אינץ' ובשנת 2004 היה למחשב הנייד הראשון שכלל חיבור DVI כפול (dual-link).

קיימות כמה השערות לגבי הסיבה שמרכיבי מקינטוש רבים כל כך אומצו על ידי המתחרים. על אף שיש להם עבר עשיר בהטמעת כמה מהטכנולוגיות המובחרות ביותר הזמינות לשוק האישי, מקים - ומרכיביהם - הם לרוב יקרים בהרבה ממחשבי פיסי מבוססי חלונות. אי לכך, ניתן לטעון כי בדגמי המקינטוש הקדימו לכלול רכיבים שעתידים להפוך לסטנדרט, במחיר גבוה יותר. מחיר הפיתוח של מוצר חדש גבוה בהרבה מאשר העתקתו. בנוסף, נאלצו המתחרים להעתיק ממקינטוש מסיבות של תחרות עסקית והשאלה האם חידושים אלה היו התקדמות אמיתית אינה רלוונטית. התומכים במק טוענים כי המוצרים של אפל פשוט טובים יותר.

פרסום

עמוד ראשון מעלון הפרסומת, "הצגת המקינטוש" 1984, שפורסם במגזין Newsweek

מאז הצגת המקינטוש בשנת 1984 עם תשדיר "1984" המפורסם בארצות הברית, התפרסמה אפל במאמציה ליצירת פרסום אפקטיבי ושיווק למקינטוש. חוברת פרסום בת 20 עמודים בשם "מבוא למקינטוש" (Macintosh Introduction) צורפה למספר כתבי עת בדצמבר 1983, וזו משכה תשומת לב משום שבעמוד 15 בחוברת הופיע ביל גייטס. בנובמבר 1984 שילמה אפל יותר מ-2.5 מיליון דולר כדי לקנות את כל דפי הפרסום (39 בסך הכל) בגיליון אחרי-בחירות מיוחד של 'ניוזוויק' .

אפל גם פתחה במבצע קידום מכירות של "נסיעת נסיון במקינטוש" (Test Drive A Macintosh), שבו היו יכולים קונים פוטנציאליים של מקינטוש המחזיקים בכרטיס אשראי לנסות מקינטוש ל-24 שעות, ולהחזיר אותו למוכר לאחר מכן. זו החלה להראות כהצלחה כשהיו 200,000 משתתפים ומגזין הפרסום Advertising Age הכתיר את המבצע כאחד מעשרת מהלכי הפרסום המוצלחים של 1984. אך המוכרים בחנויות לא אהבו את שיטת קידום המכירות הזו, והיצע המחשבים לא הדביק את הביקוש. בנוסף, מחשבים רבים הוחזרו במצב כה רע, שלא ניתן היה למכור אותם ללקוח אחר.

בסופרבול של שנת 1985 עלתה לאוויר פרסומת "הלמינגים" (Lemmings). אפל הרחיקה עד כדי הוצאה לאור של עיתון פרסום שהצהיר "אם אתה הולך לשירותים בזמן הרבע הרביעי, אתה תצטער על כך". פרסומת זו התבררה ככשלון גדול שלא התקרב לתשומת הלב הגדולה שלה זכה התשדיר "1984".

בהמשך הופקו חוברות פרסום רבות נוספות לדגמים חדשים: מקינטוש פלוס (Macintosh Plus) ו-Performa. בשנות ה-90 יצאה אפל בקמפיין פרסום בשם "מה נמצא על הפאוורבוק שלך?" (What's on your PowerBook?), עם מודעות צבע ופרסום טלוויזיוני שהציג אנשים המתארים כיצד עוזר להם הפאוורבוק בעסק ובחיי היומיום שלהם. בין המציגים: פרנסס ליר, טמה ינוביץ , מייקל או'בריאן, טוד ראנדגרן, ארט מונק, מרטינה נברטילובה, בריאן דורקין והנרי רולינס. ב-1995 הגיבה אפל להשקת מערכת ההפעלה "חלונות 95" במודעות ובקמפיין טלוויזיוני המציג את חסרונותיה ואת חוסר החדשנות שלה. בשנת 1997 הציג קמפיין "חשוב אחרת" (Think Different) את הסמליל (לוגו) החדש של אפל ובעקבותיו, בשנת 2002, הוצג הסמליל "החלף" (Switch).

כיום ממקדת אפל את מאמצי הפרסום שלה סביב "אירועים מיוחדים", מצגות בכנסים כגון האקספו (Apple Expo) ומקוורלד (MacWorld Expo). אירועים אלה מושכים נציגים רבים של התקשורת וצופים רבים. בעבר נוצלו אירועים מיוחדים כדי לחשוף את הפאוור-מק G5 (Power Mac G5), ה-iMac בעיצוב החדש, וכן מוצרי מקינטוש רבים אחרים.

נתח שוק

בארצות הברית

מאז הצגת המקינטוש 128K בשנת 1984 התאמצה אפל לכבוש נתח משמעותי משוק המחשבים האישיים. בתחילה היה מגוון התוכנות למקינטוש מצומצם, והדבר הוביל למכירות מאכזבות בשנת 1985, כי הצרכנים הכירו בכך שתוכנות רבות יותר היו זמינות למחשבי IBM PC ותואמיהם. עד שנת 1985 נמכרו רק 500,000 מקים. ג'ובס העריך בתחילה כי ימכרו חמישה מיליונים תוך שנתיים; לבסוף חצו המכירות את רף שני המיליון בשנת 1988 ושלוש שנים מאוחר יותר הגיע מספר המחשבים שנמכרו לחמישה מיליונים. בשנת 1997 היו יותר מ-20 מיליון משתמשי מק. בסוף שנת 2003 היה הנתח של אפל בשוק המחשבים השולחניים 2.06% בארצות הברית, והוא צמח ל-2.88% ברבעון הרביעי של 2004. קשה להעריך את מספר מחשבי המקינטוש המותקנים באמת. ההערכות נעות בין 3% להערכה אופטימית מאוד של 16%.

בישראל

במדינת ישראל זוכה המקינטוש לנתח שוק קטן יחסית, וחלק גדול מהציבור הישראלי כלל לא מודע לקיומו. ניתן לייחס זאת לשתי סיבות עיקריות: הראשונה - הישראלים מעדיפים מחשבים זולים יותר, שכן מחשבי המקינטוש מיובאים מחו"ל במחירים גבוהים יחסית לשאר המחשבים בשוק ובמיוחד מול התואמים. והשנייה - העובדה שאפל לא השקיעה די מאמץ להיכנס לשוק הישראלי, בניגוד למתחרותיה, ובהן יבמ ומיקרוסופט, כך שהיצע התוכנות המשרדיות במקינטוש היה דל.

תחום שבו זכה המקינטוש להצלחה רבה הוא ענפי הגרפיקה וההוצאה לאור, שבהם זכה המקינטוש לתוכנות משובחות (כגון Freehand), שרק בשלב מאוחר למדי הותאמו גם לעבודה על מחשבי IBM PC.

הדומיננטיות של אינטרנט אקספלורר בשוק הדפדפנים גורמת לכך שמפתחי אתרים רבים אינם טורחים על תאימות גם לדפדנים הפועלים על מקינטוש, מגבלה הפוגעת אף היא בתפוצת המקינטוש בישראל.

נציגתה של אפל בישראל עד שנת 2007 הייתה חברת ידע. במהלך 2007, העבירה אפל את הייצוג לחברת iDigital.

יתרונות, חסרונות וביקורת

המקינטוש שונה במספר אופנים ממחשבים אישיים המריצים חלונות של מיקרוסופט. החומרה ומערכת ההפעלה מיוצרות שתיהן על ידי חברת אפל, להבדיל מחברת מיקרוסופט המספקת את מערכת ההפעלה לחברות כגון דל, HP ויבמ המוכרות לרוב מחשבים שמורכבים מרכיבי חומרה המיוצרים על ידי יצרנים רבים. התוצאה היא מספר דגמי מק מעטים יחסית בהשוואה למגוון העצום של מחשבים אישיים מבוססי "חלונות"; הדבר הפחית בצורה משמעותית בעיות תאימות בין התוכנה לחומרה ועזר להעלאת המוניטין של אפל כיצרנית מחשבים יציבים ואמינים. מערכת ההפעלה מבוססת היוניקס מבצעת כסטנדרט משימות רבות-משתמשים. עם זאת, היותה של מערכת ההפעלה נדירה בשוק המחשבים האישיים העולמי גורמת לצמצום מגוון התוכנות המפותחות על ידי חברות תוכנה. למרות זאת קיימות ברוב התחומים תוכנות ראויות מסוג מיקרוסופט אופיס. תכנון מערכת ההפעלה של המקינטוש תרם להעלמות הכמעט מוחלטת של תוכנות רוגלה ווירוסים המטרידים משתמשי מערכת ההפעלה "חלונות".

לאפל יש היסטוריה ארוכה של המצאות חדשניות המתבטאות בעדכוני תוכנה משמעותיים. סביבת הקלאסיק מאפשרת הרצת תוכנות ישנות (מבוססות מערכת הפעלה 9) על מחשבים חדשים המריצים מערכת ההפעלה 10, לרוב בצורה טובה כאילו שהן רצות על המערכת הישנה, אמנם ללא היתרונות של תוכנות שמנצלות את יכולות מערכת הפעלה 10. בתחילת שנת 2006 עברה אפל לשימוש במעבדי אינטל במחשביה, והפסיקה לתמוך בסביבת קלאסיק. המעבר הצריך הידור מחדש של תוכנות ישנות והתאמתן לסביבה החדשה, כדי למצות את יכולתם של המעבדים החדשים, בתקופת הביניים יכולות תוכנות ישנות שלא עברו הידור מחדש לרוץ על מחשבים מהדור החדש בעזרת מעבד האמולציה "רוזטה".

ברוב ימי ההיסטוריה של המקינטוש, עד להופעת מחשבי ה-PCI Power Macs, הייתה ידועה חומרת המקינטוש לשמצה כארכיטקטורה סגורה. מתאמים והרחבות היו פיתוח פרטי של אפל, והדבר הצריך ציוד היקפי או כבלים מיוחדים, וארכיטקטורת החומרה הייתה קשורה מאוד למערכת ההפעלה Mac OS כך שהיה בלתי אפשרי להתקין מערכת הפעלה אחרת על מחשבי המק; המעקף האפשרי היחידי, שאף היה בשימוש על ידי אפל עצמה עבור מערכת ההפעלה A/UX, היה לטעון ראשית את Mac OS ואז להעביר את השליטה לתוכנה המשמשת לאתחול מערכות אחרות.

אפילו כיום מערכות הפעלה כגון לינוקס ו NetBSD עושות שימוש דומה עבור תמיכה בחומרה ישנה על אף העובדה שמדובר בתוכנות שאינן של אפל. טכניקה זו אינה נחוצה עבר מחשבי מק מבוססי טכנולוגיית OpenFirmware, אולם זה היה בשימוש עבור רוב המערכות מבוססות Old World ROM עקב תקלות ביישום הקושחה. (טכניקה חלופית שהייתה בשימוש על ידי חברת Tenon עבור מערכת ההפעלה MacTen והיישום של Minix עבור המק, הייתה להריץ מערכת הפעלה חלופית כתהליך הרץ בתוך מערכת ההפעלה Mac OS.) מחשבי מק מודרניים מאותחלים ישירות מ-OpenFirmware או EFI, ואינם מוגבלים ל-Mac OS בלבד.

הדיינות משפטית

סביב המקינטוש היו לא מעט תביעות משפטיות במשך השנים. לרוב - עקב הפרת זכויות יוצרים של מראה המחשב וסימנים מסחריים שונים של אפל. אמנם רוב התביעות הסתיימו בניצחונה של אפל, אך היא הפסידה במספר תביעות חשובות שניהלה נגד מיקרוסופט בנושא ממשק המשתמש של חלונות.

"שודדי עמק הסיליקון" (Pirates Of Silicon Valley), סרט משנת 1999 המבוסס על התביעה הזו, עוקב באדיקות אחר האירועים האמיתיים. זהו סרט תיעודי חצי הומוריסטי אודות האנשים שיצרו את העולם הטכנולוגי של ימינו, מאבקיהם בימי הקולג', ייסוד חברותיהם, והפעולות שעשו על מנת להקים את האימפריות הגלובליות אפל ומיקרוסופט. בסרט מככבים אנטוני מייקל הול כביל גייטס ונוח וילי כסטיב ג'ובס.

קישורים חיצוניים

עיינו גם בפורטל

פורטל המחשבים הוא שער לערכים הקשורים למחשבים. הפורטל סוקר את ההיסטוריה של המחשב, את השימושים במחשב, את טכנולוגיות המחשוב, את האישים מתחום המחשוב, וכמובן – את נושאי התוכנה.

תבנית:Link FA

@@ שורה 257: / שורה 257: @@
 [[el:Macintosh]]
 [[eo:Makintoŝo]]
-[[es:Apple Macintosh]]
+[[es:Macintosh]]
 [[et:Macintosh]]
 [[fa:مکینتاش]]