אש יוונית – הבדלי גרסאות
מ בוט מוסיף: hr:Grčka vatra |
עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[תמונה:Greekfire-madridskylitzes1.jpg|ממוזער| |
[[תמונה:Greekfire-madridskylitzes1.jpg|ממוזער|250px]] |
||
'''אש יוונית''', הידועה גם בשם '''אש ביזנטית''' או '''אש נוזלית''' היא [[אמצעי לחימה]] שהיה בשימוש [[האימפריה הביזנטית]], ועל פי המסופר הומצאה בידי [[פליט]] [[נצרות|נוצרי]] מ[[סוריה]] בשם קליניקוס מהליופוליס. |
'''אש יוונית''', הידועה גם בשם '''אש ביזנטית''' או '''אש נוזלית''' היא [[אמצעי לחימה]] שהיה בשימוש [[האימפריה הביזנטית]], ועל פי המסופר הומצאה בידי [[פליט]] [[נצרות|נוצרי]] מ[[סוריה]] בשם קליניקוס מהליופוליס. |
||
האש היוונית הייתה חומר הצתה נוזלי מסוכן והרסני מאוד, שניתן היה להתיזו ביבשה וב[[ים]], והוא בא לידי שימוש בעיקר בים. [[אוניה|אוניות]] ביזנטיות היו מצוידות בכלים שמתוכם נורו סילונות אש יוונית על האויב. ספינות אויב נמנעו מלהתקרב ל[[צי]] הביזנטי, משום שהאש היוונית העניקה לו יתרון בלתי מעורער. |
האש היוונית הייתה חומר הצתה נוזלי מסוכן והרסני מאוד, שניתן היה להתיזו ביבשה וב[[ים]], והוא בא לידי שימוש בעיקר בים. [[אוניה|אוניות]] ביזנטיות היו מצוידות בכלים שמתוכם נורו סילונות אש יוונית על האויב. ספינות אויב נמנעו מלהתקרב ל[[צי]] הביזנטי, משום שהאש היוונית העניקה לו יתרון בלתי מעורער. |
||
תהליך הכנתה של האש היוונית נשמר בסודיות רבה, ועד היום |
תהליך הכנתה של האש היוונית נשמר בסודיות רבה, ועד היום לא יודעים בוודאות מה היו מרכיביה, אך ניתן לשער שהייתה מורכבת מ[[נפט]], [[עטרן]] ו[[גופרית]], מעורבבים בסיד חי וחומרים אחרים. מרכיבים אלה העניקו לאש היוונית את היכולת לבעור כמעט בכל תנאי, ועל-פי השמועה - אפילו מתחת למים (יכולת שלה תרם מרכיב משוער נוסף - [[מגנזיום]]). |
||
האש היוונית תרמה לרבים מניצחונותיהם של הביזנטים, והיא מסבירה את משך ה[[חיים]] הממושך של ה[[אימפריה]] הביזנטית, במיוחד בסוף ימיה, כאשר היו לה מעט מאוד לוחמים. לראשונה נעשה בה שימוש בשנת [[672]] כנגד צי ערבי, ומהר מאוד הפכה לאחד מכלי ה[[נשק]] המאיימים ביותר של [[ימי הביניים]]. מפעילי האש היוונית סבלו מבעיות בטיחות, ולעתים עלו באש הספינות הביזנטיות עצמן. |
האש היוונית תרמה לרבים מניצחונותיהם של הביזנטים, והיא מסבירה את משך ה[[חיים]] הממושך של ה[[אימפריה]] הביזנטית, במיוחד בסוף ימיה, כאשר היו לה מעט מאוד לוחמים. לראשונה נעשה בה שימוש בשנת [[672]] כנגד צי ערבי, ומהר מאוד הפכה לאחד מכלי ה[[נשק]] המאיימים ביותר של [[ימי הביניים]]. מפעילי האש היוונית סבלו מבעיות בטיחות, ולעתים עלו באש הספינות הביזנטיות עצמן. |
||
המתקנים להתזת אש יוונית היו ה[[להביור|להביורים]] הראשונים. |
|||
==ראו גם== |
==ראו גם== |
||
*[[להביור]] |
|||
*[[נפלם]] |
*[[נפלם]] |
||
גרסה מ־22:27, 2 באוגוסט 2010
אש יוונית, הידועה גם בשם אש ביזנטית או אש נוזלית היא אמצעי לחימה שהיה בשימוש האימפריה הביזנטית, ועל פי המסופר הומצאה בידי פליט נוצרי מסוריה בשם קליניקוס מהליופוליס.
האש היוונית הייתה חומר הצתה נוזלי מסוכן והרסני מאוד, שניתן היה להתיזו ביבשה ובים, והוא בא לידי שימוש בעיקר בים. אוניות ביזנטיות היו מצוידות בכלים שמתוכם נורו סילונות אש יוונית על האויב. ספינות אויב נמנעו מלהתקרב לצי הביזנטי, משום שהאש היוונית העניקה לו יתרון בלתי מעורער.
תהליך הכנתה של האש היוונית נשמר בסודיות רבה, ועד היום לא יודעים בוודאות מה היו מרכיביה, אך ניתן לשער שהייתה מורכבת מנפט, עטרן וגופרית, מעורבבים בסיד חי וחומרים אחרים. מרכיבים אלה העניקו לאש היוונית את היכולת לבעור כמעט בכל תנאי, ועל-פי השמועה - אפילו מתחת למים (יכולת שלה תרם מרכיב משוער נוסף - מגנזיום).
האש היוונית תרמה לרבים מניצחונותיהם של הביזנטים, והיא מסבירה את משך החיים הממושך של האימפריה הביזנטית, במיוחד בסוף ימיה, כאשר היו לה מעט מאוד לוחמים. לראשונה נעשה בה שימוש בשנת 672 כנגד צי ערבי, ומהר מאוד הפכה לאחד מכלי הנשק המאיימים ביותר של ימי הביניים. מפעילי האש היוונית סבלו מבעיות בטיחות, ולעתים עלו באש הספינות הביזנטיות עצמן.
המתקנים להתזת אש יוונית היו הלהביורים הראשונים.