העץ של אנה פרנק – הבדלי גרסאות
מ ←מבחר ציטוטים מיומנה של אנה פרנק: קטגוריה |
מאין תקציר עריכה |
||
| שורה 3: | שורה 3: | ||
'''העץ של אנה פרנק''' הוא עץ [[ערמון|ערמונים]] שגדל בחצרה של [[אנה פרנק]] ומוזכר מספר פעמים בספר [[יומנה של אנה פרנק]]. במהלך שנתיים ויותר שבהן הסתתרה עם משפחתה מפני ה[[נאצים]], עד שמשפחתה נתגלתה באוגוסט 1944 ונשלחה אל מותה, שאבה אנה פרנק עידוד ומחסה מעץ הערמונים הגדול. אביה אוטו סיפר לאחר שנים, כי מעולם לא ידע כמה חשוב היה העץ לבתו עד שקרא את יומנה. "היא מעולם לא התעניינה בטבע אבל היא ערגה אליו כאשר היא הרגישה כמו ציפור כלואה", אמר האב ב-1968. "רק המחשבה על האוויר הפתוח נתנה לה תקווה". |
'''העץ של אנה פרנק''' הוא עץ [[ערמון|ערמונים]] שגדל בחצרה של [[אנה פרנק]] ומוזכר מספר פעמים בספר [[יומנה של אנה פרנק]]. במהלך שנתיים ויותר שבהן הסתתרה עם משפחתה מפני ה[[נאצים]], עד שמשפחתה נתגלתה באוגוסט 1944 ונשלחה אל מותה, שאבה אנה פרנק עידוד ומחסה מעץ הערמונים הגדול. אביה אוטו סיפר לאחר שנים, כי מעולם לא ידע כמה חשוב היה העץ לבתו עד שקרא את יומנה. "היא מעולם לא התעניינה בטבע אבל היא ערגה אליו כאשר היא הרגישה כמו ציפור כלואה", אמר האב ב-1968. "רק המחשבה על האוויר הפתוח נתנה לה תקווה". |
||
אנה פרנק מתה מ[[טיפוס]] במחנה הריכוז [[ברגן בלזן]] במרץ 1945. |
אנה פרנק מתה מ[[טיפוס הבהרות|טיפוס]] במחנה הריכוז [[ברגן בלזן]] במרץ 1945. |
||
== המאבק לשימור העץ == |
== המאבק לשימור העץ == |
||
גרסה מ־14:44, 24 באוגוסט 2010
העץ של אנה פרנק הוא עץ ערמונים שגדל בחצרה של אנה פרנק ומוזכר מספר פעמים בספר יומנה של אנה פרנק. במהלך שנתיים ויותר שבהן הסתתרה עם משפחתה מפני הנאצים, עד שמשפחתה נתגלתה באוגוסט 1944 ונשלחה אל מותה, שאבה אנה פרנק עידוד ומחסה מעץ הערמונים הגדול. אביה אוטו סיפר לאחר שנים, כי מעולם לא ידע כמה חשוב היה העץ לבתו עד שקרא את יומנה. "היא מעולם לא התעניינה בטבע אבל היא ערגה אליו כאשר היא הרגישה כמו ציפור כלואה", אמר האב ב-1968. "רק המחשבה על האוויר הפתוח נתנה לה תקווה".
אנה פרנק מתה מטיפוס במחנה הריכוז ברגן בלזן במרץ 1945.
המאבק לשימור העץ
במשך השנים שעברו ממלחמת העולם השנייה, הזדקן העץ וסבל מפטריות ומעשים שגרמו ליותר ממחצית הגזע שלו להירקב. עיריית אמסטרדם התריעה כבר בספטמבר 2006 כי מצב העץ הוא סכנה אמיתית לסובבים אותו ולעוברים והשבים, ובחודש מרץ 2009 החליטה לכרות את העץ. מפגינים הולנדים מחו נגד הכוונה לכרות אותו, וטענו כי לשימורו של עץ בעל משמעות היסטורית עמוקה כל כך יש להקצות אמצעים נרחבים. בתגובה הודיעה עיריית אמסטרדם כי הערכות שקיבלה מצביעות על כך שרק 28 אחוזים מגזע העץ נשארו בריאים, וכי הסיכון לנוכח האפשרות שעץ במשקל 27 טון יתרסק אל הארץ הוא גבוה ובלתי מתקבל על הדעת.
ארגון שומרי איכות הסביבה באמסטרדם פנה לבית המשפט ההולנדי כדי לעצור את הכריתה, בטענה שהוא חזק מספיק כדי לעמוד בסערת רוחות, ולא יתמוטט על בתים באזור. כדי להוכיח את טענתם ערכו הארגונים הירוקים ניסוי, שבמהלכו נכרך על העץ חבל בגובה עשרה מטרים מהקרקע, ונערכו ניסיונות לזעזע ולהפיל אותו. "הניסוי הוכיח שהעץ יציב בדיוק כמו שחשבנו, אין בו שום סכנה, ויש לנו זמן לבדוק חלופות אחרות מלבד כריתה".
בית המשפט ההולנדי עצר את הכריתה, וקבע כי לא התרשם שהוא מהווה סכנה לסביבתו. בית המשפט הורה לעיריית אמסטרדם למצוא דרכים כדי לשמר את העץ. "תשומת הלב שהעניק כל העולם לעץ הזה מראה עד כמה העץ של אנה פרנק חשוב", כתב בהחלטתו.
לאחר מכן הוקמה מסגרת תומכת מפלדה לשימור העץ ולבטיחות הסביבה.
קריסת העץ ולאחריה
ב-23 באוגוסט 2010, בעיצומה של סערת גשמים ורוחות עזות, קרס העץ, שגילו מוערך בלפחות 150 שנה, על גדר אבנים סמוך. למרבה המזל, איש לא נפגע וגם לא אירע נזק למוזיאון שבבית הסמוך. גזע העץ קרס לגובה של מטר אחד בלבד מעל פני הקרקע וחדר לגינות השכנות כשהוא פוגע בכמה סככות. זמן קצר אחרי קריסתו החלו חלקים ממנו לצוץ באתר אינטרנט הולנדי של מכירות פומביות.
כבר בעת הדיון המשפטי על כריתת העץ הודיע מוזיאון בית אנה פרנק כי יישתל במקומו חלק מהעץ שדאגו לקחת ממנו למטרה זו. בפארק באמסטרדם נטעו 150 ייחורים שנלקחו מעץ הערמונים העתיק. עצים אחרים נשלחו למקומות שונים, בהם בתי ספר ברחבי העולם שנקראים על שמה של אנה פרנק. ב-11 אתרים נבחרים בארצות הברית יינטעו שתילים נוספים, בהם הבית הלבן ואתר הזיכרון לנפגעי אסון התאומים בניו יורק.
מבחר ציטוטים מיומנה של אנה פרנק
ב-23 בפברואר 1943: "הבטנו למעלה אל השמיים הכחולים, אל עץ הערמונים שענפיו נצצו עם הטיפות ואל השחפים והציפורים הנוספות שנראו כעשויות כסף. כל זה ריתק אותנו כל כך שלא יכולנו לדבר".
בדיוק שנה לאחר מכן, ב-23 בפברואר 1944: "כמעט בכל בוקר אני הולכת לעליית הגג כדי לנשוף את האוויר המחניק החוצה מהריאות שלי. מהמקום האהוב עלי על הרצפה אני מסתכלת למעלה לשמיים הכחולים ואל עץ הערמונים החשוף. כל עוד זה קיים, ואני אוכל לחיות כדי לראות את זה, את אור השמש, את השמיים בלי העננים, כל עוד זה נמשך אני לא יכולה להיות לא שמחה".