שבאית

שבאית היא שפה שמית דרום-ערבית שדוברה על ידי הסבאים (הקשורים, לפי המסורת, למלכת שבא) באזור תימן דהיום עד המאה השמינית לספירה. הכתובות הקדומות ביותר בשפה זו מתוארכות למאה ה-5 לפנה"ס.

האלפבית השבאי היה כתב עיצורי (בדומה לעברית) בעל 29 סימנים, אשר נכתב מימין לשמאל או לעתים בצורת חריש השור (כתיבה מימין לשמאל ומשמאל לימין לסירוגין בכל שורה). ממנו התפתח מאוחר יותר כתב געז הנוהג באתיופיה. להלן מוצגת טבלה המשווה את הכתב השבאי לכתב הגעז שהתפתח ממנו, וכן לכתב העברי הקדום, יחד עם תעתיק עברי ותעתיק IPA להבהרת ההגייה:

ה

ל

ח

מ

ק

ו

שׁ

ר

ב

ת

שׂ

כ

נ

ח'

ס

פ

א

ע

ז'

ג

ד

ע'

ט

ז

ד'

י

ת'

צ

ט'

כתב שבאי

כתב עברי קדום

כתב געז

ሀ

ለ

ለ

መ

ቀ

ወ

ሠ

ረ

በ

ተ

ከ

ነ

ኀ

ሰ

ፈ

አ

ዐ

ፀ

ገ

ደ

ጠ

ዘ

የ

ጸ

תעתיק IPA

h

l

ħ

m

kʼ

w

ɬ

r

b

t

s

k

n

x

s̪

f

ʔ

ʕ

ɬʼ

g

d

ɣ

tʼ

z

ð

j

θ

tˢʼ

θʼ

לקריאה נוספת

• הכתב הסבאי באתר אומניגלוט