הלבנת פנים – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
תגית: חשד למילים בעייתיות
שורה 2: שורה 2:


== הלבנת הפנים בהלכה ובאגדה ==
== הלבנת הפנים בהלכה ובאגדה ==
ב[[מסכת סוטה]] (דף י:) דן התלמוד בהתנהגותה של [[תמר (אשת ער)|תמר]] כפי שהיא מתוארת בספר בראשית. תמר נמנעה מלומר במפורש שחמיה [[יהודה (דמות מקראית)|יהודה]] הוא שהכניסה להריון כשחשבה ל[[זונה]]. תוצאתה של שתיקה זו כמעט הובילה לכך שנגזר עליה מוות בשרפה. מכאן מסיק [[רבי יוחנן]] המביא את דברי [[רבי שמעון בר יוחאי]]: "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים". מסקנה זו עומדת בקנה אחד עם תפיסתם של חז"ל שביוש בפרהסיה דומה להריגה.
ב[[מסכת סוטה]] (דף י:) דן התלמוד בהתנהגותה של [[תמר (אשת ער)|תמר]] כפי שהיא מתוארת בספר בראשית. תמר נמנעה מלומר במפורש שחמיה [[יהודה (דמות מקראית)|יהודה]] הוא שהכניסה להריון כשחשבה ל[[זונה]]. תוצאתה של שתיקה זו כמעט הובילה לכך שנגזר עליה מוות בשרפה. מכאן מסיק [[רבי יוחנן]] המביא את דברי [[רבי שמעון בר יוחאי]]: "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים". מסקנה זו עומדת בקנה אחד עם תפיסתם של חז"ל שביוש בפרהסיה דומה משעמם!!!!!!!!! ככככככ!!!!!כככ!!!


ה[[תוספות]] תוהה מדוע אין מונים בפירוש את הלבנת הפנים בדברים שהם "[[ייהרג ואל יעבור]]" ומשיב שאכן גם הלבנת פנים ראויה להימנות עמהם. ה[[פוסק הלכה|פוסקים]] נחלקו ביניהם האם לקבל את מסקנת התוספות, או שמא דברי ה[[תלמוד]] נכתבו כלקח מוסרי, ולא כהלכה למעשה. ה[[רמב"ם]], למשל, אינו מסכים עם התוספות.
ה[[תוספות]] תוהה מדוע אין מונים בפירוש את הלבנת הפנים בדברים שהם "[[ייהרג ואל יעבור]]" ומשיב שאכן גם הלבנת פנים ראויה להימנות עמהם. ה[[פוסק הלכה|פוסקים]] נחלקו ביניהם האם לקבל את מסקנת התוספות, או שמא דברי ה[[תלמוד]] נכתבו כלקח מוסרי, ולא כהלכה למעשה. ה[[רמב"ם]], למשל, אינו מסכים עם התוספות.

גרסה מ־20:31, 26 באוקטובר 2010

הלבנת פנים הוא מונח ביהדות, המגדיר עלבון או גרימת בושה לאדם. מקור המונח הוא בכך שכאשר אדם חווה עלבון הוא מחוויר - מלבין. על הלבנת פנים אמרו חז"ל "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים", וגם "כל המלבין פני חבירו ברבים כאילו שופך דמים", כאשר המובן של "שפיכות הדמים" כאן הוא הדם האוזל מפני של האדם בו עלבו.

הלבנת הפנים בהלכה ובאגדה

במסכת סוטה (דף י:) דן התלמוד בהתנהגותה של תמר כפי שהיא מתוארת בספר בראשית. תמר נמנעה מלומר במפורש שחמיה יהודה הוא שהכניסה להריון כשחשבה לזונה. תוצאתה של שתיקה זו כמעט הובילה לכך שנגזר עליה מוות בשרפה. מכאן מסיק רבי יוחנן המביא את דברי רבי שמעון בר יוחאי: "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים". מסקנה זו עומדת בקנה אחד עם תפיסתם של חז"ל שביוש בפרהסיה דומה משעמם!!!!!!!!! ככככככ!!!!!כככ!!!

התוספות תוהה מדוע אין מונים בפירוש את הלבנת הפנים בדברים שהם "ייהרג ואל יעבור" ומשיב שאכן גם הלבנת פנים ראויה להימנות עמהם. הפוסקים נחלקו ביניהם האם לקבל את מסקנת התוספות, או שמא דברי התלמוד נכתבו כלקח מוסרי, ולא כהלכה למעשה. הרמב"ם, למשל, אינו מסכים עם התוספות.

סיפור נוסף בתלמוד (מסכת כתובות סז:), הצופן בחובו רעיון מוסרי דומה הוא על האמורא מר עוקבא, אשר יחד עם אשתו הסתתר בתנור לוהט, כדי להקפיד על מתן צדקה בסתר ולמנוע מעני שלו תרם כסף לראות אותו, שמא יתבייש.

תבנית:הלכה

ערך זה הוא קצרמר בנושא הלכה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.