דה-פרוטונציה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־11:16, 14 בדצמבר 2010

בכימיה, דה-פרוטונציה היא תגובה בה מופרד הידרון (יון מימן חיובי ⁺H) ממולקולה, ליצירת הבסיס המצומד שלה. בסיס ברונסטד-לאורי מוגדר כחומר כימי הגורם לדה-פרוטונציה של חומר אחר. היכולת היחסית של מולקולה למסור הידרון נמדדת על ידי ערך ה-pK_a שלה. לחומצות ערך pK_a נמוך, והן מוסרות הידרון (בדרך כלל פרוטון) בקלות. ערך ה-pK_a מושפע מגורמים רבים, אך המשמעותי ביותר הוא יכולת המולקולה לייצב את המטען השלילי שנוצר לאחד מסירת ההידרון על ידי רזוננס כימי.

הבסיס המשמש לביצוע דה-פרוטונציה של מולקולה תלוי ב-pK_a שלה. במקרים בהם ההידרון לא חומצי במיוחד, כלומר המולקולה לא מוסרת אותו בקלות, יש צורך בבסיס חזק יותר מההידרוקסיד הנפוץ, לדוגמה - הידריד. חוזקו של ההידריד בתגובות דה-פרוטונציה נובע מיצירת גז מימן בתגובה, גז שיוצא מהתמיסה, ובכך דוחף את שיווי המשקל לכיוון התוצרים, על פי עקרון לה-שטלייה. בין ההידרידים נפוצים למטרה זו נמנים נתרן הידריד ואשלגן הידריד.

ראו גם

פרוטונציה - הוספת הידרון (בדרך כלל פרוטון) למולקולה

גרסה מ־02:51, 14 בדצמבר 2010 עריכה Matanyabot (שיחה \| תרומות) 475,756 עריכות מ בוט: מסיר קישורים של הדף לעצמו → העריכה הקודמת		גרסה מ־11:16, 14 בדצמבר 2010 עריכה ביטול Matanya (שיחה \| תרומות) מנטרים, עורכי תבניות 77,010 עריכות מ שוחזר מעריכות של Matanyabot (שיחה) לעריכה האחרונה של ArthurBot העריכה הבאה ←
שורה 1:		שורה 1:
	ב[[כימיה]], דה-פרוטונציה היא [[תגובה כימית\|תגובה]] בה מופרד [[הידרון]] ([[יון]] [[מימן]] חיובי <sup>+</sup>H) מ[[מולקולה]], ליצירת ה[[בסיס מצומד\|בסיס המצומד]] שלה. [[חומצה#ההגדרה של ברונסטד ולאורי\|בסיס ברונסטד-לאורי]] מוגדר כחומר כימי הגורם לדה-פרוטונציה של חומר אחר. היכולת היחסית של מולקולה למסור הידרון נמדדת על ידי ערך ה-[[pKa\|pK<sub>a</sub>]] שלה. [[חומצה\|לחומצות]] ערך pK<sub>a</sub> נמוך, והן מוסרות הידרון (בדרך כלל [[פרוטון]]) בקלות. ערך ה-pK<sub>a</sub> מושפע מגורמים רבים, אך המשמעותי ביותר הוא יכולת המולקולה לייצב את [[מטען חשמלי\|המטען]] השלילי שנוצר לאחד מסירת ההידרון על ידי [[רזוננס כימי]].		ב[[כימיה]], [[דה-פרוטונציה]] היא [[תגובה כימית\|תגובה]] בה מופרד [[הידרון]] ([[יון]] [[מימן]] חיובי <sup>+</sup>H) מ[[מולקולה]], ליצירת ה[[בסיס מצומד\|בסיס המצומד]] שלה. [[חומצה#ההגדרה של ברונסטד ולאורי\|בסיס ברונסטד-לאורי]] מוגדר כחומר כימי הגורם לדה-פרוטונציה של חומר אחר. היכולת היחסית של מולקולה למסור הידרון נמדדת על ידי ערך ה-[[pKa\|pK<sub>a</sub>]] שלה. [[חומצה\|לחומצות]] ערך pK<sub>a</sub> נמוך, והן מוסרות הידרון (בדרך כלל [[פרוטון]]) בקלות. ערך ה-pK<sub>a</sub> מושפע מגורמים רבים, אך המשמעותי ביותר הוא יכולת המולקולה לייצב את [[מטען חשמלי\|המטען]] השלילי שנוצר לאחד מסירת ההידרון על ידי [[רזוננס כימי]].

	ה[[בסיס (כימיה)\|בסיס]] המשמש לביצוע דה-פרוטונציה של מולקולה תלוי ב-pK<sub>a</sub> שלה. במקרים בהם ההידרון לא חומצי במיוחד, כלומר המולקולה לא מוסרת אותו בקלות, יש צורך בבסיס חזק יותר מה[[הידרוקסיד]] הנפוץ, לדוגמה - [[הידריד]]. חוזקו של ההידריד בתגובות דה-פרוטונציה נובע מיצירת [[גז]] מימן בתגובה, גז שיוצא מהתמיסה, ובכך דוחף את [[שיווי משקל כימי\|שיווי המשקל]] לכיוון התוצרים, על פי [[עקרון לה-שטלייה]]. בין ההידרידים נפוצים למטרה זו נמנים [[נתרן הידריד]] ו[[אשלגן הידריד]].		ה[[בסיס (כימיה)\|בסיס]] המשמש לביצוע דה-פרוטונציה של מולקולה תלוי ב-pK<sub>a</sub> שלה. במקרים בהם ההידרון לא חומצי במיוחד, כלומר המולקולה לא מוסרת אותו בקלות, יש צורך בבסיס חזק יותר מה[[הידרוקסיד]] הנפוץ, לדוגמה - [[הידריד]]. חוזקו של ההידריד בתגובות דה-פרוטונציה נובע מיצירת [[גז]] מימן בתגובה, גז שיוצא מהתמיסה, ובכך דוחף את [[שיווי משקל כימי\|שיווי המשקל]] לכיוון התוצרים, על פי [[עקרון לה-שטלייה]]. בין ההידרידים נפוצים למטרה זו נמנים [[נתרן הידריד]] ו[[אשלגן הידריד]].