חזיר הבית – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Xqbot (שיחה | תרומות)
מ r2.5.2) (בוט מוסיף: tum:Nkhumba
Ebrambot (שיחה | תרומות)
מ r2.5.2) (בוט משנה: fa:خوک اهلی
שורה 92: שורה 92:
[[et:Siga]]
[[et:Siga]]
[[eu:Txerri]]
[[eu:Txerri]]
[[fa:خوک]]
[[fa:خوک اهلی]]
[[fi:Sika]]
[[fi:Sika]]
[[fr:Porc]]
[[fr:Porc]]

גרסה מ־00:31, 20 בדצמבר 2010

המונח "חזיר" מפנה לכאן. לערך העוסק בפירושים נוספים, ראו חזיר (פירושונים).


שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון

פרמטרים [ תת סדרה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

קריאת טבלת מיוןחזיר הבית
חזרזירים היונקים מאמם
מצב שימור
מצב שימור: מבוית
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: מכפילי פרסה
תת־סדרה: דמויי חזיר
משפחה: חזיריים
סוג: חזיר
מין: חזיר בר
תת־מין: חזיר הבית
שם מדעי
Sus scrofa domestica
‏(1758) .L
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
קולו של החזיר נקרא בעברית נחירה ונכתב כ"אוינק" או כ"חרר"[1]
צ'אר סו, מותן חזיר צלויה בדבש, הוא מאכל מסורתי במטבח הסיני

החזיר, או חזיר הבית (שם מדעי Sus scrofa domestica או Sus domestica) הוא תת המין של הסוג חזיר, ממשפחת החזיריים, אשר בוית על ידי האדם מחזיר הבר. ישנם למעלה מ-100 גזעים של חזיר הבית. לפי הערכות הארכאולוגים החזיר בוית לראשונה לפני כ-13,000 שנים באזור חידקל. באופן היסטורי גודל חזיר הבית בדיר, אך לאחר המהפכה התעשייתית עבר עיקר גידולו במדינות המפותחות לחוות תעשייתיות. החזיר משמש לאיתור חומרי נפץ ופטריות כמהין, וכחיית מחמד, אך עיקר השימוש בו הוא כחיית משק, לשם אכילתו. על פי הערכות ארגון המזון והחקלאות של האו"ם, ברחבי העולם קיימים כיום כ-920 מיליון פרטים, כאשר קרוב למחציתם חיים ברפובליקה העממית של סין. תושבי סין גם אוכלים כמחצית מכ-100 מיליון טון של בשר חזיר הנצרך בשנה בעולם. עם מאכלי בשר חזיר נמנים צ'וריסו, נקניקיית קארי ובייקון. חזירי בית אשר ברחו מהשבי ועברו תהליך התברות גורמים לנזקים סביבתיים חמורים, למשל בניו זילנד.

אטימולוגיה וסמנטיקה

המילה "חזיר" קיימת בצורה דומה בשפות שמיות אחרות. באכדית humşîru או hamşêru, בארמית חזירא, ובערבית ח'נזיר (خنزير).[2] נקבת החזיר נקראת "חזירה" ואילו גור החזיר נקרא "חזירון" או "חזרזיר". החזיר מוזכר בתורה ברשימת הבהמות הטמאות האסורות במאכל, ובמקומות נוספים בתנ"ך, למשל בספר ישעיהו פרק סה פסוק ד: "הַיֹּשְׁבִים בַּקְּבָרִים וּבַנְּצוּרִים יָלִינוּ, הָאֹכְלִים בְּשַׂר הַחֲזִיר (ופרק) וּמְרַק פִּגֻּלִים כְּלֵיהֶם". בעברית החזיר נחשב לסמל של כיעור, מיאוס וגסות כפי שמבוטא במשלי פרק יא פסוק כב: "נֶזֶם זָהָב, בְּאַף חֲזִיר-- אִשָּׁה יָפָה, וְסָרַת טָעַם". חז"ל השתמשו בקונוטציה השלילית של חזיר כדי לתאר את רומי,[3] ויש כאלו אשר במקום לבטא את שם החיה עושים שימוש בכינוי "דבר אחר".[4] גם בקוראן משתמשים במילה חזיר בהשאלה במשמעות דומה, כדי לתאר את היהודים: "האנשים אשר אררם אלוהים, ואשר חרה אפו בהם, שם לקופים ולחזירים".[5] שתי חיות קיבלו את שמן מהחזיר. הקביה כונתה "חזיר הים" מכיוון שכשהובאה לאירופה מאמריקה הדרומית, האירופאים מצאו את הקול שהשמיעה דומה לנחירות החזיר.[2] הטפיר כונה "חזיר הפיל" בגלל שהוא דומה לחזיר במראו, ובייחוד אפו, רגליו ועורו. שמן של שלוש מחלות נגזר משם החזיר - חזרת (Mumps), חזירית (Scrofula) וחזירית העור (Scrofulodorma).[2]

מקורות ותפוצה

עדויות ארכאולוגיות מסוימות מצביעות על כך שחזיר הבית בוית מחזיר הבר לראשונה באגן החידקל לפני 12,700 עד 13,000 שנים. שאר חזירים המתוארכים ל-11,400 לפני הספירה נמצאו גם באי קפריסין, ומשוער כי חזיר הבר בוית לאחר מכן באופן נפרד בסין, ואולי אף בוית בשבעה מועדים נפרדים ברחבי העולם.[6] עדויות DNA שמוצו ממאובני שיניים ולסת תחתונה של חזירים נאוליתים באירופה מצביעים על כך שמוצאם במזרח הקרוב. הבאתם של החזירים המבויתים לאירופה הובילה לביות חזירי הבר המקומיים, וזה בא לידי ביטוי במאגר הגנים של חזירי הבית האירופאים. לפי עדויות היסטוריות, חזירים נוספים הובאו לאירופה במאות ה-18 וה-19 מאסיה, והורבעו עם חזירי הבית המקומיים. השימוש בחזירי הבית היה בעיקר לצריכת בשרם ונעשה גם שימוש בעורם, עצמותיהם, שומנם ובשערותיהם. החזירים הובאו לאמריקה מאירופה על ידי ארננדו דה סוטו, ומגלי ארצות ספרדים אחרים מעט זמן לאחר גילוי אמריקה. התברותם של מספר חזירים אלו השפיעה על התרבויות האינדיאניות המקומיות, אשר רעיון משק החי היה זר להן. כיום תפוצתו של חזיר הבית היא גלובלית, וכוללת את כל היבשות למעט אנטארקטיקה, ואיים מיושבים רבים כאי הצפוני והדרומי של ניו זילנד, גינאה החדשה ומדגסקר.

גידול

במדינות מתפתחות, ולעתים קרובות גם במדינות מפותחות, מרחב המחייה של חזיר הבית הוא בשדה או בחצר. לפעמים נותנים לחזירי הבית לשחור אחר מזון ביער, תחת השגחתו של רועה חזירים. בעולם המתועש גידול החזיר עבר מהדיר אל החוות התעשייתיות, ובכך עזר להגדיל את תפוקת הייצור, אך גם הביא לפגיעה ברווחת חיי החזירים.

כמזון

ערך מורחב – בשר חזיר
קותלי חזיר מטוגנים במחבת. קותלי החזיר הם חלק חשוב מהמטבח האמריקני ומהווים מרכיב בארוחת בוקר אנגלית מסורתית

בעברית מודרנית מכונה בשרו של החזיר "בשר לבן", והוא מוכן מחלקים שונים של הבשר, ובהם צלעות, צוואר, סינטה, פילה וירך. ישנם מספר סוגים שונים של בשר חזיר מעושן ובהם בייקון, שינקן ופרושוטו. חלקים אחרים של החזיר אשר משמשים למאכל הם הכבד, המעיים וחלקי פנים. ישנו גם שימוש בראשו של החזיר לייצור ג'לי לשימור. בשר החזיר זול יחסית, מכיוון שהוא מגיע בקלות למשקל גבוה, והיותו אומניבור מאפשר את הזנתו במגוון מזונות. לא מקובל לחלוב את נקבת החזיר, כי חלבה מועט והוא מספיק בדרך כלל רק להאכלת החזרזירים. בשר חזיר הוא הבשר הנאכל הנפוץ בעולם ומהווה כ-38% מכל צריכת הבשר העולמית. על פי משרד החקלאות של ארצות הברית סך צריכת בשר החזיר העולמית בשנה הוא 98.9 מיליוני טון, כאשר תושבי הרפובליקה העממית של סין צורכים 52.5 מיליוני טון, ולאחריהם תושבי האיחוד האירופי (20.1) וארצות הברית (9). צריכת בשר החזיר העולמית עלתה ב-20% בין השנים 2002 ל-2006.

כסמל לטומאה, חזיר הבית נאסר לאכילה על ידי מספר דתות ובהן אסלאם ויהדות. הציווי הראשון בתורה על איסור אכילת חזיר מופיע בספר ויקרא - "וְאֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא וְשֹׁסַע שֶׁסַע פַּרְסָה וְהוּא גֵּרָה לֹא יִגָּר טָמֵא הוּא לָכֶם. מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ טְמֵאִים הֵם לָכֶם" (ויקרא יא ז-ח). האיסור הפך לנדבך משמעותי במאפייני הדת היהודית, וההקפדה עליו, גם בקרב מסורתים וחילונים, שכיח יותר מההקפדה על מצוות אחרות. בישראל, הטאבו היהודי הבולט על החזיר קיבל גם ביטוי ב"חוק איסור גידול חזיר", האוסר על גידול חזירים, ובחוק הרשויות המקומיות (הסמכה מיוחדת), תשי"ז-1956, המסמיך רשות מקומית להתקין חוק עזר עירוני שיגביל או יאסור מכירת בשר חזיר ומוצריו הנועדים לאכילה. סוגיית מכירת בשר חזיר וגידול חזירים מעוררת מחלוקת גם כיום, וחזירים מגודלים למאכל, למשל בקיבוץ להב, אשר פועל בו מכון למדע ולמחקר החי, המגדל כ-2,000-3,000 חזירים בהתאם להיתר גידול חזירים במוסדות מדע ומחקר המופיע בחוק הישראלי. כ-60% מחזירים אלה מוגדרים כ"עודפים" ונשלחים למפעל הבשר של הקיבוץ.[7]

יכולות קוגניטיביות

חזיר הבית ידוע כחיה אינטליגנטית, והוא ניתן לאילוף בדומה לכלב ואף יכול לעלות עליו בביצועים מסוימים. לדוגמה, במחקרים שנעשו באוניברסיטת פנסילבניה למדו חזירים להשתמש בחוטמם כדי להניע ג'ויסטיק המניע סמן על צג מחשב. לאחר מכן ניתנה לחזירי הבית משימות זיכרון - הוצג להם שרבוט ולאחר שהוא הוסר הוצג אותו שרבוט ולצידו שרבוט שונה. החזיר זכה באוכל, כגון M&M's, כאשר הזיז את הסמן אל השרבוט שהופיע לפני כן. בדומה לשימפנזה, חזיר הבית למד את כללי המשימה לאחר 5 עד 10 נסיונות.[8] במחקרים מדעיים נעשה שימוש במראה כדי לבחון מידת מודעות בקרב בעלי חיים, ובניסוי שנערך באוניברסיטת קיימברידג' למדו חזירי בית מידע בזכות שימושם בהשתקפויות, אך לא הוכח כי החיה זיהתה את עצמה בראי.[9] במחקר אחר חזירי הבית הראו התנהגות של מעקב אחר חזירים אחרים המראים סימנים שהם נעים לעבר מזון, שבתורם הראו ניסיונות להתחמק מהחזיר הדולק אחריהם.[10]

כחיית מחמד ועבודה

חזיר ננסי הקשור ברצועה לרגלי בעליו

בסוף המאה ה-20 החל החזיר הננסי לשמש כחיית מחמד פופולרית בארצות הברית. גם זנים אחרים של חזיר הבית משמשים כחית מחמד, אך בגלל גודלם וטיבם ההרסני לרוב הם מוחזקים מחוץ לבית. בזכות חוש הריח המפותח של חזיר הבית נעשה בו שימוש לאיתור חומרי נפץ ופטריות כמהין.

בתרבות

קובץ:Thats all folks clàssic -Daffy Comando 1943 - amb porky (2).png
פורקי החזיר סיים את סרטוני הלוני טונס במשפט Th-Th-Th-Th-Th-... That's all, folks

מספר סיפורי עם עוסקים בחזירים, וכנראה שהמוכר בהם הוא הסיפור שלושת החזרזירים, אשר פורסם לראשונה ב-1843 בספר Nursery Rhymes and Nursery Tales.‏[11] בסיפור החזרזיר הראשון בונה בקתה מקש אך הזאב הרשע מפזר אותה. החזרזיר השני בונה בקתה מזרדים, וגם אותה הזאב הרשע מפזר בקלות. שני החזרזירים מתחבאים בביתו של אחיהם, החזרזיר השלישי, אשר בונה בית מלבנים, אותו הזאב לא יכול להרוס. הסיפור עובד לסרטון אנימציה של דיסני במסגרת Silly Symphonies בשנת 1933 ולספר ילדים פארודי בשם The True Story of the Three Little Pigs, המתאר את הסיפור מנקודת מבטו של הזאב. חזירים אחרים שהופיעו בספרות הם ג'וּ בָּאגְיֵה מהספר המסע למערב, אחד מארבעת הרומנים הקלאסיים הסיניים אשר הודפס במקור בעילום שם בשנות ה-90 של המאה ה-16 בתקופת שושלת מינג וחזרזיר מסדרת הספרים פו הדוב, אשר נכתבה על ידי א. א. מילן והחלה להתפרסם ב-1926. החזירים ייצגו מנהיגים סובייטים שונים בספרו האלגורי של ג'ורג' אורוול חוות החיות אשר פורסם ב-1945, ואת הפולנים ברומן הגרפי של ארט ספיגלמן מאוס - סיפורו של ניצול משנת 1986.

מספר דמויות מצוירות של חזירים נוצרו במהלך השנים, כאשר הידוע שבהם הוא פורקי החזיר מלוני טונס שהופיע לראשונה ב-1935. הבובה מיס פיגי הופיעה לראשונה ב-1975 בפרק הפיילוט של החבובות. בעוד שהיא החלה כדמות משנית בתוכנית, דמותה התפתחה עד שהפכה לאחת מהדמויות המרכזיות. סרט הקולנוע האוסטרלי בייב, אשר זכה בפרס גלובוס הזהב לסרט הטוב ביותר - קומדיה או מוזיקלי ב-1995 עסק בחזיר אשר רוצה להיות כלב רועים. הלהקה הבריטית פינק פלויד מתייחסת רבות לחזיר, ובאלבומם Animals שלושה מחמשת השירים בו עוסקים בחזירים.

הערות שוליים

ראו גם

קישורים חיצוניים